מדרש תנחומא תולדות יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מדרש תנחומא · תולדות · יב · >>

יב ויחרד יצחק חרדה, זש"ה (משלי, כ) אזן שומעת ועין רואה ה' עשה גם שניהם, וכי לא עשה הקדוש ברוך הוא אלא עין ואזן בלבד והלא כל האברים הוא גלפן באדם, אלא מהו אזן שומעת וגו' את מוצא ג' דברים ברא הקב"ה ברשותו של אדם ושלשה אינן ברשותו, הללו שהן ברשותו הידים והפה והרגלים, כיצד הידים רצה לעסוק בהם מלאכת שמים סוכה לולב שופר וציצית לכתוב תפילין ומזוזות עושה, רצה לגנוב לשפוך דם נקי לקפח את העוברים והשבים לעבור בהן עבירות הרבה עושה, הפה בקש לעסוק בתורה לספר לשון טוב להלל לשבח להתפלל לומר שירות אומר, בקש לספר לשון הרע לחרף לגדף ולהשבע על שקר אומר, הרגלים בקש לילך לדבר מצוה לבקר חולים ולנחם אבלים לקבור מתים ולגמילות חסדים הולך, בקש לילך לדבר עבירה לנאוף ולרצוח ולגנוב הולך, הללו שאינן ברשותו העינים והאזנים והחוטם, העינים כיצד היה עובר בשוק, ראה עבירה או דבר שהוא מאוס בעיניו או אדם שאין לו בו חפץ לראות או שלטון שלא היה רצונו לראותו מה יעשה רואה הוא שלא בטובתו, האזנים שומעות חרופין וגדופין או דבר שאין לו בו חפץ מה יעשה שומע שלא בטובתו, החוטם עבר בדרך והריח תבשילין טמאין או ריח של קטורת עבודת כו"ם לא היה רצונו להריח מה יעשה הריח בהם שלא בטובתו, וכשהקדוש ברוך הוא חפץ אף אלו שהן ברשותו אינן ברשותו מנין ממשה ובלעם ויונה וירמיה וירבעם, משה מנין דא"ר שמואל בר נחמן שבעה ימים היה הקדוש ברוך הוא מפתה למשה בסנה שנאמר (שמות, ג) ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוא משיבו לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשום גם מאז, תמול מתמול שלשום משלשום גם מאז הרי שבעה ימים, והוא אומר לו שלח נא ביד תשלח, א"ל הקב"ה מה אתה סבור שרגליך ברשותך עמד והלך שלא בטובתו, יונה א"ל הקדוש ברוך הוא (יונה, א) קום לך אל נינוה העיר הגדולה כל אותו הענין ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה' וירד יפו לסוף הראהו בים כל אותן הצרות ובלעו הדג ויקרא אל ה' ממעי הדגה ולבסוף נמרט שער ראשו וזקנו מן אותו חום שהיה לו במעי הדגה ואחר כך הלך שלא בטובתו, ירמיה א"ל הקב"ה בטרם אצרך בבטן ידעתיך ואומר אהה ה' אלהים הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי (ירמיה, א) אמר ליה הקדוש ברוך הוא אל תאמר נער אנכי כי על כל אשר אשלחך תלך ואת כל אשר אצוך תדבר בעל כרחך תלך ובעל כרחך תדבר, וכשהקב"ה חפץ אף הידים אינן ברשותו של אדם אימתי כשבא עידו הנביא אצל ירבעם (מלכים א, יג) והנה איש אלהים בא מיהודה בדבר ה' אל בית אל וירבעם עומד על המזבח להקטיר ויקרא על המזבח בדבר ה' ויאמר מזבח מזבח כה אמר ה' הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו וזבח עליך את כהני הבמות המקטירים עליך ועצמות אדם ישרפו עליך, ולמה מזבח מזבח שני פעמים מזבח שבבית אל ומזבח שבדן שבהן היו אלו שני עגלים, ועצמות אדם עצמות ירבעם אין כתיב כאן אלא אדם, מכאן שחלק כבוד למלכות, מיד אמר ירבעם שוטה הוא זה, א"ל זה האות הנה המזבח נקרע ונשפך הדשן אשר עליו והמזבח נקרע ונשפך הדשן מן המזבח כמופת אשר נתן ויהי כשמע המלך את דבר איש האלהים אשר קרא על המזבח בבית אל וישלח ירבעם את ידו מעל המזבח לאמר תפשוהו, ותיבש ידו אשר שלח עליו ולא יכול להשיבה אליו, כשהיה עומד ומקטיר לעכו"ם לא יבשה ידו וכיון שפשט אותה כנגד הנביא יבשה, מכאן אתה למד שחס הקדוש ברוך הוא על כבוד אותו צדיק יותר מכבודו, א"ל מה אתה סבור שידך ברשותך, מיד ויען המלך אל איש האלהים חל נא את פני ה' אלהיך והתפלל בעדי ותשב ידי אלי, ויחל איש האלהים את פני ה' ותשב יד המלך אליו ותהי כבראשונה, ואף הרגלים אינן ברשותו פסוק מלא (משלי, כ) מה' מצעדי גבר ואדם מה יבין דרכו, ואדם הולך ואינו יודע להיכן הולך אם לטוב אם לרע אם למות אם לחיים, וכן אמר אלישע לגדודי ארם (מלכים ב, ו) לא זה הדרך ולא זה העיר, ואף הפה אינו ברשותו של אדם, מנא לן מבלעם ומיצחק, בלעם שנאמר (דברים, כו) ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם ויהפוך ה' אלהיך וגו', יצחק בשעה שנכנס עשו התחיל מזדעזע ולומר גם ארור יהיה, א"ל הקב"ה מה אתה מבקש ואתה סבור שפיך ברשותך, חזר ואמר גם ברוך יהיה, לכך נאמר אזן שומעת ועין רואה: