לדלג לתוכן

מדרש תנחומא לך לך י

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


י.    [ עריכה ]
אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם. ילמדנו רבינו העולה על מה היתה באה, כך שנה רבי ישמעאל העולה באה על מצות עשה ועל מצות לא תעשה ורבי שמעון בן יוחאי אומר על הרהור הלב שנאמר ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם והשכים בבקר והעלה עולות מספר כלם כי אמר איוב אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם ככה יעשה איוב כל הימים (איוב, א), אתה מוצא אברהם היה מהרהר אחר מדת הדין ומה היה אומר, רבי לוי אמר כמדומה אני שקבלתי כל שכרי בעולם הזה עזרני הקב"ה באותם המלכים והצילני מן הכבשן כבר קבלתי שכרי ושוב אין לי שכר בעולם הבא, א"ל הקדוש ברוך הוא כיון שהרהרת אחר מעשי עולה אתה צריך לפיכך ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך (בראשית, כב), אמר רבי יצחק היה בלבו הוגה לענה מרה אמר שמא הללו שהרגתי היה בהם צדיקים, א"ל הקב"ה הללו שהרגת קוצים בערת מלפני ואין לך עון בדבר זה אלא שכר אתה נוטל עליהם שכרך הרבה מאד מכאן ולהבא: