מדרש תדשא כ
איכה ישבה בדד - למה בקינות כל האלפא ביתין פותחין באיכה? לפי שעברו ישראל על מה שהזהירם המקום על ענין ע״ז, שנאמר השמר לך וגו׳ ופן תדרוש לאלהיהם לאמר איכה וגו' (דברים י״ב:ל׳), דרישת האיכה היא גרמה כל הרעות של איכה: איכה ישבה, איכה יעיב באפו, איכה יועם זהב. למה נקרא שם הספר קינות? אתה מוצא כל הבריות שבעולם לשמם נפלגו, מה הם, ולמה הם נעשים, ועל מה הנייה נבראו. ומן השמש הזה יכול אדם לידע מה שמו ועל מה נעשה ועל מה נברא: בראשונה להודיע לכל כח גבורתו של הקב״ה, ועוד נברא להאיר ולהבדיל בין היום ובין הלילה, ועוד להבדיל ארבע תקופות השנה, ועוד לחמם ולהפריא מאת הדשא והעשבים וכל זרע הארץ ופירות האילנות, ונקרא שמו שמש שהוא משמש את כל העולם כלו. וכן בכל הספרים הקדושים יש בהן חכמה ובינה ודיעה למה נכתבו ונקרא שמם ועל מה הנייה נכתבו. ספר הראשון של תורה למה נקרא שמו בראשית? לפי שכל בריאת העולם כתובה בו, והוא היה ראש לכל, וידעו כל הדורות שהקב״ה היה קודם לעולם ובעצתו הטובה ברא את העולם וכל בריותיו, ולא בעצת כל בריה בעולם, והוא בכבודו ובעצמו מושל בעולמו. וכמו כן יש טעמים הרבה למה נכתב איכה. ומי אמרו? ירמיה, שכן כתיב ויקרא ירמיה (שם ל״ו), ולמה נקרא שמו קינות? אלא בשביל הקללות שראו בימיהם, הבצורת הרבה והרעב ואכילת בשר בניהם ובנותיהם, ומצודות ומלחמות אויביהם ושריפת עריהם ובתיהם, ושחיטת עולליהם וטומאת נשיהם ובנותיהם לפני שוביהם, וביזת עשרם ורכושם ושבית בחוריהם מלכיהם ושריהם וכהניהם, ואכזריות חימה של גוים שלא נשאו פנים לזקן, והיאך נסתלקה שכינה מן קדש הקדשים, ואח״כ באו הגוים הערלים וטימאו את היכל ה׳ ושבו אותם לבבל. [ויקונן ירמיהו] כאשר ראה שריפת המקום המקודש מימי נח, שנאמר וישכון באהלי שם, ומקודש מימי אברהם ונקרא הר המוריה אשר אמר בהר ה׳ יראה (בראשית כ״ב:י״ד), ומקודש מימי דוד שנאמר לבנות את בית ה׳ בירושלם בהר המוריה וגו׳ (דהי״ב ג׳), ומקודש מימי שלמה ע״י הענן והאש שירדה מן השמים, שנאמר ולא יכלו הכהנים וגו׳ (מ״א ח׳ י״א) - בשביל הרעות האלה נקרא הספר הזה קינות. ועל מה הנייה נכתב הספר? אלא כדי שידעו כל הדורות צדקת הדין שבשמים שאינו נושא פנים לא לקטן ולא לגדול ולא לגוי ולא לישראל, שנאמר כי ה׳ אלהיכם וגו׳ אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד (דברים י׳:י״ז). ד״א, למה נכתב הספר הזה? אלא ללמד אותנו כשם שכל הקללות שדיבר המקום ביד הנביאים הראשונים באו על ישראל, כך כל הטובות והנחמות שדיבר המקום ביד הנביאים הראשונים עתידין לבא על ישראל, שכן כתיב והיה כאשר שקדתי עליהם וגו׳ (ירמיהו ל״א:כ״ח), והיה כאשר הייתם