מהר"ם שי"ף על הש"ס/בבא בתרא/פרק א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ב:[עריכה]

בתוס' בד"ה ה"א במסיפס כו' ובקונטרס פי' כו' ותימה דהא אסיק דמחיצה היינו גודא דאי פלוגתא לחצות מבעיא ליה ועוד כו' הא שמעינן ליה מסיפא כו' ועוד כו' הא בהדיא קתני במתני' גויל וגזית. ונ"ל דאפשר לתרץ דס"ל לרש"י דהא דאסיק לחצות מבעיא ליה היינו דאף אם קאי רצו אחלוקה כיון דתני כותל בהדיא בונין את הכותל כו' וקמ"ל היזק ראיה שמיה היזק וכיון דרצו בונין בע"כ אז קשה לאיזה צורך אפקה לחלוקה בלשון עשיית מחיצה ולחצות מבעיא ליה. אבל השתא מיירי אי לא תני כותל אלא בונין אותו דקאי אמחיצה הנזכר שפיר יש לפרש כפרש"י דרצו קאי אחלוקה ונקיט לעשות מחיצה במקום לחצות כדי לקצר שוב ולומר בונין אותו דאל"כ אותו אמאי קאי ומ"מ א"ש הלשון דה"ק שרצו לעשות מחיצה בחצר כדי לחלוק החצר וישתמש כל אחד בחלקו ומתחלה כשהקשה לפי' פלוגתא לחצות מבעיא ליה ה"פ למה ליה דנקיט ב"פ מחיצה וכותל דהא לדידך קמ"ל תיכף כשרוצין לחלוק כופין זה את זה לסלק היזק ראיה ולבנות כותל באמצע א"כ למה ליה להזכיר ברישא לעשות מחיצה הול"ל לחצות אבל אי לא תני כותל בהדיא בהכרח היה צריך למיתני לעשות מחיצה ברישא לסיים בונין אותו דאל"כ אהייא קאי אותו. וע"ז הקשה ואלא מאי גודא אותו מבעיא ליה הא נקיט כבר מחיצה שפיר' לדידך גודא ר"ל כותל והו"ל לסיים בונין אותו דהוי קאי אמחיצה שהזכיר כבר ותרתי למה ליה ועל זה השיב אי תני אותו כו' וכפרש"י דרצו אחלוקה קאי כו' וכלומר אי תני אותו ה"א כפי' פלוגתא דאז לא הוי קשה לחצות מבעי ליה דאי לא נקיט לעשות מחיצה היה צריך למיתני בונין הכותל דעכ"פ חד זימנא צריך להזכיר מחיצה או כותל וכמ"ש לעיל לכן קמ"ל כותל כלומר דתני בהדיא בונין הכותל וא"כ ליכא למטעי כפי' דידך פלוגתא דא"כ לחצות מבעיא ליה וק"ל. וחריף. וב' קושיות האחרונים של תוס' י"ל דרש"י נמי ס"ל במסיפס (בעלמא) דהכא [בסיפא דגויל וגזית] ר"ל יותר טוב מסתם מסיפס דהכא קמ"ל שחייב לעשות עמו מסיפס טוב כמנהג המקום מגזית וגויל כו' אלא דס"ל לרש"י דבונין אותו ה"א מסיפס בעלמא ר"ל מסיפס שאינו טוב כדמשמע לשון מסיפס בעלמא דלקמן ודכוליה שמעתיה וכמ"ש התוס' עצמן בדבור זה דלקמן במסיפס בעלמא מיירי באינו טוב כו' רק דתני ליה הכא לאשמעי' דהכל כמנהג המדינה לענין גויל וגזית לכן אינו מפרש דרצו קאי אמסיפס טוב כתוס' דהא קאמר במסיפס בעלמא ולתוס' הרי אינו מסיפס בעלמא שהוא סתם מסיפס אלא מסיפס טוב יותר ולכן צריך [רש"י] לפרש דרצו קאי אחלוקה וק"ל: וא"כ שפרש"י מיושב מקושית תוס' קשה ממ"נ איזה פירוש עיקר אי פרש"י קשה למה ליה לשנויי ה"א במסיפס בעלמא אי לפי"ז רצו קאי אחלוקה ואפ"ה לא קשה לחצות מבעיא ליה אי לא תני בונין כותל א"כ הו"ל לשנויי בקיצור אי תני בונין אותו ה"א כפי' פלוגתא ואשמעי' תנא היזק ראיה שמיה היזק דלא הוי קשה לן לפי"ז לחצות מבעיא ליה להכי תני כותל דאז א"א לפרש פלוגתא משום קושית לחצות מבעיא ליה אלא צ"ל גודא וקמ"ל היזק ראיה לא שמיה היזק אבל לתוס' מיושב זה דהא ס"ל בהדיא דאף אי לא תני כותל אלא בונין אותו אין לפרש פלוגתא משום קושית לחצות מבעיא ליה כמו שהקשו על פרש"י דהכא דהא אסיק דאין לומר פלוגתא דלחצות מבעיא ליה. ואי פי' תוס' קשה מאי משני ה"א במסיפס טוב מיירי מתני' וע"ז קאי רצו שנתרצו לחלוק במסיפס טוב יותר מסתם מסיפס וקמ"ל משום דרצו בונין אותו הא לא רצו לא משום דהיזק ראיה לא שמיה היזק הא למ"ד גודא השתא נמי דתני כותל קמשמע לן הא גופא וא"כ מה לי למיתני כותל והקושיא במקומה עומדת [בונין אותו מבעיא ליה] דאלו לרש"י לא קשה מידי די"ל [דה"א] דקמ"ל אם אין בו דין חלוקה ורק רצו לחלוק חולקין במסיפס בעלמא ולא בכותל דמצי למימר כי אתרצאי לחלוק ולא לעשות גודא כדמשני לקמן ביש ספרים ובתוס' בד"ה וכיון דרצו כו' דלמ"ד פלוגתא קמ"ל מתני' דמיירי באין בו דין חלוקה דלא מצי למימר הכי [ולכך אי הוי תני בונין אותו ה"א דהאמת כן הוא דאף דהיזק ראיה שמיה היזק מ"מ יכול לומר כי אתרצאי כו' וסגי במסיפס] אבל ביש בו דין חלוקה דצריך לחלוק בע"כ מחויב ג"כ לבנות כותל עם חבירו משום היזק ראיה [קמ"ל כותל ורצו אכותל דהיזק ראיה לא שמיה היזק] אבל לתוס' מיירי מתני' ביש בו דין חלוקה ורצו קאי אמסיפס טוב הא לא רצו לא אפילו ביש בו דין חלוקה אלמא היזק ראיה לא שמיה היזק א"כ למה ליה כותל לאשמעי' היזק ראיה לא שמיה היזק כיון דבבונין אותו נמי שמעי' הך גופא. אלא י"ל דלתוס' הכי משני ה"א במסיפס כו' וקמ"ל דס"ד אמינא דאף דרצו לבנות מסיפס [טוב] וליתן חצי הוצאות מ"מ צריך לכנוס תוך שלו שעל חצי מקום עובי הכותל לא נתרצה קמ"ל בונין אותו באמצע שצריך ליתן גם חצי המקום [והיינו במסיפס דוקא] אבל הוצאות חצי כותל אפילו רצו [לעשות כותל] לא דמצי לומר לא אתרצאי על חצי הוצאות כותל כ"א על המקים מעל חצי הוצאות מש"ה תני כותל וקמ"ל דריצוי קאי על שניהם מקום והוצאות. חצי המקום ודוקא במסיפס שיש הוצאות קטנות. דלעולם סברא דקאי הריצוי טפי על חצי והא דפריך תו באמצע למה לי אע"ג דכבר ידע תי' שיש הפרש בין הוצאות למקום כדמשני באמת הכי (י"ל דתרי מקשנים הם. כן היה במוסגר. ואולי רצה לתרץ כן לכאורה ומסיק לא קשיא מידי) לא קשיא מידי אדרבה מש"ה פריך עכשיו תיכף אחר הך שינויא דלכאורה קושיא זו באמצע פשיטא הוא שלא במקומו. אלא כיון דאמרת ה"א במסיפס כו' אבל כותל אפילו רצו לא דטפי סברא דריצוי קאי אמקום מאהוצאות א"כ השתא דתני כותל דאלמא קאי הריצוי אפילו אהוצאות כ"ש אמקום וא"כ באמצע למה לי והתרצן משני דה"א סברא הפוכה אי לא אשמעי' בהדיא. אבל א"כ קשה מנ"ל למידק לא שמיה היזק מדנקיט רצו דוקא דלמא שמיה היזק ורצו נקיט לגופא דמש"ה בונין באמצע ולא כסברת הס"ד בתשמישתא לא אתרצאי לך אלא משום דהריצוי לעשות גודא קאי ע"כ אמקום ולא אהוצאות כותל כיון דמיירי מתני' ביש בו דין חלוקה וס"ל היזק ראיה שמיה היזק א"כ אהוצאה לא צריך ריצוי אלא קאי אמקום [וא"כ לגופא לא איצטריך אע"כ למידק רצו דוקא הא לא רצו אין כופין דהיזק ראיה לא שמיה היזק] אבל אין להקשות לתוס' מאי קמ"ל בכותל טפי הא לה"א זו דפי' מחיצה מסיפס [אף השתא דתני כותל אכתי] י"ל שרצו לעשות מסיפס מחייבי' ליה בכותל ולעולם שמיה היזק דהא אין למידק לא שמיה היזק אלא אי פי' מחיצה גודא דהיינו כותל דוקא קשה למה לי רצו אי שמיה היזק אלא לדיוקא דדוקא רצו כו' משא"כ אי רצו בפחות ואפ"ה מחייבינן ליה טפי והיינו בכותל א"כ לגופא אתי דמחייבינן טפי ממה שנתרצו וה"ט משום דהיזק ראיה שמיה היזק. הא בורכתא דאי שמיה היזק למה לי רצו בפחות כלל וה"ל לשנות רצו לחצות אפילו את"ל דאיירי באין בו דין חלוקה אבל [באמת] למ"ד גודא הא מיירי מתני' ביש בו דין חלוקה כפשוטו וא"כ רצו לגמרי למה לי אי ס"ל היזק ראיה שמיה היזק אע"כ לדיוקא אתי וק"ל:

כאן חסר עד פרק יש נוחלין