לדלג לתוכן

מדרש תנחומא וילך

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרשה א

[עריכה]

וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל. אין וילך אלא לשון תוכחה, שנאמר: לכו חזו מפעלות אלהים (תהלים מו, ט). בסוף קהלת כתיב: דברי חכמים כדרבנות (קהלת יב, יא). מה דרבן זה מכון את הפרה לתלמיה, אף דברי תורה מכונות לב לומדיהון לדרך טובה. וכמסמרות נטועים (שם), מה מסמר זה קבוע, אף דברי תורה קבועים. ומה נטיעה פרה ורבה, אף דברי תורה פרין ורבין למצא בהם טעם. נתנו מרעה אחד (קהלת יב, יא), אף על פי שהללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, כלן אמרן משה מפי הגבורה. וכמשמרות נטועים, כתוב בשי״‎ן, לומר, שיש בתורה ארבעה ועשרים ספרים כמנין משמרות שהעמיד דוד, לכך נכתב בשי״‎ן. וכן בדברי הימים נכתב דוד מלא, שהוא בגימטריא ארבע ועשרים, כנגד ארבע ועשרים משמרות שהעמיד דוד.

פרשה ב

[עריכה]

את הדברים האלה. זה שאמר הכתוב: הלא כתבתי לך שלשים במעצות ודעת (משלי כב, כ). מעצות עולה בגימטריא שש מאות וששה. ושבע מצות שנצטוו לבני נח, שש מאות ושלש עשרה. וכן הוא אומר, כרם היה לידידי בקרן בן שמן (ישעיה ה, א). כרם, זו ישראל, שנאמר: כרם חמר ענו לה (שם כז, ב). ויעזקהו (שם ה, ב), באברהם, שהשלכתי הפסלת ממנו, כגון ישמעאל. ויסקלהו (שם), ביצחק, שיצא ממנו עשו. ויטעהו שרק (שם), הוא יעקב, שכל הנטיעות שיצאו ממנו היו טובות ונחמדות כשרק זה שכלו טוב, וזהו כלו זרע אמת. שורק עולה בגימטריא שש מאות וששה, ושבע מצות של בני נח, הרי שש מאות ושלש עשרה. כתיב: ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג, יט), ואין חכמה אלא תורה. ומה שמה. אמון, שנאמר: ואהיה אצלו אמון (שם ח, ל). ולא נקראת תורה, עד שנתנה בסיני. ועל מנין המצות נקראת תורה, כי המצות של תורה הן שש מאות ושלש עשרה. תורה עולה בגימטריא שש מאות ואחד עשרה, והשנים שנפחתו מן שש מאות ושלש עשרה, אלו שנים שנתנו מפי הגבורה. וזהו שאמר הכתוב, אחת דבר אלהים, שתים זו שמעתי (תהלים סב, יב). וזהו, תורה צוה לנו משה (דברים לג, ד), כמנין תורה צוה לנו משה. והשנים צוה הקדוש ברוך הוא, כמו שפרשתי בפרשת וישמע יתרו. והיא מורשה לבני יעקב, ולא לאמות העולם, שנאמר: מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל, לא עשה כן לכל גוי (תהלים קמז, יט). וכתוב בה יום יום, שנאמר: ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום (משלי ח, ל). ואין יום פחות מאלף שנים, שנאמר: כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול (תהלים צד, ד). במה היתה כתובה קדם שנתנה. אם על כסף ועל זהב, והלא קדם שנברא העולם לא נברא כסף וזהב. אלא היתה כתובה על זרועו של הקדוש ברוך הוא. ועל כן יבין וישכיל כל אדם בדעתו ושכלו להגות בתורה יומם ולילה, שנאמר: והגית בו יומם ולילה (יהושע א, ח). ובמעשים טובים. כי כל העולם כלו נדון בכל יום. ועל ידי אדם אחד, יזכה העולם או יתחיב. ואם יתחיב על ידן, עליו הכתוב אומר, וחוטא אחד יאבד טובה הרבה (קהלת ט, יח). וכמו שאמרו חכמים, העולם חציו חיב וחציו זכאי. אם יבא אחד ויעבר עברות, שהכריע העברות על הזכיות, ונמצא העולם מתחיב על ידו. ואם שקולין העונות כנגד הזכיות, ובא אחד ועשה מצוה אחת, הזכיות מכריעין על העונות. אשריו שמזכה את העולם. ואם לא למד כל צרכו, יעשה מעשיו באמונה. אמר אליהו זכרונו לברכה, פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי אדם אחד, והיה מלעיג לי ומתלוצץ בי. אמרתי לו, מה אתה משיב ליום הדין אחר שלא למדת תורה. אמר, יש לי להשיב, בינה ודעת ולב שלא נתנו לי מן השמים. אמרתי לו, מה מלאכתך. אמר לי, ציד עופות ודגים אני. אמרתי לו, מי נתן לך דעת ולב ליקח פשתן ולטוותו ולארגו ולעשות המצודות ולקחת בהן דגים ועופות ולמכרם. אמר לי, בינה ודעת שנתנו לי מן השמים. אמרתי לו, ליקח את הפשתן לארג ולטוות ולקחת הדגים והעופות, נתנו לך בינה ודעת. אבל לקנות את התורה לא נתנו לך בינה. וכתיב: כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו (דברים ל, יד). מיד הרהר בלבו והרים קולו בבכי. אמרתי לו, בני, אל ירע לך, שכל באי העולם כיון שבאין ונמשכין מן התורה, מוכיחין עליהם, שנאמר: ובשו עובדי פשתים שריקות וארגים חורי (ישעיה יט, ט), ועליו ועל כיוצא בו ועל הדומין לו ועל העושין כמעשיו. ואחרית דבר, יראת ה'. ועושין באמונה, בו מונה מלאכתו וראוי לחיי העולם הבא.

פרשה ג

[עריכה]

הן קרבו ימיך למות. אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, בדבר שקלסתיך שאמרתי, הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים וגו' (דברים י, יד), אתה מקניטני. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, אתה דומה, לשכן רע שרואה את הנכנסות ואינו רואה את היוצאות. כך אמרת על בני, הן בני ישראל לא שמעו אלי (שמות ו, יב), והוצאת לעז על בני.