קללה וגו׳ כאשר זממתי להרע וגו׳ (זכריה ח׳:י״ג). וכן בספר הזה כתיב טוב ה׳ לקויו, טוב ויחיל ודומם לתשועת ה׳, כי לא יזנח לעולם ה׳. ולמה נכתב כל הספר הזה בסידור כ״ב אותיות שבא"ב? בשביל שיהא הספר הזה מוכן ורגיל לכל ישראל בפיהם כשם שנאמר על השירה הגדולה, ועתה כתבו לכם את השירה וגו׳ (דברים ל״א:י״ט). ד״א, למה נכתב הספר הזה בסידור כ״ב אותיות? אלא כך אתה מוצא מנין כל בריות שבעולם כ׳׳ב הן, ועוד כך אתה מוצא מאדם הראשון עד שבא יעקב אבינו כ״ב דורות הן, בשביל כך אמר הנביא יבואו כל הדורות וכל האותיות וכל הבריות שבעולם עליונים ותחתונים ויעמדו על הצרות ועל הרעות שהגיעו לישראל. כל הספר נכתב בששה אלפא ביתא (כי פרשת אני הגבר הוא א"ב משולש) ופרשה אחת באחרונה זכור ה׳ מה היה לנו וגו׳. ולמה כך? כנגד ז׳ גליות שנעשו בישראל: ג׳ שנעשו בעשרת השבטים וג׳ בירושלם ואחת במצרים. ועוד ששה א״ב כנגד ששת ימי בראשית, ועוד ששה עם הפרשה זכור ה׳, הרי ז׳ כנגד ז׳ פרשיות שבויקרא: ואם לא תשמעו לי, ואם בחקותי תמאסו, ואם את משפטי תגעל נפשכם, ואם עד אלה לא תשמעו לי, ואם תלכו עמי קרי, ואם באלה לא תוסרו לי, ואם בזאת לא תשמעו לי (ויקרא כ״ו:כ״ג) - ז׳ כגגד ז׳. ועוד בשבעה מקומות כרת המקום ברית לישראל: ויאמר אם שמוע תשמעו בקולי, אם בחקותי תלכו, והיה עקב תשמעון, והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי, והיה אם שמוע תשמע בקול ה׳ אלהיך, כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת, כי תשמע בקול ה׳ אלהיך לשמור מצותיו וחקותיו וגו' - ז׳ כנגד ז׳. ועוד ז׳ פסוקים אתה מוצא בשירה הגדולה, בשירה שאמר משה החסיד סמוך למיתתו. למה ד׳ א״ב נכתבו בספר הזה ואחד מהם ג׳ (א״ב משולש)? אלא כנגד ד׳ מלכיות שגזר הדיין הצדיק להעביר את ישראל בהן, ואלו הן ד׳ מלכיות: בבל, מדי, פרס, מלכות אדום. ומלכות אדום שקולה כנגד שלשתן. ארבע פרשיות הן בספר הזה ויש בהן קנ"ד פסוקים, ולמה כך? אלא אתה מוצא שנשתעבדו מלכי ישראל ומלכי יהודה למלך אשור מימי אחז ותגלת פלאסר עד שחרב הבית בראשונה קנ"ד שנים (אחז מלך 16 שנה, חזקיהו 29, מנשה 55, אמון 2 יאשיה 31, יהויקים 11 ,צדקיהו 11, ס״ה =155 . אחז מלך בשנת י״ג לפקח בן רמליהו ובשנת עשרים לפקח בא תגלת פלאסר. וא״כ חסר לחשבון הנ״ל שבע שנים מראשית ממלכת אחז). בכל הספר הזה של קינות אי אתה מוצא כתוב בו אלהים אלא הוי׳׳ה בלבד. בששת ימי בראשית אי אתה מוצא הוי"ה אלא אלהים בלבד, בכל פרשה של קין אי אתה מוצא כתוב בה אלהים אלא הוי"ה, שכן כתיב וירא ה׳ וינחם ה׳ ויאמר ה׳. בכל פרשה של דור הפלגה אי אתה מוצא אלא ה', שכן כתיב ויהי כל הארץ שפה אחת וגו׳ וירד ה׳. בכל פרשה של סדום אי אתה מוצא כתוב אלהים אלא ה׳, שכן כתיב ויאמר ה׳ זעקת סדום וגו׳. בכל הקללות הכתובות על שונאיהם של ישראל בתורה לא תמצא שני שמות של הקב״ה כתובים הוי"ה אלהים כי אם באדם הראשון, דכתיב ויקרא הוי"ה אלהים אל האדם. איכה ישבה בדד העיר - הנביא היה יודע כל כבוד העולה בימי יאשיהו היאך היתה (דהי״ב ל״ה י״ב), וכשראה העיר הקדש חרבה היה אומר איכה ישבה בדד, היכן הוא כל אותו הכבוד. רבתי בגוים שרתי במדינות - זוכר היה ירמיהו היאך היתה העיר בימי דוד ושלמה אסא יהושפט וחזקיהו, שהיו כל הגוים בימי מלכים אלה משרתים ועומדים בפניהם ומביאים להם מתנות. רבתי בגוים שרתי במדינות - המעודנת המעוטרת המכובדת והיקרה היתה למס.
בכה תבכה בלילה - שאינה רואה מפני הצרה, שנאמר יככה ה׳ בשגעון ובעורון, וכתיב והיית ממשש בצהרים וגו׳ (דברים כ״ח:כ״ח). עשרה מלכי רשעים היו בישראל, וגזרו על עשרת השבטים שיצאו מן הארץ לגולה. ואלו הם המלכים הרשעים ביהודה: רחבעם, יהורם, אחזיהו, יואש, אמציה, אחז, מנשה, אמון, יהויקים, צדקיהו, כנגד עשרה דורות מאדם ועד נח שסרחו במעשיהם והמתין להם המקום עד שהביא מימי המבול. זכרה ירושלם - היאך נהפך כבודה ויקרה וגדולתה לקלון ולחרפה ולשפלה, שכן כתיב הקרובות והרחוקות ממך וגו׳ (יחזקאל כ״ב ה׳). ימי עניה - שהיו מענין את הצדיקים. ומרודיה - שהיו מורדים לפני המקום. ד״א, זכרה ירושלם - אין הכסיל יודע הכבוד שהיה לו אלא א״כ היה נכנס לתוך צרה ואז יודע מה היא הכבוד, ואם ארעו אבל ומתו בניו ובנותיו עבדיו ושפחותיו והוא חוזר ומבקש שלוה, שאל ואמר היכן הבנים והבנות והעבדים והשפחות, לשעה קלה אבד הכל. חטא חטאה ירושלם - כפלים חטאה, שחטאה ולא שבה, ואמר אחרי עשותה את כל אלה אלי תשוב ולא שבה (ירמיה ג׳ ז'), ועוד אין איש ניחם על רעתו (שם ח׳ ו'), והיו חוטאים ואומרים לא חטאנו, שכן כתיב הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי (שם ב׳ ל"ה). חטא חטאה - למה כפליים? אלא למקום ולבריותיו, על עצמו ועל אחרים ועל הגוים. שישראל זוכין ומזכין את הבריות כולן, שהם רואים את מעשיהם נאים והם אומרים אין אומה כיוצא בה, שנאמר ושמרתם כי היא חכמתכם וגו׳ כי מי גוי גדול וגו'. וכשישראל עושין רצונו של מקום הוא עושה להם נסים ושמו מתקדש בעולם בשבילנו כמו שנעשה במצרים ובים ובמדבר ובירדן וביריחו ובגבעון כשעמדה החמה, ובסיסרא ובפלשתים ובכושים ובאשור, ובהרבה מקומות שנעשה נסים לישראל היו כל האומות משבחים להקב״ה והיו מתגיירין ובאים בדת אלהי ישראל, שכן אתה מוצא בימי דוד שנתגיירו גוים המון רב (דהי״א כ״ב ב׳), וכן נבוכדנצר כשראה הנסים שנעשו לדניאל. וכשישראל חוטאים הוא פורע מהם, והגוים מנאצים אותם ומגדפים על המקום, שנאמר ותמיד כל היום שמי מנואץ (ישעיהו נ״ב:ה׳), ועוד כתיב ואמרו לא יראה ה׳ (תהילים צ״ד:ז׳), לכך חטא חטאה ירושלם. כל מכבדיה הזילוה - אלו הבבליים, בראשונה היו מביאים מנחה בימי חזקיה לדרוש המופת אשר היה בארץ, והיום בזזו את כל יקרה, למה? שראו ערותה, שבאו במקדש וראו בקירות ההיכל חקוקים כל רמש ובהמה ושקץ וכל גלולים, שנאמר ואבוא ואראה והנה כל תבנית (יחזקאל ח׳), עד ששמו אותו כבית המנוגע שיש בו צרעת, לכך נאמר הזילוה כי ראו ערותה, אוי להן לישראל מה עשו בבית קדשי הקדשים, עשו אותו כבית המנוגע שיש בו צרעת! במצורע כתיב כי בדד ישב וכאן כתיב איכה ישבה בדד. כיון שבא מנשה והכניס צלם בהיכל, ובימי צדקיהו שהיו מציירין צורות ע״ז בכתלי בית המקדש, הלך בעל הבית כביכול אצל ירמיהו הכהן הנביא ואמר לו, הרי טמאו את ביהמ״ק, שכן כתיב ובא אשר לו הבית (ויקרא י״ד:ל״ה) - זה הקב״ה, וכן הוא אומר יען ביתי אשר חרב (חגי א׳:ט׳). מה כתיב? וצוה הכהן ופנו את הבית, וכאן כתיב ואת הסירות ואת היעים וגו׳ לקח רב הטבחים וגו׳ (מ״א כ״ה). וראה הכהן את הנגע - זה יחזקאל הכהן שהיה בגולה והיה קורא תגר לפני המקום שחרב את ביהמ"ק, מה עשה לו הקב״ה, נטלו בהרף עין והעמידו בביהמ״ק, והראה לו כל דמות ע״ז שהיו מצוירין בכותלי ביהמ״ק, שנאמר וישלח תבנית יד וגו' ותבא אותי ירושלימה וגו' ואחתור בקיר וגו׳ והנה כל תבנית רמש ובהמה שקץ וגו׳ מחוקה על הקיר סביב סביב (יחזקאל ח׳ ג׳— י׳), לכך נאמר והנה הנגע בקירות הבית. והסגיר את הבית שבעת ימים, אלו הן שבעים שנה שגלו לבבל. ושב הכהן ביום השביעי - הוא עזרא הכהן שהחזיר הגולים לירושלם, שנאמר הוא עזרא עלה מבבל (עזרא ז׳:ו׳). ולקחו אבנים אחרות - זהו בנין עזרא, דכתיב והוא מתבנא אבן גלל (שם ה׳). ואם ישוב הנגע ופרח - שחזרו וקלקלו עצמן והכעיסו למקום, שנאמר ראיתי ביהודה דורכים גתות בשבת. ועוד כתיב ראיתי וגו׳ הושיבו נשים אשדודיות (נחמיה י״ג:ט״ו). מה עשה המקום? ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו, הביא לשונאיהם ונתצו ושרפו למקדש עד יסודו, שנאמר ערו ערו עד היסוד בה (תהילים קל״ז:ז׳). אמר להם אם אתם הכעסתם אותי אף אני אביא עליכם ד׳ מלכיות. אבל לעתיד לבוא הקב״ה בונה את מקדשו בבית חדש, שכן כתיב בונה ירושלם ה׳ (שם קמ״ז). ותשב אחור - שחזרה לאחוריה מה שהיתה. עד שלא נבנתה מדוד המלך, הכנעני והיבוסי היו יושבים בה, ומשנבנתה היו ישראל יושבים בה ושרתה שכינה בתוכה, ונשתעבדו לה כל האומות, ויצא שמעה בכל העולם. חזרו וחטאו, נסתלקה שכינה מתוכה, ובאו גוים ושרפו את הבית, והרגו כהנים ולוים והגלו הנביאים, וחזרה להיות מדור הגוים כמו שהיתה לפנים, לכך נאמר ותשב אחור. ד״א, שהמקום שהוציאם משם מעבדות לחרות שם החזירם לעבדות, שנאמר והשיבך ה׳ מצרים, וזהו ותשב אחור. ד״א, ותשב אחור - משחרב ביהמ״ק לא זקפו ישראל ראש אלא ויהיו לאחור ולא לפנים. ד״א, ותשב אחור - מאור כשדים יצא אברהם ונחל א״י, וכשחטאו חזרו וגלו לבבל. טומאתה בשוליה - כאשה זבה מגואלת בגדיה ורגליה מטומאת דמה, שנאמר כטומאת הנדה היתה דרכם לפני (יחזקאל ל״ו:י״ז). כי ראתה גוים באו מקדשה - לא הניח המקום לגוים לבא למקדש ולחללו ולטמאו לולא ישראל שטימאוהו. מניין? שכן כתיב ובשחטם את בניהם לגלוליהם ויבאו אל מקדשי וגו׳ (שם כ״ג). ועוד לא הניח המקום לגוים לטבוח אדם מישראל לולי ישראל ששחטו תחלה את בניהם ואת בנותיהם, שנאמר ויזבחו את בניהם ואת בנותיהם לשדים (תהילים ק״ו:ל״ז). לא הניח המקום לשרוף ספרים קדושים עד ששרפו ישראל תחלה, שכן כתיב ויהי כקרא יהודי שלש דלתות וגו׳ והשלך אל האש (ירמיה ל״ו כ״ג), לא הפסיק הקב״ה נביאים קדושים מן העולם ראשונה אלא ישראל שרדפו והרגו אותם. מנין? שכן כתיב וימרו וימרדו בך וגו׳ ואת נביאיך הרגו (נחמיה ט׳ כ״ו). לא עליכם כל עוברי דרך - מה לא עליכם, אלא בכל הדורות שלפנים לא נשמע בעולם שאכל אדם פרי בטנו, עברו כל הדורות מאדם הראשון עד ימיכם, אם נעשה לגוי אחד המעשים שנעשו לישראל, נסים שלא ראו כל גוי ראו ישראל, צרות גדולות שלא לקו בהן כל גוי לקו בהן ישראל. אשר עולל לי - מה הבוצר הזה, מאחר שלקח מן הגפן רוב האשכלות חוזר ומקרקר עוד ומעולל עוד שאר האשכלות, אותו הדרך עשה המקום לישראל: ראשונה - בא פול מלך אשור והגלה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה. פעם שניה - בא תגלת פלאסר, הֵקַל אַרְצָה זְבֻלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי (ישעיה ח׳ כ"ג) וַיִּקַּח אֶת עִיּוֹן וְאֶת אָבֵל בֵּית מַעֲכָה וגו' וְאֶת הַגָּלִילָה כֹּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי (מ״ב ט״ו כ"ט). פעם שלישית - בא שלמנאסר והגלה עשרת השבטים, שנאמר ויגל מלך אשור את ישראל אשורה (מלכים ב י״ח:י״א). ועוד במלכות יהודה גלו ג׳ גליות. בימי יהויקים עלה נבוכדנצר והגלה את יהויקים (דהי״ב ל״ו) וגלו עמו מירושלם. פעם שניה - שלח נבוכדנצר את נבוזראדן ולקח יהויכין וגלות אחרת עמו (שם). פעם שלישית - בא נבוכדנצר וכל חילו על ירושלם, ויצר עליה והגלה את צדקיהו המלך ושאר יהודה ובנימין (שם). פעם רביעית - בא נבוכדנצר למצרים והכה את כל היהודים היורדים שם לעזרה (ירמיה מ״ד), בשביל כך אמר הנביא עוֹלֵל יְעוֹלְלוּ כַגֶּפֶן (שם ו׳ ט').