מדרש האיתמרי/דרוש ה

דרוש חמישי לתשובה

ושם הדרוש הזה יסוד בנין על שם שהתשובה היא יסוד בנין לפי שכשברא הקב"ה לעולם לא היה בו קיום עד שברא התשובה וראיתי לסומכו אחר דרוש המילה לפי שישראל המהולים הם קרובים לתשובה כנודע ועוד שכיון שהבני' מתים בעון האב כיון שזוכה האדם לבנים ומכניסם למילה חוזר בתשובה שלא ימותו:

מסכת יומא פי' יה"כ דפ"ז אמר ר' שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן גדולה תשובה שמארכת שנותיו של אדם שנאמר חיו יחיה ע"כ:

בחמלת ד' על עמו וצאן מרעיתו חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח ובנה עולמו על יסוד התשובה להיותה בית מנוס למכעיסים שמו ולברוח שם להסתר שם תחת סוכת רחמיו ובהיותה היא יסוד הבנין גלגלה על ידי יסוד המלכות שהיא דהע"ה כאומרם ז"ל במסכת ע"ז ד"ד ע"ב א"ר יוחנן משום רשב"י לא היה דוד ראוי לאותו מעשה ולא ישראל ראויים לאותו מעשה לא דוד ראוי לאותו מעשה דכתיב ולבי חלל

בקרבי ולא ישראל ראוים לאותו מעשה דכתיב מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים אלא למה עשו שאם חטא יחיד א"ל כלך אצל יחיד ואם חטאו רבים אומרים לו כלך אצל רבים עכל"ה:

ובזה המאמר ראוי להבין על אותם שהיו קודם דור המדבר וקודם דוד מהיכן למדו התשובה שבאמת נראה שאין משפט מות לאיש אשר חטא קודם דוד ולאותם שחטאו קודם דור המדבר משום שלא היה להם ממי ללמוד ואפשר שאותם שהיו קודם דוד היו רוצים לחזור אלא שלא היו יודעים אם מקבלים אותם או לא:

אמנם נראה לישב זה עם מאמרם ז"ל במסכת יומא פ' הממונה דל"ה ע"ב ת"ר עני ועשיר באין לדין לעני אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אם אמר עני הייתי וטרוד במזונותי אומרים לו כלום היית עני מהלל וכן לעשיר דנין עם רבי אלעזר בן חרסום ולרשע עם יוסף כו' וקשה גם הכא הקושיא עצמה שאותם שהיו קודם הלל ויוסף ור' אלעזר ב"ח היכי דנין אותם כי לא היה להם ממי ללמוד ועוד יש לדקדק בסוף המאמר שאמר נמצא הלל מחייב את העניים ויוסף רשעים ור"א ב"ח לעשירים דקשה שכבר אמר בפי' שלעניים דנין עם הלל למה חזר לומר נמצא הלל מחייב את העניים כו'.

אמנם נראה שבעל המאמר הרגיש ל הקושיא שהקשיתי לאותם שהיו קודם הלל מהיכן למדו ולכן חזר לומר נמצא הלל מחייב העניים כו' לומר שמ"מ בין לאותם שהיו אחר הלל בין לאותם שהיו קודם הלל דנין אותם ג"כ עם הלל והענין שאם טוען אותו שהיה קודם הלל שהיה עני מ"מ עונשים אותו שאע"פ כן היה לו לעסוק בתורה ואין לומר שלא היה לו ממי ללמוד שהרי הלל מעצמו למד ולא למד מאחרים כלום וכן יוסף ור"א ונמצא שעונשים אותם על שלא עשו מעצמם כהלל ואלעזר ויוסף שלא למדו מאחרים באופן שהלל מחייב גם לאותם שהיו קודם ממנו בהיות הוא שלא למד מאחרים ודוק גם בנדון זה של דור המדבר ודוד יש מקום להענישם לאותם שהיו קודם דור המדבר וקודם דוד אע"פ שלא היה להם ממי ללמוד משום שהיה להם לעשות מעצמם תשובה כשם שעשה דוד מעצמו כו' ודו"ק:

אך יש לדקדק באורך במאמר זה ספק א' דלמה חטא דוד שהרי היה בלי צורך משום שיש ללמוד ממנשה שלא הניח ע"ז שלא עבדה ואח"כ קבלו הקב"ה בתשובה ויעתר לו כו' וקבל תפלתו (א"ה המב"ח איני מבין דבריו בזה דהרי מדוד עד מנשה עברו כמה שנים ואי קשיא ה"ק דהיינו יכולים ללמוד מקין ומראובן וכמ"ש המפרשים גבי ר' ודוק) גם במ"ש אומרים להם לכו אצל ציבור הוא דבר בלי צורך כי אנשי ננוה הם ראיה בדבר והם יבואו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה עמהם להפליא מוירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה וינחם אלהים על הרעה אשר דיבר לעשות להם (א"ה במ"ש הרב ז"ל כי אנשי ננוה הם ראיה בדבר גם בזה איני מבין דבריו דהרי מדור המדבר עד ננוה רב המרחק ביניהם) ספק ב' מאחר שהם חטאו בגזרת האל יתב' כמו שפירש רש"י ז"ל שגזרת מלך היה שיחטאו כו' נמצא שהיו מוכרחים במעשיהם ולמה נענשו עונש גדול אשר לחרב לחרב בין באותו דור בין בכל דור ודור שעדיין פוקדו על בנים ועל בני בנים שנאמר וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם ולמה יענשו העונש הגדול הזה מאחר שלא חטאו ברצונם אלא גזרת מלך היה ובחיבור פירוש הפרשיות אשר לי הארכתי בתשובה ע"ז ועתה לא אשוב ריקם ספק ג' שכל זה ללא צורך שהרי ידענו דרכי התשובה מן התורה ומן הנביאים שנא' ושבת עד ה' אלהיך כו' ונאמר יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו ונאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך וכמה פסוקים יש בין ליחיד בין לרבים וזיל קרי בי רב:

אמנם נראה לפ' שאין ללמוד התשובה ממנשה משום דיש מחלוקת בגמ' שם דחד אמר שהשיבו בתשובה וחד אמר שהשיבו למלכותו וגם כפי האומר שקבלו בתשובה אין ללמוד משם משום דיש פתחון פה לומר דשאני מנשה שקבל הקב"ה תשובתו משום שבא לפניו בטענת הניצוח כאומרם ז"ל בפרק חלק דק"א ע"א ת"ר ג' באו בעלילה ואלו הם קין עשו ומנשה כו' מנשה בתחילה קרא לאלוהות הרבה ולבסוף קרא לאלהי אבותיו ואמר אם עונה אותי טוב ואם לא כל אפיין שוין ולכן הוצרך ה' לקבלו וא"כ אין יחיד יכול ללמוד ממנשה דשאני מנשה שבא בעלילה וכל אחד אינו יכול לבא בעלילה ולכן גזר שיחטא דוד כדי שילמדו ממנו והותר ספק א' והטעם שנענשו אף שהיה גזרת מלך י"ל שדוד נענש על שהרג לאוריה בחרב בני עמון שהיה ע"ז שם חקוקה ונמצא שנתן פה לעובדי פסל לומר שע"ז שלהם גרם לנצוח. וכיון דאתא לידן נראה לפרש ענין אחד של דוד עם אוריה בשמואל ב' סי' י"א ויאמר דוד לאוריה לך לביתך ורחץ רגליך כו' וישכב אוריה פתח בית המלך כו' ויגידו לדוד לאמר לא ירד אוריה לביתו כו' ויאמר דוד אל אוריה הלא מדרך אתה בא מדוע לא ירדת לביתך כו'. וקשה שהיה ראוי לומר מדוע לא ירדת לביתך דמה מגיד לו באומרו הלא מדרך אתה בא שהרי אע"פ שבא מדרך לא רצה להלוך לביתו ואם כן הי"ל לשאול ממנו הטעם בלבד מדוע לא ירדת לביתך:

אמנם נ"ל שדוד הבין שמה שלא ירד אוריה לביתו לשכב עם אשתו היה מסיבה שבא מן הדרך עיף ובהיות כן הוא סכנה כאומרם ז"ל בגיטין ד"ע הבא מן הדרך ומקיז דם והולך לבית המרחץ ומשמש מטתו מיד מת ומסיק בגמרא והוא שעשאן כסדרן ודוד מאחר שסבר שמה שלא הלך לביתו לשכב עם אשתו היה משום סכנה שבא מן הדרך הבין שנעלם מאוריה מסקנת הגמרא שצריך שיעשה כולם ולכן למד לו המסקנא ואמר הלא מדרך אתה בא ומדוע לא הלכת לביתך כלומר לא עשית אלא האחד שהלא מדרך אתה בא וא"כ מאחר שהוא אחד שעשית ולא הקזת דם ולא הלכת לבית המרחץ מדוע לא הלכת לביתך לשכב עם אשתך שאין סכנה כי אם כשעושה כולם זה אחר זה. (א"ה אחר המחילה רבה לא הבנתי כוונתו דהרי בלאו הכי הרי אוריה לא עשה כי אם א' והגמרא קא' שלשה)והשיב לו אוריה שכבר נודע לו ההלכה ולא היה מזה הטעם מה שלא היה הולך כי אם בעבור ישראל שהיו במליחמה:

ונחזור לענייננו שדור המדבר נענשו על אומרם אשר העלוך שעשיית העגל בלבד היה גזירת מלך אמנם לא מה ששתפו אותו לומר אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים אין זה כי אם מרוע לבבם (א"ה לא זכיתי להבין דבריו הקדושים דהרי אמרינן בפ"ד מיתות דס"ג אר"י אלמלא וא"ו שבהעלוך נתחייבו ישראל כליה כו' כתנאי כו' א"ל רשב"י והלא כל המשתף ש"ש וד"א נעקר מן העולם אלא כו' וכתב מהרש"א שם שאף רשב"י אזיל ומודה לת"ק דכופר בעיקר גרע טפי ואולי שכונתו לומר כפי מה שהוא עתיד לתרץ בסמוך מיניה ודוק)

עי"ל שכיון שמחשבה של ע"ז הקב"ה מצרפה למעשה היה די ללמוד שמהני תשובה עם עשיית העגל בלבד שאם במחשבה בלבד היו חייבים והקב"ה היה מקבלם בתשובה די ללמוד בעשייתו ונמצא שעשיית העגל בלבד היה גזירה אמנם לא מה שהשתחוו וצחקו לפניו וע"ז נענשו ודוק:

עי"ל שנענשו על שעשו י"ג עגלים וכמ"ש ז"ל במדרש תהלים כו' ועל עגל אחד היה גזרה כדי שילמדו תשובה ומה שהוסיפו לעשות י"ב עגלים עוד לא היה כי אם מרוע לבבם. עי"ל שלא נענשו בעשיית העגל כי אם על שהרגו לחור וע' זקנים כאומרם ז"ל לא עבדו ישראל את העגל כי אם עד שעשו ג"ע ושפיכות דמים עי"ל שעד שיעשו העגל היה גזירה כדי שילמדו הדורות הבאים אחר הם ואח"כ חזרו לבחירתם והיה להם לחזור מיד ממה שעשו והם לא כן עשו שאף שקרב משה אל המחנה היו עם העגל לפניהם ולכן נענשו והותר ספק ב':

ובהתר ספק ג' י"ל שהן אמת שיש ללמוד תשובה מן התורה כדכתיב ושבת כו' אמנם הייתי אומר שמאחר שחטא ופגם את עצמו אף שחזר בתשובה ונתקבל תשובתו מיהו אינו חוזר להיות כבתחילה שדי שיהיה מספיק תשובתו להצילו מן המות שהיה ראוי למות בעבור חטאו כמו שמחייבים מיתה לחוטא הנבואה והחכמה כו' לכן הוצרך להביא מדור המדבר ומדוד שאע"פ שחטאו כיון שחזרו בתשובה חזרו לקדמותן שהרי בדור המדבר חזרה השכינה לשכון עליהם במעשה המשכן וכן בדוד אחר שקבל יסורין שנצטרע ששה חדשים ונתכפר לו העון בתשובתו חזר בו השכינה למדנו מאלו שבעל תשובה אע"פ שחטא מאחר ששב לא איבד כלום ממה שהיה מקודם.

