מושב יעד - סיפורים ואנקדוטות/עשור שני

גם למכונית יש נשמה

  (סופר ע"י גילי קני)

על פי סידור הנסיעות, יצא לי להיות ברמת הגולן, ב"פרות הגולן" עם דב, לאסוף מחשב PDP משומש, לבצע מספר משימות לפני ואחרי המטרה לשמה יצאתי, וכך אמנם קרה.
עד אשר התכוונו להתארגן לחזרה, טלפון תפס אותנו (לא! לא סלולרי, זה עוד לא היה אז).
התעוררה בעיה אצל אחד מלקוחותנו, מפעל "ריקור" בעין חרוד.
אין ברירה, חזרה מרמת הגולן, ליעד - עם מחשב בגודל ארון בגדים, דרך עמק יזרעאל...
וכך עשינו.
ביקרנו בריקור, טיפלנו בבעיות שהתעוררו, אבל לכל יום עבודה יש סוף, ובסוף יום עבודה נוסעים הבייתה, ועל ההגה - חולה הגה: דב (שם אמיתי).
ולדב לא מעירים על נהיגה. הוא רגיש (ועל כך יכול להעיד, ואולי אפילו לספר, דורון ר.)
וכך אנו נוסעים, עוברים את עפולה, וחולפים על פני שדות להם נושקת השמש בקרניים אחרונות של תחילת קיץ; וגם את תל עדשים אנו חוצים, ופונים לכיוון מגדל העמק.
ואמנם אני מצליח להתאפק ולא להעיר ולו הערה אחת. אבל בתנועה עמוסה, בכביש ללא אופציות עקיפה לאורך קילומטרים, גם אם מילה לא נאמרת - הגוף מדבר.
לאחר מספר התפתלויות ואנחות, קלט דב שמשהו בכל זאת לא תקין, ופנה ושאל:
- מה יש? אני נוהג לא בסדר?
- אני אמרתי משהו?
- לא אבל זה ניראה ככה...
- דב... אני לא אומר כלום! אבל אם אבא שלי היה נוסע איתך, הוא היה משתגע!
- למה? מה לא בסדר?
- אתה לא מרגיש מה אתה עושה למנוע? לוחץ גז, לוחץ בלמים, לוחץ גז, לוחץ בלמים... תקשיב...! המנוע אומר לך משהו...
וכך הגענו לתחתית מגדל העמק תוך כדי דיון.
- מה הוא אומר?
- דבבבבבבבב - תפסיק כבר!..... דבבבבבבבב - תפסיק כבר!..... דבבבבבבבב - תפסיק כבר!..... אתה לא שומע?
- מה אתה מקשקש?
- דב, גם למכונית יש נשמה.
- מה נשמה, מה מכונית?! מה אתה מקשקש? מכונית זו מכונה שמשרתת....
וכאן אירע המקרה. ו-50 מטר לפני קיבוץ שריד, שבק המנוע ונדם.
דחפנו את הטרנזיט לשער הקיבוץ וחיכינו לחילוץ, שהגיע בדמותו של חיים ש. (שם אמיתי), והוא יוכל להעיד על כך.
מאז לא חזרנו לדון בנושא, אבל דבר אחד ברור:
בין שיש למכונית נשמה ובין שאין לה, ליעד, מרמת הגולן, כדאי לנסוע דרך כרמיאל.