מדרש חסרות ויתרות

מדרשי חסר ויתר

[מס׳ פליטת סופרים לר״א ברלינר צד 36]

מקראות הסתומות ששוברין (מפרשין ופותרין) זה את זה, כגון אם לא בריתי יומם ולילה (ירמיה ל״ג כ״ה) שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו (תהלים נ״ה כ״א), וכגון וה׳ המטיר על סדום ועל עמורה (בראשית י״ט כ״ד) הנני ממטיר לכם לחם (שמות ט"ז ד׳), וכגון אשר לא ישא פנים לזקן (דברים כ״ח ג׳) ישא ה׳ פניו אליך (במדבר כ״ו), וכגון פוקד עון אבות על בנים (שמות כ׳ ה׳) לא יומתו אבות על בנים (דברים כ״א ט"ז), וכגון מתים בל יחיו (ישעיהו כ״ו:י״ט) יחיו מתיך נבלתי יקומון (שם), וכמה מקראות וכמה דברים מי יוכל לפרשם אילמלא רבותינו ז״ל שפירשום, תדע שכן הוא (עי׳ ספרי נשא פמ״ב וברכות ז׳.).

כל אלהים שבתורה ושבמקרא (נ״ך) חסרים. בראשית ברא אלהים למה חסר? לפי שאינו מדקדק עם בריותיו בדין, שאילו מדקדק לא היה העולם מתקיים אפילו שעה אחת. אלהים לא תקלל (שמות כ״ב כ״ז) למה חסר, לפי שאין דנין דין אמת לאמתו. ויריעו כל בני אלהים (איוב ל״ח ז׳) למה חסר, אינו דין שיהא של הקדוש ב״ה חסר ושל מלאכי עולם ושל ישראל מלא. אני אמרתי אלהים אתם (תהלים פ״ב ו׳) למה חסר, לפי שלא עמדו בצדקתם אלא עבדו את העגל בחצי היום שנאמר וירא העם כי בשש משה (שמות ל״ב א׳) חסר כתיב לומר בשש שעות עבדו את העגל. ישראל נקראים אלהים שנאמר אני אמרתי אלהים אתם, המלאכים קרואים אלהים שנאמר ויריעו כל בני אלהים, דיינים נקראים אלהים שנאמר אלהים לא תקלל ועוד, למה חסר? לפי שאפילו צדיק גמור הוא השוחד מסיתו שנאמר כי השוחד יעור וגו׳ (דברים ט"ז י"ט), ועוד דיינים נקראים אלהים שנאמר אשר ירשיעון אלהים (שמות כ״ב ט׳). אלהים של ע״ז למה חסר? לפי שאין בהם ממש עד שתבא הישועה ויתמלאו של הקב״ה ושל דיינים.

כל לעלם שבמקרא חסר וי״ו חוץ מב׳: וגם בך יאמינו לעולם (שמות י״ט ט׳), ללמדך שכל העולם בטל ודבר אחד מן התורה לא יבטל. ושוב לא תדרוש שלומם וטובתם כל ימיך לעולם (דברים כ״ג ז׳) מלא, לומר שאע״פ שהם מתגיירין שנאה טמונה בלבם.

כל כהן שבמקרא חסר עד שיבא אליהו, שנאמר ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמוד כהן לאורים ולתומים (עזרא ב׳ ס"ג).

כל תולדת שבמקרא חסר (וי"ו השני) חוץ מב׳: אלה תולדות השמים והארץ (בראשית ב׳ א׳), ואלה תולדות פרץ (רות ד׳ י"ח) ואותן החסרין וי"ו למה? בשביל ו׳ דברים שבין העולם לבריות שנבראו, ואלה הן: קומתו של אדם הראשון, וזיוו, ופרי הארץ, וקלקול המאורות, ועבודת האדמה, ועוד אחת שלא נתפרשה עכשיו. אלה תולדות השמים מלא למה? שנברא העולם על מליאתו [ואלה תולדות פרץ מלא למה, שכל מה שחסר העולם משנברא ועד שבא פרץ הוא ממלא אותם. ושנים אין בהם וי״ו:] ואלה תולדת ישמעאל (בראשית כ״ב י״ב) ואלה תולדת עשו (שם ל״ו א׳) למה חסר? ללמדך שאין זכות אבות נזכרת להם.

כל אלהי שבמקרא חסר חוץ מאחד: וירום אלוהי צור ישעי (תהלים י״ח מ״ז), כשהישועה באה כל החסרות מתמלאות.

כל עפרן מלא ואחד חסר, לפי שאמר לו לאברהם שקלין חסירין אני נוטל ממך, וכשבא לגבות לא גבה אלא קנתירין. דאמר ר׳ יוסי בר חנינא כל שקלים שנאמרו בתורה סתם אינן אלא סלעים חוץ משקלים של עפרון שהם קנתירין, ולפיכך ארבע מאות האחרון (בראשית כ״ג ט״ז) מלא.

כל אבותכם של מקרא חסר חוץ מן אחד: אלהי אבותיכם (שמות ג' י״ג) מלא יו״ד, ולמה? ללמדך שבזכות יעקב נגאלו ישראל ממצרים, וכן לעתיד בזכותו נגאלים שנאמר וזכרתי את בריתי יעקוב (ויקרא כ״ז מ״ב) מלא, לפי שהיתה מטתו שלמה ולא נמצא בה פסולת.

כל ארן שבתורה חסר לפי שעדיין לא נכתבה התורה ולא נתנה בתוכו, אלא משנכתבה ונתנה בתוכו נעשין כל ארון שבתורה מלאין.

כל אבתיו שבמקרא חסירין חוץ מן ג׳: וגם כל הדור ההוא נאספו אל אבותיו (שופטים ב׳ י׳) מלא, למה? שכל אותו הדור כשרים ושלמים היו, כענין שנאמר ויעבדו העם את ה׳ כל ימי יהושע; תבא עד דור אבותיו (תהלים מ״ט כ׳) מלא, ללמדך שנפשותיהן של רשעים דרות עמהן בחשך שהן מלאים רשע; כל לבבו הכין לדרוש האלהים ה׳ אלהי אבותיו (דהי״ב ל׳ י״ט) [להודיעך שהיה שלם]. הרי שלשה שמות, ומה ת״ל לא אלהי אחז ולא אלהי אמציה ולא אלהי יהורם בן שפט ולא אלהי אחזיה ולא אלהי ירבעם כ״א אלהי דוד אלהי שלמה אלהי אסא אלהי יהושפט אלהי עזיה אבותיו, מלא וי״ו כנגד ששה צדיקים שלפניו וששת רשעים.

כל אבתם שבתורה חסר חוץ מב׳, אלה קרואי העדה נשיאי מטות אבותם (במדבר א׳ ט״ו); כי מטה אחד לראש בית אבותם (שם י״ז י״ח), שלא תאמר אין עונות עונשין אלא בני אדם הדיוטות, שהרי הן עונשין נשיאים וראשי אבות.

כל שבתתי חסרים וי״ו ואחד מלא (ויקרא כ״ג ל״ח) לומר לך שכל המקבל עליו עול שבת מעבירין ממנו טרחות ששת (וי״ו) ימי בראשית. וישבתו העם ביום השביעי (שמות י״ז ל') חסר (יו״ד) לפי שלא שמרו ישראל אותה שבת כהלכתה, [והעברת שופר תרועה בחדש השביעי למה חסר, לפי שיום עשירי אינו רובו של חדש].

כל שינה שבמקרא כתיב בה״א חוץ מן אחד, כן יתן לידידו שנא (תהלים קכ״ז ב׳), [שהם ישנין שינה אחת עריבה וממנה הם נגרעין לעתיד לבא], ומי גרם לו לעשות ידיד? לפי שתלמידי חכמים משכימים ומעריבים ועוסקים בתורה ושונים בעולם הזה הקב״ה נותן להם ריוח וישינים שינה וממנה מקיצים לעוה״ב, שנאמר על זאת הקיצותי ואראה (ירמיה ל״א כ״ו), ואומר הנה נחלת ה׳ בנים שכר פרי הבטן (תהלים ק״כ) והם נחלתו של הקב״ה, ומה מנחיל להם אלו שכתוב בהם להנחיל אוהבי יש (משלי ח׳ כ״א).

כל חטא שבמקרא חסר א׳ ללמדך שאין פורענות שולטת באדם אלא א"כ הכריעו עונותיו על זכיותיו אפילו אחת כמו שנאמר מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע (מיכה ז׳ י"ח).

כל וירא יתר א׳, של הקב״ה (אם נאמר בו וירא) מפני שהוא רואה את הבריות ראיות יתירות ומעביר עליהם, ושל בשר ודם בשביל ראייה שיש בו הוא סורר ביראה. —הנפלים היו בארץ (בראשית ו׳:ד׳) ושם ראינו את הנפלים בני ענק מן הנפלים (במדבר י״ד ל״ג) שלשתם חסרים, ולמה? אמר הקב״ה הללו נופלים מגבורתם כענין שנאמר לכן יפלו בנפלים (ירמיה ו׳ ט״ו).

כל נשא [של בריות] כתיב בשי״ן, למה? לפי שהשכחה מצויה בבני אדם, ושל הקב״ה מי אל כמוך נשא עון למה בשי"ן, שאע״פ שאין שכחה לפניו אלא כביכול הוא משכיח עונותיהם של ישראל, ושל נבלה והנושא את נבלתם, למה בשי״ן? בין בשוגג בין במזיד [לכך כל נושא ולשון נשיאה כתוב בשי״ן].

כל שמחה שבמקרא בשי״ן, למה? לפי ששמחת העוה״ז אינה שמחה שלימה מפני שהיא נמחית.

חירם וחירום, עד שלא נטל שכר משלמה היה רם משנטל שכר רום; עמיהוד עמהוד, (עמיהוד אבי אלישמע נשיא אפרים (במדבר א׳ י׳) שהיה מבני יוסף ודרש עמיהוד עמי—הוא אלישמע ששמע לאל ועשה רצונו. עי׳ ויקרא רבה פכ״ג) למה? אמר הקב״ה יוסף היה עמי ועשה רצוני דכתיב ולא שמע אליה לשכב אצלה (בראשית ל״ט י').

לחת חסר ללמדך ששני לוחות האחרונות מן הראשונות נכפלו, וישלך מידו (מידיו קרי) את הלוחות (שמות ל״ב י״ט) חסר יו״ד, ללמדך שהיד הגדולה רמזה לו שישבר אותן, אמר מוטב שיהיו כפנויה ואל יהיו כאשת איש, היא שהכתוב משבחו, ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל (סוף דברים) איזו היא יד חזקה שעשה לעיני כל ישראל? הוי אומר זה שיבור הלוחות, כענין שנאמר ואשברם לעיניכם (שם י׳ י"ז).

אמור להם (במדבר ו׳ כ״ג) מלא וי״ו, למה, ללמדך ששליח צבור צריך לומר ברכת כהנים על כל דבור ודבור ועל כל אמירה ואמירה, ולמה ברכת כהנים ראשונה שלש תיבות? כנגד ג׳ אבות אברהם יצחק ויעקב, שניה חמש כנגד חמשה ספרי תורה שבזכות אבות ניתנה תורה, שלישית שבע כנגד ז׳ רקיעים.

ותכסהו בשמיכה (שופטים ד׳ י״ח) בשי״ן כתיב אמרו חכמים פישפשו בכל הכלים (בתנ"ך), ולא מצאו כלי ששמו שמיכה, ומה הוא שמיכה? אמר הקב״ה שמי־כה אני מעיד שלא נגע בה אותו רשע. מרכבת פרעה (שמות ט״ו ד') חסר וי״ו למה, שעברו ישראל הים בשש שעות בלילה, וכיון שעלה האחרון של ישראל מן הים ירד הראשון של מצרים לשם, וכן הוא אומר ויהי באשמורת הבקר וגו', וכתיב יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו וגו' (דברים י"ז ז'). ויבא נעמן בסוסו (בסוסיו) ברכבו (מ״ב ה' ט') בסוסו כתיב חסר יו״ד לומר שאע״פ שהיה נעמן שר צבא נהג כבוד באלישע והשפיל עצמו ולא בא לפתחו בכל סוסיו ובכל מרכבותיו אלא בסוס אחד כדכתיב בסוסו.

כל הר חרב שבתורה חסר וי״ו חוץ מן אחד שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב (שמות ל״ג ו') מלא, ללמדך עד שלא חטאו ישראל במעשה העגל היתה חרב לפניהם ומאבדת כל אויביהם, וכשחטאו היתה חרב עליהם (נ"א נעשה חורב מלשון חרבה.)

ויהונתן בן גרשום בן מנשה (שופטים י״ח ל') נו״ן של מנשה תלויה, הוא משה וכתיב מנשה, ללמדך כי אותו יונתן בן בנו של משה רבינו היה, וכיון שנעשה מומר לע״ז לא זכה לקרות שמו על שם משה, משום שנאמר כי אין זכרון לחכם עם הכסיל (קהלת ב' ט״ז). ולמה נקרא שמו על שם מנשה לפי שעשה מעשה מנשה. בוא וראה כמה דורות יש בין יהונתן ומנשה וקרא יהונתן על שמו ועדיין לא נברא מנשה. משל לגנב שהיה בעיר, כל מה שאחרים גונבים בעיר תולין בו. ולמה נו״ן תלויה? לומר אם זכה ועשה תשובה נקרא בן משה, ואם לא בן מנשה. מה נאמר בבני דן: הם באו עם בית מיכה ויאמרו לו מי הביאך הלום, אין אתה בן בנו של משה שנאמר בו אל תקרב הלום (שמות ג' ה')? ומה אתה עושה בזה, אמרו לו לא כתיב במשה זקנך ויאמר אליו ה' מה זה בידך (שם ד' ב')? ומה לך פה, לא כך כתיב במשה ואתה פה עמוד עמדי (דברים ה' כ״ח)! אמר להם כזאת וכזאת עשה לי מיכה. ולאחר כך עשה תשובה, שראה דוד שהיה חמדן בממון ומינהו על האוצרות, כדכתיב ושבואל בן גרשם נגיד על האוצרות (דהי״א כ״ו כ״ד) שבואל, ששב לאל בכל לבו.

וימנע מרשעים אורם (איוב ל״ח ט״ו) עי"ן תלויה (בתיבת מרשעים) לומר לך (בתחלה) כיון שנעשה אדם ראש למטה נעשה ראש (צ״ל רש) למעלה.

יכרסמנה חזיר מיער (תהלים פ' י״ד) עי״ן תלויה אם זכו מיאר ואם לא זכו מיער (עי' סנהדרין ק״ג. אבדר״נ פל״ד, ויק״ר פי״ג, ואוצר ישראל ע' אותיות תלויות).

כל ימלך שבמקרא חסר וי״ו בר מן אחד, תחת עבד כי ימלוך (משלי ל' כ״ב) מלא, למה כתיב חסר? וכי בדין הוא שיהא של הקב״ה חסר ושל ב״ו מלא? [אלא למה נתוסף בתוכו וי"ו? לומר לך ווי לעולם כשימלוך עליו הדיוט ועבד. ולמה כל ימלך של ב״ו חסר, כגון והוא ימלך תחתי (מ״א א' ל״ה), אלא שאין מלכות ב״ו מלכות שלמה. ולמה של הקב״ה חסר כגון ה' ימלך לעולם ועד (שמות ט״ז י״ז), אפשר שאין מלכותו של הקב"ה שלימה?! אלא כל זמן שזרעו של עשו בעולם וממליכין עליהם ע״ז כביכול אין מלכותו של הקב״ה שלימה. ואימתי תהא שלימה, לכשיעשה בהם הקב"ה דין שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה (סוף עבדיה)], עד שבן דוד בא וכו׳.

למען עשה כיום הזה (בראשית נ' כ') בה״א כתיב, אמר להם יוסף לא ממני היה אלא הקב״ה עשה. קדש ישראל לה' ראשית תבואתה בה"א כתיב, שהן אוכלין פירות בעוה"ז והקרן קיימת לעוה״ב.

הלא פרס לרעב לחמך (ישעיה נ״ח ז') פרש כתיב, אם אתה מבקש לבחון אם רעב הוא פרוש לו ואם אתה רואהו ערום מיד אתה חייב לכסותו דכתיב כי תראה ערום וכסיתו (ר"ל כי בודקין לכסות לראות אם הוא ערום, ואין בודקין למזונות, רק פורסין לפניו השלחן, עי' ב"ב ט').

עשה צדקה ומשפט (משלי כ״א ג') בה"א כתיב, ללמדך שאינו עושה צדקה ומשפט פעם אחת אלא שעשה פעמים הרבה, ודכוותיה עתה הסכלת עשה (בראשית ל״א כ״ח) בה״א כתיב, שפעמים הרבה היה סכל, וכן עשה שטים שנאתי (תהילים ק״א:ג׳) אין עשה אלא מי שעשה פעמים רבות.

רגלי חסידיו ישמור (ש״א ב' ט') חסידו כתיב, בשביל צדיק אחד העולם מתקיים.

ותאכל היא והוא (מ״א י״ז ט״ו), הוא כתיב לאמר משל אליהו אכלו שניהם (עי' פדר״א פל״ג).

והשיגוך דקללות (דברים כ״ח מ״ד) מלא, אמר הקב״ה אם אין אני מערב שמי עמהם הן כלין, לקיים מה שנאמר עמו אנכי בצרה (תהילים צ״א:ט״ו), ושל ברכות (דברים כ״ח ב') למה חסר? שאם יבקש אדם לעשות לך טובה יהא פוגע בך ותהא אתה פוגע בו.

והנשיאם (שמות ל״ה כ״ז) כתיב חסר יו״ד בתראה, לפי שמהרו כולם להביא כאיש אחד, שנאמר והותר (שם ל״ו ז').

יפרש כנפו (דברים ל"ב י״ב) כנפו כתיב כנף אחד פרש ומכהה גלגל חמה.

כל עולה שבתורה חסר וי"ו חוץ מן וביום הבכורים (במדבר כ"ה כ"ו) רמז לעצרת שהיא בששה בחדש.

וארצה בו ואכבדה (חגי א' ח') ואכבד כתיב, ללמדך כי ה' דברים היו בבית ראשון שלא היו בבית שני: ארון, אורים ותומים, שמן המשחה, אש של מעלה, וכרובים.

בלטיהם (שמות ז') בלהטיהם, למה ה״א? כיון שחיסר אות אחת מהן לא יוכלו לעמוד.

כבשים (משלי כ״ז י״ט) בשי״ן ולא בסמ״ך למה? שהן כובשים עונותיהם של ישראל שנאמר יכבוש עונותינו (מיכה ז' י״ט).

כל ימי בראשית לא נאמר בהם ה״א אלא בששי דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי, מלמד שהתנה הקב״ה עם מעשה בראשית ה' דברים: על האש שלא יזיק לאברהם אבינו ולחנניה מישאל ועזריה, ועל הים שיבקע, ועל האריות שלא יזיקו לדניאל, ועל האתון של בלעם שידבר, ועל העורבים שיכלכלו לאליהו. ד״א הששי שאם אין ישראל מקבלים את התורה (שנתנה בששי בסיון) הנני מחזיר את העולם לתוהו ובוהו.

זובח תודה יכבדנני (תחלים נ' כ״ג) למה כתיב נ"נ? כל הזובח את יצרו ומתודה עליו מעלה עליו הכתוב כאלו נוחל ב' עולמות.

בן חרחס (מ״ב כ״ב י״ד) בן חסרה, (דהי״ב ל״ד כ״ב) מלמד שהיה בעלה בעל צדקות וכשמת חסרה צדקות של בעלה.

וקבל היהודים (אסתר ט' כ״ג) חסר וי״ו, זה אחד משלשה דברים שגזרו ב״ד של מטה והסכים ב״ד של מעלה עמהם: שאילת שלום בשם שנאמר והנה בועז בא וגו' ויאמר לקוצרים ה' עמכם וגו׳ (רות ב' ד'), וחיוב מעשרות מעולי עזרא (נחמיה י׳) ועל החתום (שם ב׳) זה ב״ד של מעלה, ועל החתומים זה ב״ד של מטה, ומגילת אסתר (שקבלו עליהם).

ואלה תולדות פרץ וחצרון הוליד את רם (רות ד׳ י״ח) והלא ירחמאל היה שנאמר את ירחמאל ואת רם ואת כלובי (דהי״א ב׳ ט׳) אלא מלמד שנשא גויה להתעטר בה שנאמר ותהי אשה אחרת לירחמאל ושמה עטרה (שם ב׳ כ״ו).

ימים יוצרו ולא אחד בהם (תהלים קל״ט ט״ז) כתיב ולא בא׳ וקרינן לו בוי״ו מלמד שברא הקב״ה מכל ימים יום אחד יום הכפורים לכפרה.

כתיב ותפעם רוחו בפרעה (בראשית מ״א ח׳) וכתיב ותתפעם בנבוכדנצר (דניאל ב' א'), פרעה היה יודע החלום ונתקשה עליו הפתרון, ונבוכדנצר שכח החלום והפתרון.

כי מי אשר יחובר (קהלת ט׳ ד) יבחר כתיב, מלמד שבחר נבוזראדן בהקב״ה ונתגייר.

כתיב באליהו כי לא טוב אנכי מאבותי (מלכים א י״ט:ד׳), וביונה כתיב טוב מותי מחיי (יונה ד׳:ג׳), אלא יונה שהיה בנה של צרפתית מת פעם אחת וידע שיש לו מנוחה, ואליהו לא מת לכן אמר כי לא טוב אנכי מאבותי.

מאדם העיר (יהושע ג׳ ט"ז) באדם כתיב, קריה היא ושמה אדם ובינה לצרתן י״ב מילין, וי״א בזכות יוסף דכתיב ביה אהל שכן באדם (תהלים ע״ח ס׳).

כתיב בהמן ורב בניו (אסתר ה׳ י״א) חסר וי״ו, מלמד שהיו בניו מאתים ושמונה מנין ורב.

בניהו בן יהוידע בן איש חיל (שמואל ב כ״ג:כ׳) חי כתיב, מלמד שהצדיקים נקראים חיים אפילו במיתתן.

עוד מי לך פה (בראשית י״ט י״ב) עד כתיב חסר וי״ו, אמרו לו ללוט עד כאן יש לך לדבר.

ויהודה עוד רד (הושע י"ב יא') חסר שהיה עד לקבלה.

דמך על ראשך (שמואל ב א׳:ט״ז) דמיך כתיב יתר יו"ד, אמר לו הרבה מיתות אתה חייב.

כתיב עבדו את ה׳ ביראה (תהלים ב׳ י״א), וכתיב עבדו את ה׳ בשמחה (שם ק"ו), אמרו חכמים שתהא שמח ומתפלל ויהא לבך שמח שאת עובד למקום.

כל מ"ם שבאמצע תיבה פתוח בר מן אחד, לםרבה המשרה (ישעיה ט׳ ו׳) שביקש הקב״ה לעשות יחזקיה משיח וסנחריב גוג ומגוג, ובשביל שלא אמרו שירה נסתם.

כתיב מלון קיצה (מ״ב י״ט כ"ג) וכתיב מרום קיצו (ישעיה ל״ז כ״ד) אמר אותו רשע בתחילה אחריב בית דירה של מטה ולבסוף של מעלה.

כי שרית עם אלהים (בראשית ל״ב כ״ט) שי״ן כתיב מלמד ששניהם כמלאכי השרת. שעירה בשי"ן כתיב, מלמד שהיא מעמדת שערותיו של אדם.

ואת ערבתם תקח (שמואל א י״ז:י״ח) חסר וי"ו, אותה הערבות שערב יהודה לבנימין שנאמר אנכי אערבנו (בראשית מ״ג ט׳) דוד קיים והרג גלית הפלשתי.

ויכו אותו ואת בניו (במדבר כ"א ל"ה) בנו כתיב שהיה בנו כמותו גבור.

כל אליהו מלא וי״ו בר מן ה׳ וכל יעקב חסר וי״ו בר מן ה׳ ללמדך שאליהו בא וגאל את זרע יעקב, שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא (סוף מלאכי).

נאמר במשה של נעליך (שמות ג׳ ה׳) ונאמר ביהושע של נעלך (יהושע ה׳ ט״ו) לפי שלא נכנס משה לארץ ישראל ולא ירשו בניו מקומו נאמר בו של נעליך, ויהושע נכנס לארץ רק שלא ירשו בניו מקומו, לכך נאמר בו נעלך.

ממערכות פלשתים (ש״א י״ז מ״ג) ממערות פלשתים כתיב, מלמד שהערו באמו באותו לילה מאה אנשים וכלב אחד שנאמר הכלב אנכי כי אתה בא אלי במקלות (שם י״ז מ"ג).

ועץ חניתו (שם י״ז ז') וחץ כתיב מלמד שאסור לספר בשבחן של רשעים.

חד אמר שובך וחד אמר שופך (ש״ב, דהי״א י״ט) שופך שכל הרואה אותו נשתפכו מעיו לפניו כקיתון.

כתיב ערפה (רות א׳ ד׳) וכתיב הרפה (ש״ב כ״א י״ח) ערפה שהכל עורפין אותה מאחוריה, הרפה שהכל דשין אותה כהריפות.

מעברים דבני עלי (ש״א ב׳ כ"ד) חסר יו״ד שהיו משהין שעה אחת את הנשים שהיו עומדות על קרבנותיהן והיו לנות בדרך ומזנות (עי׳ שבת נ״ה:).

לסוסתי (שה"ש א' ט') לססתי כתיב שהיה שש הקב״ה לאבד רכבי פרעה.

אחזו לנו שועלים שעלים (שם ב׳ ט״ו) כתיב ראשון מלא ואחרון חסר, אותן השועלים ירדו לשעלי הים.

ומצאנה מנוחה (רות א') ומצאן כתיב, לומר שאחת מהן מנוחה מצאה ולא שתיהן.

תשברנה (שם) שי״ן כתיב, שהיו יכולות לשבור את יצרן עד שיגדלו.

ותשנה קולן (שם) שי״ן כתיב חסר א' מלמד שתשש כחן והיו הולכות ובוכות.

וירדת הגורן (שם ג׳ ג׳) וירדתי כתיב יו״ד יתירה, אמרה לה זכותי תרד עמך.

אלי (שם ג׳ ה׳) קרי ולא כתיב, שלא יבא מי שאינו הגון לך להזדווג עמך, אעפ״כ עלי ליישב הדברים.

בטרם יכיר (שם ג׳ י״ד) בטרום כתיב מלמד ששהתה עמו שש שעות ולא נגע בה.

כל הביא מלא בר מן אחד הבי המטפחת אשר עליך (רות ג׳ ט״ו) מלמד שהיה מדבר עמה בלשון זכר כדי שלא ירגיש בה בן אדם.

קנית (שם ד׳ ה׳) קניתי כתיב מלמד שהיה חסר מדברי תורה. ושמו יתרא הישראלי (ש״ב י״ז כ״ה) וכתיב יתרא הישמעאלי (דהי״א ב׳ י״ז), ישראל היה אלא שהיה חוגר חרבו כישמעאלי.

תומים (בראשית כ״ה כ״ד) חסר א׳, מלמד שהיה אחד צדיק ואחד רשע, וכתיב בתמר תאומים מלא מלמד שהיו שניהם צדיקים.

ותשא כל העדה (במדבר י״ד א׳) בשי"ן כתיב, שהשיאו רעה לדורות, היך מה דאת אמר כי תשה ברעך משאת מאומה (דברים כ"ד י׳).

וילכו בלא כח לפני רודף (איכה א׳ ו׳) מלא, ובא לציון גואל (ישעיה נ״ט כ׳) מלא, ללמדך כמו כשגלו ברודף מלא כן יגאלו בגואל מלא (עי׳ להלן, ועי׳ פסיקתא דר״כ הוצאת באבער קס״ו ע״ב).

נשקד עול (איכה א׳ י״ד) על כתיב, שקד הקב״ה להביא הרעה עליהם.

ישתרגו (שם) שי״ן כתיב, מלמד שבאו עליהם כל הרעות.

משאות שוא ומדוחים (שם ב׳ י״ד) חסר יו״ד ומדוחם כתיב, מתנבאים נביאות שקר [כביכול] עד שדחוני והגלו אותי ממקומי.

כל סכו חסר וי״ו בר מן חד ויחמס כגן סוכו (איכה ב׳ ו׳) מלא כתיב, שכיון שגלו שככה חמתו של הקב״ה.

בדא מלבו (מ״א י״ב ל״ג) מלבד כתיב, מלבד (מלמד?) שהוציאו ירבעם מלבו, כמה דאת אמר מלבד שבתות ה׳ (ויקרא כ״ג ל״ח).

שתם תפלתי (איכה ג׳ ח') שתם כתיב בשי״ן ללמדך שכל המתפלל לאחר הצבור מעשיו נפרשין.

בחיטי מנית (יחזקאל כ״ז י"ז) מלא יו״ד, ללמדך שחמש מאות מיני חטים הם מנין מנית.

נשא לבבנו (איכה ג׳ מ״א) בשי״ן כתיב, כך משנשבא ליבא דבר נש.

והורדתי בריחים כלם (ישעיה מ״ג י״ד) בריחים כתיב לא היו רחיים בבבל עד שבאו ישראל ולמדום.

כל יריחו כתיב וי״ו בר מן חד כתיב ה״א: בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחה (מ״א ט״ז ל״ד) מלמד שלא היתה יריחו ממש אלא קריה ששמה יריחה ולא קיים דברי הנביא.

ההלכוא (יהושע י׳ כ״ד) יתירה א׳ מלמד שהיה מלאך לפניהם.

את תמנת סרח בהר אפרים (שם י״ט ג׳) וכתיב בתמנת חרס (שם כ״ד ל׳), בתחלה פירותיה מסריחין ולבסוף פירותיה משתמרין כחרס.

וארבה את זרעך (יהושע כ״ד ג׳) וארב כתיב, שנעשה כאורב הזה, כמה דאת אמר וארב לו וקם עליו (דברים י״ט י״א), עשיתי לי אורב למיחמי דאי לא זכי דלא למיתן ליה בנין, ואי זכי למיתן ליה בנין.

נושא עון (שמות ל״ד ז׳) בשי״ן כתיב לכשישוב מדרכו הרעה הוא נושא עונותיו.

ויעלהו לעולה על החמה (מ"ב ג׳ כ״ז) חסר וי"ו מפני שהיה משתחוה לחמה.

והמים להם חמה (שמות י״ד כ״ט) חסר וי״ו מלמד שנתמלאו המים עליהם חמה (חימה).

יהי מארת (בראשית א׳ י״ד) חסר וי״ו מלמד שלא נברא אלא גלגל חמה תחלה.

כל צור מלא שבמקרא אינו מדבר אלא בצור המדינה, וכל צור חסר אינו מדבר אלא ברומי המדינה.

ושפח ה׳ (ישעיה ג׳ י״ז) בשי״ן כתיב, מלמד שהיה מונה הקב״ה משפחותיהן של ישראל שלא יתערבו בשאר האומות.

ויבן נח (בראשית ח׳ כ׳), מלמד שהבין נח ואמר למה ריבה בטהורים ומיעט בטמאים אלא שאקח מן המרובה לקרבן.

ויתגל בתוך אהלה (שם ט׳ כ״א) בה״א כתיב, בא לשמש ונתפזר זרעו ונתבזה.

ולוט ישב בשער סדום (שם י״ט א׳) ישב כתיב חסר וי״ו, אותו היום מנוהו ראש לדיינים, כשהיה אומר דברים שהם צריכין להן היו אומרים גש הלאה, וכשהיה אומר דברים שאינם צריכין להן היו אומרים האחד בא לגור וישפוט שפוט.

קומי לכי (מ״א י״ד י״ב) כתיב ביו״ד בזכות י׳ דברות.

ובוסר גמל יהיה נצה (ישעיה י״ח ה׳) גמל כתיב חסר וי״ו ללמדך שאין הישועה באה עד שתכרת אומה האוכלת בשר גמל (הישמעאלים).

