מדרש תנחומא ויצא יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מדרש תנחומא · ויצא · יב · >>

יב ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה זה אחד משני מקומות שטמא הטהור כבודו בשביל הצדיקים, כאן, ובמקום אחר ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה (בראשית, כ) בשביל שרה, התחיל לבן אומר ליעקב ועתה הלך הלכת וגו' למה גנבת את אלהי, השיבו עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה, באותה שעה נגזר על רחל מיתה, ומשש לבן את כל האהל ולא מצא, ורחל לקחה את התרפים, למה גנבה אותם כדי שלא יהו אומרים ללבן שיעקב בורח עם נשיו ובניו וצאנו, וכי התרפים מדברים הם, כן דכתיב (זכריה, י) כי התרפים דברו און, ואתה אומר עינים להם ולא יראו כל אותו ענין, אלא תרפים למה נקרא תרפים לפי שהן מעשה תורדף מעשה טומאה, וכיצד היו עושין מביאין אדם בכור ושוחטים אותו ומולחים אותו במלח ובשמים וכותבין על ציץ זהב שם רוח טומאה ומניחין הציץ במכשפות תחת לשונו ומניחין אותו בקיר ומדליקין לפניו נרות ומשתחוים לו ומדבר עמם בלחש, זש"ה כי התרפים דברו און לפיכך גנבה אותן רחל, ועוד כדי לעקור עבודת כו"ם מבית אביה נתכוונה לפיכך לא ידע יעקב כי רחל גנבתם וכתיב ותגנוב רחל: