מחבר:דוד פרישמן/תרגום/באותה שעה
בְּאוֹתָה שָׁעָה
(מִשִּׁירֵי קַרְל רֵיסְנֶר)
יֹפִי זֶה הַנְּשָׁמָה. אֲבָל לֶחֶם זֶהוּ לֶחֶם.
וְאַלְפֵי אָדָם רְעֵבִים וְטוֹחֲנִים בָּתֵּי-הַטַּחֲנוֹת
וַהֲמוֹנֵי רוֹזְנִים אוֹכְלִים וּשְׂבֵעִים מִנִּי-רֶחֶם
וּלְיִסּוּרֵיהֶם כּוֹרְעִים בַּלַּיְלָה מַחֲנוֹת מַחֲנוֹת.
וְאִמּוֹת עַל-מִשְׁכָּבָן מִתְהַפְּכוֹת בְּמַדְוִים קָשִׁים,
כִּי פוֹעִים מִתּוֹךְ שֵׁנָה יַלְדֵיהֶן וְאֵין לְהַסּוֹת.
הָאִמּוֹת שׁוֹמְעוֹת דּוּמָם בְּהָבִיא אֶת-הַקְּרָשִׁים
וְעָשׂוּ אֲרוֹנוֹת-עֹנִי לָהֶם יָדַיִם גַּסּוֹת.
וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה עַצְמָהּ קִסְמֵי הַלַּיְלָה מִתְאַבְּכִים
וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה עַצְמָהּ יוֹרֵד הָאוֹר בִּרְעָדָה,
וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה עַצְמָהּ גַּלֵּי-הַיֹּפִי מִשְׁתַּפְּכִים
עַל-פְּנֵי כָל-פְּנִינָה יָפָה, שֶׁהַטַּל יְלָדָהּ.
בלי ניקוד
[עריכה]יפי זה הנשמה. אבל לחם זהו לחם.
ואלפי אדם רעבים וטוחנים בתי-הטחנות
והמוני רוזנים אוכלים ושבעים מני-רחם
וליסוריהם כורעים בלילה מחנות מחנות.
ואמות על-משכבן מתהפכות במדוים קשים,
כי פועים מתוך שנה ילדיהן ואין להסות.
האמות שומעות דומם בהביא את-הקרשים
ועשו ארונות-עני להם ידים גסות.
ובאותה שעה עצמה קסמי הלילה מתאבכים
ובאותה שעה עצמה יורד האור ברעדה,
ובאותה שעה עצמה גלי-היפי משתפכים
על-פני כל-פנינה יפה, שהטל ילדה.