מחבר:רב יונה שטנצל/כתבות/עיתון הליכות - לרגל הסיום השני

שתי משניות ליום

• 3 בפברואר 1959 (למניינם)

:בעקבות שיחה עם מייסד המשנה היומית הרב יונה שטנצל שליטא חבר הרבנות תל אביב יפו

זכור לנו מגיד שהיה מופיע, בעיירה אי שם בגולה, והיה פותח את דרשתו בניגון, כמאמר דוד המלך עליו השלום, "לכו בנים שמעו לי, יראת ד' אלמדכם".

אמורים הדברים= הסביר המגיד, כלפי אנשים השקועים במ"ט שערי פרנסה. ושאין שעתם פנויה לעמוד ולהרהר, לעמוד ולהקשיב.

הם- התנגן המגיד, אילו אמר להם דוד המלך- "עמדו והקשיבו יראת ד' אלמדכם" היו עונים: "אין פנאי לעמוד" טרדות הפרנסה רודפות אותנו, ואנו מחוייבים לרוץ.

ולכן אמר להם נעים זמירות ישראל, "לכו" כביכול, המשיכו בדרכיכם אולם הטו נא אוזן אלי, והקשיבו יראתם ד' אלמדכם.

בזכרנו במאמר הנ"ל של המגיד, עת היינו ישובים בביתו של הרב ר' יונה שטנצל שליטא והאזנו להסברתו כיצד עלה לפני 12 שנה, לקבוע לימוד משנה יומית, לזכרם של המיליונים שנרצחו.

לקבוע

בליבו של כל אדם בישראל, פינת התייחדות קדושה. יום יום להקדיש כמה רגעים לזכרם.שעה שהסביר לנו כיצד נסע על חשבונו הפרטי לאמריקה, כדי להפיץ את הרעיון בין המוני העם. כשהוא מסביר ליהודי אמריקה כי הוא מין שליח שכזה, שלא בא לאסוף כסף, לא בא לקבל מהם דבר, אלא לתת להם, להעשיר אותם, בערך נוסף ששמו המשנה היומית

• שתי משניות ליום- שתי משניות ליום, מועט שבמועט דקות ספורות ביום, אולם בהתמדה יום יום, מן המעט אל הרב, ובמשך שש שנים הנך נמצא, עובר על פני כל ששה סדרי משנה.

שתי משניות ליום- שתי משניות ליום

יום יום, דקות ספורות, להתייחדות עם זכרם של מיליונים יהודים, שנרצחו שנהרגו ושנשחטו ושנורו ושנקברו חיים. אנשים ונשים זקנים וזקנות, בחורים ובתולות, חתנים וכלותיהם, ילדים וילדות, שנורו ושהומתו ברעב, ושמתו מעבודת פרך. שהועמדו גושים גושים בשדות פולין, והותזו עליהם מים, עדי הפכו לגושי קרח. שהובלו בקרונות סגורים הרמטית בין יאסי לפודול אילואי שבגולת רומניה. עד שיצאה נשמתם בחנק, אדי הסיד והכלור, שפוזר על רצפת הקרונות. שנשחטו בבית המטבחיים בבוקארשט וניתלו גוייותיהם כשמודבקות להן פתקאות "בשר כשר":

שנקברו

בקברות אחים גדולים, וימים רבים זעה האדמה כשכיסתה על הקבורים חיים בטרם יצאה נשמתם במעמקים שגוועו בדרכי טראנסדניסטריה וגויותיהם נשארו מושלכות בצידי הדרכים, טרף לעוף השמיים ולחיית השדה.

שגורשו למרחקי סיביר ומתו, וקבריהם פזורים ללא ציון וללא זכר. שקורקפו למען יעובד עור פניהם, לסוככים למנורות צוררים: ששומנם הותך ןעובד לסבון בעל כתובת RIF (שומן יהודי טהור) שאפרם פוזר על פני שדות פולין לדישון האדמות.

