מוסר אביך א ב
על הפסוק (איוב כח כח): "הן יראת ה' היא חכמה" אמרו חז"ל (שבת לא:): "בלשון יוני קורין לאחת - הן" (הן = one = אחת), כלומר, שיראת ה' היא החכמה היחידה. והדבר תמוה, שהרי יש עוד הרבה נושאים עמוקים הדורשים חכמה ולימוד! אולם יש הבדל מהותי בין יראת ה' לבין שאר הנושאים:
- בכל שאר הנושאים, ברגע שאדם למד אותם לעומק והגיע למסקנות, הוא יכול להעביר את המסקנות הללו לאנשים אחרים, והם יידעו אותן בדיוק כמוהו; אפילו בעולם התורה, ברגע שאדם למד סוגיה תלמודית (למשל) והגיע למסקנות הלכתיות, הוא יכול להעביר את המסקנות הללו לאנשים אחרים.
- אולם ביראת ה' (וכן בשאר מידות הנפש), העיקר הוא עצם הלימוד; מי שלמד סוגיה הקשורה ליראת ה' והגיע למסקנות, גם אם יספר אותן לאנשים אחרים, הן לא יוכלו להבין כמוהו, אלא אם כן יתעמקו וילמדו את הסוגיה בעצמם.
המילה "חכמה" מציינת את הלימוד; רק יראת ה' היא "חכמה", רק ביראת ה' יש משמעות לעצם הלימוד. בכל שאר הנושאים, החכמה היא רק אמצעי כדי להגיע לידיעות; ביראת ה', החכמה היא המטרה.
נראה שמצות היראה כוללת כל הלימודים המביאים ליראת ד'[1].
אמרו חז"ל על פסוק (איוב כח כח): "הן יראת ד' היא חכמה" - (שבת לא:): "הן אחת", שרק היא לבדה חכמה, וכמו שכתב בהקדמת מסלת ישרים. ודבר זה יפלא מאד: הלא גדר החכמה הוא מה שצריך עיון, והרבה דברים זולת למודי היראה צריכים עיון!
והנראה בזה, שכל הלימודים, כשאחד מעיין בהם, ותוצאות העיונים ימסור לחברו בקיצור, מקבל חברו את החכמה כמו מי שהגה בעיונו זמן רב. כמו עניני הלכה, שבמקום שנפל ספק מצד סתירת סוגיות או קושיות הנופלות בדברי התלמוד והפוסקים, צריך שקידה ועיון להעמיד דבר על בוריו, אבל אחרי הבירור, כשיאמר אותו לאיזה אדם בקיצור, ידע השומע אותו כמו מי שהגה ועיין וחידש בעצמו; משא"כ מה שאין כן יראת ד', שאע"פ שלמוד היראה שוה לשאר לימודים, בסידור כללים וחוקים, המודיעים לנו גדולת יוצרנו יתברך ויתרומם, וישנם מקומות וענינים הדורשים ליבון ובירור, מכל מקום, גם אחרי הבירור, כשיאמר קיצור הדברים למי שלא ירד לעומק הענינים, לא יבין.
והעֵד על זה, שהעיד לנו החסיד ר' משה חיים לוצאטו בספרו פתחי חכמה ודעת[2], שצריך לדעת שורש החכמה ונקודתה על מה תסובב; ואמנם השורש, אפשר להימסר בקיצור, אבל אין דרך לידיעתו כי-אם כשילמוד כל פרטי הדרושים שלו בארוכה, כי רק אז יבין חשיבות השורש. לכן ודאי רק יראת ד' לבדה היא חכמה, חכמה אמתית שלא תשתנה להיות ידיעה בעלמא בלא חכמה; אבל כל הידיעות שבעולם, בין ידיעות עניני הלכות עמוקות, בין ידיעות טבע הנמצאים מצד עצמם, אינן כ"א כי אם, אלא ידיעה, אלא שיפול בהן קושי בהשגת ידיעתן עד שנצטרך להשתמש גם בהן בכח החכמה, שמעיקרו לא נברא באדם כ"א כי אם, אלא לצורך היראה לבדה.
הערות שוליים
[עריכה]