מדרש תדשא יז
כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן (ויקרא י"ד ל"ד) - למה זכר שם ארץ כנען על נגעים? אמר להם הקב״ה הסתכלו בארצכם מנין היא עיקרה של ארץ כנען, אי אתם יודעים שחם חטא וכנען נארר, שנאמר ויאמר ארור כנען, אף אתם כשתחטאו, ארצכם נתפסת ללקות כשם שלקה כנען. אשר אני נותן לכם לאחוזה, מה היא לאחוזה? אמר להם מתחלה מפני שהיתה הגזירה זו עליכם שתשעבדו בארץ מצרים, מה כתיב שם? וישב ישראל בארץ מצרים ויאחזו בה (בראשית מ״ז) הארץ היתה אוחזת בהם ותופסת אותם, ואילו היו מבקשים לצאת מתוכה קודם לכן, לא היו יכולים עד שבא הקץ שהם חייבין, לפיכך כתיב ויאחזו בה כאדם שאוחז בו בעל כרחו. אבל כיון שבאו לארץ כנען א״ל הקב״ה לא תהיו סבורים שאתם נאחזים בה ויש עליכם עוד שעבוד אחר, חייכם ברשותכם היא. אתם אוחזים ותופסים אותה, הזהרו בכם פן תחרב הארץ ממעשיכם הרעים. ונתתי נגע צרעת - א״ל הקב"ה לא תהיו סבורים לומר שהיא מקרה, אלא בשביל לחזור בכם הבאתי על הבתים צרעת. ונתתי נגע - מאתי תהיה המכה, עתיד אני ליתן טכס של נגעים, שאינם באין על הבריות כשם שהן כתובים, אלא בתחלה אמר הקב״ה ילקה בהונו כדי שיבין ויחזור בו, ומתחיל בביתו, אם לא עשה תשובה - הוא לוקה בבגדו. לא עשה תשובה - עושה דין באדם. וכן אתה מוצא כשהקב״ה עושה דין באדם, מתחלה הוא מלקהו מן הקלים ואח״כ מן החמורים: אתה מוצא באדם הראשון ביום אכלך ממנו מות תמות, אבל כשאכל וחטא לא עשה לו כך, אלא קלל את הונו ואח״כ גזר לו המות, שנאמר ולאדם אמר ארורה האדמה בעבורך, ואח״כ כי עפר אתה ואל עפר תשוב. וכן אתה מוצא בקללות - ואם לא תשמעו לי, ואם עד אלה וגו׳ ואם תלכו עמי קרי וגו׳ ואם בזאת לא תשמעו לי. וכן איוב - מתחלה איבד את ממונו ואח״כ פרע מבניו ואח״כ מגופו. ולמה לא נכתבו הנגעים כתיקונן [הבית תחלה], אלא נגע של גוף תחלה? כדי ליתן יראה ופחד באדם. ד״א, למה לא התחיל בפרשת בתים? לפי שאמר להן המקום פרשת נגעים במדבר שלא היו להם עדיין בתים. כך א״ל המקום: לפי שאין לכם בתים אני מתחיל בגופכם, אבל לאחר שתכנסו לארץ לא אתחיל אלא מבתיכם. ולמה לא התחיל בבגדים, שהרי בגדים היו לובשים במדבר? לפי שהבגדים שהיו לובשים מעשה נס היו. שהרי עמדו ישראל מ׳ שנה במדבר ולא הוצרכו לכבס (להחליף) בגדיהם, שנאמר שמלתך לא בלתה מעליך. למה הקדים בגד צמר לפשתים? לפי שבגדי צמר רחוקים מן הגוף. את מוצא שהמצורע חשוב כמת, כשם שטמא בטומאת המת גזר הקב״ה ליקח פרה אדומה, ולהשליך לתוך השרפה עץ ארז ושני תולעת, ולהזות עליו ביום השלישי ובשביעי, ולהיות פרוש שלא יכנס למקדש שבעה ימים, כך צוה למצורע ג׳ וז׳ ולהיות פרוש שלא יכנס למקדש ז׳ ימים, ושיקח שתי צפרים ועץ ארז ושני תולעת ואח״כ יבא למקדש. ולמה צוה בפרה לעשות כמו במצורע? לפי שמעשה פרה אדומה לא נעשית אלא לכפר על מעשה העגל שהוא צרעת הרוח, לפיכך דינם שוה. ולמה ציוה בפרה לעשות בטומאת מת ולא בטומאה אחרת? לפי שהמצורע לטומאת מת איתקש, שנאמר אל נא תהי כמת. למה ציוה הקב״ה ליקח ב׳ צפרים לטהרת המצורע? כדי לשחוט אחת ולשלוח אחת. ולמה ציוה לשחוט אחת ולשלוח אחת, שכן כתיב ושלח את הצפור החיה? אלא סימן נתן לו הקב״ה לאדם מן הצפרים שהוא מביא, א״ל ראה היאך צפור זו שחוטה וקבורה בארץ, כשם שאי אפשר לצפור זו לזוז ממקומה, כך אי אפשר לצרעת לבוא עליו עוד, ושלא תאמר הואיל שהלכה לה ממני ואי אפשר לבא עלי אחזור לקלקולי, הסתכל בצפור המשולחת שהיא חיה, וסופה יכולה לחזור. כך אם חזרת מן התשובה, סופה לצרעת לחזור עליך. היה שוחט אחת ומשלח אחת. ולמה הביא הנטהר מנגעו אחת חוץ למקדש ואחת במקדש? אלא לפי שהוא אסור לישב לו במחנה ולבא במקדש, לפיכך היה מביא ב׳ צפרים שיוכל לבא למקדש עם קדושים ושיהא מותר לו לישב בעיר עם הטהורים. ולמה לא היה מביא קרבן לטומאת מת כשם שמביא על טומאת מצורע? לפי שזו באה על חטא וזו אינה באה על חטא, ולכך על נגעי בתים לא היו מביאין אלא קרבן חוץ, לפי שהבית לא היה צריך קרבן פנים לפי שאין לו ליכנס במקדש.