• שתי משניות ליום- שתי משניות ליום זמן מועט מידי יום ביומו, למען יישמר זכרם הקדוש של קדושים וטהורים ארזי הלבנון, ואדירי התורה, רבנים ואדמו"רים, אשר גם על סף המוות, נשאו את התקווה הגדולה בליבם, ולימדו את ההמונים לקדש שם שמיים, ולהיכנס למשרפות אושוויינצים בשיר "אני מאמין" על שפתותיהם.
• שתי משניות ליום להתייחדות, עם המוני עמך אשר הובלו במוות בשפתיים חשוקות ונכנסו לכבשנים באמירת "שמע ישראל".
• שתי משניות ליום- שתי משניות ליום, לזיכרם של תינוקות של בית רבן, ושל עוללים שלא חטאו, אשר הרי הררים של נעליהם, נמצאו מתגוללות בחצרות בתי הכבשנים על אדמת פולין הארורה.
• שתי משניות ליום, יום יום, גם לעילוי נשמותיהם של יהודים שניסו בחייהם להתכחש לצור מחצבתם ושחזרו בתשובה ברגע האחרון לחייהם, ומתו על קידוש השם, כש"שמע ישראל" על שפתותיהם.
• רגעים ספורים מידי יום ביומו, להנצחת זכרם של אלה, שאין להם זיכרון אחר, מלבד זה הנהוג מדור דור, שתי משניות ליום, כי משנה אותיות נשמה הם.
• לימוד המשנה אין בו כל דבר חדש, על לימוד תורה, ואף תורה שבע"פ במשמע, נצטווינו מסיני לנו נאמר "והגית בו יומם ולילה" וכם נצטווינו "ולמדתם את בניכם".
• רבותא היא כי זהו מפעלו של יחיד, אשר הקדיש מכוחו מאונו, ומהונו, הטריד רבנים וארגונים דתיים, שקד על דרכי הפרסומת הנהוגים הדפיס לוחות והמציאם לבתי כנסיות בכל הרחבי תבל, עד שלאט לאט נהפך הדבר לקבע. המונים החלו להתעניין בדבר, ולסגל לעצמם את הקביעות, שבלימוד המשנה יומית

שעת כושר

הייתה זו גם שעת כושר, לפני שתים עשרה שנה, בהתרומם המסך מעל פני אירופה, לכשעמדנו לפתע בפני המציאות המרה, הידיעה על השמדת שליש האומה, הידיעה על אירופה שרוקנה מיהודים, הידיעה על שואה שאומתנו טרם ידעה כמוהה. הועמדנו בפני בצורך לעשות מעשה, להציב מצבה להבטיח, כי לא ייכחו אותם המיליונים שלא נשארו להם קרובים ושארי בשר, שישמרו יום פטירתם ושיאמרו קדיש אחריהם.

• הרגישה עצמה כל שארית ישראל כיתומים ויחד עם קולות "יתגדל ויתקדש" שבקעו מכל בית, הורגש הצורך ללמוד משניות לזכרם.

הצעתו למשנה היומית

• אכן מצאה הצעתו של הרב רבי יונה שטנצל לקבוע משנה יומית, לבבות פתוחים, וכך נתקבל ונקבע המנהג.
• דורינו עני ומדולדל, האוצרות האנושיים של חסידים ולומדים גאונים וענקיים, שהתהלכו בערי פולין ובעיירות ליטא, אבדו ואינם. אין הציבור יכול להתחמם לאור שיחת תלמידי חכמים שלהו בהלכה.
• משנה חובה היא על הנותרים, להמשיך בטווית חוט הזהב של "תורה אור" של לימוד, ללמוד וללמוד על מנת לשמור ולעשות.
• שמענו פעם מרבה הראשי של ישראל, שהוא תבע במסיבה של דתיים, לקבוע שעה ביום כל יום, ושלוש שעות בשבת, ללימודי קודש. מעין מינימום הכרחי לשמור על מורשתנו כדי שלא תישכח.
• אף רבי יונה שטנצל שליטא, בתקנתו ללמוד שתי משניות ליום, קבע מעין מינמום חובה, של לימוד תמציתי. הלומד שתי משניות ליום, רוכש לו על ידי כך, במשך הזמן ידיעה מסויימת בתורה שבע"פ. והבא ליטהר מסייעין לו.