מהרש"ל על הש"ס/חולין/פרק ד

סח.

רש"י בד"ה אע"פ כו' לכהן או הבא כו' סד"א:

תוס' בד"ה אדם מבהמה כו' חוץ לפרוזדור הוי כילוד כו'. נ"ב הוא מדברי הגמ' ומש"ה לא מקשה פשיטא דהוי כילוד משום הא דהתם אינו משנה ולא ברייתא ודו"ק:

סח:

רש"י בד"ה הכל היו כו' ופגימה שלא יצתה ממחיצתה הא יצתה כו' כצ"ל. ונ"ב זה נלמד מפסוק כי קידש קדשים ע"ש מפרש"י וכן בגמרא בהדיא פר' טבול יום שפנימי קאי על הן לא הובא דמה אל הקדש פנימה כלומ' לפני ולפנים וכן ברש"י פ' כל שעה אבל מכאן משמע לכאורה שדורש הן לא הובא דמה אל הקודש כלומר שלא הוזה כו' ופנימי דורש בפני עצמו שלא יצא חוץ למחיצה וכן משמע בתוס' הנ"ל עד נ"ל:

סט.

רש"י בד"ה אבן פקועה דכותיה דאין הולד טעון שחיטה כו' כן הוא בס"א:

בא"ד דלאו שחיטה היא וחתך ליה האי אבר ושרי כן הוא בס"א:

סט:

גמ' כולה עולה אף כשאמר כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה דתנן בסיפא כו' ואמר ממירין כו'. נ"ב פי' אברים של חולין בשלמים של הקדש דאף בתמורה הרגל נעשה כולו קדוש אבל לא שלמים דחולין באברים של קודש כו' ע"ש:

ע.

רש"י בד"ה נעקרו קא סלקא דעתא קודם לכן נעקרו ונפלו כצ"ל והס"ד:

ע:

רש"י בד"ה ויצא דרך כו' ושפה חיצונה משויירת וקא מיבעיא ליה תורא כו' כצ"ל. ונ"ב תורא שפה חיצונה רש"י פרק אלו מומין וכן בערוך ע' תור:

עא.

רש"י בד"ה אלא לבר פדא כו' ולא מטמא אדם הס"ד:

בד"ה בוקעת ועולה כו' מציל על טהרה כו' הד"א:

תוס' בד"ה והאשה טהורה כו' העגיל הראש כו'. נ"ב כלומר שעב ראשו כמו קיפה של צמר עיין שם פרק הלוקח בהמה:

עא:

גמ' שם מיסב ואוכל בליפתן. נ"ב מבואר ברש"י בריש עירובין:

רש"י בד"ה מתוכו קאמרי' כו' של אדם שכן כו' הד"א:

עב.

תוס' בד"ה כי קאמר כו' כך אינה מטמאה טהרה שאצלם כו'. נ"ב ומ"מ אנו צריכין לקל וחומר דלעיל להציל על טהרה בלועה באוהל המת בשלמא מה שאין טבעת הטמאה מטמאה את הטהורה משום ששניהם בלועים אבל הא שמקבלת טומאה באהל המת ויהיה טמא הבלוע לכשיצא ודו"ק:

עב:

רש"י בד"ה וכי באיזה טומאה משויירת עליו כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה אלא שאם כו' ומגע הזב בבת אחת כו' [וחייל אמדרס החמור כו'] כצ"ל:

עג.

גמ' ואמרי לה כדי כו'. נ"ב פי' שם חכם או פי' בכדי כלומר בחנם בלתי שום הזכרת חכם. הליכות עולם:

תוס' בד"ה בשעת פרישתן כו' אבר המדולדל כו'. נ"ב פירוש אדם שהוא מוכה שחין ויש לו אבר המדולדל כו':

בא"ד ותוחבו בסירא כו'. נ"ב פי' בקוץ התחוב בכותל או בקרקע והאדם החולה נמשך ממנו והאבר נשמט ממילא ע"ש:

עג:

גמ' מטמא משום אבר מן החי ואין מטמא משום אבר מן הנבלה דברי ר"מ כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה הוכשרו כו' לא הוכשרו מפרש רב אשי כו' פליגי ארב אשי וי"ל כו' כצ"ל:

עד:

תוס' בד"ה דגמר שה כו' שה מעליא ופודין בו כו'. נ"ב בחידושי רשב"א כתב בשם הרמב"ן הא דאמרי' לעיל דלר"מ פשיטא שפודין היינו מעיקרא מקמיה דאסיק אדעתיה דגמרינן גזירה שוה דשה שה כו' ע"ש:

בא"ד דאין פודין בשחוטה כו'. נ"ב פירוש דילפינן מפסח והתם אי אפשר בשחוט דשחיטה לשם פסח בעינן וק"ל:

עה.

גמ' רבא אמר לדברי המתיר כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה מה חלב כו' שאין כל מינן טעון כו'. נ"ב פירוש רק כשב:

בא"ד ומה ת"ל אלא לומר לך מה כו' כצ"ל:

עה:

תוס' בד"ה בן פקועה כו' לא מצנורף לקמן שאין כו' כצ"ל:

בד"ה אף בחול כו'. אמאי לא יאכל מאחר שאימת שבת כו' [ע"י עילוי עולה ועוד פריך כו'] כצ"ל:

עו.

רש"י בד"ה בגמל ניכר כו' ארכובה הוי כו'. נ"ב ארכובה הוא פי' על ערקוב נ"ל:

בא"ד קפץ העליון כו'. נ"ב פי' קשר:

עו:

גמ' לדחויי כדדחינן כו'. נ"ב נראה שזה לשון סתם גמ' וק"ל:

רש"י בד"ה ואם לאו כו' מדולדל ולשמואל כו' הד"א:

בד"ה אריוך כו' אריוך מלך כו'. נ"ב פירוש ודינא דמלכותא דינא: