מהר"ם שי"ף על הש"ס/בבא קמא/פרק ב

יז.

בתד"ה היתה מבעטת אגב כו' . ויש לחלק בין הכא להא דלעיל ע"ב דאסיק בקשיא א"ה מאי האי דקתני גבי תולדה דשן כו' וכן לא מוקמי כר"ט מדקתני לה גבי שן כמ"ש התוס' בד"ה והתניא ולא אמרינן משום דשוה לשן וק"ל:

יז:

בתוס' בד"ה זרק כו' לא משכחת בצרורות חצי נזק כו'. דאי משום דהלכתא גמירי לה בזורק כלי נמי שמא הלכתא גמירי לה ואפילו הכי פשיטא ליה מדמחייב הזורק ופטור המשברו וק"ל:

יח.

בתוס' בד"ה במועד מתחלתו כו' והשתא פשיט בעיא דרבא כו' דאיירי בצרורות כי אורחיה כו'. ולפ"ז לא היה צריך רבא לאוקמי בפלוגתא דר"ט ורבנן קמיפלגי רק בדשני ואייעד ולמה דהעלו בסמוך דחד תלוי באידך ניחא וא"ל אכתי [אף למה דהעלו בסמוך בתירוצם] מאי קאמר לקמן תפשוט מדרבא הא שפיר קבעי רב אשי דאם יש שינוי לרביע נזק בעיא דרבא בצרורות כי אורחיה לבד ולא תליא זה בזה דהא רבא לא הזכיר דבתרוייהו מבעיא ליה רק בצרורות כי אורחיה מדקאמר או דלמא תולדה דרגל הוא דמ"מ אי יש העדאה בכי אורחיה לנזק שלם גם ע"י שינוי יש העדאה לנזק שלם כיון דזה צד מועד שלו [כמ"ש התוס' דעיקר העדאה בקרן כתיבא] וא"כ תמות שלו חצי נזק ועי"ל בפרש"י:

יח:

ברש"י בד"ה אמר לך רבא כי קמיבעי לי כו' ובדשני בצרורות כגון שזרק הכלב הגחלת בידו כו'. לעיל ע"א דמפרש שנטלו בפיו והניחו נראה שהוא לפירוש רבו בסמוך בד"ה דדחיק ליה עלמא דאיירי במקום גחלת. דבצרורות ס"ל לר"א חצי נזק [לכך הוצרך לפרש שנטלו בפיו דע"י זריקה הוי צרורות וכאן דקאמר בהדיא בין לר"א ובין לרבנן כסומכוס ס"ל מפרש לה בצרורות ע"י שינוי כגון שזרק הגחלת [ר"ל דהכא מצי נמי איירי בזרק אבל אה"נ דמצי איירי בדאנח ע"י שינוי כגון בפיו דהוי על שאר הגדיש צרורות] ואין זה ר"א דבסמוך כדמפרש לקמן בד"ה הנ"ל ויש לדקדק כיון דמשלם חצי נזק על כל הגדיש קאמר דאל"כ לוקמי כרבנן דסומכוס ובמקום גחלת כמ"ש התוס' בד"ה בין לרבנן וא"כ נפשוט בעיא דרב אשי דכח כחו ככחו דמי דהא אף באנח אנוחי ע"י שינוי מיקרי שלא במקום גחלת צרורות וא"כ כשזרק הגחלת הוי כח כחו ובסמוך קאמר דלא רצה לאוקמי כרבנן משום דלא פסיקא ליה כו' ותפשוט דאין שינוי כו' אע"ג דבעיא דרבא דיש העדאה באת"ל דאין שינוי לרביע נזק אפ"ה רצה לפרש באוקימתא דלא נפשט שום איבעיא והשתא לפירש"י [למאי דמצייר בזריקה ואכל הגדיש] נפשוט אידך:

כא:

בתוס' בד"ה אדם ותרנגול כו' דלמה יחזור מסברא הראשונה. הלשון אינו מכוון שמפני ההכרח שהכריחו נצטרך לפרש גם במסקנא פטורין לגמרי במלמטה למעלה. וקצת קשה לפירושם למה דחיק הגמרא לאוקמי באפיך מיפך ולפרש פטורין בתרי גוונא נוקמי ברה"ר ופטורין לגמרי במלמעלה למטה משום דאורחיה הוא [והוי רגל ברה"ר] ובמלמטה למעלה דאנוס הוא. ומזה יש לישב לפירש"י [בד"ה מלמטה למעלה דפטורין מנזק שלם] הא דקאמר א"ה דמעיקרא ניחא ליה פטורים לגמרי משום דהוי אורחיה ואיירי ברשות הרבים ולהכי לא מקשה אמתני' דיש לומר הוא הדין מלמטה למעלה נמי הוי אורחיה אבל למאי דקתני בברייתא מלמטה למעלה הוי שינוי פריך והתניא כו' דאין ה"א לפרש פטורין לגמרי במלמעלה למטה [משום רגל ברשות הרבים] ופטורין מנזק שלם במלמטה למעלה. גם ברשות הרבים לא מיקרי חיובא דחצי נזק פטור [דאדרבה מיקרי חיובא דלא נימא דהוי אורחיה ופטור ברה"ר] ודו"ק:

כב.

בתוס' בד"ה גדיא כו' ול"ד לסרוכי וכו'. אע"ג דבמלמטה למעלה אין חילוק בין זקירא לסריכא דתרוייהו לאו אורחיה ומשום דחזי ליפתא משוי ליה התם אורחיה מ"מ לא מסתבר להו שיעשה הלפת אורחיה לקפוץ ע"י סריכה מלמטה למעלה כיון שאין דרכו בקפיצה על ידי סריכה [אף] מלמעלה למטה וק"ל:

בתוס' בד"ה ור"י בדאנח אנוחי כו' דאי כח כחו כו'. ולא מצי למימר בדאנח אנוחי ע"י שינוי ועל כל הגדיש חצי נזק דא"כ תפשוט דאין שינוי לצרורות לרביע נזק ומ"מ הו"מ לאוקמי בהכי ולא תפשוט וזיל הכא קמדחי ליה כו' וק"ל. ובעיקר דבריהם יש לתמוה דבעיא דכח כחו לעיל אליבא דסומכוס היא אי מוקי הלכתא בכח כחו ולאו ככחו דמי אי לא גמיר הלכתא וככחו דמי דש"מ דאי לאו הלכתא פשיטא דככחו דמי והנך אוקימתא דהכא אליבא דרבנן אזלי דאין חייב על הגדיש משום צרורות רק חצי נזק ועיין לעיל באשר"י בבעיא דכח כחו ומ"ש היש"ש בזה אינו נכון שלפירושו העיקר חסר ועוד שהתוס' כתבו הוי על כל שאר הגדיש פטור ולסומכוס עכ"פ משלם חצי נזק ועיין:

בתוס' בד"ה לאו ממונא כו' משום דרשה דפטור על אש בהמתו כו'. ולר"י [נמי מהני הך דרשה דלא מחייב אלא] משום חציו דכלב דהוי צרורות מיחייב חצי נזק אבל לא חייב נזק שלם משום אש [דהוי כחציו דבעל הכלב כדין אשו והיכא דהחיוב משום אשו ל"ש צרורות רק אם החיוב בא מחמת הכלב דאז לא חייבה התורה נזק שלם בכחו דכלב דהיינו צרורות] דאימעט אש בהמתו כמו בור בהמתו ומ"מ היכא דממונו של בעל הכלב הוא חייב נזק שלם משום אשו בין לר"י בין לר"ל כמ"ש התוס' והרא"ש לעיל דף י"ט ע"ב בד"ה וכי אתמר דר"ה גבי דליל ודו"ק ואפשר דלר"י ליכא שום מיעוטא. ע"ל בהפרה דף מ"ה ע"א בתוס' בד"ה איש בור:

כב:

ברש"י בד"ה עבד כפות כו' כדאמרי' בשלהי פרקין כו'. ומיבעי לים שם בעבד אע"ג דמיירי באינו כפות ובמתני' איתא בהדיא דבסמוך הו"ל לברוח ולא מסתבר לומר גבי עבד הניח שאני כמ"ש רש"י לקמן בהכונס [דף ס"א ע"ב לענין בהמה לחלק בין לברוח ובין לסלק מה שהניח עליו] ושמא יש חילוק בין מת להוזק וק"ל:

בתוס' בד"ה והיה גדי כפות לו כו' ועבד כמו שאמר ברישא שהוא סמוך לו פטור כו'. ולא מיירי כאן בתשלומי גדיש והמדליק את הגדיש [דאיתא בלישנא דתלמודא] ליתא בסדר המשנה אהך בבא [אלא אבבא דרישא] רק הגמרא מקצר המשנה:

בתוס' בד"ה קטיל תורא כו' אי אפשר לומר כן דבפ"ק כו'. אין מזה קושיא על רש"י דאיהו מפרש שם משא"כ באש דאם כפות הוא המבעיר חייב מיתה דקים ליה בדרבה מיניה כדאמרי' בפרק הכונס עכ"ל שם ור"ל בהך מתני' ולזה מקשה שפיר אלו קטיל תורא כו' ולמאי דמסיק שהצית בגופו של עבד צ"ל לר"ל משא"כ באש בעבד סמוך ומשום דהי"ל לברוח ורש"י פירש לעיל לר"י דהלכתא כוותיה רק התוספות אזלו לשיטתייהו דמשום קים ליה בדרבה מיניה ליכא למיפטרי' אי לאו דאיכא שום מיעוטא כמ"ש לעיל דף ד' ע"א בד"ה כראי אדם ולקמן דף כ"ו ועיין:

בא"ד והא בדבר שממונו עושה לא שייך קים ליה בדרבה מיניה. וה"פ אלא למ"ד אשו משום ממונו פירוש חיוב ממונו שבו דהוה כשורו שהזיק ואלו קטיל תורא כו' [מיישב קושית מהרש"א ע"ש]:

בתוס' בד"ה וגדי דחד כו' מיהו אין זה ראיה דע"כ כו'. היה נראה להוכיח כן מהכא גופיה דפריך א"ה מאי למימרא לא צריכא בגדי כו' הא מהיכן דפשיטא ליה דאין מיתה ותשלומין פשיטא נמי גדי דחד ועבד דחד וק"ל:

כג.

ברש"י בד"ה לחייבו בד' דברים כו' דאפילו היכא דגחלת שלו משמע לו דיש חילוק כו'. ולפ"ז מ"מ הומ"ל הא דהצית בגופו של עבד איכא בינייהו [דלר"ל בעיא דוקא הצית בגופו של עבד כדלעיל] לז"א ועוד דשכיח הוא יותר ד' דברים ממיתה וטמון היכא שלא כלו חציו עיין בר"ן. ויש לעיין אמאי לא חשיב לעיל דף י' בחומר באש מבשור ובור שחייב בד' דברים ולא נקטו לעיל לשיור אאתקפתא דרב אשי ע"ש:

ברש"י בד"ה ה"ג וליחייב נמי כו' וקס"ד דגחלת וחררה דחד וגדיש דחד. ולמאי דמסיק דאכלה בגדיש דבעל חררה א"צ לאוקמי בששימר גחלתו ולא נסתיים הזאת אומרת אבל לפי' התוס' דפריך ולפטור בעל הכלב ולא ישלם כי אם רביע קיימא שפיר במסקנא וק"ל:

ומה שיש מקשים לפי' התוס' [וכ"ה במהרש"א] אמאי דחיק לעיל לר"ל לאוקמי בדאדיי' אדויי וחייב חצי נזק על מקום גחלת לוקמי נמי בדאנחי אנוחי וחייב חצי נזק על מקום גחלת משום דבעל הגחלת נמי חייב וקושטא הוא דמיירי בשלא שימר גחלתו. ועדיפא אית ליה להקשות אף לר"י מנ"ל לתלמודא לאוקמי לר"י חצי נזק אשאר הגדיש ולמידק זאת אומרת כו' דלמא אמקום גחלת וכמו שאמרו לר"ל ואולם אין לכל זה מקום דא"כ מ"ט דר"א דפליג את"ק וס"ל נזק שלם בשלמא השתא קמיפלגי בצרורות וכדאיתא בסוגיא לעיל ועוד דהא תני עלה מגופו ולמה משלם מגופו כיון דאיירי באנח אנוחי ואמקום גחלת וק"ל:

בתוס' בד"ה סתם דלתות כו' תימה דלמא משום דהוי תחלתו בפשיעה וסופו באונס כו'. דלא מסתבר להו כפירש"י דסתם דלתות חתורות ולא תימא שינוי הוא ובכה"ג כתבו לעיל דף כ"ב ע"א בד"ה דאפיך מיפך דל"א תחלתו בפשיעה כו' משום דאף שהחתירה שינוי מ"מ אכילת החררה והדלקת הגדיש שנעשה אח"כ לאו שינוי היא וכמו שהכריח האשר"י לעיל במתני' דאכלה כסות או כלים ע"ש. אבל היה נראה לישב תמיהתם בפשיטות דהא ע"כ למ"ד תחלתו בפשיעה וסופו באונס פטור צ"ל בהכרח סברא דסתם דלתות חתורות דאין לחייבו משום תחלתו בפשיעה כו' ומסתמא לא פליג עליה אידך מ"ד דלא מצינו פלוגתא בסברא דסתם דלתות חתורות ולמה נאמר דפליגי וק"ל:

כד.

בתוס' בד"ה ודלמא למעוטי כו' דאם כן לשתוק מוזאת כו'. אבל אי ממעט זבה מראיות אצטריך מיעוט לזב מימים דלא תימא מה ראיות שטהורין בזבה דאימעט מוזאת טמאין בזב ימים שטמאין בזבה אינו דין שמטמא בזב להכי מקשה אימא למעוטי נמי זב מימים ודו"ק:

כד:

בתוס' בד"ה לימרו הנך קמאי כו' ה"ה דהו"מ למיפרך מבתראי כו'. לפירש"י לא קשה מבתראי די"ל נמי דמכירין בעל השור כו' הלכך ע"כ כדי ליעודי אתי שהיו יודעין בעדות הראשונים אבל קמאי מי ידעי דלבתר ג' יומי כו' כדבסמוך ואף לשינויא אחרינא דמרמזי ורצופין אית להו נמי במכירין דלא פליגי כדאיתא בפוסקים והתוס' כתבו זה לשיטתם בסמוך דגרסי אלא דקמרמזי כו' דבשינויא דבסמוך ניחא נמי בליעודי גברא והמקשה לא אסיק אדעתיה הך שינויא וק"ל:

בתוס' בד"ה לימרו הנך בתראי כו' מדהמתינו עד נגיחה ג' כו' דאי כשהעידו לבסוף א"כ תקשי מקמאי כו'. וא"ל ודאי ליעודי נתכוונו שהרי יודעין שאין על הניזק שלישי לתבוע כו' וכפירש"י דודאי ניזק ג' לא הביאן כיון דאין משלם נזק עד נגיחה רביעית [אף לרבא] כמ"ש התוס' לעיל דף כ"ג ע"ב בד"ה ולא ישמרנו וק"ל:

בתוס' בד"ה אלא דקמרמזי וכגון שבכל שלשה ימים כו'. דאז הוי רמיזה חשובה כיון שבכל ג' ימים באו אלו עם אלו וקמרמזי וכ"כ התוס' בפרק הנחנקין:

בתוס' בד"ה במכירין כו' בגליון וא"ת ליעודי גברא כו' ומטעם זה יכולין נמי לומר לחייבו חצי נזק באנו כו'. לכאורה היה נראה בקושיתם דכיון דנמצאו זוממין השתא איגלאי דליעודי קמיכווני בשקרם דלמה אמרו מתחלה שאין מכירין ואחר שהעידו כולן אמרו שמכירין ואי לחייבו חצי נזק העידו שקר למה לא אמרו בתחלה שמכירין אלא לחייבו נזק שלם באו ולכך אמרו מתחלה שאין מכירין השור שאם יבואו עדים ויעידו על נגיחות אחרות יאמרו הם ג"כ שאותו השור נגח בראשונה ודו"ק:

כה.

בתוס' בד"ה אני לא אדון כו' שכן היזיקן מצוי תאמר בקרן כו' למ"ד פלגא נזקא קנסא כו'. יש להקשות למ"ד חצי נזק ממונא למה לא יליף ק"ו בכה"ג מה שן ורגל שאין כוונתן להזיק חייבין ברשות הניזק כ"ש קרן שכוונתו להזיק אינו דין כו' דלדידיה ליכא למיפרך שכן הזיקו מצוי וכמ"ש לעיל [דף ה' ע"ב בד"ה שכן מועדין] ולמ"ד קרן עדיפא אפילו קרן נמי אתיא וליכא למיפרך. והשתא אין החומרא מעין הדין וליכא למימר דיו ויש ליישב בדוחק ועיין:

בא"ד וי"ל דלאו פירכא הוא דאין חומרא זו מועלת כו' . ופירכא כזו שאינה רק טעם לעשות חומר מכניסין אותה בק"ו דע"כ לא יכול לעשות חומרא זו חיוב תשלומין דהא אינה מועלת לחייבו ברה"ר וכן חומרא דכרת דבסמוך אינה רק טעם לפסול בחוץ לזמנו ומכניסין הפירכא דהא חומרא דכרת אינו גורם פיסול בשוחט חוץ לזמנו אי לאו שהוא חומרא הכתובה בתורה אבל לקמן אין להכניס הפירכא ולומר ומה נזקין דרגל שאין חומרא של שכן ישנו באש מועלת לחייבו ברה"ר כו' דהא ודאי חומרא הוא ועושה חיוב דנזקין דאש חייב ברה"ר וכופר פטור באש וק"ל:

כו.

בתוס' בד"ה ולא תהא שן כו' וי"ל צרורות יוכיח כו' ואין משלם אלא ח"נ דהלכתא גמירי לה דאין משלם אלא ח"נ. וא"ל הא ע"כ מדבעי הלכתא לצרורות דאינו משלם אלא ח"נ ש"מ דשן ורגל נזק שלם משלם דאפשר שהלכתא לא היה אלא שצרורות ישלם החצי תשלומין של רגל וק"ל:

בא"ד וא"ת אי שן ורגל בחצר הניזק ח"נ אמאי אצטריך כספו כו' דא"ל דה"א ומה קרן שמשלם ברשות הניזק ח"נ מגופו חייב ברה"ר שן ורגל שמשלם חצי נזק מעלייה אינו דין כו' מ"מ למאי דקאמר השתא דלא משלם אלא חצי נזק מק"ו כו' שן ורגל שפטורין ברה"ר כו' אמאי אצטריך כספו וק"ל. ויש לדקדק בסמוך לר"ט דלית ליה דרשה דיחצון היאך למד ק"ו דקרן בחצר הניזק משלם נזק שלם מק"ו דקרן שחייב ברה"ר לא יהא קרן ברה"ר חייב מק"ו דשן ורגל דמשלמין ברשות הניזק מעלייה פטורין ברה"ר קרן לא כ"ש ואית לן למימר ע"כ תשלומי חצי נזק דקרא איירי ברשות הניזק ואצטריך כספו דאי לא"ה ה"א דגם שן ורגל חייבין ברה"ר חצי נזק והוי שבקינן האי ק"ו דמיקל בתשלומין ועבדינן ק"ו דלעיל [כמ"ש התוס'] ויש ליישב: