מדרש תנחומא וישב ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מדרש תנחומא · וישב · ז · >>


הוסף ביאור

ז.    [ עריכה ]
ותשא אשת אדוניו, זש"ה מות וחיים ביד לשון ואהביה יאכל פריה (משלי, יח), א"ר חייא בר אבא כלכלה של תאנים לפניו אם אכל ממנה עד שלא בירך מות ביד לשון, בירך ואחר כך אכל חיים ביד לשון, וכן ביוסף לא הגיעוהו כל אותן הצרות אלא על לשון הרע שספר על אחיו שנאמר ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם, ומה א"ל רבנן אמרי אמר לאביו שהן נוהגין בבני בלהה וזלפה מנהג עבדים וקורין אותן עבדים ואני נוהג בהן מנהג אחוה שנאמר והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה וגו', א"ל הקדוש ברוך הוא חייך בו בדבר תלקה שנאמר לעבד נמכר יוסף (תהלים, קה), רבי יהודה אומר א"ל אחי אוכלין אבר מן החי, א"ל הקב"ה אפילו בשעת קלקלה לא יעשו אלא בשחיטה שנאמר וישחטו שעיר עזים ויטבלו, רבי יוסי אומר יוסף היה אומר לו שהיו נותנין עיניהן בבנות הארץ, א"ל הקדוש ברוך הוא חייך בו בדבר תלקה הרי אדונתך נותנת עיניה בך שנאמר ותשא אשת אדוניו: