מורה נבוכים חלק א פרק יא (אבן תיבון)
ישיבה
[עריכה]תחhלת הנחת זה השם בלשוננו לישיבת האדם על המקום: "ועלי הכהן יושב על הכסא". ומאשר היה האדם היושב נח עומד על השלם שבענhיני עמידתו ומנוחתו, הושאלה זאת המלה לכל עניין עומד נח שלא ישתנה. אמר ביעודי ירושלים בעמידה ובקימות והיא במעלה העליונה, "וראמה וישבה תחתיה", ואמר: "מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה", עניינו מעמידה ומקימה. ומזה העניין האחרון נאמר עליו יתעלה: "אתה ה' לעולם תשב", "היושבי בשמים", "יושב בשמים", הנצחי העומד אשר לא ישתנה בפנים מאפני השינוי, ולא שינוי עצם, ואין לו שום עניין זולת עצמו שישתנה בו, ולא ישתנה יחוסו לזולתו, כי אין יחס בינו ובין זולתו שישתנה בו היחס ההוא, כמו שיתבאר (פרק נ"ו חלק א'). ובזה ישלם היותו בלתי משתנה כלל, ולא בשום פנים, כמו שבאר ואמר, "אני ה' לא שניתי", אין בו שינוי כל עיקר. ועל זה העניין יכונה בישיבה באשר נזכרה לו יתעלה, ואמנם תיוחס אל השמים ברוב המקומות, להיות השמים הם אשר אין שינוי בהם ולא התחלפות, רוצה לומר שלא ישתנו אישיהם כאשר ישתנו אישי הווי הארץ ונפסדיה. וכן כשיוחס ה' יתעלה היחס ההוא הנאמר בשיתוף למיני הנמצאות ההוות הנפסדות, יאמר עליו גם כן יושב. כי המינים ההם תדירים מסודרים עומדי המציאה כמציאת אישי השמים. אמר: "היושב על חוג הארץ", המתמיד הקיים על סיבוב הארץ, רוצה לומר חללתה, רומז לעניינים ההווים בחללה. ואמר: "ה' למבול ישב", רוצה לומר שעם השתנות ענייני הארץ והפסדם, לא יהיה אצלו יתברך שינוי יחס. אבל היחס ההוא שיש לו אל כל אחד מן העניינים ההם, והם הווים או נפסדים, יחס אחר קיים עומד, כי היחס ההוא למיני הנמצאות, לא לאישיהם, והתבונן כי כל לשון ישיבה שתמצאה להשם יתברך תמצאה בזה הענין: