מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק ב/פרק מו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · מורה נבוכים (אבן תיבון) · חלק ב · פרק מו· >>

פרק מו[עריכה]

מן האיש האחד תלקח ראיה על כלל אישי המין ויודע שזה תכונת כל איש ממנו. ואשר ארצהו בזה המאמר כי מן התכונה האחת מתכונות הגדות הנביאים תלקח ראיה על כל ההגדות אשר במין ההוא:

ואחר זאת ההצעה תדע כי כמו שיראה אדם בחלום שכבר הלך לארץ הפלונית ונשא שם אשה ועמד זמן ונולד לו בן וקראו פלוני והיה מענינו מה שהיה - כן משלי הנבואה האלו אשר יראו או יעשו 'במראה הנבואה' במה שיורה המשל ההוא מעשה מן המעשים ודברים יפעל אותם הנביא ומדות וזמנים יזכרו בין פועל ופועל על צד המשל ונסיעות ממקום למקום - הכל הוא 'במראה הנבואה' לא שהם פעלים נמצאים לחושים הנראים. ויבוא זכרם בספרי הנבואה קצתם מוחלטים - שאחר שנודע שהכל היה 'במראה הנבואה' לא הוצרך להשיב בזכור כל חלק וחלק מן המשל שהיה 'במראה הנבואה' כמו שיאמר הנביא "ויאמר יי אלי" ולא יצטרך לבאר שהיה 'בחלום'; ויחשבו ההמון שהפעולות ההם והנסיעות והשאלות והמענים - הכל היה בענין השגת החושים לא 'במראה הנבואה':

ואני אזכר לך מזה מה שלא יספוק אדם בו ואחבר אליו קצת מה שהוא ממינו ומן הקצת ההוא יתבאר לך מה שלא זכרתיו. וממה שהוא מבואר ולא יספוק אדם בו - מאמר יחזקאל "אני יושב בביתי וזקני יהודה יושבים לפני וגו' ותשא אותי רוח בין הארץ ובין השמים ותבא אותי ירושלמה במראות אלוקים"; כן אמרו "ואקום ואצא אל הבקעה" - אמנם היה 'במראות אלוקים' כמו שנאמר באברהם "ויוצא אותו החוצה" - וזה היה 'במחזה'; כן אמרו "ויניחני בתוך הבקעה" - אמנם היה 'במראות אלוקים'. וזכר יחזקאל ב'מראה' ההיא אשר הובא בה לירושלם אמר דבר זה לשונו "ואראה והנה חור אחד בקיר; ויאמר אלי בן אדם חתר נא בקיר ואחתור בקיר והנה פתח אחד וגו'"; וכמו שהוא ראה 'במראות אלוקים' שצווה לחתור בקיר עד שיכנס ויראה מה הם עושים שם וחתר - כמו שנזכר - 'במראות אלוקים' ונכנס מן החור וראה מה שראה וכל זה 'במראה הנבואה' - כן אמרו לו "ואתה וגו' קח לך לבנה וגו' ואתה שכב על צדך השמאלי וגו' ואתה קח לך חטין ושעורים וגו'" וכן אמרו לו "והעברת על ראשך ועל זקנך" - כל זה 'במראה הנבואה' ראה שהוא עשה הפעולות ההם אשר צווה לעשותם. וחלילה לאלוה מתת נביאיו דומים לשוטים ולשיכורים ויצום לעשות מעשי השיגעון מחובר אל המצוה במרי שהוא היה 'כהן וחיב שני לאוין על כל פאת זקן או פאת ראש'; ואמנם היה זה כולו 'במראה הנבואה'. כן באמרו "כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף" - אמנם היה זה 'במראות אלוקים'. ואמנם יחשבו חלושי הסברה בזה כולו - היות הנביא מספר שהוא צווה לעשות כן ועשה; וכן סיפר שהוא צוה לחתור בקיר אשר ב'הר הבית' והוא היה בבגל וזכר שחתרו כמו שאמר "ואחתור בקיר" - וכבר באר שזה היה 'במראות אלוקים'.

וכמו שבא באברהם "היה דבר יי אל אברם במחזה לאמר" - ונאמר ב'מראה הנבואה' ההוא "ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים" - וזה מבואר שהוא ב'מראה הנבואה' היה רואה שהוצא ממקום שהיה בו עד שראה השמים ואחר כן נאמר לו 'וספור הכוכבים' - ובא סיפור זה כמו שתראהו. וכן אומר בענין אשר צווה בו ירמיה שיטמון את ה'אזור' בפרת וטמנו ופקדו אחר זמן גדול ומצאו שכבר התעפש ונפסד - כל אלו המשלים 'במראה הנבואה' ולא יצא ירמיה מ'ארץ ישראל' לבבל ולא ראה פרת. וכן אמרו להושע "קח לך אשת זנונים וילדי זנונים" והענין ההוא כולו מלדת הבנים וקרותם פלוני ופלוני - הכל 'במראה הנבואה'. כי אחר הבאור בהיותם משלים לא נשאר הענין מסופק בהיות לדבר מזה מציאות אלא כשנאמר בהם "ותהי לכם חזות הכל כדברי הספר וגו'". וכן יראה לי שענין גדעון ב'גיזה' וזולתה - אמנם היה ב'מראה'; ולא אקראהו 'מראה נבואה' גמור - שגדעון לא הגיע למדרגת הנביאים - כל שכן למדרגת המופתים - ותכליתו שישיג ב'שופטי ישראל' וכבר מנוהו 'מקלי עולם' כמו שבארנו; ואמנם הכל - 'בחלום' כ'חלום לבן ואבימלך' כמו שזכרנו.

כן מאמר זכריה "וארעה את צאן ההרגה לכן עניי הצאן ואקח לי שני מקלות" והענין עד סופו מבקש השכר בנחת ולקוח השכר ומנה הכסף והשליכו ב'בית היוצר' - כל זה ראה ב'מראה נבואה' שהוא צוה בעדשותו ועשאהו 'במראה הנבואה' או 'בחלום של נבואה'.

זה - דבר שלא יסופר בו ולא יסכול אותו אלא מי שיתערבו לו האפשריות בנמנעות:

וממה שזכרתי תביא ראיה על מה שלא זכרתי - הכל מין אחד ודרך אחד הכל 'מראה נבואה'; וכל מה שיאמר ב'מראה' ההוא שהוא עשה בו או שמע או יצא או נכנס או אמר או נאמר לו או עמד או ישב או עלה או ירד או הלך בדרך או שאל או נשאל - הכל ב'מראה הנבואה'; ואפילו ארכו המעשים ההם המסופרים ונקשרו בזמנים ובאישים נרמז אליהם ובמקומות - אחר שיתבאר לך שהמעשה ההוא משל דע ידיעה אמיתית שהוא - 'במראה הנבואה':