ולענין ששאלתי שהיו יכולים ללמוד תשובה רבים מננוה שהרי ננוה שהיו גוים כשעשו תשובה קבלן הקב"ה וכ"ש לישראל נראה שלא היה מקום ללמוד משם מאנשי ננוה משום שהייתי אומר דשאני ננוה שקבלן הקב"ה בעבור הבהמות שהסירו מהן האוכל כדכתיב ויאמר בננוה מטעם המלך וגדוליו לאמר האדם והבהמה הבקר והצאן אל יטעמו מאומה אל ירעו ומום אל ישתו ומאחר שעשו כן ענה הקב"ה כדכתיב אדם ובהמה תושיע ה' ודרשו רז"ל אדם בשביל בהמה יושיע ה' אמנם לא מצד עצמן:

עי"ל שהייתי אומר דשאני אנשי ננוה שקבלן בכבוד המלך שישב על אפר וקרע שמלותיו כדכתיב ויגע הדבר אל מלך ננוה ויקם מכסאו ויעבר אדרתו מעליו ויכס שק וישב על האפר גו' ובהיות שעשה המלך את כל החרדה הזאת ענה להם בכבודו והציל העיר בעבורו משום שהקב"ה חלק לו כבוד כמ"ש ז"ל גבי פרעה ולכן אין ללמוד משם כי אם מדור המדבר שאף שלא חטא המלך קבלן:

וקודם בואי לפרש כמה פסוקים מאנשי ננוה נקדים לפ' קושיא עצומה שיש בענין נסיון של דוד אמרו ז"ל במסכת סנהדרין (בפרק חלק דק"ז) לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון שהרי דהע"ה הביא עצמו לידי נסיון ולא עמד אמר להקב"ה מפני מה אומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ולא אלהי דוד אמר לו הם עמדו בנסיון אמר לו נסני כו' הלך והפך משכבו ונתעלמה ממנו ההלכה דאבר קטן יש באדם משביעו רעב מרעיבו שבע כו' וקשה טובא דכפי סברתו שמשביעו שבע והלך והשביע עצמו אין זו נסיון כלל ודרך משל אם אומר האדם בדרך נסיון אני יכול ליגע ידי בגחלת אם לוקח הגחלת בידו הוא נסיון אמנם אם לקחה בדבר מפסיק בין הגחלת ליד אין זו נסיון כלל גם כן בנדון של דהע"ה מאחר שסבר שמשביעו שבע והלך והשביע עצמו אין זו נסיון אם יבא אח"כ בידו דבר עבירה ולא היה עושה אותה שהרי היה שבע ולא יש שם נסיון אלא על מה שיצרו תוקפו ואינו עושה אותו כענין נסיונות של אברהם אע"ה:

אמנם נראה לפרש שהטעם שהשביע עצמו היה זה ידוע שאם היה עומד בנסיון היה זכי למרי' כמו שמוכיח לקמן שהטעם שחטא היה כדי דלא לימרו עבדא זכי למרי' באופן שאחר ששאל לעמוד בנסיון נחם על הדבר מסבה דלא לימרו וגמר בדעתו לעשות העבירה אך היה חושש דלמחר כשהיה אומר שהיה יכול לעמוד בנסיון אלא שחטא בעבור דלא לימרו עבדא זכי למרי' לא יאמנו דבריו לגבי הבריות לכן מה עשה הפך משכבו והשביע עצמו וזהו מורה להיות שלעולם היה יצרו תוקפו עליו והיה ראוי לעמוד בנסיון ומפני מה חטא אלא ודאי שעשה כן כדי דלא לימרו עבדא זכי למרי' זה היה דעתו של דוד אמנם לא הועיל עם זה כלום שהרי נתעלמה ממנו ההלכה שמשביעו רעב ובהיות כן נתבטל מחשבתו שלא יכולו הבריות לומר שהטעם שחטא היה משום דלא לימרו ולעולם שהיה יכול לעמוד בנסיון בעבור שהיה שבע על שהשביע עצמו שהרי אינו כן שאדרבה עם מה שהשביע עצמו הרעיבו יותר וזהו גרם לו לחטא ונכון מאד ודוק:

אך יש לדקדק בענין המאמר איך מביא ראיה מדוד שלעולם אל יעמוד עצמו לידי נסיון שהרי דוד שלא עמד אין שום ראיה כלל משום שדוד לא עמד משום דלא לימרו כו' ועוד שגבי דוד היה גזרה שיעשה העבירה כדי שילמדו ממנו תשובה כדחז"ל ועם זה פי' מאמר ירבעם מי בראש כו' עיין במדרש אליהו. ועוד קשה בזה דבמס' ע"ז (די"ז) גבי מעשה דרבי חנינא ור' יונתן הוו קאזלי באורחא מטו להני תרי שבילי חד הוה פצי אפתחא דע"ז וחד פצי אפתחא דזונות אמר ליה חד לחבריה ניזיל אפתחא דע"ז דנכיס יצריה אמר ליה אידך ניזיל אפתחא דזונות ונכפייה ליצרין ונקבל אגרא ע"כ וקשה דלמה הביאו עצמן לידי נסיון משמע דיכול אדם להביא עצמו לידי נסיון שהרי ר' יוחנן ורבי יונתן הביאו עצמן ועוד קשה שאם אין אדם יכול לעמוד לידי נסיון ולכן אל יביא אדם עצמו לידי נסיון איך אמרו ז"ל במ"א (ביומא דפ"ו ע"ב) איזהו בעל תשובה גמורה מחוי ר' יהודה באותו פרק באותו מקום באותה אשה והן אמת שהכונה לומר שאם בא האשה לידו ולא נגע בה זהו תשובה מעולה אמנם נפיק מזה חורבה דהעושה תשובה כדי שתהיה תשובתו מעולה יביא עצמו לכתחילה לידי נסיון:

אמנם נ"ל דכונת חז"ל באומרם לעולם אל יביא עצמו לידי נסיון כלו' שהוא מעצמו אל יבקש מהקב"ה שיביא אותו לידי נסיון וזהו אומרו לעולם אל יביא עצמו שלא ישאל בפיו הנסיון כדוד שהביא עצמו משום שבהיות הוא מבקש ושואל הנסיון מהקב"ה יארע לעשות העבירה מהטעם עצמו של דוד דלא לימרו עבדא זכי למרי' ולכן אל יביא אדם עצמו להיות שואל הנסיון שלא יארע לו כדוד אמנם אם בפתע פתאום בא נסיון ע"י יעמוד בו אם יכול ולא יברח עצמו ממנו ולכן רבי חנינא ור' יונתן עמדו בנסיון מאחר שנזדמן בידם והאל עזרם שהם לא שאלו מהקב"ה על זה

ועוד י"ל דרבי חנינא ורבי יונתן עמדו בזה הנסיון ליכנס לעמוד בו משום שראו הצלה פורתא בהיותם שניהם יחד ובהיותם שניהם זה מעכב לזה וזה מעכב לזה מעשות העבירה משום שזה מתבייש מזה וזה מזה מה שאין כן יחיד העומד בנסיון כדרך שאמרו ז"ל (בקידושין ד"פ ע"ב) לא יתייחד אדם עם שתי נשים אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים משום שזה מתבייש מזה וזה מזה כו באופן שיש הפרש בין אחד לב' וגבי ר"ה ור"י בעבור היותם ב' נכנסו במצב הנסיון ולכן דקדק בעל המאמר באומרו לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון כלומר אדם דייקא שהוא יחיד ודוק ר

ובענין בעל תשובה י"ל שכיון שהוא בא כמזהיר שבא לעשות תשובה לכן אע"פ שיביא עצמו לידי נסיון לבא להתייחד עם אותה חשה מאחר שבא כמזהיר ובא לטהר מסייעין אותו אינו מתיירא שיבא לידי תקלה ע"י ולכן מחוי רב יהודה באותו מקום באותה אשה שאף שנמשך מזה שהבעל תשובה כדי שיהיה תשובתו שלימה ילך לבקש אותה אשה לעמוד עמה בנסיון אינו מתיירא שיבא תקלה ע"י אע"פ שיצרו תקיף עמה ביותר משום שבא לטהר מסייעין לו:

ובזה יובן פסוק אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו כלו' מי שהוא פושע קשה עליו לחזור באומרו שנכבד עליו משאת העונות והפשעים לכן אלמדה להם דרכיך הטובים שאתה עוזר להם בשובם אליך כאומרם ז"ל בא לטהר מסייעין אותו ובזה אליך ישובו מיד בהיות נקל לו שאתה עוזרו:

עוד י"ל כדחז"ל שהעונות והחטאים נעשים זכיות לזה אמר אלמדה פושעים דרכיך שחטאים עצמן אליך ישובו כזכיות ובזה ישוב מיד אליך באומרו שלא יצא זמנו לריק כשהיה רשע שהרי הרויח שעונותיו נעשים זכיות. עוד י"ל אלמדה פושעים דרכיך אלמדה להם דרכך שאתה חנון ורחום ובהיות דרכך כן להיות רחמן אתה יושב עם ישראל בגלותם כדרך עמו אנכי בצרה ונמצא שהחטאים שהם עושים אליך ישובו ונוגעים בך לעכבך בגלות וכשמעם כי גודל רחמנותך עם ישראל החטאים שהם עושים גודל הפגם שעושים יחזרו בתשובה עוד י"ל בהיות שפושע הוא שיודע על מה שחוטא ועושה במזיד מה שאין כן החוטא שהוא שוגג וסובר שלא חטא לזה אמר לפושעים שהם מזידים ותשובתם קשה אלמדה להם דרכיך של תשובה שצריך להם כגון סגופים ותעניות אמנם אותם חוטאים שאין יודעים שחטאו שהיו שוגגים אליך ישובו ר"ל עליך מוטל לכפר לפי שלא עשו במזיד ואינם יודעים שחטאו כדי לחזור ואליך ישובו לכפר להם בלי שום יסורין עי"ל עם מאמרם ז"ל שהקב"ה חתר חתירה מתחת כסא הכבוד כדי שיכנסו שם הפושעים כמנשה שהיה לו מקטריגים לזה אמר אלמדה לפושעים שאינן יכולים לשוב בעבור הקטרוגים אלמדה להם דרכיך שיש לך תחת כסא הכבוד לקבלן ובזה מאחר שיש מקום להם לשוב ישובו זהו דוקא לפושעים שיש להם קטרוגים אמנם החטאים שהם שוגגים אליך ישובו מיד בלי שום טורח.

ובזה נראה שיובן מאמר רז"ל (ברכות דל"ד ע"ב) במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד והמפרשים פירשו שבהיות שהבעל תשובה צריך להיות באותו פרק באותו מקום באותה אשה אמנם הצדיק גמור אין לו הכרח לעמוד בנסיון משום שלא חטא לכן בעל תשובה גדול ממנו:

גם שמעתי מפי זקן וחכם שהבעל תשובה יכול ליסר לרשעים להשיבם בתשובה משום שאין יכולים לומר לו אם היית טועם טעם העבירה לא היית יכול לחזור ממנה שהרי טעם אותה וחזר מיד וא"כ הצדיק גמור שיהיו יכולין לטעון לו כן בזה אין ליסרן להחזירן למוטב והכונה במקום שבעלי תשובה עומדים ליסר אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד באותו דרך כדפרישית:

אבל לי נראה עם מה שאמרנו שמקום הכנסת של בעלי תשובה הוא תחת כסא הכבוד והיא מעלה שאין למעלה ממנה ונמצא שבמקום שבעלי תשובה עומדים שהוא תחת כסא הכבוד אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד משום שהצדיקים אין נכנסין בזה הדרך וזהו הטעם שבעל תשובה גדול מצדיק גמור ולקמן נאמר טעמים הרבה:

ונחזור לענין הפסוק אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו הצילני מדמים אלהים כו' ושמעתי משם פה קדוש מדבר שידוע מאמרם ז"ל שהמלבין פני חבירו כאילו שופך דמים לכן היה מתפלל דוד שלא יבא תקלה על ידו להלבין פניהם לאותם שמוכיח להם ללמדם דרך תשובה וז"א אלמדה פושעים דרכיך כו' אמנם הצילני מדמים אלהים שלא אהיה שופך דמים ע"י הלבנת הפנים עוד י"ל הצילני מדמים שלא יקום עלי איזה פושע להורגני בעת שאני מוכיח אותו עוד י"ל וחטאים אליך ישובו ידוע שמהעבירה נברא שטן אחד ועומד לפני הקב"ה לקטרג עליו ובזה פי' המפרשים ז"ל גבי תשובת דוד כששב גם ה' העביר חטאתך לא תמות כלומר העביר חטאתך ממש שהוא השטן הנעשה מהעבירה העבירו מלפניך שלא יקטרג ובזה לא תמות כו' ובהיות שהעבירה נעשית מצוה כשחוזר נמצא שהשטן נעשה מלאך לזה אמר אלמדה פושעים שהחטאים שהם אותם השטנים הנעשים מהעבירות אליך ולפניך ישובו ועומדים לקטרג עליו וכשישמע כן יחזור בתשובה אז אליך ישובו כלומר אלמדה להם שכשיחזור נעשה מלאך ועומד לפניו עוד י"ל בהיות שדרכיו של

הקב"ה נראים עמוקים לעינים בהיות צדיק ורע לו רשע וטוב לו אמנם באמת שהן הנם ישרים למבין ובהיות שבחוש הראות נראה שאינן ישרים הוצרך הכתוב לומר כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול כלו' אע"פ שתראה כל דרכיו משפט וצדיק ורע לו דע כי אל אמונה ואין עול אמנם הרשע שאינו מבין אותם נעשה פושע ואומר דלית דין ולית דיין ח"ו ולכן אמר דוד אלמדה לרשעים ענין למה נראים פושעים דרכיך וצדיק ורע לו ואגלה להם תשובת הגמרא צדיק ורע לו צדיק בן רשע ובראותם כן שדרכיך ישרים כפי האמת אע"פ שבחוש העין אינם ישרים ח"ו ובזה ביודעם סוד הענין החטאים הללו אליך ישובו ונכון ודוק:

עוד י"ל עם מה שכתב בעל שיח יצחק משם בעל שערי אורה ז"ל כי מצד צפון העולם יש היכל אחד שנקרא היכל זכות ששם יושבין ב"ד של מעלה ומצד דרום של עולם שם הוא מדת החסד אשר הוא בימין תמיד פתוחה להפיק לעולם ממקים הרצון של הקב"ה כל מיני טובות לתת בעולם לכל שואל די מחסורו אך כשמגיעין אותם המתנות והטובות אל היכל הזכות אשר מצד צפון אזי עומדת מדת הדין אשר שם ומעכבת אל הימין לגמור חפץ השואל ואומר נשב לדין לעולם אם זה השואל ראוי לאותם המתנות והטובות ואם אינו ראוי אז מונעין ממנו ומהעולם כל אותו העושר שהמשיכו ממדת החסד ואז מקבלת היכל צפון כל אותו עישר והטוב ומכניס אותו באוצרותיו ובבית גנזיו שבצד צפון ונגנז אותו העושר שם לפי שאחר שמשכו אותו מדת החסד מלמעלה שוב אינן חוזרים למקומם אלא נגנזים שם בהיכל צפון וכל אלו הם גנוזים ושמורים לצדיקים לעתיד לבא אמנם אם יש צדיק הגון להגן על דורו אע"פ שלא יהיה העולם ראוים לאותה המשכה של מדת החסד בעבור הצדיק נותנים רשות להמשיך אותו טוב בעולם ע"כ:

ונראה שיובן בזה משנה דאבות הכל צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נידון והכל לפי רוב המעשה כלומר הכל צפוי ומזומן מצד צפון שהמשכת החשד שנגנז שם כדי ליתן מתנות לצדיקים לעתיד לבא לפעמים הרשות נתונה להמשיך למטה כל אותו העושר מסבת שבעבור הטוב והצדיק העולם נידון וכשיש צדיק בעולם בעבורו ממשיכים הפשע למטה אע"פ שלא היו ראוים אמנם כשאין צדיק בעולם ח"ו אז נידון הכל כפי רוב המעשה אם ראוי לכך ממשיכים לו מן השפע לפי הראוי לו ואם לא לא:

והרב בעל שיח יצחק ז"ל פי' בהקדמה זאת פסוק מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם כלומר כל אותו הטוב הגנוז בצפון הוא גנוז ומוכן ליראיך פעלת לחוסים בך בעבור היות העולם רשעים נגד בני אדם כו' אמנם נ"ל לפרש ידוע יראיך הם צדיקים גמורים שלעולם יראו מהקב"ה וחוסים הם בעלי תשובה שבאו וחסו תחת צלו יתברך וידוע שבעל תשובה גדול מצדיק גמור לכן אמר כמה רב טוב אשר צפנת ליראיך שהם הצדיקים גמורים בצד צפון גנוז שם להם אמנם לחוסים שהם הבעלי תשובה פעלת להם פעולה מחודשת שיהיה גדול מצדיק גמור בעבור שחזר בתשובה ונעשה נגד אותם בני אדם הרשעים שמלת אדם מורה על אותם שאינן הגונים:

עי"ל באמרם ז"ל שמראים לרשעים הטוב המזומן לצדיקים כדי שיראו ויקהו שיניהם על מה שאבדו כדרך עבדי יאכלו ואתם תרעבו כו' וז"א מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך ויושבים ואוכלים מכל טוב העולם הבא וכל זה נגד עיני אותם בני אדם רשעים כדי שיראו ויקהו שיניהם עי"ל מה רב טובך כלו' כמה רב טובך אשר אתה נותן ליראיך ולחוסים בך יותר משכרם הראוי להם כאומרם ז"ל שמלבד השכר נותן להם מתנות וזהו נגד מדת בשר ודם שבני אדם כשמשלמים פעולת הפועל מבקשים לפחות מהקצוב ומכל שכן שמלבד השכר הראוי לו שאין נותנים לו שום מתנה. אמנם הקב"ה אינו כן כדפרישית:

ונחזור לענין ביאור פסוק אלמדה פושעים דרכיך כלומר אלמדה] לפושעים דרכיך שיש לך ב"ד מצד צפון שמעכב המשכת השפע בעבור פושעים וחטאים שבעולם ובזה וחטאים אליך ישובו לחזור בתשובה כשומעם מניעת השפע בעולם בעבורם וגם הנזק המגיע להם. והנה עתה אלך לי לביאור פסוקי ענין תשובת אנשי ננוה בקיצור נמרץ ביאור על כמה פסוקים אמר קום לך אל ננוה העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני כו' אמר קום לך כלומר בזריזות גדול ואמור להם כי עלתה רעתם לפני כלומר כבר עברה חטאתם מג' מחנות אשר עומדים לפני לעכב עד ג' עונות כמו שכתב רד"ק ז"ל דזהו הטעם שאמר ועל ארבעה לא אשיבנו משום שעון רביעי עובר מג' מחנות ונכנס לפניו ית' ע"כ ולכך אמר להם כי עלתה רעתם לפני רעת כל א' וא' עבר ונכנס לפני:

ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה' אמר מלפני ה' כלומר ברח מסבת היות ה' בעל הרחמים ואמר שמא ירחם עליהם ויחזיקו לי לנביא שקר וחז"ל אמרו שברח מח"ל בעבור שאין השכינה שורה שם וק"ט שהרי אמרו ז"ל גבי יחזקאל שהטעם שנראה אליו בח"ל על נהר כבר בעבור שכבר נאמרה לו בארץ ישראל וזהו על נהר כבר כלומר כבר היה לו הנבואה ולכך נראה אליו בח"ל כו' וא"כ מה תיקן בזה לברוח לח"ל כדי שלא ישרה עליו נבואה שהרי מאחר שנאמרה בא"י יחזור לדבר עמו בח"ל. ומשם הזוהר הקדוש והנורא שמעתי שהקשה ע"ז דאיך שרה הנבואה ליחזקאל בח"ל ותירץ שהיה על הנהר ובעומדו שם על הנהר הוא מקום קדוש עכ"ל וא"כ גם בזה קשה ליונה שהיה יכול לדבר עמו על הים שהוא על המים ובהיות כן מה תיקן לברוח כדי שלא ידבר עמו

אמנם נוכל לומר דאין הכי נמי שידע יונה שנבואה שנאמרה בא"י נשנית בח"ל אבל י"ל דהני מילי לצורך ישראל כיחזקאל אמנם לא לצורך אה"ע ולכן ברח לח"ל לפי שנבואתו היתה לצורך אה"ע וכשדיבר עמו שנית על ענין הקיקיון היה בתחום א"י כאומרם ז"ל איתא בילקוט כשהקיאו הדג לחוץ השליכו להלאה ביבשה אלפים מילין ונמצא שהשליכו בתחום א"י לפי שעדיין לא הרחיקו מאד עם הספינה כמו שנראה מהענין. והאניה חשבה להשבר כו' וכי האניה חושבת לכן מכח זה פי' הרד"ק ז"ל אנשי הספינה אמנם לי נראה שהאניה עצמה חשבה להשבר לפי שכלם רוצים ורצים ומזמנים עצמם לעשות רצונו ית' עצים ואבנים וכל אשר בעולם כאומרם ז"ל במדרש גבי ר"י בר' אלעזר שמצא עצם שהיה מתגלגל בדרך סילקו לצד אחד וחזר והיה מתגלגל עצמו עד שמצא שעבר שליח של מלך שהיה כותב כתבים רעים על ישראל ונכשל באותו עצם ונפל ומת אמר אפילו ע"י עצם אחד עושה הקב"ה שליחותו וגם ענין שהשיב הנהר לרבי פנחס בן יאיר כשרצה שיקרע לפניו אמר אני הולך לעשות רצון קוני כו' וכאלה רבות גם כן בנדון זה כיון שראתה הספינה שה' הטיל רוח סערה לטבוע ליונה אל הים מיד חשבה הספינה למהר לשבר עצמה כדי שיעשה וימלא רצונו יתברך על ידה וזהו והאניה חשבה להשבר וכיון שראו המלחים כן כונת הספינה לטובעם מצד הנענועים שראו בה מיד וייראו מאד ויצעקו איש אל אלהיו שיעזרם ויבטל מחשבת הספינה שחשבה לשבור עצמה וכיון שראו שלא הועיל להם יראתם ולא ענה להם מיד השליכו את הכלים שהם הע"ז אל הים להקל מעליהם העונות על שהיו עובדי פסל וחזרו מיד בתשובה כמו שדרשו ז"ל בפ' משמרים הבלי שוא חסדם יעזובו בתשובה שחזרו ונתגיירו כלם ותחלת תשובתם היה כדי שלא יעשה הספינה מחשבתה להשבר עצמה שעכשיו בהיותם צדיקים כלם אין ראוי שבעבור א' יאבדו כמה נפשות וכיון שראה יונה שחזרו בתשובה גם הוא נשא ק"ו בעצמו וגם הוא חזר ונחם ע"מ שעשה וירד לירכתי הספינה כדרך שפלות וקבלת יסורין כדי לבטל הגזרה:

אולי יתעשת האלהים לנו ולא נאבד קשה שמאחר שהיו מבקשים רחמים הוה להו לומר אולי יתעשת ה' שהוא מדת רחמים ולא אלהים שהוא דין אמנם נראה לפרש עם הקדמה מפוארה משם המקובלים הביאה בעל קרבן מנחה ז"ל לתקן מאמר חז"ל הברכות מאלף ועד תי"ו והקללות מוא"ו ועד ה"א ולא עוד אלא שהן הפוכות כו' והנה ענין ההקדמה שידוע שהויה ב"ה הוא מידת הרחמים אמנם בתוספת הוא"ו בשם הוי"ה נעשה וה' שהוא ובית דינו והוא דין גמור אלהים הוא מדת הדין ובתוספת הה"א שאומר האלהים הוא רחמים פשוטים כו' ע"כ גם ידוע שהרשעים מהפכים הרחמים לדין הפך הצדיקים שמהפכים היין לרחמים ולזה אמר וה' הטיל רוח סערה אל הים כלומר בעבור שברח יונה מלפני ה' וחטא הפך הרחמים לדין והוסיף וא"ו בשם הוי"ה ב"ה ונעשה דין לפרוע ממנו וזהו וה' בוא"ו שהוא וב"ד שהוא דין ובא אליו רב החובל שהוא חכם מכלם ואמר לו קום קרא אל אלהיך אולי יתעשת האלהים לנו כלו' אולי בתפלתך יתעשת וישים אות ה"א באלהים להפכו לרחמים ועל ידי תשובת הצדיקים מהפכים הדין לרחמים ועם זה לא נאבד וזהו אומרו יתעשת האלהים בה"א לרמוז למה שפירשנו ודוק.

ויפול הגורל על יונה אפשר לפרש שהגורל מעצמו עלה ונפל עליו כדרך שעלה בחלוק הארץ מעצמו כמו שדרשו ז"ל כי מלפני ה' הוא בורח כי הגיד להם יש להבין היכן הגיד להם ויש לומר שרמז להם שהיה בורח מלפני ה' במה שאמר להם ואת ה' אלהי השמים אני ירא דקשה דהוה ליה למימר ואת אלהי השמים והארץ אני ירא אמנם אמר אלהי השמים לרמז שהיה בורח לחוצה לארץ ששם הוא אלהי השמים משום שאינו משרה שכינתו בח"ל לז"א ואת אלהי השמים אני ירא הכונה בעון שבאתי במקום שהוא אלהי השמים מסבת זה אני ירא והוא בדרך שפרשו המפרשים ז"ל גבי שבועת אברהם לאליעזר כששלחו לרבקה שבתחילת השבועה אמר לו ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני גו' והזכיר כאן אלהי השמים ואלהי הארץ בהיות מדבר בענין ארץ ישראל באומרו אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו שהוא ארץ ישראל ובהיות היא ארץ ישראל הוא אלהי השמים וגם אלהי הארץ שא"י נפל לחלקו אמנם למטה אינו מזכיר ואלהי הארץ אלא אמר ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי בהיות שמדבר בחרן רצוני לומר שמדבר על מה שעבר עמו בחרן שהיא ח"ל ושם אינו משרה שכינתו והוא אלהי השמים שאינו משרה שם שכינתו:

עוד י"ל שרמז להם שהיה בורח במה שאמר ויתן שכרה וירד בה לבא עמהם תרשישה מלפני ה' וכבר דרשו ז"ל שנתן שכר כל הספינה וכונת הפ' ויתן שכרה שכר כל הספינה לבא עמהם תרשישה ונתן להם טעם על השכר הזה שהיה מסבת מלפני ה' כלומר שהיה בורח מלפני ה' כדי שלא תשרה עליו נבואתו לכן אמר כאן כי מלפני ה' הוא בורח כי הגיד להם כלו' במה שאמר להם מלפני ה' משם הגיד להם שהוא בורח וזהו אומרו כי מלפני ה' הוא בורח כי מלפני ה' האמור לעיל שאמר לבא עמהם תרשישה משם הגיד להם שהוא בורח ודוק:

שאוני והטלוני אל הים גו' אמר שאוני כלומר שלא תשליכו לי מיד אלא מעט מעט תחילה עד ארכבותי והחזירוני אצלכם אם חוזר הים מזעפו מוטב ואם לאו תשליכוני עד צוארי אם חוזר מוטב כו' וזהו אומרו שאוני והטלוני כמו שדרשו ז"ל שהעלוהו אותו מעט מעט.

בהתעטף עלי נפשי אל ה' זכרתי גו' משמרים הבלי שוא חסדם יעזובו גו' ואני בקול תודה אזבחה לך כו' נראה לפ' בהיות שצריך האדם להקדים תפלה לצרה ויונה לא כן עשה אלא אחר שבא עליו הצרה התפלל ולא היה ראוי שיענהו לכן סידר דברים לפני המקום שיענה לו אע"פ שלא הקדים להתפלל קודם הצרה ואמר בהתעטף עלי נפשי שהוא אזר הצרה אל ה זכרתי ואם כן איני ראוי שיענה לי ה' אמנם בעבור ב' סיבות שגרמתי ראוי שיענה לי סיבה ראשונה שראוי שתבא אליך תפילתי בעבור היותי אל היכל קדשך כאומרם ז"ל שהדג הביאו והעמידו בה כל ה' שבים כו' ואם כן בהיותי שם ראוי שיתכפר לי עוני כדרך הנכנס בירושלים שמתכפר כדכתיב וכפר אדמתו עמו סבה ב' בעבור שגרמתי שנתגיירו כל אנשי הספינה וזהו אומרו משמרים הבלי שוא חסדם יעזובו חסדם מלשון חסד הוא חסדם שהוא ע"ז יעזובו סבה ג' שאני בקול תודה אזבחה לך אשר נדרתי אשלמה כדחז"ל שנדר לעלות ללויתן לצדיקים לעתיד לבא ואם תאמר שזה אינו נוגע להקב"ה כלום לזה אמר ישועתה לה' שאז יהיה גם ישועה לה' לפי שעתה עמו אנכי בצרה

ועתה נבא לביאור המאמר בפתח שער הדרוש אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן גדולה תשובה שמארכת ימיו ושנותיו של אדם שנאמר חיו יחיה כו' וקשה שכל המצות מאריכים ימיו של אדם כאומרם ז"ל גילה הקב"ה שכר ב' מצות קלה שבקלות וחמורה שבחמורות ושכרם אריכות ימים בכיבוד אב ואם כתיב והארכת ימים ובשילוח הקן כתיב והארכת ימים הרי שגם כל המצות מאריכים ימיו של אדם ואיך אמר גדולה תשובה שמארכת ימיו ושנותיו של אדם שנראה שדוקא התשובה מארכת ימיו של אדם ולא שאר המצות והרב בעל בינה לעתים פירש שמן הדין היה שהחוטא ימות מיד אלא שהקב"ה חס עליו והניחו אולי יחזור בתשובה ונמצא שהתשובה מארכת ימיו של אדם שבעבור היות התשובה בעולם מניחים לזה בעולם ואינו מת אולי יחזור ע"כ:

אמנם נ"ל לפ' במאמרם ז"ל ביומא דפ"ו גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה וכיון דאתא לידן יש לדקדק דהוה ליה למימר גדולה תשובה שמביא את הגאולה מאי שמקרבת אמנם יובן בדחז"ל אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף עוד נקדים שידוע שהקב"ה חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח ומחזיר הנשמות בזה העולם לתקנם ונמצא עם זה שנשמת האדם רשע מונע מלהוציא נשמה שבגוף משום שבמקום נשמתו החוזרת לזה העולם היה יכול הקב"ה לשלוח נשמה שבגוף אבל אם חוזר בתשובה וימות זכאי במקום נשמתו שולח נשמה אחרת משום שהוא מת צדיק ואין צורך להביאו לזה העולם פעם אחרת ולזה אמר גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה שבעבור שמת זכאי גורם להוצאת נשמות שבגו' ומקרבת הגאולה ובזה נבא לעניינינו שבהיות התשובה מקרבת הגאולה נמצא שגם מארכת ימיו ושנותיו של אדם משום שאז והנער בן מאה שנה ימות ולזה אמר גדולה תשובה שמארכת ימיו ושנותיו של אדם:

גם ראוי לדקדק דהול"ל גדולה תשובה שמארכת ימיו של אדם מהו הכפל באומרו ימיו ושנותיו ומה שנראה מן הפשט שהכונה לומר שמשלים שנותיו שנים של ימים כדרך שדרשו יודע ה' ימי תמימים שהקב"ה יושב ומשלים ימיו ושנותיו של צדיק מיום ליום כו' שיהיו שנים שנותיו של ימים תמימים כו' אמנם נוכל לומר במאמרם ז"ל במסכת שבת בסוף פ' שואל תנן התם ר' אליעזר אומר שוב יום א' לפני מיתתך שאלו תלמידיו את ר' אליעזר וכי אדם יודע באיזה יום ימות א"ל וכ"ש שישוב היום שמא ימות למחר ע"כ באופן שהשב בתשובה כל יום ויום שעובר עליו נראה לו הוספה משום שהוא היה סובר שמחר ימות ואינו בעולם ולזה אמר גדולה תשובה יש בתשובה זאת הסגולה שמארכת ימיו של אדם שבשובו יש לו אריכות ימים שכל יום נראה לו מחודש מאחר שהוא הזמין עצמו למות באותו יום וכיון שעומד בתשובה שישוב היום שמא ימות למחר הקב"ה מוסיף או משלים שניו ולרמוז לזה אמר ימיו ושנותיו אמנם הרשע שאינו עושה תשובה אומר בלבו ימי שנותינו ע' שנה ועדיין יש לי זמן בעולם ובפתע פתאום ימות ונעקר מן העולם ועם זה יובן פ' במשלי סימן יו"ד יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה כלומר מי שהוא בעל תשובה או ירא ה' מאחר ששב היום שמא ימות למחר תוסיף ימים משום שמחר בא ולא מת נמצא הרויח אותו יום אמנם גבי רשעים נקט שנים ושנות רשעים תקצורנה משום שהם עושים מספר על השנים באומרם ימי שנותינו ע' שנה ועדיין יש להם שנים להיות בעולם ובפתע פתאום מתים ונעקרים מן העולם קודם זמנם משום שכיון שרואה הקב"ה שאין תקוה מהם שישובו יקצר שניו ומוסיף אותם השנים על הצדיקים:

עוד יש לדקדק בענין המאמר גדולה תשובה שמארכת ימיו ושנותיו אמנם יובן בדחז"ל יבמות ד"ן ע"א גבי חזקיה תנא משלו הוסיפו לו שאותם י"ה שנים חסרו לו מימיו שהיו קצובים לו מקודם וכיון שקבל לישא אשה הוסיפו לו שנותיו שחסרו לו ע"כ וזהו מה שרמז כאן גדולה תשובה שמארכת ימיו ושנותיו של אדם כלו' ימיו ושנותיו ממש שאריכות זאת משנותיו שבעבור החטא היו מחסרים ממנו קיצוב ימיו ושנותיו כענין חזקיה וכיון ששב חוזרין חוזרין ומוסיפין לו ימיו ושנותיו שקצרו לו מסבת החטא ודוק וה' ברחמיו יאריך ימינו בטוב ובנעימים בביאת הגואל בב"א נאם הצעיר העומד לשרת ולכהן:

אליהו בכמוהר"ר שלמה אברהם הכהן ז"ל.