מדרש תדשא א
כתיב ויאמר אלהים תדשא הארץ וגו', אמר רבי פנחס בן יאיר למה ביום השלישי גזר הקב״ה להצמיח דשאים ועשבים ופרי אילנות מן האדמה וביום הרביעי ברא מאורות? אלא להודיע כח גבורתו שהוא יכול להצמיח אדמה בלי מאורות. ויאמר אלהים יהי מאורות וגו' עד שלא נבראו המאורות ביום הרביעי, שלשה ימים הראשונים היו שוין שעותיהם במדותיהן ופסיעותיהן לא פחות ולא יותר. אבל משנבראו המאורות נתן הקב״ה ליום ולילה עדיפא או מיעוטא, ולמה כך? שלא יחשבו המאורות כאלהים. ולמה על יצירת המאורות לא כתוב פרו ורבו? מפני שאינן צריכין להפרות ולהרבות אלא עומדין על בריאותן לא מעוטין ולא מרובין. ולמה לא נאמר על חיות שבארץ ברכה כשם שנאמר על בריאת המים? אלא בשביל רעת הנחש שעתיד לעשות והיה ראוי לקללה, ואילו ברכו הקב״ה לא היה שוב מקללו. כשכתב משה בראשית האות שניה שבא״ב התחיל לכתוב כנגד עולמות שנים, ובשעה שדיבר הקב״ה הדברות מאות ראשונה התחיל להשיח עמהם, שנאמר אנכי, אות ראשונה של דיבור אל״ף, סופו של דיבור יו״ד, מאחד עד עשרה מנין מלא, שידעו הכל שהקב״ה מלא כל העולם והוא ראשון והוא אחרון, שנאמר אני ראשון ואני אחרון (ישעיהו מ״ד:ו׳).