מהרש"ל על הש"ס/חולין/פרק א

ב:

גמ' שמא ידרוסו ויחלידו כו' ואב"א התם עיקר כו' כצ"ל:

ג.

תוס' בד"ה כגון דבדק כו' ומיהו יש לדחות דלא בעינן כו'. נ"ב פי' אבל לעולם כלי שרת בעינן והא דמכשיר בקרומית של קנה משום דס"ל כרבי יוסי בר יהודה וא"כ לדידן דקי"ל כרבי קשה ודו"ק:

בד"ה המניח כו' דמשמע דיעבד כו'. נ"ב פי' מדלא קתני מניח:

בד"ה אבל בא כו' כשאין לו מלוה עליו כו'. נ"ב אבל יש לו מלוה עליו אסור דלא מירתת ליגע דאי יאמר לו מידי יאמר לו תניחנו בחובי עיין רש"י:

ג:

רש"י בד"ה אלא רבא כו'. סכין אמאי כו' הד"א:

תוס' בד"ה דליתא קמן כו' דלא גמיר פשיטא. נ"ב פרש"י לקמן פשיטא דראה מותר ולא ראה אסור ע"ש:

ד.

בד"ה כל מצוה כו'. ולמעוטי אתא אם כו' קאמר דסמכינן אחזקייהו כצ"ל והד"א:

ד:

גמ' ואב"א לאו אורחיה דמלכא כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה מפני שהן מחליפין קתני. דודאי כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה מותר מיד כו' הא דיעבד עבד. נ"ב פי' לכתחלה אסור להנות מן החליפין אבל גבי קדושין שכבר קדוש ונהנה מ"ה שריא ליה ואע"פ שהיה ראוי שלא יהנה ממנה אחר הקדושין דכל מה שנהנה אח"כ הוי כבתחילה מ"מ משום פריה ורביה התירו לו מאחר שכבר קדש א"נ מאחר שאין כאן אלא דמים שהוא דבר שאינו ניכר לא החמירו ביה בפרט מאחר שכבר קידש ודו"ק:

ה.

בד"ה מי לא כתיב כו' קטנה וקשיא כו' שערות וקרו כו' הד"א:

בד"ה אלא לאו כו' והאי תנא חמירא ליה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה מכם ולא כו' אילימא לפני יאוש למה לי קרא כלו' וכי יכול להקדיש ביתו אמר רחמנא כו' ומביתו לא נפקא שלא יכול להקדיש ומהכא נפקא אלא שלא כו' כצ"ל. ונ"ב עיין בריש לולב הגזול שמתרץ בענין זה:

ה:

תוס' בד"ה ר"ג כו' עד שהיה שני ישראל אוסרים כו'. נ"ב פי' שאין העובד כוכבים אוסר על ישראל א' דלא שכיח שידור ישראל אחד עם עובד כוכבים ביחד אם לא ששני ישראלים דרים גבי הדדי וגזרו חכמים שיאסור עובד כוכבים עליהם עד שישכור כדי שירחקו ממנו ולא ילמדו ממעשיו ע"ש:

ו:

תוס' בד"ה אשת חבר כו' בעם הארץ דרבי מאיר כו'. נ"ב דס"ל כל שאינו אוכל חולין בטהרה הרי הוא עם הארץ אע"פ שלא נחשד כלל על המעשר כנ"ל:

בד"ה והתיר ר' כו' שהוא טמא שמרביצין כו' דבר אחד הי' ר"י כו' כצ"ל:

ז.

תוס' בד"ה והתיר ר' כו' דר' מאיר אכל עלה של כו' כצ"ל :

ט.

גמ' ואמר רב יהודה אמר רב תלמיד חכם כו' לא והכי אמר ר' יוחנן כו' כצ"ל:

ט:

תוס' בד"ה התם הלכתא כו' היינו היכא דליכא חזקה כו'. נ"ב פי' דאי הוי חזקת טהרה הוי טהור מכח חזקה ולא משום דילפי' מסוטה ואע"פ שספק טומאה ברה"י טמא אפילו היכא דאיכא חזקת טהרה היינו כשיש בו דעת לשאול דילפינן מסוטה. אבל אין בו דעת לשאול דלא ילפינן מסוטה הוי כמו רשות הרבים וטהור מכח חזקה ודו"ק:

י.

גמ' א"נ טעמא כו' עד ולא פסולה כל זה נמחק. ונ"ב האי א"נ נראה בעיני שאינו מגירסת הגמרא אלא מוגה בה מן הפירושים ולשון רש"י הוא ודו"ק:

תוס' בד"ה וישתה הא כו' לקרקע להבקע לפניו ולא נתנה רשות לכלי להבקע מפניו כצ"ל והס"ד:

בד"ה עד שיאמר כו' והא דאמר רב נחמן לילתא כו'. נ"ב נ"ל טעות כי חמותו של רב נחמן היתה וילתא היתה אשת רב נחמן:

י:

רש"י בד"ה לא כרב חסדא ומשום עצם כו' כצ"ל:

בד"ה תחת המשקוף. נ"ב ובנדרים פ"ז כתב רש"י דגרסינן על השקוף והיינו מפתן התחתון:

יב.

רש"י בד"ה שהלכה ובאה כו' בהליכתו והכתה בכותל וחזרה וחתכה כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה והא אמרת וכו' צ"ל הא אמרת כו':

תוס' בד"ה לרבי מאיר כו' ור' יוחנן נמי אכל לעיל משחיטת כותי ולא גזר בהו כדגזר ר"מ ובעשרה יוחסין כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה מאן תנא כו' אע"ג דבריש פירקין כו'. נ"ב פי' לפי האמת דבשחיטה לא בעי כוונה א"כ אין חילוק בין רואין אותו לעומד על גביו אבל אי הוי בעינן נמי כוונה לשחיטה לא הוי סגי ברואין אותו אלא דוקא בעומד על גביו ודו"ק: בד"ה קטן יש לו כו' לשם חולין כשרה משום כו'. נ"ב פי' שידע שהוא קדשים אלא ששוחט לשם חולין כשרה אבל משום חולין ר"ל שלא ידע כלל שהוא קדשים אלא סבר שהוא חולין וק"ל:

גמ' אבל באשפה שבשוק מודה ליה ונראין כו' כצ"ל:

יג.

תוס' בסוף ד"ה ותבעי לי כו' ולתרומה נמי יועיל בגדול עומד על גביו נמחק. נ"ב ס"א אינו:

בד"ה בעי מיניה כו' ומיהו ההוא דערכין ע"כ כו'. נ"ב פי' ואינו זה שהיה יושב לפני ר' ירמיה והיה קורא אותו דרדקי וא"כ בע"כ צ"ל שהוא הקדמון וא"כ הדרן קושיא לדוכתה:

יד.

תוס' בד"ה השוחט כו' ור"מ אית ליה כו' כצ"ל:

בא"ד וי"ל דהתם בפרהסיא כו'. נ"ב פי' קושיא הראשונה:

בא"ד תיפוק ליה דפסול כו'. נ"ב פי' דסבירא ליה כותי וישראל ששוחטין בסכין א' שחיטתן פסולה וכן דעת הרשב"א והטור והאור זרוע מכשיר ובספרי הארכתי:

בד"ה ונסבין כו' גרמא גרמא תרי מאי טעמא לאו כו' כצ"ל:

טו.

רש"י בד"ה רבי יהודה כו' אלא טעמא משום דלא לתהני מעבירה הוא כו'. נ"ב ותימה הא מסקינן להדיא בפ' הנזקין דר"מ לא קניס שוגג אטו מזיד ור' יהודה הוא דקניס שוגג אטו מזיד ובע"כ צריכין אנו לפרש דקנסו שוגג אטו מזיד לאסור באותו היום לכ"ע כאילו נעשה במזיד אבל שהחמירו עוד במזיד לאסור לו עולמית משום קנסא לא החמירו בשוגג ודו"ק:

בד"ה במזיד כו' מה קדש אסור באכילה אף מעשה שבת אסור נאכילה יכול כו' כצ"ל. ונ"ב כן איתא שם בהדיא נ"ל:

תוס' בד"ה מורי להו כו' כדי שלא יהנה ממלאכת יום טוב כו' וזה הטעם של ר"י שמא יאמר לעובד כוכבים לך ולקוט ע"ש בריש אין צדין:

טו:

תוס' בד"ה כגון כו' ומוכן לכלבים הוי מוכן לאדם. נ"ב פי' כך הוא לשם לפי המסקנא ע"ש:

טז.

רש"י בד"ה צור יוצא כו' לא ישחט קנה כו' הד"א:

בד"ה דאשקיל עליה בידקא דמיא שהפכה כו' כצ"ל:

טז:

גמ' הכל שוחטין הכל בשחיטה כו'. נ"ב ותימה שסתמא דגמ' בפ"ק דערכין' מפרש תרי הכל שוחטין פי' הא דריש פירקין והא דהכא חד לאתויי כותי וחד לאתויי ישראל עבריין ואפשר דאיירי התם אליבא דרבא שכן המסקנא לקמן:

תוס' בד"ה תלוש ולבסוף כו' בדיעבד כשר ולא לכתחלה. נ"ב הקשה א' מן המשכילים דילמא המקשן סבר דמתניתין איירי בתלוש והא דקתני השוחט דיעבד משום דאינו כשר לשחיט בצור וקנה לכתחלה כי לא ידע הברייתא דתניא בכל שוחטין בין בצור בין בקנה כו' ונראה בעיני לישב דלרוחא דמילתא הוא דפריך לעיל מהאי ברייתא דהכל שוחטין כו' אבל ה"ה בלא ברייתא איכא למפרך מ"ט צור וקנה לכתחלה לא וכי סכין כתיב באורייתא וכה"ג פריך להדיא בפ"ב דקדושין ע"ש:

בא"ד וי"ל דאליבא דר' כו'. נ"ב ותימה בעיני אמאי צריכא לכל אלו נימא דבתלוש ולבסוף חברו ובטלו קמבעי ליה כמו שפירש הרשב"א וכן דעת הרא"ש ודו"ק:

יז.

רש"י ד"ה לאחר מכאן כו' נמחק כל הדבור:

תוס' בד"ה כי אשתרי כו' וזה אינו דמתחלה לא נסתפק כו' כצ"ל:

יז:

גמ' דמיא לסאסאה מאי. נ"ב פירוש סכינא חריפא. אשר"י:

שם מאן ויהיב לן מבשריה ואכלינן כצ"ל:

רש"י בד"ה סכין שיש בו לסימנין והוא כו' הד"א:

בד"ה מחליש כו' כל עוקציו מצד אחד כו' כצ"ל:

בד"ה פגימת מום כו' נפגם האוזן בבכור כו' כצ"ל ונ"ב נ"ל:

יח.

גמ' שמתיה ועבריה ואכריז אבישריה דטריפה הוא כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ואכשריה דקסבר הא דאמר כו'. נ"ב נר' בעיני לפרש דרב אשי הוא דפליג על רבינא דס"ל דכי לא נמצאת סכינו יפה דאפילו לכותים לא מזבנינן וא"כ רב דאמר מעבירין אותו ומכריזין אבישריה דטריפה איירי בנמצאת סכינו יפה ופליג ארב הונא דאמר היו משמתינן ליה ותו לא אבל ההוא סבא כסתמא דגמ' דאמר ולא פליגי כו' ורבא בר חיננא נמי ס"ל כרבינא משום הכי העבירו ואכריז אבישריה טריפה ולא חייש אם תהא סכינו יפה אלא שהיה חס עליו מפני טפלי' והיה חופף עליו למצוא לו איזה זכות ממקום אחר להכשירו ורב אשי מצא לו זכות זה שסכינו יפה לפי טעמו דפרישית ומש"ה פריך ליה מר זוטרא וכי לא חייש מר לסבא שהעבירוהו ולא ס"ל לחלק בין נמצאת סכינו יפה כו' בענין להעבירוו ולהכריז אבישריה טריפה כדפרישנא והשיב לו רב אשי שליחותיה עבדינן מאחר שנתן לנו רשות למצוא לו זכות אם כן נמצא הוא מסולק מהאי דינא ואני עומד תחתיו למצוא זכות להכשירו א"כ שפיר אני יכול להכשירו בזכות שלי אף שהוא כנגדו וכן נראה עיקר דאל"כ וכי בעבור טפליה יחזור רבא בר חיננא מדינא להכשיר מה שאסרו חכמים כבר וגם מה הקשה לו מר זוטרא וכי לא חייש מר לסבא כו' ודו"ק:

רש"י בד"ה הכי קאמרי כו' לא אמר ולא כלום כו' גדולה וללישנא אחרינא כו' כצ"ל:

יט.

רש"י בד"ה לא חילק כו' בעלמא הוא הס"ד:

בד"ה אמוגרמת כו' דכולה למעלה מן הטבעת כו'. נ"ב הוא הדין רובא נ"ל:

יט:

גמ' מדהוה ליה לישראל למשתט רובא ולא שחט כו' כצ"ל:

כ.

רש"י בד"ה אמר שמואל כו' כמול עורף ופרכינן הד"א:

בד"ה לא למעוטי כו' ימין ומלק בשמאל כו' כצ"ל:

בד"ה לא אמרן כו' שהבאתי מפרק שני כו' כצ"ל:

כ:

רש"י בד"ה נבלה ומטמאה כו' היא ושחיטה דלאחר מכאן כו' כצ"ל:

בד"ה הא קשיא כו' כדלקמן וכי כו' הד"א:

כא.

גמ' וחלל שלה ניכר נבלה היכי דמי חלל שלה ניכר אמר רבא כו' כן הוא בספרים אחרים:

רש"י בד"ה וחלל שלה כו' בלע"ז נבלה כו' הד"א:

תוס' בד"ה כמשפט כו' הקיש ולא כתיב בהדיא כו' כצ"ל:

כא:

תוס' ד"ה ואינו מבדיל צריך להיות קודם דבור המתחיל תלמוד לומר כו':

בא"ד מאי בינייהו. נ"ב פי' במאי פליגי נ"ל:

בא"ד מפרש התם שהייה בסימן כו' כצ"ל:

בא"ד דאי אפשר לעשות כו'. נ"ב קאי על עולת עוף ע"ש פ' קדשי קדשים בתוס':

כב.

גמ' אף כאן אוחז בראש ובגוף ומזה מאי קאמר כו'. כצ"ל ונ"ב נ"ל:

תוס' בד"ה ואינו מבדיל כו' אינו עומד ומבדיל דהא כו' ואיכא רבנן ודאי דפליגי כו' כצ"ל:

כג.

תוס' בד"ה כי אצטריך כו' ר"ע מכשיר בעלי מומין כו'. נ"ב פירוש גבי בהמה שעלו למזבח דסבר ר"ע עלו לא ירדו הואיל שכשרים גבי עופות אפילו לכתחלה ע"ש:

בא"ד זכר משמע כו' שהוא נקבה. משונה נמחק משונה ונ"ב נראה לי שהוא טעות וכן מצאתי:

בד"ה כי משחתם כו' ולר"ש נפקא מינה כו' כצ"ל. ונ"ב פירוש דסבר פרה קדשי בדק הבית היא נ"ל:

כג:

תוס' בד"ה ואי דר"מ כו' ונראה דיש שום יתור כתוב. נמחק כתוב:

כד.

גמ' אמר קרא וערפו העגלה כצ"ל וכן ברש"י ונמחק הערופה. ונ"ב נראה בעיני טעות כי לא כתיב בתורה רק וערפו שם את העגלה והאמת שהעגלה השנית מיותר בתורה דלא הוי ליה למכתב רק וערפו שם בנחל דהא לעיל מיניה כתיב והורידו זקני העיר ההיא את העגלה וגו' אלא שינה הכתוב לעכב שלא תהא הכשר של עגלה אלא בעריפה נ"ל:

כד:

תוס' בד"ה נתמלא זקנו כו'. נ"ב איכא לאוקמי ביחיד אין נושא א"נ לישא את כפיו בקביעות ובשעה שמרבין ברחמים כגון ביום כפורים ובתענית וכו' פ' לולב הגזול:

בא"ד שליח ציבור קבוע או להתפלל בתענית כו' כצ"ל. ונ"ב נראה לי ועיין בתוס' דמגילה וכן ברא"ש:

בא"ד בין רגלי הכהנים היו עומדין (ושוערי) [וסועדי] הכהנים היו נקראין. נ"ב כך כתוב ברוב המקומות בתוס' בשאר המחברים והכל טעות אלא כך הוא בין רגלי הלוים היו עומדין (ושוערי) [וסועדי] הלוים היו נקראין וקאי על שיר של לוים ולדמיון בעלמא אייתי הכא וכן הוא בסמ"ג:

בד"ה וגבו טהור כו' נגע שרץ ביד שבו דלא אמרי' כו' כצ"ל:

כה.

רש"י בד"ה מק"ו כו' בקל וחומר מה כלי כו' הד"א:

כה:

רש"י בד"ה תמד מים כו' נעשה יין והתמד עד כו' מקוה וכן כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה ופטורין ממעשר כו' כתיב וכשחייבין כו' יהיה ופטורין כו' הכל דבור אחד:

תוס' בד"ה שאר בהמה כו' ומזנב הפרה ומבגד ועור כו'. נ"ב פירוש דילפינן גזירה שוה בגד ועור דהכא מבגד ועור האמור בטומאת שרצים והתם אייתיר או לרבות דבר הבא מזנב הסוס כו' והשתא פריך נילף מכל ר"ל דאשכחן שלא חלק קרא בין עזים לשאר בהמה וחיה לענין עצמות והוא הדין לענין בגדים כלל אותן בריבוי דכל ודו"ק:

בד"ה תיפוק ליה מהתם מבגד ועור. נ"ב פירוש כי היכי דאשכחן לענין בגד שאין חילוק בין דבר הבא מן העז לשאר בהמה וחיה ה"ה לענין עצמות ודו"ק: