מדרש זוטא (בובר)/קהלת/פרשה ו
[א] (א) "יֵשׁ רָעָה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וְרַבָּה הִיא עַל הָאָדָם". זו מחשבתן של (רשעים) רמאין ברמאיותן, כגון המערב מים ביין, (ב) מי (בקי) [בלקי] בשמן. (ג) חלב חמור בקטף. (ד) קומוס במור. (סוקא בעיס) (ה) [סיקרא בציר]. (ו) כוסבר בפלפלין. (ז) עלי גפנים (בולין) [בפליון]. (ומניין שלא יהא) קנה מאזנים ארוך מצד זה וקצר מצד אחר. (ח) ועליה אמר ר' מאיר אוי לי אם אומרה, אוי לי אם לא אומרה. [אם אומר שמא ילמדו הרמאים, אם לא אומר, שמא יאמרו הרמאין אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו]:
[ג] "אִם יוֹלִיד אִישׁ מֵאָה". (ט) זה קין שהוליד מאה בנים. (י) "וְשָׁנִים רַבּוֹת יִחְיֶה". שהיה תלוי באותה דופן של אותה תיבה ובא מבול ושטפו, דכתיב (בראשית ז, כג): "וימח את כל היקום". (יא) ר' אבא אמר קיומיה, אבא אוקימנא: אמרתי טוב ממנו [הנפל]. (יב) זה הבל: (יג) דבר אחר "אִם יוֹלִיד אִישׁ מֵאָה". זה אחאב שהוליד מאה בנים: "וְשָׁנִים רַבּוֹת יִחְיֶה". שחיה שנים הרבה: "וְנַפְשׁוֹ לֹא תִשְׂבַּע מִן הַטּוֹבָה". שלא שבע נפשו מממונו: "גַם קְבוּרָה לֹא הָיְתָה לּוֹ". (יד) שאכלו אותו חיה ועוף: "אָמַרְתִּי טוֹב מִמֶּנּוּ הַנָּפֶל". (טו) זו נפל של זונה: (טז) דבר אחר "אִם יוֹלִיד אִישׁ" זה המן:
[ד] "כִּי בַהֶבֶל בָּא וּבַחֹשֶׁךְ יֵלֵךְ וּבַחֹשֶׁךְ שְׁמוֹ יְכֻסֶּה". בלא נר ובלא מרחץ:
[ה] ["גַּם שֶׁמֶשׁ לֹא רָאָה וְלֹא יָדָע נַחַת לָזֶה מִזֶּה"]. (יז) אמר רבי פנחס משל לשני בני אדם שהיו בספינה, כיון שבאו (יח) לנמל, נחית חד מנהון [ועאל] למדינתא, חמא כמה מאכל, וכמה משתה, כיון דהדר אמר (ליה בריה) [לחבריה] אמאי לא עלת למדינתא, אמר ליה ואת דעיילית מה אהנית לך, ומאי חמית תמן, אמר ליה הרבה מאכל, הרבה משתה. א"ל אהניתא כלום, א"ל לא, אמר ליה אנא דלא עלית ניחא לי סגי מינך, הדא הוא דכתיב ולא ידע נחת לזה מזה:
[ז] "כָּל עֲמַל (אדם) [הָאָדָם] לְפִיהוּ". כל מה שעמל אדם במצות ובמעשים טובים בעולם הזה דיו להבל שיוצא מפיו: [וגם הנפש לא תמלא]. (יט) ר' כרוספדאי בשם ר' יוחנן אמר אפילו הוצאת הנפש אינה ממלא את הגומא. שלשה אינן מחזיקין טובה לבעליהן. אלו הן הנפש. והארץ. והאשה. נפש, דכתיב וגם הנפש לא תמלא, לפי שהוא מן העליונים. ארץ, דכתיב ארץ לא שבעה מים (משלי ל טז). אשה, דכתיב אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און (שם שם כ):
[ט] "טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם". (כ) טוב מי שהוא סובר תלמודו, ממי שהוא שונה והולך. (כא) כדאמר כל זה קולע באבן אל השערה ולא יחטא (שופטים כ טז):
[י] (כב) "מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר נִקְרָא שְׁמוֹ". זה אדם: "וְנוֹדָע אֲשֶׁר הוּא אָדָם". (כג) כיון שברא הקב"ה את האדם. בקשו מלאכי השרת לומר לפניו שירה, מה עשה הקב"ה הפיל עליו שינה וישן לו. משל למלך ואיפרכוס (כד) שהיו נתונים בספינה, בקשו בני המדינה (כה) לומר הימנון, ולא היו יודעין להבין בין המלך לאיפרכוס, מה עשה נטלו והשליכו חוץ לקרונין, וידעו הכל שהוא מלך. כך כשברא הקב"ה את אדם הראשון טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש מה עשה הקב"ה הפיל עליו שינה וידעו שהוא אדם: דבר אחר מה שהיה זה משה: שהוא אדם. ונודע לכל שהוא נביא. בשעה שאמר לו הקב"ה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי (שמות ג י). כיון שבאו ישראל לאותה מעשה, א"ל הקב"ה לך רד כי שחת עמך (שם ל"ב ז). אמר לפניו רבש"ע כד אינון טבא אינון דידך, כד אינון בישין אינון דידי [בין טבין בין בישין דידך אינון]. (כו) רבי יהושע דסיכנין בשם רבי אמר משל למלך שהיה [לו] כרם ומסרו ביד אריס. כד הוה עביד חמר טב אמר חמר דכרמי מה טוב, וכד הוה עביד חמר ביש, אמר חמון חמרא דאריס. התחיל אותו אריס צועק ובוכה אמר כד הוה טב מדידך הוא, כד הוה ביש מדידי הוא. אלא בין טב ובין ביש מדידך. כך אמר משה לפני הקב"ה והם עמך ונחלתך וגו' (דברים ט כ"ו): (כז) ולא יוכל לדין. זה משה כיון שאמר לו עלה אלי אמרתו לא אדברינך [יא] כי יש דברים הרבה מרבים הבל: (כח) אמר רב הונא כגון מגדלי קופות וחתולות וחזירים:
[יב] "כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה טּוֹב לָאָדָם בַּחַיִּים" ["מִסְפַּר יְמֵי חַיֵּי הֶבְלוֹ וְיַעֲשֵׂם כַּצֵּל"]. (כט) לאיזה נאמר ולא פירש בא דוד ופירש, ימיו כצל עובר (תהלים קמ"ד ג):