מחבר:דוד פרישמן/תרגום/משירי א. פּושקין/קינה

קִינָה

אַלֶכְּסַנְדְר סֶרְגֵיֶבִיץ' פּוּשְׁקִין

תַּעֲלוּלֵי יְמֵי-עֲלוּמַי, אֲשֶׁר חָלְפוּ כְבָר וָאָיִן,
יְמַלְּאוּנִי עַתָּה נְכָאִים כְּגֶבֶר מֵקִיץ מִיָּיִן.
אַךְ כְּיַיִן – כָּל-מַכְאוֹבוֹת הַשָּׁנִים שֶׁעָבְרוּ,
כִּרְבוֹת יְמֵיהֶם כֵּן יִרְבּוּ בְקִרְבִּי וְכֵן יִגְבָּרוּ.
אֲבֵלָה דַרְכִּי. וּלְפָנַי הוֹלֵךְ הַיָּם וְסוֹעֵר
וּמְנַבֵּא שֹׁד עִם-עָמָל, וּפִיו עָלַי הוּא פוּעֵר.
 
אַךְ לָמוּת לֹא שָׁאַלְתִּי, הוֹי רֵעַי, לֹא שָׁאַלְתִּי!
מִי-יִתֵּן וְחָיִיתִי וְהָגִיתִי אָז וְסָבַלְתִּי;
וְלִבִּי יוֹדֵעַ הֵיטֵב: עוֹד יִהְיוּ יָמִים טוֹבִים
נוֹסָפִים עַל-צָרוֹתַי, עַל-פֶּגַע וּמַכְאוֹבִים.
מִקּוֹלוֹת פִּלְאֵי-עֵדֶן אֶת-נַפְשִׁי עוֹד אַשְׁכִּירָה.
עוֹד אַמְסֶה בִדְמָעוֹת לֶחְיִי וְחָזוֹן עוֹד אָעִירָה,
וּבְמוֹתִי, מִי יוֹדֵעַ, כִּנְטוֹת לִי שֶׁמֶשׁ יוֹמִי,
אִם שֶׁמֶשׁ הָאַהֲבָה לֹא תַעֲלֶה לִדְרוֹשׁ שְׁלוֹמִי.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.