מהרש"ל על הש"ס/חולין/פרק יא

קלה.

רש"י בד"ה אי הכי כו' ובדיעבר וגזז. נ"ב נ"ל ט"ס והכי הוא ובדלא עבר וגזז דאל"כ מאי מקשה אי הכי אפי' קדשי מזבח נמי דלמא משום הכי לא מוקי בקדשי המזבח דלא בעי לאוקמי בעבר וגזז ואיירי באיסורא ועוד מהיכא תיתי דהא איסור גיזה בקדשים מבכור ילפינן והתם כולו קדוש אבל היכא דאקדיש חוץ לגיזו מהיכא תיתי לאיסור אם לא לפי המסקנא דמשני דפשטה בכולה ועוד הלא רש"י גופיה פי' לקמן כחשי הגיזה הניטלת מכחשת הבשר ואסור לגוזזה דמשמע הא לאו הכי שרי לגוזזה ודו"ק:

קלה:

רש"י בד"ה פסיק אורחיה לאפסיקינהו כצ"ל:

בד"ה טבל וחולין כו' ולא אמרינן יש כו' שבו וכי היכי דפריש כו' נמצא תורם מן החיוב כו' במעשרות ומעשרותיו מקולקלים וכו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ואב"א כו' שאין סברא לחלק ונ"ל דלאו כו' כצ"ל:

קלו.

גמ' שם אי מה תרומה כו'. נ"ב לפירוש רש"י משמע דקאי אדלעיל אדברי רבי אלעאי דיליף ראשית הגז מתרומה כו' אבל מה שמסיק מאי טעמא דרבי אילעאי כו' אינו מתיישב שפיר דהא כבר הקשה דנילף מיניה. וצ"ל דמאי טעמא דקאמר הוא מדברי רבא עצמו דמסיק יליף נתינה נתינה מתרומה והוא אזיל לשיטתיה דסבירא ליה דמודה רבי אילעאי בתרומה דחייב בשותפות ואם כן ראשית הגז לא נילף מיניה לענין שותפות ודו"ק:

רש"י בד"ה אלא שמע מיניה כו' בנתינה נתינה הס"ד ואח"כ מה"ד אי מה כיון מתרומה כו' מרישיה דקרא הס"ד ואח"כ מה"ד מה תרומה בחוץ לארץ לא דבפ"ק דקידושין כו' בכל מקום אבל חובת קרקע כו' כצ"ל ונ"ב כאשר הגהתי כן מצאתי בפי' מדוייק:

תוס' בד"ה שכן יתום כו' בראשית הגז הס"ד ואחר כך מתחיל דבור חדש מבכור הוה ליה למילף שכן יתום כו' הוה מצי למימר נמי כו' כצ"ל:

קלז.

רש"י בד"ה לו למלבוש הס"ד:

בד"ה לר' יוסי כו' אין לי אלא קציר דאיהו כו' כצ"ל:

קלז:

רש"י בד"ה אבא אריכא קרית ליה ולא אמרת רבינו בלשון כבוד כצ"ל:

בד"ה בשלמא דר' יוחנן דאמרת משמיה בששים. נ"ב לפרש"י מוכח דגרסינן לעיל בדברי רב דימי רבי יוחנן משום רבי ינאי אמר בשש ומשמיה אמר בששים ודו"ק:

קלח.

בד"ה אלא אמר רבא כו' וצאן של א' כו' כצ"ל:

קלח:

רש"י בד"ה וגבי ראשית כו' לאו מילתא היא והכא היא כדרבא כצ"ל והס"ד והד"א: