מדרש תהלים פא
<< · מדרש תהלים · פא · >>
א-ב[עריכה]
"למנצח על הגתית". "הרנינו לאלהים עזנו". זהו שאמר הכתוב[1] (במדבר כג, כא): "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב". מה ראה בלעם להזכיר ליעקב ולא לאברהם ולא ליצחק, [אלא ליעקב בלבד][2]? ראה[3] שיצא פסולת מאברהם[4] ישמעאל וכל בני קטורה. וראה שיצא מיצחק עשו ואלופיו אבל יעקב כולו בקדושה שנאמר (בראשית מט, כח): "כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר" הה"ד (שיר השירים ד) כולך יפה רעיתי ומום אין בך. לפיכך לא הזכיר אלא יעקב לבדו הוי (במדבר כג) לא הביט און ביעקב אמר אסף הואיל וכל האבות יש בהן פסולת ויעקב אין בו פסולת איני מזכיר אלא יעקב לבדו. הריעו לאלהי יעקב. ד"א למה הזכיר יעקב מכל האבות. שנו רבותינו במדה שאדם מודד בה מודדין לו שנאמר (ישעיה כז) בסאסאה בשלחה תריבנה אין לי אלא סאה תרקב וחצי תרקב מנין שנאמר (שם ט) כל סאון סואן ברעש. אין לי אלא דבר שבמדה שבמנין מנין שאפילו פרוטות מצטרפות לחשבון גדול ת"ל (קהלת ז) אחת לאחת למצוא חשבון:
משל למלך שהיה לו ג' אוהבין ובקש לעשות פלטין אחד קרא לאוהביו הביא הראשון ואמר לו ראה המקום הזה שאני רוצה לבנות פלטין אמר לו אוהבו זכור אני שהיה פה הר תחלה. הניח אותו ובא אצל השני ואמר לו מבקש אני לבנות לי פלטין אחד במקום הזה. אמר לו זכורני שהיה פה מתחלה שדה. הניחו גם הוא ובא אצל השלישי ואמר לו אני רוצה לבנות פלטין במקום הזה. אמר לו זכור אני שהיה פלטין מתחלה. אמר לו חייך על שמך אני קורא אותו כך אברהם יצחק ויעקב היו אוהביו של הקב"ה אברהם קראו הר שנאמר (בראשית כב) בהר ה' יראה. יצחק קראו שדה שנאמר (שם כז) ראה ריח בני כריח שדה יעקב קרא אותו פלטין שנאמר (שם כח) אין זה כי אם בית אלהים. אמר לו הקב"ה חייך אתה קראת אותו בית עד שלא נבנה על שמך אני קורא אותו שנאמר (ישעיה ב) לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלהי יעקב. וכן ירמיה אומר (ירמיה ל) כה אמר ה' הנני שב שבות אהלי יעקב:
ג[עריכה]
"שאו זמרה ותנו תוף". ר' חייא בר אבא אמר הוא נבל הוא כנור. ר' שמעון אמר נבל לעצמו כנור לעצמו נימין ויתדות בין זה לזה. אמר רב הונא בשם רבי אסי על ידי עור שאינו עובד ועל ידי נימין ויתידות ולמה נקרא שמו נבל שהוא מנבל כל מיני זמר. א"ר יהודה ברבי אלעי בעולם הזה על ידי נימין ויתדות (וכמה נימין ביתידות) שבעה שנאמר (תהלים קיט) שבע ביום הללתיך ולימות המשיח שמונה שנאמר (שם יב) למנצח על השמינית. ולעתיד לבא עשר (שם צב) שנאמר עלי עשור ועלי נבל:
ד[עריכה]
"תקעו בחדש שופר". זש"ה (שם פט) "אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון". יודעי תרועה זה דור המדבר שהיו חונין בתרועה ונוסעין בתרועה שנאמר (במדבר י) ואם באחת יתקעו. ה' באור פניך יהלכון שנאמר (שמות יד) וה' הולך לפניהם יומם. דבר אחר אשרי העם אלו הזקנים שמעברין את השנה וקובעים את החדשים. באור פניך ר' אבהו אמר זה הקב"ה שמסכים עמהם. א"ר יוסי בן יעקב בשם רבי אחא (בראשית מט) נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר אלו דברי תורה שנתנו על ידי שופר שנאמר (שמות כ) את קול השופר לכך תקעו בחדש שופר. אמר רבי יאשיה והלא אומות העכו"ם יש להם ספק ידים אלא ישראל הם יודעים לרצות להקב"ה בשופר:
דבר אחר "אשרי העם". אלו ישראל שיודעין לרצות להקב"ה בראש השנה. "באור פניך יהלכון" זה יום הכפורים שהקב"ה מוחל להם ומאיר להם. "תקעו בחדש שופר". באיזה חדש בכסא שהחדש מתכסה בו ואי זה הוא זה ראש השנה. תקעו בחדש שופר רבנן אמרי חדשו מעשיכם ושפרו מעשיכם ואני מכסה על עונותיכם. שנאמר (תהלים פה) נשאת עון עמך כסית כל חטאתם. אמר ר' ברכיה בשם ר' אבא שפרו מעשיכם וחדשו מעשיכם. ומה שופר זה תוקע מזה ומוציא מזה כך כל קטיגורין שבעולם מקטרגין לפני אני שומע מזה ומוציא מזה הוי תקעו בחדש שופר:
ה[עריכה]
[כי חק לישראל הוא [משפט לאלהי יעקב]. אם אינו חק לישראל כביכול אינו משפט לאלהי יעקב, דתני ר' הושעיא גזרו בית דין למטה ואמרו היום ראש השנה, הקב"ה אומר למלאכי השרת העמידו בימה, העמידו סניגורין, העמידו ספיקטורין, שגזרו בית דין דלמטה ואמרו היום ראש השנה, נשתהו העדים מלבוא או שנמלכו בית דין לעבר השנה והעבירוהו למחר, הקב"ה אומר למלאכי השרת העבירו בימה, העבירו סניגורין, העבירו ספיקטורין, שגזרו בית דין שלמטה ואמרו למחר ראש השנה, ומה טעם כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. ר' פנחס ור' חלקיה בשם ר' סימון אמרין מתכנסין כל מלאכי שרת אצל הקב"ה ואמרין רבונו של עולם אימתי הוא ראש השנה, והוא אומר להם [?]י אתם שואלים, אני ואתם נשאל לבית דין של מטה, מה טעם "כי חק לישראל משפט לאלהי יעקב":][5]
ו[עריכה]
["עדות ביהוסף שמו". אל תקרי שמו אלא שמו, יה שמו של הקב"ה מעיד על יוסף שלא נגע באשת פוטיפר: "בצאתו על ארץ מצרים". שנו ותיג(?)ו בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין, שנאמר הסירותי מסבל שכמו, מהו כפיו מדוד תעבורנה, מהיות משרת לשר הטבחים, כמה דאת אמר כה [בכיור או] בדוד (שמואל א ב יד), ורבנן אמרי מדוד משעבוד מצרים, ללמדך שלא תעבדו בניו של יוסף במצרים, כמה דאת אמר בכור שורו הדר לו (דברים לג יז), בכור שור אין עושין בו עבודה, שנאמר לא תעבוד בבכור שורך (שם טו יט), אף [?]ו של יוסף לא נשתעבדו במצרים, ואין דוד אלא שעבוד מצרים, שנאמר בשבתנו על סיר הבשר (שמות טז ג), ומתרגמינן על דודא דבשרא, מלמד שכשנפטרין [?]ך לבתיהם היו בוזזים על שוקי מצרים, שנאמר זכרנו את הדגה אשר נאכל צרים חנם (במדבר יא ה), וכתיב בשבתנו על סיר הבשר (שמות טז ג), ובני יוסף לא תעבדין ולא יושבין על סיר הבשר, אלא היו בעלי תריסין ובעלי מלחמות, הוא אומר בני אפרים נושקי רומי קשת (תהלים עח ט), לפיכך נאמר הסירותי מסבל שכמו:][6]
הערות ושינויי נוסחאות[עריכה]
- ^ השווה: ילקוט שמעוני תהלים רמז תשכא
- ^ הוספה: ממהדורת בובר.
- ^ מהדורת בובר: אלא צפה.
- ^ מהדורת בובר: מאברהם פסולת.
- ^ הוספה: ממהדורת בובר.
- ^ הוספה: ממהדורת בובר.