אולי יראה ה׳ בעוני (ש״ב ט״ז י״ב) אלי כתיב לפי שהיה דוד מתענה וצם לפני הקב״ה שיבנה הבית על שמו, ואמרו חכמים שהוא היה עושה סעודה בכל יום ויום ומאכילה לעניים והוא אינו אוכל מערב ועד ערב.

בעוני (שם) כתיב שכל עשיר שבעולם עני הוא לפני הקב״ה.

וכחל ארבה ימים (איוב כ״ט י״ח) זה עוף ושמו כחל ושמן הוא וכשהוא מזקין חוזר לנערותו, לפיכך כתיב כחל חסר וי״ו, כתינוק הזה שיונק חלב כחל.

כל חברונה מלא בר מן אחד: אנה אעלה ויאמר חברנה (ש״ב ב׳ א׳) חסר וי״ו, ללמדך שעשו ישראל ה׳ שנים מלך [אחר], ובששית נתחברו כל ישראל ויהודה והמליכו לדוד, שנאמר ויבאו כל שבטי וגו׳ (שם ה׳ א׳).

כל עולה חסר וי"ו בר מן אחד, וכי יעשה הנשיא נדבה עולה (יחזקאל מ״ו י״ב) למה? כדי להדר קרבנו של נשיא הוסיף לו הקב״ה אות משמו.

עדות ביהוסף שמו (תהלים פ״א ו׳) מלמד שגינו המצריים אותו ואמרו עבד מולך הוא עלינו ואינו יודע בשבעים לשון, הוסיף הקב״ה אות משמו ולמדו שבעים לשון.

כל כמוך חסר ה״א בר מן ב׳: מי כמכה באלים ה׳ מי כמכה נאדר בקדש (שמות ט״ו י״א) למה? שאילו בראייה (שראו בעיניהם גבורת ה׳) והשאר בשמועה [וכמו כן באלם חסר ב׳ יודי״ן ובכל התורה אינו כן אלא או ביו״ד קדמאה או ביו"ד בתראה, לומר לך מי כמוך חסין יה ומי כמוך חסין וקשה שאתה שומע נאוצי וגדופי של אותו רשע ושותק (ודרש כמוכה לשון נקבה כביכול שנראה שתשש כחו כנקבה, עי׳ גיטין נ״ו:), דבי ר״י תנא מי כמכה באלים ה׳ מי כמוך באלמים].

כל בך שבמקרא חסר ה״א חוץ מאחד של פרעה: ובכה ובעמך (שמות ז׳ כ״ט) מפני שבו התחילה הפורענות תחלה שאע״פ שעשו לו כמה תקנות שלטו הצפרדעים בגופו, וכן הוא אומר על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה (שם ח׳ ח׳).

ויהי ישעיהו לא יצא חצר (מ״ב כ׳ ד') קרי, לא יצא העיר כתיב, שלא יפורסם הדבר.

ר׳ נתן אומר לא תבערו אש בכל מושבותיכם (שמות ל״ה ג׳) מה ת״ל? לפי שנאמר ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים וגו׳ ששת ימים תעשה מלאכה וגו׳ אלה הדברים אלו שלשים ותשע אבות מלאכות שנאמרו למשה בסיני, היה למקרא לאמר ויאמר אליהם אלה דברים, וכיון שאמר להם אלה שומע אני שאלה למנין שלשים וששה, ה׳ דהדברים לרבות אחת, דברים שנים, הרי מ׳ חסר אחת אבות מלאכות (עי׳ שבת צ״ז:).

עליו בשמים ירעם (ש״א ב׳ י׳) עלו כתיב אם חד הוא ירעם עליו אם גם שנים ירעם עליהם.

יחתו מריביו (שם) מריבו כתיב, אם אחד הוא יחת ואם גם שנים יחתו.

בבוא כשואה פחדכם (משלי א׳ כ״ז) כשאוה כתיב לפי שהם אנשי שאייה ועושים במעשיהם עול לפיכך פחדים באו עליהם בשאוה.

יצפון לישרים תושיה (משלי ב׳ ז׳) וצפן כתיב, שכבר צפן הקב״ה להם שכרם, וכן הוא אומר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך (תהלים ל״א כ׳).

ודרך חסידיו ישמור (משלי ב׳ ח׳) חסידו כתיב, כי כשאדם חסיד אע״פ שאין באבותיו כמוהו כדי הוא להשמר.

אל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידך לעשות (שם ג׳ כ״ז) ידיך כתיב, אע״פ שאין הכל סיפק בידו לעשות, שאין הקב״ה מבקש מן האדם אלא לפי כחו, אם יש סיפק עשה בשתי ידיך ואם לאו בידך האחת.

שש הנה שנא ה׳ ושבע תועבות נפשו (משלי ו׳ ט״ז) תועבת כתיב, שלא תאמר אין אדם נעשה שנאוי להקב״ה עד שיהיו בו שבע אילו כולן, אלא אפילו באחת מהן, שכל אחת ואחת תועבה בפני עצמה, ולמה הוא קורא תועבות ללמדך ששקול אחד כנגד כולן.

הן אלה קצות דרכיו (איוב כ״ו י״ד) דרכו כתיב שאפילו קצות דרך אחת מדרכיו של הקב״ה אין אדם יכול לעמוד עליו.

ומה שמץ דבר נשמע בו (שם) שלא נשמע השמץ בדרכיו של מקום מעולם, שאפילו האומות משבחין אותו שנאמר ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים, וכן ראיה לדבר עוד בכמה מקומות.

ורעם גבורותיו מי יתבונן (שם) גבורתו כתיב, מי יכול לעמוד על רעם גבורתו [אחת] של הקב"ה.

הלא צבא לאנוש עלי ארץ (איוב ז׳ א׳) על ארץ כתיב, אילו עשר שנים שבין שבעים לשמונים שני חיי בשר ודם, שנאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה (תהלים צ׳ י׳), ולמה חסר יו״ד (בתיבת על) מפני שפעמים אדם משלימן לאלו י׳ שנים ופעמים אין אדם משלימן.

מנהסערה (איוב ל״ח א׳) למה נו״ן עקומה? לפי שהיה איוב מטיח דברים כלפי מעלה ואומר רבון העולמים שמא נתחלף לך בין איוב לאויב, שנאמר למה פניך תסתיר ותחשבני לאויב לך, וכשנגלה אליו הקב״ה שנאמר ויען ה׳ את איוב מנהסערה אמר לו הקב״ה אני מונה שערותיו (מלשון סערה) של אדם ולא נתחלף לי בין נימא לנימא ונתחלף לי בין איוב לאויב?! ומה השיב איוב להקב״ה: מי זה מעלים עצה בלי דעת לכן הגדתי ולא אבין נפלאות ממני ולא אדע.

אשם תרין בכל המקרא: אשם אשם לה׳ (ויקרא ה׳ י״ח) חסר וי״ו מפני שלא במזיד עשה זה אלא בשוגג, וכן הוא אומר תורה אחת יהיה לכם ולעושה בשגגה (במדבר ט״ו כ״ט), ואחד מלא דיחזקאל (כ״ה י״ב) עשות אדום בנקם נקם לבית יהודה ויאשמו אשום, מפני שעשו את הדבר הזה במזיד כדי להכעיס להקב״ה.

ושמעו לקולך וגו׳ אלהי העבריים (שמות ג׳ י״ח) בב׳ יו"דין רמז לעשר מכות וזה שכתוב אחריו ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך וגו׳.

מדרש חסרות ויתרות

הוספה מנסחאות של רש"א ווערטהיימר. נוספו הדרשות המתחילים במלת ״כל״ שלא נמצאו בנוסחת ר״א ברלינר בפליטת סופרים.

כל רודף שבמקרא חסר וי״ו חוץ מן ב׳ מלאים: וילכו בלא כח לפני רודף (איכה א׳ ו'), יהודה בר׳ סימון בשם ר׳ לוי בן פרטא:

כל זמן שישראל עושין רצונו של מקום הם מתוספין כח וגבורה כמו שנאמר באלהים נעשה חיל (תהלים ס׳ י״ד), ואם לאו וילכו בלא כח לפני רודף, מלא, הוא (הרודף) מתגבר ומתוסף גבורה. אמר ר׳ אחא כשם שגלו ברודף מלא כך נגאלים בגואל מלא, ובא לציון גואל (ישעיה נ״ט כ׳) גואל מלא בכל המקרא; אחרי מי אתה רודף (ש״א כ״ד י"ד) מלא, ללמדך שכל הרודף השעה דוחקתו (מלא וגדוש).

כל אמלוך שבמקרא חסר חוץ מן אחד שהוא מלא: חי אני נאם ה׳ אלהים אם לא ביד חזקה וזרוע נטויה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם (יחזקאל כ׳ ל״ג) שהוא מלא, ולמה? אלא אמר הקב״ה לישראל אני הוא שהמלכתם אותי בסיני בששה בחדש [סיון].

כל תמלוך שבמקרא חסר חוץ מן אחד: עתה ידעתי כי מלך תמלוך (ש״א כ״ד כ״א) מלא, שאין מלכותו פוסקת לעולם, ועל תנאי שאם ישמרו בניך את בריתי וגו׳ (תהלים קל"ב י״ב).

כל צדיקים שבתורה צדקים כתיב חסר יו״ד חוץ מן אחד באלה המשפטים ושחד לא תקח כי השחד יעור פקחים ויסלף דברי צדיקים (שמות כ״ג ח׳) מלא, שאפילו צדיק גמור ונוטל שוחד הוא מסיתו.

כל ראשנה שבמקרא חסר חוץ מן ג׳ שהם מלאים: והביא אותם אל הכהן והקריב אשר לחטאת ראשונה (ויקרא ה׳ ח׳) מלא, למה? אלא כדי להדר קרבנו של עני מפני חלישת דעתו; ושלמתי ראשונה משנה עונם וחטאתם על חללם את ארצי (ירמיה ט״ז י״ח) מלא, כשם שברכתי אותם בארץ וקראתי אותם ארץ חפץ (מלאכי ג׳ י״ב) כך אכם בארץ ואקללם בארץ, שכשם שאמרתי תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה (דברים י״א י״ב) כך אקללם בראשית בשביל כך ושלמתי ראשונה משנה עונם. כי לקחו מבנותיהם להם ולבניהם והתערבו זרע הקדש וגו׳ ויד השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה (עזרא ט׳ ב') מלא, למה? שאם לא יחטאו וימעלו השרים תחלה אין הקטנים עושים כלום, ולפי שמעלו השרים והגדולים ראשונה לכך הוא שלם (מלא וי״ו).

כל קרבן חסר וי״ו למה? שהוא קרבן של ישראל, כענין שנאמר ויצא ה׳ ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב (זכריה י״ד ג׳) וקרבן שהיו ישראל מקריבין הוא היה מלחמתן של ישראל, וכן מצינו שכל זמן שהיו ישראל מקריבין קרבנות היו יוצאין במלחמה ונוצחין, וכן הוא אומר ויקח שמואל טלה חלב אחד וגו׳ מה נאמר ויהי שמואל מעלה העולה ופלשתים וגו׳ (ש"א ז׳ ט׳), וכשהיו נמנעין מלהקריב קרבנות היו יוצאין ונופלין בחרב לפני אויביהם, וכן הוא אומר גם סגרו דלתות האולם וגו׳ (דהי״א כ״א י״ח) מה נאמר אחריו והנה נפלו אבותינו בחרב וגו׳. דבר אחר קרבן למה חסר? לפי שהוא קרובן מלשון קרוב, לפי שהקרבן מקרב את ישראל לפני השכינה, וכן מצינו בנח הצדיק שלא נתקרב להקב״ה עד שהקריב קרבן, שנאמר ויבן נח מזבח לה׳ (בראשית ח׳ כ׳), וכן אברהם ויבן שם אברהם את המזבח, וכן יצחק בנו ויבן שם מזבח ויקרא בשם ה׳, וכן יעקב ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק (שם מ״ו א׳). בדוד מה נאמר ומלאך ה׳ אמר אל גד לאמור כי יעלה דוד להקים מזבח לה׳ (דהי״א כ״א י״ח) ואחריו מהו אומר ויעל דוד בדבר גד. וכן באליהו מהו אומר ובשאר נביאים וכל ישראל, וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו לבני ישראל עם קרובו הללויה (תהלים קמ״ח).

כל לאמר שבמקרא חסר ו׳ חוץ מן ג׳ שהן מליאין: ויברכם ביום ההוא לאמור (בראשית מ״ח כ') מלא, שבירכן ברכה שלימה; ויהי דבר ה׳ אל ירמיהו לאמור וגו׳ אם תפרו את בריתי היום וגו׳ (ירמיה ל״ג י״ט) מלא, שכשם ששמים וארץ אינן בטלים לעולם כך מלכות בית דוד לא יבטל, שנאמר גם בריתי תופר את דוד עבדי וגו' (שם). לא כאילו שמים וארץ שהן עכשיו אלא כשמים וכארץ העתידין להבראות שנאמר כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה וגו' (ישעיה ס״ו כ״ב); ויהי דבר ה' אלי לאמור הכיוצר הזה לא אוכל לעשות (ירמיה י״ח ה') מלא, כשם שהיוצר הזה יוצר כלום מן החומר כך הקב"ה ברא את העולם בששת ימי בראשית העליונים והתחתונים בלא יגיעה שנאמר בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע (ישעיה מ' כ״ח).

כל ויסר כתיב בסמ"ך חוץ משלשה: וישר אבימלך (שופטים ט׳ כ״ב), וישר אל מלאך (הושע י״ב ה'), וישר במגרה (דהי״א כ' ג'), שהיתה להן שמחה כשעת שירה. שרים כתיב בשי״ן שאם זכו יוצאים מן העולם בשירים ואם לאו סרים מחיים למיתה מעדן לגיהנם.

כל יהושע חסר וי״ו האחרון חוץ מג' מליאים: ואת יהושוע צויתי (דברים ג' כ״א) למה מלא? אלא באותה שעה נתעטר יהושע בשש עטרות הנוי והכח והעושר והחכמה והנשיאות והנבואה. הנוי דכתיב ונתת מהודך עליו (במדבר כ״ז כ'), והכח דכתיב נטה בכידון אשר בידך וגו' כי לך אתננה (יהושע ט' י"ח), והעושר מביזת סיחון ועוג דכתיב וכל הבהמה ושלל הערים בזזנו לנו (דברים ג' ו'), והחכמה דכתיב ויהושע וגו' מלא רוח חכמה (שם ל״ד ט'), הנבואה דכתיב כי עמך ה' אלהיך וגו' (יהושע א' ט'), הנשיאות דכתיב ויעבדו את ה' כל ימי יהושע (שופטים ב' ז'). ועוד ב' מלאים: אשר האריכו ימים אחרי יהושוע (יהושע כ״ד ל״א), ויעבדו העם את ה׳ כל ימי יהושוע (שופטים ב' ז'), לפי שעבד להקב״ה בלב שלם.

כל ראש שבתורה כתיב באל״ף חוץ מאחד, ענבימו ענבי רוש (דברים ל״ב ל״ב) ווי יין (עי' סנהדרין ע' ע״א י״ג ווין נאמרו ביין). כל יעקב חסר חוץ מחמשה, למה כנגד ד' מלכיות (שנזכרו בדניאל ב') לכשיכלו ותבא הנחמה יהא מלא, ובנין אב לכולן הנני שב שבות אהלי יעקוב (ירמיה ל' י״ח) שהוא מלא.

כל מצות שבתורה מצות כתיב (חסר וי״ו שניה), כשם שהמצה הזאת אסור לשהותה (בעיסה) כך כשתבא מצוה לידך אסור לשהותה (שלא תחמיץ). כל בקר שבמקרא חסר, למה? לפי שאין בוקרו של עוה״ז בוקר, עד שיבא בוקרו של עוה״ב, שנאמר אמר שומר אתא בוקר וגם לילה (עי' פסחים ב: וחגיגה י״ב:). ד״א בשביל שאדם לא בן ביקר (בוקר?) עד שנחשב כבקר, שנאמר אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות (עי׳ סנהדרין ל״ח:). ד"א למה בקר חסר לפי שאדם צריך לבקר מעשיו בכל שעה. ד״א למה בקר חסר וי״ו לפי שהכל צריכין דרבן כבקר.

כל זרה כתיב בה״א חוץ מאחד באל״ף והיה לכם לזרא (במדבר י״א כ') ולמה באל״ף? מלמד שהיו אוכלין אכילה אחת ונתזרין ממנה ומתין שנאמר לא זרו מתאוותם וגו' ואף אלהים עלה בהם (תחלים ע"ח ל'). כל משה חסר ו' ולמה, לפי שנחסר לו שער אחד מן החכמות שנאמר ותחסרהו מעט מאלהים (תהלים ח' ו') לפי שחמשים שערי בינה הן, מ״ט ניתנו למשה בסיני ואחד לא ניתן לו. ואיזה הוא זה שער סיום הספר, (שמונת פסוקים אחרונים שבתורה שכתבם בדמע) ואחר מיתתו נתעלם מיהושע שער אחד ונשתיירו מ״ח שערים. וכמה נתבקש שלמה עליו (על שער נ' בבינה) ולא היה יכול לו שנאמר ביקש שלמה למצוא דברי חפץ וכתוב יושר דברי אמת (קהלת י״ב י'), אמר הקב״ה כבר כתבתי על ספרן של ישראל זו תורה ולא קם נביא עוד בישראל כמשה (דברים ל״ד י'). ואהרן למה חסר ו'? אלא אינו דין שיהא משה חסר ואהרן מלא. כל כהן וכהנים חסר ו׳ למה? לפי שנתחלק מביניהם אליהו זכור לטוב (עי׳ לעיל טעם אחר). כל מעלות במעלות מלאין בר מן א' לא תעלה במעלת (שמות כ׳ כ״ג) חסר וי״ו ולמה? שאפילו עלה מעלה אחת נפסלת. כל מכשול שבמקרא מלא, בר מן א' חסר, ולפני עור לא תתן מכשל (ויקרא י״ט י״ד) לפי שאינו מכשול ממש אלא שלא תדבר דבר שחבירך נכשל בו, כענין שנאמר לכן כה אמר ה' הנני נותן אל העם הזה מכשולים (ירמיה ו' כ״א), כל חק חסר וי״ו למה? שאם יעברו ישראל על החוקים יתייסרו בשש צרות כנגד ו' של חוק שחסר (והן הנזכרים באיוב ה׳ י"ט).

כל אומר חסר ו' בר מן א': אם ארעב לא אומר לך (תהלים נ' י״ב), אמר הקב״ה לאדם הראשון אילו בקשתי לחכמתך הרי כל מה שנברא בששת ימי בראשית שלי הוא, אלא שהמשלתי אותך עליו כענין שנאמר תמשילהו במעשה ידיך כל שתה תחת רגליו (שם ה' ז'). כל שמע חסר ו' אפילו של הקב״ה שמע תפלה עדיך (שם ס"ה ג') שפעמים התפלה נשמעת ופעמים אינה נשמעת, ושומע של כל אדם למה חסר? שאילו היה שומע רגש המלאכים שיש עמו לא היה יכול לחיות. ד״א שמע תפלה למה חסר, שאין הקב״ה שומע אלא תפלת אומרי שמע ישראל אבל תפלת הגוים אינן כלום, שכן כתיב הן גוים כמר מדלי וגו' כל הגוים כאין נגדו (ישעיה מ׳), ופסוק אחר אומר הן אתם מאין ופעלכם מאפע (שם מ״א כ״ד).