מהר"ם שי"ף על הש"ס/בבא בתרא/פרק ח

קח.

גמרא מ"ש כו' וה"ה דהו"מ למיפרך מ"ש דקתני נוחלין ברישא ליתני מנחילין ברישא חדא כו' :

בתוס' בד"ה האב את הבנים כו' תימה כו'. ואומר ר"י דאייתר למידק מיניה כו' ולא כתבו למידק דבנים קודמין לאב ולעולם בנים ולא בנות משמע בלא ייתורא דהשתא לא קשיא וא"ת שני וי"ל דזה אינו במשמע דממנחילין משמע בהיפך האב קודם לבן דקתני הבנים מנחילין את האב:

בא"ד ומתוך כך צ"ל דמתני' איני יודע מי שנאה כו' . מבואר דף קט"ו ע"א דלרבנן דדרשי מטות וכל בת יורשת ממעות מקיש מטה אם למטה אב לכך בני אחיות ולא בנות לענין לקדם כמו בנכסי האב א"כ אשה יורשת בנה כמו האב ומתני' קתני האשה את בנה לא נוחלת ואי כר' זכריה דלא דריש מטות ולכן האשה אינה נוחלת בנה א"כ אמאי בני אחיות ולא בנות אחיות:

בא"ד לימא דבנים לאו דוקא כו' . לכאורה הא קתני האיש את אמו משמע ולא בת את אמו מדלא קאמר הבנים את האם ועיין לקמן דף ק"י סוף ע"ב והאיש את אמו כו' מנא הני מילי כו' ופי' רשב"ם דהאיש יורש את אמו ולא הבת את אמו דבן קודם לבת וכו' ולקמן דנקיט בני אחיות ולא בנות אחיות בו' משום דתני בהדיא [בברייתא] ולא בנות וה"ה דמצי לדייק מהאיש את אמו וא"כ אין מקום לו א"ת כו':

בתוס' בד"ה ואחין מן האב כו' הקשה ר"י אמאי לא קתני אחי האב כו'. לפי מ"ש לעיל בד"ה האב את הבנים והבנים את האב ולא בנות יקשה נמי אמאי לא קתני נמי בת [נוחלת ומנחלת] שכתובה בפרשה דמי יימר לנו שבנים ולא בנות ליקדם דש"מ דיורשין מיהת דלמא בנים ולא בנות כלל [ואם כן ניתני בהדיא בנות] (דמבני אחיות שמעינן דהבת נוחלת כי האחות יורשת מהאח בקבר ע"י משמוש האב ומנחילות לבנים. מיהו דלמא האחות יורשת האח זולת משמוש האב והמשמוש דשמעינן מבני אחיות שכתבו התוס' הוא בני אחיות ע"י אמם בקבר שהיא אחות המת. כן היה במוסגר) ואם נאמר דהאב את הבנים כולל אף בנות לנוחל ומנחיל (והאב את הבנים) [והבנים את האב] לאקדומי [דרק זה הבבא מייתר למידק מניה ולא בנות וכיון דרישא האב את הבנים כולל אף בנות להיות נוחלין ומנחילין ממילא משתמע דסיפא ולא בנות היינו לאקדומי ולא אצטריך למיתני בת]. מ"מ למ"ש ר"י דכולהו בנים דמתני' דוקא לא אתי שפיר:

בא"ד דאם היה אבי האב קיים היה יורש כו' ומשמוש שמעינן מבני אחות כו'. לא כתבו מאחין מן האב דדלמא לא מכח משמוש ירתי רק מצד שהן אחי המת (ובסמוך בכל הסוגיא מפלפל דלמא אח הוא קודם לאב. כן היה במוסגר) והא ראיה דאחין מן האם היה ה"א לירות כמ"ש אח"כ אף דלא שייך שם משמוש דהאם אינה יורשת בנה אבל הקשו דלא ליתנו אחין מן האב ונשמיענה מכח משמוש. ויש לעיין לכאורה דדלמא קתני אחין מן האב להורות שיורשים מצד האח בלא ע"י משמוש ונפקא מניה טובא לענין דינא עיין סוגיא דסוף מי שמת [דף קנ"ט] אנא מכח אבוה דאבא קאתינא. ומ"מ היכא שיש אב האב קודם דהכי נמי בן קודם לאב ואב יורש כשאין בן לא מכח משמוש ואחי האב [באמת אינו יורש אלא מכח משמוש. לכך] אין צריך תו למיתני דממילא ידעינן:

בא"ד וכ"ת דמ"מ כו' . דא"ל דתני אחין מן האם איידי דרישא אחין מן האב דתני להורות דוקא מן האב ולא מן האם דכיון דאחין מן האב אין צריך לגופיה דממשמוש ידעינן רק להורות דאחין מן האם לא נוחלין ולא מנחילין א"כ לא הו"ל למיתני עוד בסיפא אחין מן האם והוא קושיא עצומה בפני עצמה. או משום שהוצרכו לסיים וא"ת א"כ אחי האב נמי ניתני משום צריך לשנות אף ששנה אחין מן האב:

בא"ד דקתני אחין מן האב דוקא כו' לרבותא כו'. סיפא ותירצו דא"כ תו לא היה צריך למיתני אחי האם לזה הוצרכי לישב דאחין מן האם אין הסברא דשמעינן מרישא מדלא קתני אחים סתם ונקיט מן האב ודאי לדיוקא ותירצו דהוי מוקמינן אחים סתם על אחים מן האם ולא מן האב א"כ יש קיצור בדבריהם דליתרצו בקצרה הוא"ת דה"א אחין מן האם בסיפא לרבותא קתני וכ"ש מן האב [דלא הוי ודאין] דלא נוחלין כו' וכ"ת דכי האי גוונא אין לטעות דהא כתיב עכ"פ אחין בתורה רק בהיפך שייך לטעות אחין מן האם יורשין דוקא ולא מן האב (או יורשין שניהם. כן היה במוסגר) דז"א דא"כ אמאי לא הקשו הוא"ת כפשטיה דלא ליתני אחין מן האב כיון דתני בסיפא אחין מן האם לא נוחלין כו' וכתיב אחין בתורה דנוחלין [ע"כ דאחין דאורייתא אאחין מן האב קאי דנוחלין] ולמה להו משמוש. אע"כ התנא אין סומך עצמו על התורה וכל הכתוב בתורה שנה במתני'. ועוד דהיאך אפשר לומר הסברא זו דה"א בסיפא מן האם וכ"ש מן האב הא יורשין מיהו מצד המשמוש. אף שי"ל דכיון דאין ודאי א"כ גם מצד משמוש אינו יורש דאם יורש ע"י משמוש משום שהוא בנו ודאי א"כ הוא אחיו של זה ודאי. וצ" דהא דנקיט בלשון מן האב כיון שיש בו צד רבותא אף דקושטא הוא דידעינן מן האב מכח משמוש ואין ה"א לומר אחין מן האם ירשי ולא מן האב מ"מ כיון שיש בו צד רבותא נקטו כאלו הדיוק אחי האם לא נוחלין ולא מנחילין. ואי משום דמנחילין ידעינן מהאיש את אמו. אמר והאחין אפילו מן האב:

בא"ד מכלל אחי האב שמעינן כו' . יש להקשות דלמא לא נוחלין נמי ידעינן מהאשה אינה נוחלת בניה:

בסה"ד ועוד דלא שייך למיתני אגב אחי האם כו'. אין להקשות ליתני בני אחין איידי בני אחיות. דהא לא כתיב בתורה וכך כתב מהר"ש ז"ל:

קח:

גמרא איידי דאתיא ליה מדרשה כו' ומאי דרשה כו'. לכאורה מפשטא דקרא דאחי האב ש"מ האב דמכח מאן קאתי [ואין צריך ע"ז דרשה דלשארו] ולימוד דשארו זה האב אצטריך להקדימו לאח וזה לא נשמע ממתני' דאב קודם לאח ואי משום דאקדמיה לאחין ה"נ אקדמיה לבנים את האב אף דבנים קודמין. וצ"ל מ"מ כיון דאב גופיה בפירוש נכתב בתורה (ואתיא) [אתיא] מדרשה [ר"ל הא דנכתב בתורה בפירוש הוא אתיא מדרשה דדרשינן שארו זה האב] משא"כ מאחי האב לא נשמע רק ע"י כ"ש וקושטא הוא שהתורה כתבה בפירוש לאב [מדרשה דשארו] לזה פתח ביה כי התנא אינו חושב בבבא זו רק מה שנכתב בפירוש לא מה שנשמע מכלל דיוק [וכפירוש לא אתיא רק מדרשה וחביבא ליה]:

גמ' ומה ראית כו' . פשטא משמע ומה ראית לרבות הבן מהקרוב שיהיה קודם לאב ולהוציא האח משארו מלמד שהאב קודם לאח אדרבה מרבה אני את האח מהקרוב שכן קם כו' ואוציא הבן משארו ויהיה הסדר אח. אב. בן. דאף דודאי בן ואח בכל אחד יש צד להקדים לאב שאין קם תחת בנו למאומה מ"מ בע"כ שארו מורה לן לאקדומי לחד מנהון דלאקדומי לאחי האב לא צריך כדמסיק מכח מאן קאתי אחי האב מכח כו' רק מנ"ל לאקדומי לאח דלמא לבן. וכן משמע מהתוס' ומה ראית דמוקמית הקרוב לבן ושארו להקדים לאח אימא איפכא (כאן חסר חצי שורה מהכתבים שאכלה בהם מלחת אבל לפי דעתינו קל בעיני המעיין לבא בזה על כוונת המחבר ואנחנו לא נדע אם נעשה בתיקון מה שנראה לנו את השוה לכל נפש לכן הנחנוהו כמות שהוא. כן היה במוסגר) אלא מנ"ל שהבן קודם (חסר איזה תיבות) שכן קם וכו'. והאב בודאי לפי"ז לאחרונה יסע שאין לו שום יתרון רק לא נחית להקשות אכתי בזה עד לבסוף ולזה כתב (הרשב"ם) ומשום דמלתא דפשיטא הוא לא חשש התלמוד להקשות מה ראית לרבות הבן כו' א"כ כשמקשה דלמא האח קודם לבן בעל כרחו האב בתרייהו ולזה מפרש ומה ראית כו' כאלו אמר ומה ראית להקדים בן לאח שהרי אתה אומר בן קודם לאב ואב קודם לאחין כמו שהאריך לפרש וסיים אדרבה מרבה אני את האח כדלקמן כו' ולקמיה מפרש בהדיא בד"ה אדרבה ומהפכינן קרא כה"ג אח בן. בת אב. ויש לראות מאי דוחקיה. ועוד דלפי"ז דפשיטא ליה להמקשה דבן קודם לאב בע"כ בן קודם לאח דאי אח קודם. אב להיכן תשליכו. אי קודם לאח או מיד אחר אח א"כ יהיה האב קודם לבן ואי בתר בן א"כ לא יהיה שארו מוקדם רק לאחי האב ולא צריך קרא ודו"ק. [עיין במהרש"א שמישבו]:

ברשב"ם בד"ה דתניא ונתתם את נחלתו כו' ובד"ה מלמד שהאב של מת קודם לאחיו של מת כו' וכן תסדר כו'. משום דלגבי שארו לא כתיב אם אין לו שהוא האחרון במקרא לזה הוסיף כלומר כו': אותם כו' ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב ואח"כ ונתתם וגו' לאחיו כלומר אם אין לו שאר

בתוס' בד"ה יכול יהא קודם לבן פריב"ם יהא קודם לבן ולא לאח כו' . יש לראות מהי תיתי נהפוך המקראות ונאמר לפי"ז אח אב בן דלא כסדר המקרא דאף דשארו צריכא למיקדמי' דשארו למה לי מ"מ למה נהפך דאח ללא צורך בשלמא לפרש"י או לפי' התוס' ניחא דבתחלה למה דלא ידע הקרוב כו' פריך כיון דשארו ע"כ צריכי למיקדמיה נקדמיה לגמרי ויהא קודם אף לבן ת"ל הקרוב כו' ותו פריך כיון דהקרוב לגלויי על סדר נחלות קאתי לסדר לפי קורבתן מה ראית כו' אבל לריב"ם קודם דגלי לימוד דהקרוב למה נהפך אח קודם לבן:

בתוס' בד"ה יכול כו' וא"ת כו' עד יעקב כו' ובראש וסוף הדבור כתבו ראובן דלקמן אמרינן גמירי דלא כלה שבטא א"כ אי אפשר לומר לפי האמת רק עד ראובן ממשמשת למעלה א"כ אף שהשבט קיים ממשמשת ליעקב וחוזרת לכל ישראל. פשוט: דאי אפשר שבא ליעקב אם לא שכלה שבטא משא"כ בה"א זו דאף שיש בן ובת ואח אפ"ה

הא דקאמר גמירי דלא כלה כו'. והא מקרא מוכח דאל"כ נמצא הסבת נחלה שלא ע"י בת [בכלה שבטא דממשמש עד יעקב וחוזר לכל ישראל] דמ"מ שמא משום דלא שכיחא משא"כ בה"א זו שכיחא ושכיחא דכל נחלות לעולם א"א שלא יהיה מוסבת:

בא"ד כיון דדריש מקרא לקמן שאין לך וכו' . מכח הך קושית התוס' גופיה הו"מ למימר דלא נאמר משמוש היכא שיש בן ובת ואח וכן משמעות הרשב"ם דהיכא דיעקב קיים יורש וקרא איירי כשמת לא ימשמש:

בא"ד וא"ת אחי אביו כו' . לעיל [בד"ה ואחין מן האב] דקדקו אמשנה [אמאי לא קתני אחי האב ותירצו דידעינן ע"י משמוש וחזרו והקשו אחין מן האב לא ליתני הא שמעינן לה ע"י משמוש] וכאן אקרא גופיה:

בא"ד ה"א דכסדרן כתיבי כו' . ושארו לגופיה שיורש האב אחר האחין וע"ז הקשה הרשב"א ממנ"פ אם ר"ל בה"א דשארו לגופיה שיהא יורש אטו בר קשא כו' ואם ר"ל בה"א דשארו לגופיה שיהיה דוקא אחר האח ולא קודם דאלו לא נכתב כלל ה"א מסברא קודם אח א"כ לפי האמת שלנו דקושטא הוא דלכך כתיבא אחי האב להורות דאב קודם לא לכתוב רחמנא לא אב ולא אחי האב [ויהיה נשאר כסברא מבחוץ דאב קודם לאחין]. ובאמת אין לאומרו כלל שיכתוב רחמנא אחי האב לאקדומי האב לאח משום דאי לא כתבי' ה"א האב אחר אחיו ככתוב ואלו לא כתיב אב ג"כ ה"א אב קודם לאחין ומה"א זה מתיירא התורה ולכך כתבה אב להורות שהוא בתר אחיו ולכך אצטריך אחי האב להורות שהוא קודם אחין. דכלפי לייא דא"כ לא מורה התורה יותר באב ואחי האב יותר מהה"א אלו לא נכתבו שניהם דאלו לא נכתבו שניהם נמי הייתי אומר כן. ודברים פשוטים ודברי מותר הם והארכתי בהסברתו שלא תגמגם:

שם תירוץ ריב"ם דכתבינן לאשמעינן דקרא שלא כסדרן כתיבי כו'. הסגנון של התירוץ הזה רחוק שיכתוב התורה ייתור משום הכי טפי הו"ל למיכתב כסדרן. גם מפי' רשב"ם משמע דמהקרוב שמעינן שנסדר אותן כפי קורבתן:

בא"ד ואומר ר"י דמאין לו כו' . אף דכתב אחין ה"א אחין מצד אח יורש לא משום משמוש (ומה שהקשו אח"כ ואחין דכתב רחמנא למה לי כו' עד ראובן כו' היינו ודאי דאף אם לא השמיענו דאח יורש מצד אח מ"מ נדע מכח משמוש למעלה לבתר דכתב אחי האב זה היה במוסגר) ולעיל [ע"א בד"ה ואחין מן האב] שכתבו דמבני אחיות ידעינן משמוש דאחי האב אף שנאמר דאחיות יורשת מצד שהיא אחותה מ"מ ידעינן משמוש מבני אחיות שיורשין אמן בקבר וזה נקרא משמוש למעלה הואיל שהוא ע"י אמן. מיהו לפי"ז נדע משמוש למעלה מאם אין לו אחין דדרשינן עיין דהיינו בני אחין וצ"ל דזה נקרא משמוש למטה כיון שאח יורש מכח אחיו ומוריש לבניו ובני בניו וא"כ אחי האב לא ידעינן מבני אחין. ונראה שהתוס' לעיל ליש לומר כתבו כן שיש לומר שלכך לא שנה מתני' אחי האב שסומך על בני אחיות דלא ס"ל חילוק בין משמוש למשמוש. ומ"מ התורה אפשר דכתבה ולא סומכת עצמה על אין לו אחין עיין שלא יטעה לחלק בין משמוש למעלה למשמוש למטה: שם דמאין לו לא הוי שמעינן נחלה ממשמשת למעלה כו'. וא"ל ואלא מאן לירות כיון דבן ואח אין לו אלא דה"א אבי האב [ולא אחי האב.] וכן עד ראובן א"כ מצינו העברת נחלה משבט לשבט דממשמש עד יעקב ומוריש לכל ישראל ומ"ש הסבת נחלה ע"י בת כשיורשת כשאין בן ה"נ ע"י בן כשאין לו [לבן] בן ואח. וא"ל ע"י בת יש ודאי הסבת נחלה דבנה ובעלה יורשה משא"כ בבן [כשיש לו בן או אח] דבבת נמי יכול להיות שאביה ואחיה ודודיה נוחלין. (גם כאן חסר כמו כן שורה שלימה) : תירץ הרשב"א אוא"ת ראשון [א"כ לא ירשו בן ובת וכו' דנחלה ממשמשת כו'] דבה"א נמי היתה ודאי לעולם הסבת נחלה בשכולן קיימין ובזה אתי שפיר קצת דפריך (כאן נמחקים איזה נחלה שלא ע"י [ירושת ו]נישואי הבת. וזה קאי למ"ד שלא כסדרן דמוקי והעברתם לכדרבי. תיבות ונ"ל שכוון לקושית הגמרא דף ק"ט ע"ב ואימא שארו זה) האם הא א"כ נמצא הסבת אלא משום דבאם לא פסיקא הסבת נחלה שאם כל היורשין קיימין בנה הוא היורש הראשון ולא מוסבת הנחלה משא"כ בבת אף שבאם אם יש לה בן מאיש אחר נמי יורשה. ואולי באמת ר"י לא ס"ל תירוץ רשב"א [על קושית וא"ת ראשון] דמקרא לא שמעינן אין לך מעביר כו' רק תלמודא נקיט לשון זה מפני שהאמת הוא כן ואי משום דממילא שמעינן מדכתב בבת והעברתם ואינך ונתתם היינו משום לאורויי דין בבת דבנה ובעלה יורשה וכן משמע מפי' רשב"ם בהדיא בסמוך דף ק"ט ע"ב אבל הרשב"א לא פירש כן כמ"ש לקמן דף ק"י ע"א בתוס' בד"ה טעמא ור"י כתב שם בענין אחר. ובזה תלוי הואם תאמר כאן ודו"ק:

בא"ד וא"ת אחין דכתב רחמנא למה לי כיון דנחלה ממשמש עד ראובן כו' . בזה הדבור שאין כאן מקומו לכאורה גם הקדימו אחי האב לוא"ת אחרון כו' ובזה א"ש (עה"ג) אם יש נ"מ אם הנחלה ע"י משמוש או מצד עצמו וכמ"ש לעיל [בד"ה והאחין מן האב] לא קשיא נמי על התורה אחין דכתב רחמנא למה לי דנדע ממשמוש כו':

בסה"ד וי"ל דאי לא כתב אחין כו' למ"ד כסדרן ושארו ר"ל אשתו אין מקום להך י"ל ואולי גם אין קושיא לדידיה הוא"ת כיון דאחי האב צריך לכתוב משום משמוש אי לא כתב אחין בהכרח ה"א אחי האב קודמין דכך מסודר ואף שאבי האב לא כתיב [ואפ"ה קודם לאחי האב גם למ"ד כסדרן] מ"מ מסברא קודם לאחי האב ועיין:

קט.

גמרא ואימא כו' קודם לבת כו'. קשה א"כ אחים למה לי דהשתא אין לומר י"ל דהתוס' [בד"ה יכול בסוף הדבור] ונדחוק דאי לא נכתב ה"א אחר בת דכלום יש ייבום כו' דבת עדיפא דמקיימא שם לזה כתב לאקדומי לבת אע"ג דכתב אחר בת. ה"נ אב כתבי' רחמנא לאקדומי לאחין אע"ג דכתיב לבסוף ואולי לזה מסדר רשב"ם בין אב אח בת. אבל אח"כ דמקשה ואימא כו' לאחי האב כו' בה"א זה אחין למה לי: וכ"ת ה"נ לאקדומי לבת. דרשב"ם לא מסדר כן ועוד שכבר תירץ כיון דלענין ייבום בן ובת כהדדי כו' אין סברא לאוקמי אחין בכי האי גוונא: וא"כ מאי פריך תו ואימא לאקדומי לאחי האב ואחים לאקדומי לבת ודו"ק. לעיל כי פריך יכול יהא קודם לבן [לא קשה אחין למה לי דהא לא שייך י"ל דהתוספות בסד"ה יכול] שם י"ל אחין לאקדומי לבת (וכמו שתירץ בקושית ואימא כו' קודם לבת) ועיין:

ברשב"ם בד"ה מלמד שהאב קודם לבת כו'. ואם אין לו אחין והעברתם את נחלתו לבתו כו'. אם מקדים אח לבת משום דאל"כ מנ"ל לאקדומי [אב] גם לבת די אם נקדימנו לאחד מהן א"כ הו"ל לפרש דלמא לבת לחודיה ולא לאח דעדיף מבת. ואי משום הלשון יכול יקדים לבן ולא קאמר יכול יקדים לבן ולאח או יכול יקדים לאח משמע מלבן מיעטי' ולא מאח מ"מ אגמרא גופא קשה. ועוד דלפי"ז מאי מקשה דלמא קושטא נקיט בברייתא מלמד שהאב קודם לאחין וכ"ש לבת שהאחין קודמין לבת. משא"כ אלו מקשה מנ"ל קודם לאח דלמא רק לבת לחודיה ניחא:

ברשב"ם בד"ה ומשני אחין כו' מאחר שכתוב למעלה כו' דלקדם אחי האב כבר שמעינן לה ממאי דאמר כו'. אפילו לא נכתב אחי האב הוי ידעינן דאב ירית דאלא בר קשא דמתא כו' וק"ל:

ברשב"ם בד"ה אימא דהאי והעברתם אאחין דקיימא קמן בקרא כו' הא אין בת אחין יורשין כו'. דבמקום בת אתה מעביר נחלה מן האח ואי אתה מעביר נחלה מן האחין במקום אב. ואי משום דדייקינן ואי אתה כו' כדמסיק הך דיוקא כו' במקום הבת הסוף דבור. והא דסיים הגמרא ואי אתה מעביר נחלה מן האב אפילו במקום בת לאו דוקא כמ"ש הר"ש אח"כ בד"ה ואי אתה מעביר נחלה מן האב כו'. רק ר"ל דאיכא לדיוקא מקרא לאחר האב לאחין ועכ"פ מהאי קרא לא תשמע מידי ואפ"ל שהוא קודם אפילו לבת. דאם נאמר דיוקא דקרא אאב נאמר הדיוק לאחרו. אלא הפסוק לא מיירי רק מאח לסדר אחין אחר בת ואפשר שהאב מוקדם לכל. ונכנס בדוחק זה משום סיום דואי אתה מעביר כו' שאין זה סיומא להתחלת הקושיא ועוד דבאמת אין הסיומא במשמעות דיוקא דקרא. ועוד דאם הסיומא הוא הדיוקא דקרא לא משני מידי א"כ לא נכתב והעברתם דודאי צריך לכתוב וק"ל. והתוספות ע"ב בד"ה ואימא מיישבין התירוץ לא לכתוב לשון העברה שאין נופל העברה מאחין (לאב) [לבת] ורשב"א מפרש לכתוב ונתתם כו' מיתורא כו':

בתוס' בד"ה כיון דלענין יבום כו' זרע זרעה פסול כו'. דודאי זרע זרעה פסול וזרע זרעה כשר אין שקולין אבל בת וממזר שקולין. וכ"ת זרע זרעה פסול לענין ייבום מנ"ל דפוטר דהתם כי פריך והא אפיקתיה לזרע זרעה משני זרע זרעה לא צריך קרא דבני בנים הרי הן כבנים וכיון דנלמוד הכא ממזר ממילא ה"ה זרע זרעה פסול דבני בנים כו' ובבת כהן שנישאת אין צריך לימוד לבת דהתם זרע כתיב משא"כ בייבום כתיב בן. ועיין לקמן דף קט"ו ע"א בתוס' ד"ה בן כו':

בתוס' בד"ה במקום בת כו' מיהו השתא דכתיב והעברתם כו'. שאינו שהיינו טועין בסברא שהיינו סוברין אב מאוחר אפילו לאח וסברת התורה הוא שהיה ראוי לקדמו אפילו לבת:

בתוס' בד"ה ואי אתה כו' מדלא כתיב אלא והעברתם אחד כו'. עדיפא הו"ל למימר דאל"כ והעברתם למה לי מסברא נמי הוי אב בתר אחין כמ"ש מקודם בד"ה במקום בת ואע"ג דאי לא כתיב והעברתם לא הייתי אומר שהאב קרוב כו'. ואולי כיון שמלשון והעברתם חזינן שסברת התורה אינו כן רק הסברא הישרה הוא שהאב ראוי ליקדם א"כ נימא שלכך כתבה תורה והעברתם לאחרו לבסוף לזה הוצרכו אין לנו לעשות רק העברה אחד כו':

קט:

גמרא אימא שארו זה האם כו' . אע"ג דא"כ נמצא הסבת נחלה כבר כתבנו לעיל. ויש ליישבו דאבוה מלוי ואמיה מיהודה. רש"י בשופטים והוא לוי. מצד האם. ואין זה ה"א בשמעתין: בענין אחר ועיין לקמן בתוס' דף קי"ד בסוף ע"ב בד"ה אף תמצא מבוקשך:

גמ' אלא לאו

גמ' דכתיב בני משה גרשם ואליעזר כו' . דכתיב בתריה שבואל כו' [ובני גרשום שבואל כו' וכתיב ושבואל בן גרשום בן מנשה] ולכך לא מייתי מהתורה [משום דאפשר דהך גרשום ירקב צדיק מעצמו רשע מחברו וכמ"ש כבר על ושם האיש המוכה כו' [ילקוט פרשה פנחס]: אחרינא הוא]:

גמ' שתולין את הקלקלה כו'. כמה שאמרו [יומא ל"ח ע"ב] ושם רשעים

בתוס' בד"ה ואימא כו' א"כ לא לכתוב רחמנא והעברתם כו' ונתתם כו'. דא"ל דלמא בת קודמת כיון דלענין יבום כו' אלא לאורויי דוקא במקום אחין ונתתם לא במקום אב. ה"א ונתתם לאורויי אפילו במקום אב ונתתם לבת. דא"כ לא לכתוב ונתתם ומסברא נמי כו' י"ל להורות דאי אתה מעביר נחלה מן האב במקום אחין דמסברא הוי אחין קודמין לאב: וכ"ת א"כ לא לכתוב כלל כיון דמסברא נמי בת קודם ולא לכתוב והעברתם ולא ונתתם

קי.

גמרא אלא אי אבוה כו' . [לפי' התוספות] לא קאמר בקצרה משום שיהונתן היה מצד אב כו' כמ"ש התוס' דמ"מ יש לעומתו הקורבה מצד האם באליעזר שלקח בת יתרו ממש משא"כ ביהונתן לזה הכריח מקודם דע"כ לא לקח אליעזר בת יתרו ממש מהכרח פוטיאל כו' ואחרי שפגם היחוס בשוה תו מכריע צד אב וצד אם. ובלא פירושם אפשר לומר דב' פטפוטים עושה שקול לא פגם ולא יחוס מעתה מכריע דבק טוב של אהרן. וכן בגרשון מסתמא דיבוקו היה שקול לא פגם ולא יחוס ומכריע דיבוק משה [לבת יתרו] ליציאת יהונתן:

מ"ש הרא"מ ריש פנחס [על מה שפרש"י שהשבטים מבזין כו' בן שפיטם אבי אמו כו' הקשה דמהכא משמע דפשיטא להו שאבי אמו מיתרו ובפרק יש נוחלין מספקא להו אי אבוה דאימא מיתרו או אמא דאמא] אגב שיטפי' לא דק דודאי יתרו היה אבי אמו של פנחס רק היה אחד או שנים בינתיים אבי אבוה דאמיה. או אבי אמא דאמיה וכן גבי יוסף וק"ל:

גמ' לאו ממשה קאתית כו' . פוטיאל [ב' פוטיים מיתרו ומיוסף] ומסופק תלמודא אם שדינן אבוה או אימא בינתיים. וע"כ צריך להטיל אחד ביניהם שהרי אליעזר לא בת יתרו ממש לקח שהרי היה מבנות אם כוונתך כי עתה נעשית כהן וחושב אתה שהכהונה ראויה לך כמו שאמר עתה ייטיב כו' כי היה לי הלוי לכהן לאו ממשה כו' במ"ש הנני לכהונה הנני למלכות על שם אל תקרב הלום כו' שהקב"ה לא רצה לתת למשה הכהונה. ואי משום עריות כמו שאמרו יודעין היו ישראל שאין ממש כו' [לאו ממשה קאתית] דכתיב ואתה פה כו' כמ"ש פירש מן האשה מדעתו והסכים עמו שנאמר שובו לכם כו' ואתה פה כו':

כל הנביאים היה ורש"י בשופטים ממשה דכתיב ביה מי שם פה לאדם:

גמ' ישכיר אדם עצמו לע"ז. כעין דרשה דגמ' על מ"ש ומה אתה עושה בזה. לאו ממשה קאתית שהתנבא בזה]. מתנבאין בכה מוסיף עליהן משה שהתנבא בזה כו'. אספקלריא המאירה כו' [נראה שהוא אפשר לומר דנקיט באמת לשון זה להורות מי שאינו מצטרך לבריות ועושה מלאכה בזויה הוא כאלו עובד עבודת כוכבים דקרי ביה ולמשניאי אהבו מות כו'. ולעולם ילמוד אדם אומנות נקיה ראה חיים כו' דרשוהו זה אומנות. ורמז אומנות שהוא חיים לאפוקי ולמשניאי אהבו מות. והודעת להם זה בית חייהם:

ויש לעיין על מה שאמרו שהתנה יתרו עם משה לתת בן הראשון לעכומ"ז ויואל משה והוא תמוה. ועיין במ"ש בספר הזוהר עובדא בחד גברא דאקדיש בריה לאלהי' שמתי' כו' א"ל משום דאקדשי' לעכומ"ז דכתיב זובח לאלהים יחרם כו' ע"ש. וביתרו ויבא זבחים ועולות לאלהים. בכל פרשת הקרבנות לא כתיב לאלהים כו'. יתרו נתן ממש בעכומ"ז. עתה ידעתי כו' כי גדול ה' מכל אלהים [ז"ש] זובח לאלהים יחרם [בלתי לה' לבדו] וגר לא תונה כו' [לא נודע למה הביא סוף הפסוק] (הכוונה דהסמוכות מורה על יתרו דהיה גר דאין להנותו.?):

יש לעיין בכל זה ביקש דוד לעבוד עכומ"ז שנאמר ויהי דוד בא עד הראש והנה חושי הארכי לקראתו מלך שכמותו כו'. אפשר לומר שביקש לצאת חוץ לארץ כמ"ש כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים הדר בחוץ לארץ כאלו עובד עבודת כוכבים:

בתוס' בד"ה טעמא כו' למה יש לנו לשנות כו'. דלמ"ד כסדרן כוונת התורה להורות לנו סדר נחלות זה אחר זה אם אין בן יורש בת ואם אין בת אחין כו' ומהי תיתי לומר שאם אין לו בן ונתתם כו' אינו מסדר נחלות דאף ביש בן יורשת בת. רק הוא כאחריני [דבקרא דמסדר הנחלה זה אחר זה. דאם אין בת. אחין. וכן אם אין בן אז יורשת בת] משא"כ למ"ד שלא כסדרן אינו מכוון על הסדר כלל וק"ל:

בא"ד ועוד דקאמר אביי כו' הא אצטריך למידרש כו'. יש לראות הא לפירוש הרשב"א גופיה לעיל בד"ה ואימא כו' לא שמעינן מוהעברתם דאב קודם לאחין דדלמא אב קודם לבת רק דא"כ לכתוב ונתתם ונדע דבת אינה יורשת במקום אב דאל"כ ונתתם למה לי כו' ואי להקדים בן לבת מוהתנחלתם שמעי' כו' וא"כ השתא דרצה ללמוד קדימה בן לבת מהאי קרא ולא כאיבעית אימא מוהתנחלתם א"כ מונתתם לא הוי שמעינן מידי רק להקדים בן לבת ומוהעברתם נלמד דאב קודם לבת. והכי הו"ל לרשב"א לדייק דע"כ לא אזיל זה למ"ד רשב"א תופס קושיתו בסגנון זה להקשות אף לשאר הפירושים [דלעיל בקושית ואימא כו']: כסדרן דא"כ לא ידעינן הסדר דאדרבה נימא אב קודם לבת כקושית הגמרא לעיל. ואולי

בא"ד וליכא למימר דאביי דייק כו' דא"כ מאי פריך כו'. אלא אין זה קושיא דלכתוב כן כיון דקרא על הסדר אתי אין לקרא לכתוב כן. ולא כתב דהו"ל למיכתב והעברתם לבנו ולבתו. דבא לאשמעינן שיורשת הבת כל הנחלה וכפי' רבותיו [של רשב"ם] לזה כתב דמ"מ הול"ל והעברתם לבתו:

קי:

גמרא למה יגרע כו' . קצת קשה דלמא הכי קאמרי למה יגרע בשביל שאין לו בן כיון דאלו הוי ליה בן היינו יורשין בשוה א"כ כשאין לו בן דין הוא שנירש הכל ולמה יגרע כו' ודו"ק:

ברשב"ם בד"ה אמר ליה אביי כו' אלא ודאי לאשמעינן אתי דבן קודם לבת ואצטריך לאשמעינן דאע"ג דאין הבת כו'. מותרות הוא. אף דודאי עדיף לומר שמכוון המקרא להורות על שיורשות דכן משמעות ונתתם כו' להורות שתירש הבת כשאין בן שלא תימה כיון דבמקום בן אין לה כלום ה"נ שלא במקום בן. ולאפוקי לס"ד דר"פ [דאי איכא בן ובת כי הדדי לירתו שפיר השיב אביי ואצטריך כו'] שאין צריך לדידיה להורות שיורשות כשאין בן והסברא זו עדיף מלומר שמכוון התורה להורות שאין יורשים במקום (שאין) בן. מ"מ הא לקושטא דכתיב וכל בת יורשת כו' א"כ צ"ל ע"כ שכוונת התורה להורות שאין יורשת במקום בן:

בתוס' בד"ה האיש את אמו כו' בין לירש בין להוריש כו'. דאינו נעשה הסבת הנחלה אף שיורשת אותו אחותו או בתו עד שתנשא לאיש משא"כ בבן את אמו ע"י ירושתו גרידא הוסב הנחלה:

קיא.

גמ' מ"ט דיו לבא מן הדין כו' . על שיהיה בן קודם לבת בנכסי האם אין ק"ו רק במה מצינו רוצה למילף וקאמר דיו דאפילו בק"ו אמרי' דיו ומכ"ש אם מ"מ בלא מטות אין להקדימו אפי' למ"ד דלא אמרי' דיו [ודבריו בזה צריכין תיקון ועיין]: ללמוד ממקום שבאת שלא בק"ו והוצרך להיקש דמטות. ואף אלו כתב כן בפירוש לירש בנכסי

(ע”כ ממה שזכינו לראות עד היום מכתבי קדש של מסכת זו. וה' יראנו בנחמה ובאו האובדים וגו'):