מדרש תנחומא תולדות ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ד.    [ עריכה ]
אלה תולדות יצחק אברהם הוליד את יצחק, זש"ה עטרת זקנים בני "בנים ותפארת בנים אבותם" (משלי, יז) הצדיקים מתעטרין בבני בניהם ובניהם מתעטרין באבותם כיצד אברהם נתעטר בזכות יעקב כשהשליך אותו נמרוד לתוך הכבשן ירד הקדוש ברוך הוא להצילו, אמרו מלאכי השרת רבש"ע לזה אתה מציל כמה רשעים עתידין לעמוד ממנו אמר להן הקב"ה בשביל יעקב בן בנו שעתיד לעמוד ממנו אני מצילו מנין א"ר ברכיה שכך כתיב לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם (ישעיה, כט) פדאו מן הכבשן הרי נתעטרו אבות בשביל בנים, ומנין שנתעטרו בנים בשביל אבות בשעה שיצא יעקב מאצל לבן רדף לבן אחריו ונגלה עליו הקדוש ברוך הוא בדרך וא"ל השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע (בראשית, לא) כיון שבאו להתוכח זה עם זה מה יעקב אומר ללבן לולי אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי הוי זכות אברהם הצילהו ליעקב, אבל יצחק נתעטר באברהם ואברהם נתעטר ביצחק