מחבר:חיים נחמן ביאליק/שירים מן העזבון/קומי וצאי לך
קוּמִי וּצְאִי לָךְ
הושר ביום גורשׁתי עם בית אבי מרומניה
חוהמ"ס שנת תרנ"ב
קוּמִי וּצְאִי לָךְ, יוֹנָתִי הַתַּמָּה,
הֵימִינִי הַשְׂמִאילִי אוֹ נוּדִי הָהָרָה,
פֹּה קִנֵּךְ הֵשַׁמּוּ, קָדַרְתְּ בְּלִי חַמָּה,
נִמְלֵאת בְּלֹא יוֹמֵךְ וְעָצְמֵךְ נִשְׁבָּרָה,
וְשָׁם סֻכַּת שָׁלוֹם וּנְוֵה אַהֲבַת תָּמִים,
בְּצִלָּם תַּרְגִּיעִי, תָּגוּרִי עוֹלָמִים.
מֵאֶרֶץ אוֹכֶלֶת, מֵאֶרֶץ בּוֹגֶדֶת
קוּמִי וּסְעִי לָךְ, יוֹנָתִי הַתַּמָּה;
אֶל אֶרֶץ שׁוֹקֶטֶת, אֶל אֶרֶץ נֶחְמֶדֶת
עָלַיִךְ מְחַכָּה זֶה כַּמֶּה, זֶה כַּמָּה…
שָׁם גֵּוֵךְ הַנִּדְכָּא וְנַפְשֵׁךְ הַנְּכֵאָה
יִמְצְאוּ קֵן שַׁלְוָה, יִמְצְאוּ מַרְגֵעָה.
צִיוֹנָה צִיוֹנָה, אֶל צִיוֹן הַנְשַׁמָּה,
אֵלֶיהָ שְׂאִי עַיִן אֵלֶיהָ שְׂאִי אֵבֶר;
צִיוֹנָה צִיוֹנָה, יוֹנָתִי הַתַּמָּה,
לא רוּחַ לֶאֱסוֹף לֹא לַחְצוֹב לָךְ קֶבֶר;
פֹּה יָבֵשׁ שָׁרְשֵׁךְ וּקְצִירֵךְ מִמַּעַל,
בַּבֹּקֶר תִּפְרָחִי, לָעֶרֶב תִּבֹּלִי,
שָׁם דֶּשֶׁן יִרְעָפוּ כָּל צַעַד וָשַׁעַל,
אִם אַחַת תָּקוּמִי לָעַד לֹא תִפֹּלִי.
אִם אַחַת תָּקוּמִי תַּעֲלִי, תַּצְלִיחִי,
תִּשְׂגִּי כָּאֶרֶז, כַּתָּמָר תַּפְרִיחִי.
שָׁם, תַּמָּה, נֵצֵא, בַּכְּפָרִים נָלִינָה.
אַךְ בָּם שַׁלְוֵי עוֹלָם, מִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים.
יוֹמָם בַּשָּׂדֶה נַעֲבוֹד בְּרִנָּה,
בַּלַּיְלָה נַרְגִּיעַ עֵת שׁוֹקְטִים וְנָחִים
כָּל יַלְדֵי הַטֶּבַע מִתַּחַת שָׁמָיִם,
– עֲבוֹדָה וּמְנוּחָה, מַה טּוֹבִים הַשְּׁנָיִם!
בִּנְוֵה סֻכַּת שָׁלוֹם תִּשְׁקֹטִי, תִּשְׁלָוִי,
אֶת רִבְצֵךְ אֵין מַחֲרִיד לָבֶטַח תִּשְׁכֹּנִי.
מִמַּעְיַן הַחַיִּים בְּשָׁשׁוֹן תִּשְׁאָבִי,
תִּצְהֲלִי מִשֶּׁמֶן, מִטּוּב לֵב תָּרֹנִּי,
תִּזְרָעִי, תִּקְצֹרִי וַאֲלֻמּוֹת תִּשָּׂאִי,
וּפְרִי עֲבוֹדָתֵךְ תִּלְבָּשִׁי, תִּשְׂבָּעִי.
בָּנַיִךְ עֲלֵימוֹ הִקְרַבְתְּ מִנְּעוּרַיִךְ
בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אֶת זַרְעֵךְ תַּפְרִיחִי,
תְּרַוִּים דִּמְעָתֵךְ, תְּרַוִּים שִׂמְחָתֵךְ;
מִבַּעַד הַחַלּוֹן אֵלֵימוֹ תַּשְׁגִּיחִי,
תִּרְאִים צֹהֲלִים גַּם הֵמָּה לִקְרָאתֵךְ;
תִּרְאִי, תְּמַהֲרִי בִּרְקוֹד עוֹלָלַיִךְ
כְּאַיְלוֹת אֲהָבִים עַל הָרֵי בְשָׂמַיִךְ.
אָז כַּף תִּמְחָאִי: "נִצַּחְתִּי, נִצַּחְתִּי!
בָּא מוֹעֵד קִוִּיתִיו זֶה כַּמֶּה, זֶה כַּמָּה…
חֵרֶף שֹׁאֲפַי מֵאַרְצָם בָּרַחְתִּי…
וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבֹשָה הַחַמָּה.
לִשְׂבֹּעַ נְדוּדִים עָזַבְתִּי נַחֲלָתִי
וּמְנוּחָה מָצָאתִי בַּחֲדַר הוֹרָתִי".
"אֶפְקוֹד אֶת נָוִי – לֹא אֶחֱטָא מְאוּמָה,
תִּירוֹשׁ בַּיְקָבִים וּבָר בָּאֲסָמִים;
גַּפְנִי, תְּאֵנָתִי, רָב אֹכֶל, שְׂדֵה תְרוּמָה,
אֵת וּמַחֲרֵשָׁה וִירֻנָּן בַּכְּרָמִים,
בָּנִים וּבָנוֹת יִפְרְחוּ כַּזַּיִת,
עֲבוֹדָה בַּשָּׂדֶה וּמְנוּחָה בַּבַּיִת!..."
וְאַחֲרֵי בְלוֹתִי לִי עֶדְנָה הָיָתָה,
עֲלוּמַי וּנְעוּרַי הֵן עַתָּה חִדַּשְׁתִּי,
מָלֵאתִי רַב כֹּחַ וְגַם יָפְיָפִיתִי,
דָּם חָדָשׁ, דַּם חַיִּים בְּעֹרְקַי הֵן חַשְׁתִּי,
שָׁבוּ הַיָּמִים אֶת זִכְרָם נָשִׁיתִי,
וַאֲנִי כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין חוֹחִים גָּדַלְתִּי,
כְּחוֹחִים בִּתְּקוּנִי וַאֲנִי לֹא נָבַלְתִּי!"
עַתָּה אוֹרִיד הַכִּנּוֹר מֵעַל הָעֲרָבִים,
אֲנַעֵר אֲבָקוֹ מֵיתָרָיו אֲכוֹנֵן,
אָשִׁירָה אָשִׁירָה נִצְחוֹן אֲהָבִים;
אָשִׁירָה עֲתִידוֹת, לֶעָבָר אֶתְבּוֹנֵן,
אֶתְבּוֹנֵן וְאֶצְחַק: נִצַּחְתִּי, נִצַּחְתִּי
הוֹי רַבּוֹת שָׂבַעְתִּי – אֵיךְ הַכֹּל שָׁכַחְתִּי.
א, חוהמ"ס, תרנ"ב
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.