מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק ג/פרק ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק ו[עריכה]

דע שזה הענין הנכבד הגדול אשר התחיל יחזקאל - עליו השלום - ללמדנו אותו מסידור ה'מרכבה' בהערת הנבואה אשר עוררתהו ללמדנו אותו הוא הענין בעצמו שלימדנו ישעיה - עליו השלום - בכלל לא הצטרך אל זה הפרט - והוא אמרו "ואראה את אדוני יושב על כסא רם ונישא ושוליו מלאים את ההיכל שרפים עומדים וגו'". כבר בארו לנו החכמים כל זה והעירו אותנו על זה הענין ואמרו שההשגה אשר השיג יחזקאל היא ההשגה בעצמה אשר השיגה ישעיה; והמשילו בזה משל בשני אנשים שראו את המלך בעת רכבו האחד מהם בני כרך והשני מבני כפר - כי בן הכרך לדעתו שאנשי העיר יודעים תכונת רכיבת המלך אינו מספר תכונת רכיבתו אבל אומר "ראיתי את המלך לבד; והאחר מפני היותו רוצה לספר לאנשי הכפר אשר אינם יודעים דבר מתכונתה פרט להם תכונת רכיבתו איך היא ותואר דגליו וחילותיו ומשרתיו ועושי דברו ומצוותיו. ובזה השיעור מהערתם תועלות גדולות מאד. והוא אמרם בחגיגה "כל מה שראה יחזקאל ראה ישעיה ישעיה דומה לבן כרך שראה את המלך יחזקאל דומה לבן כפר שראה את המלך". ואלו הדברים אפשר שיפורש בהם על דעת אומרם מה שזכרתי תחילה - והוא שישעיה לא היו אנשי דורו צריכים לבאר להם הפרוט ההוא אבל הספיק להם אמרו 'ואראה את אדוני וגו ו'בני הגולה' היו צריכים לפרוט הזה. ואולי שהאומר הזה חשב שישעיה יותר שלם מיחזקאל ושההשגה שנבהל עליה יחזקאל והיתה נוראה בעיניו היתה ידועה לישעיה ידיעה שלא היה צריך לספרה על דרך חידוש להיותה ענין ידוע אצל השלמים: