מדריך רחובות תל אביב יפו/ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Creative Commons License
Creative Commons Attribution icon
מאמר זה מוגש בכפוף לרשיון CC by,
המתיר שימוש כללי בכפוף לאזכור שם המחבר.

מחבר: מדריך הרחובות של תל־אביב-יפו, מוגש באדיבות עיריית תל־אביב-יפו.


טאגור, רבינדרנאת 1941-1861[עריכה]

משורר ופילוסוף הודי שהביע אהדה לציונות. כתב בבנגלית ותירגם חלק מיצירתו לאנגלית. כתב גם רומנים ומחזות. ב־ 1913 הוענק לו פרס נובל לספרות. מ־1922 תורגמו רבים מספריו לעברית, ובהם הגנן (תירגם ד' פרישמן*,) מתת אוהב (תירגמה פ' שלו־תורן), גחליליות (תירגם ר' אבינעם). על מתן השם לרחוב הוחלט במלאת מאה שנה להולדתו. טַבְיוֹב, ישראל חיים ([ )1921-1858שביל20( ]) א 1 סופר עברי, מבקר ומתרגם. נולד בבּלֶרָוּס, עבר עם הוריו ללטביה, וכבר בנעוריו כתב ופירסם בכתב העת הלבנון. מ־ 1889 התפרסמו פיליטונים שלו בכתב העת המליץ. כתב סיפורים, מחזות ועוד. חיבר ספרי לימוד – ובהם עדן הילדים, מקראה עם תרגום לארבע (!) שפות; ועוד. הוציא לאור עיתון ילדים יומי עברי מנוקד ראשון בעולם, החבר, שהיה אחר כך לשבועון. עסק במחקרים בתחום הלשון העברית, תירגם ממחזותיו של אוסקר וילד ומספרי דיקנס ומרק טוויין.

טבנקין, יצחק 1971-1887[עריכה]

מראשי תנועת העבודה בארץ־ישראל. נולד ברוסיה, היה ממייסדי מפלגת פועלי ציון ועלה לארץ ב־1911. עבד כפועל חקלאי, היה ממקימי אחדות העבודה וההסתדרות הכללית (ב־1920) ומנהיג הקיבוץ המאוחד במשך עשרות שנים. התנגד להצעת החלוקה של ארץ־ישראל מ־1937 ועם זאת לחם בתוך מפלגות הפועלים נגד כל פשרה עם ז'בוטינסקי והרוויזיוניסטים. היה ממקימי מפא"י, אחדות העבודה, מפ"ם, המערך ומפלגת העבודה – וגם מיוזמי הפרישה ממפ"ם בשאלת האמון כלפי ברית־המועצות ב־1954. כמתנגד לנסיגה משטחי הגולן, יהודה ושומרון וסיני אחרי מלחמת ששת הימים היה מראשי התנועה לארץ־ישראל השלמה. מכתביו המדינה העברית והדרך אליה והחברה הקיבוצית.

טבריה[עריכה]

עיר בגליל התחתון לחוף הכנרת. בימי בית ראשון היתה כאן העיר רקת, בנחלתו של נפתלי. ואילו במאה ה־1 לספירה טבריה הוקמה עיר בסגנון רומי שנקראה על שם הקיסר הרומי טיבריוס. לאחר החורבן היתה למרכז לימוד תורה, הסנהדרין עבר אליה מציפורי, ונחתם בה התלמוד הירושלמי. במאה ה־ 18 התיישבו בה עולים חסידים. נחשבת לאחת מארבע ערי הקודש – שלוש האחרות הן ירושלים*, חברון* וצפת*. לפי המסורת קבורים בה רבן יוחנן בן זכאי*, הרמב"ם*, רבי מאיר בעל הנס* ואחרים.

טברסקי, נחום 1953-1884[עריכה]

ממנהיגי תנועת הפועלים בארץ־ישראל, ומחלוצי המו"לות העברית בארץ. נולד באוקראינה, עלה לארץ ב־1905, היה ממייסדי מפלגת הפועל הצעיר ומנהל העיתון שהוציאה לאור. זמן־מה ניהל את חוות בן שמן. היה מנהל ההוצאה לאור "שטיבל" בארץ, המייסד של הוצאת "טברסקי" (ב־ 1941) ויו"ר התאחדות המו"לים. ב־1926-1924 היה חבר מועצת עיריית תל־אביב, וכמנהל מחלקת הכספים בעירייה יזם ורכש קרקעות בצפון תל־אביב.

טבת[עריכה]

החודש הרביעי בלוח העברי, והעשירי בלוח הקדום המתחיל בניסן. אורכו תמיד 29 יום. מוצא השם בבלי,טֶבּיטוּ. מזלו - גדי. אין בו חגים, אך בעשרה בו חל יום צום: זה היום שבו הטיל נבוכדנאצר מצור על ירושלים. ביום זה בשנת תרל"ג־ 1873 נולד ח"נ ביאליק*.

טהון, יהושע 1936-1870[עריכה]

רב, סופר ומנהיג ציוני בגליציה. נולד בלבוב, למד באוניברסיטת ברלין והיה מראשוני הנוהים אחר הרצל*. היה פעיל בתנועה הציונית מאז הקונגרס* הראשון, ונציג היהודים בסיים, בית הנבחרים של פולין. על שמו הקיבוץ בית יהושע שהוקם מדרום לנתניה ב־1938 במסגרת יישובי חומה ומגדל*, והפך למושב ב־1950.

ט"ו[עריכה]

בשיטת הספירה לפי האלף־בית העברי 15 –.

טוביה הרופא[עריכה]

כינויו של טוביה בן משה הכהן (1729-1652), שהיה רופאו של השולטן אחמת ה־3 בתורכיה העות'מנית. נולד במץ, למד רפואה, הוסמך בפדובה, איטליה, ב־1683 ושימש כרופא בפולין, עבר לאיסטנבול והיה שם לרופא החצר, וב־ 1714 עלה לארץ־ישראל ועשה את שנותיו האחרונות בירושלים. ספרו, מעשה טוביה, ראה אור בונציה ב־1707. הוא דן לא רק ברפואה, אלא גם באסטרונומיה, טבע ופילוסופיה. טברסקי, נחום

טובים, עמנואל 1950-1897[עריכה]

מראשי התאחדות בעלי התעשייה וממייסדי הבנק לתעשייה. נולד ברוסיה, למד הנדסת מכונות והיה פעיל בתנועה הציונית. היה מדריך לספנות בצי הרוסי ב־1922-1917. עלה לארץ־ישראל ב־1922 ולימד בטכניון. עבר לתל־אביב וניהל בה את בית החרושת סיליקט עד 1935; אז רכש את המפעל והעבירו לראשון לציון. מיוזמי הקמתה של התאחדות בעלי התעשייה, חבר הנהלת הבנק לתעשייה, ממייסדי "זבולון"*.

טולוז[עריכה]

עיר תאומה לתל־אביב מאז שנת 1963. נמצאת בדרום צרפת, על גדות נהר גרון, ובצומת דרכים מהאוקינוס האטלנטי לים התיכון. יהודים ישבו בה מאז המאה ה־8 לספירה, גורשו ממנה ב־1306 ונוצרים קיצוניים ערכו טבח בנותרים. אחרי השואה התחדשה בה קהילה בת אלפי יהודים.

טולידאנו, יעקב משה, הרב 1960-1880[עריכה]

רב ראשי לתל־אביב-יפו ושר הדתות. נולד בטבריה, הוסמך לרבנות והיה מעורה בענייני ציבור. הקים בית־ספר עברי בפקיעין, בתמיכת חובבי ציון, והיה מהיהודים המעטים שהוסיפו להיאחז בפקיעין. במלחמת העולם הראשונה גירשו אותו התורכים עם מאות מתושבי טבריה נתיני צרפת לאי קורסיקה. לאחר מכן שימש ברבנות בטנג'יר ובמצרים. ב־1942 נבחר לרב הראשי הספרדי לתל־אביב. מ־ 1958 ועד מותו כיהן כשר הדתות.

טולקובסקי, שמואל 1965-1886[עריכה]

פרדסן, היסטוריון וממטפחי הימאות. נולד בבלגיה, ועם תום לימודיו היה מהנדס חקלאי. עלה לארץ־ישראל ב־1911. היה בעליו של פרדס, ייסד חברה לייצוא הדרים ועמד בראשה ב־1934-1924, היה יו"ר ועדת המטעים הממשלתית וכן חבר בוועדות שעניינן נמלים, הדרים ושיווק חקלאי. כן היה חבר מועצת עיריית תל־אביב ויו"ר ועדת בניין ערים בה, חבר מרכז ההגנה מטעם החוגים האזרחיים, ועוד. עם קום המדינה היה ציר ישראל בשווייץ. כתב מחקרים בתולדות ארץ ישראל ביניהם על תולדות יפו (באנגלית, 1924, ובעברית, 1926), וכן על תולדות פרי ההדר והספנות היהודית.

טוסקניני, ארטורו 1957-1867[עריכה]

מגדולי המנצחים על תזמורת סימפונית. נולד באיטליה, למד נגינה בצ'לו והחל לנצח בשנת 1886. ניצח על תזמורת בטורינו, וב־1898 היה למנצח על האופרה לה סקלה במילנו. טוסקניני, ארטורו ב־1929, בעלות המשטר הפשיסטי של מוסוליני לשלטון בארצו, היגר לארצות־הברית ונחשב שם לגדול המנצחים בזמנו (תזמורת CדֵN הוקמה בשבילו ב־1937 והוא ניצח עליה כ־15 שנים). ב־1936 פנה אליו הוברמן* וביקש שיביע תמיכה בתזמורת שהקים בארץ ממוסיקאים פליטי הנאצים; במקום לצרף את חתימתו לזו של מוסיקאים אחרים בעולם, בא טוסקניני לארץ וניצח על קונצרט הבכורה של התזמורת הארצישראלית – היום הפילהרמונית – באולם יריד המזרח בתל־אביב. שנתיים לאחר מכן הוענקה לו אזרחות כבוד של תל־אביב על תרומתו לביסוס מעמדה של התזמורת.

טור מלכא[עריכה]

שם אחר להרי יהודה. מילולית, הר המלך בארמית. מקומות רבים בהרים אלה שימשו מסתור ללוחמיו של בר כוכבא*, והכנסייה בפסגת הר הצופים מכונה כך. המשורר אורי צבי גרינברג* כינה את עצמו בשיריו טור מלכא, ובשם זה נודעה אשתו, המשוררת עליזה טור מלכא. הרחוב יוצא מגן באותו שם הנמצא בראש גבעה המשקיפה על סביבתה, ומכאן שמו.

טורטשינר, נחום 1948-1885[עריכה]

חבר הוועד הפועל הציוני. נולד בגליציה, והיגר לארצות־ הברית. נפטר בדרכו חזרה מביקור בארץ־ישראל.

טורי זהב[עריכה]

שם הספר שחיבר ר' דוד בן שמואל הלוי (1667-1586), מגדולי הפוסקים האחרונים, שנולד ופעל בפולין, הקים בית מדרש בקרקוב. הספר הוא פירוש לספרו הגדול של רבי יוסף קארו*, שולחן ערוך.

טוּרקוב, (שלמה זלמן) זיגמונד 1970-1896[עריכה]

שחקן ובמאי. נולד בווארשה, שיחק בפולנית וביידיש. היגר לארגנטינה ולברזיל, ביקר בישראל ב־1949 וביים בתיאטרון הקאמרי בתל־אביב. ב־1952 חזר לארץ. הקים עם מאיר ינאי את "תיאטרון זוטא", להקה שהופיעה ברחבי הארץ כעשר שנים והציגה בעיקר מחזות ישראליים מקוריים.

טיומקין, זאב (ולדימיר) 1927-1861[עריכה]

מראשוני חובבי ציון* ברוסיה. היה בן למשפחה מתבוללת, למד הנדסה בפטרסבורג והיה פעיל בתנועה המהפכנית הרוסית; בעקבות הפרעות ב־1881 הצטרף לחובבי ציון* ויצא בשליחותם לארץ־ישראל ב־1891 בגל השני של העלייה הראשונה שנקרא לימים בשמו. היה יו"ר הוועד של חובבי טור מלכא ציון ביפו אך נאלץ לחזור לרוסיה. היה חבר הוועד הפועל הציוני, מראשי המתנגדים לתכנית אוגנדה. הצטרף לתנועה הרוויזיוניסטית של ז'בוטינסקי*.

טייב יצחק, הרב (1830-1744)[עריכה]

פרשן, פוסק ומקובל. מרבניה של יהדות תוניסיה. חיבורו החשוב הוא ערך השולחן, חידושים ופסקי הלכה על ארבעת חלקיו של שולחן ערוך* לרבי יוסף קארו*.

טייגר היל[עריכה]

שמה של ספינת מעפילים, שעל סיפונה היו יותר מ־1,400 נפש. הספינה הגיעה לחוף תל־אביב ביום שבו פרצה מלחמת העולם השנייה, 1 בספטמבר 1939. חלק מהמעפילים קפצו ממנה למים הרדודים ונאספו לבתיהם של תושבי תל־אביב; האחרים נעצרו בידי הבריטים ושוחררו לאחר זמן קצר.

טיילת להט[עריכה]

טיילת היא רחבה או מדרכה סלולה להולכי רגל לאורך החוף. זו של תל־אביב, המשתרעת ממערב לרציף הרברט סמואל*, נקראה לכבוד מי שעשה רבות להעניק לה את חזותה: שלמה (צ'יץ') להט (נולד ב־1927), אלוף בצה"ל וראש העיר תל־אביב-יפו בשנים 1993-1974. להט נולד בגרמניה, עלה לארץ־ישראל ב־1933 והצטרף להגנה. במלחמת העצמאות היה מפקד פלוגה בחטיבת גבעתי*. במהלך שירותו למד משפטים באוניברסיטה העברית. היה מפקד חטיבת שריון, מושל ירושלים המזרחית אחרי מלחמת ששת הימים*, מפקד הכוחות המשוריינים בסיני במלחמת ההתשה וראש אגף כוח האדם במטכ"ל. לאחר פרישתו מצה"ל היה לראש העיר השמיני של תל־אביב, שימש בתפקידו 20 שנה והטביע את חותמו על העיר כמעט בכל תחום בהעמידו את טובת העיר מעל כל שיקול אחר. בתקופת כהונתו נסללה הטיילת ורוצפה מחדש בתכנון מפורט שהפך אותה למוקד משיכה בעיר. ב־1997 הוענקה לו אזרחות כבוד של העיר שבראשה עמד עשרים שנה.

טירת צבי[עריכה]

קיבוץ דתי בעמק בית שאן, סמוך לעיר בשם זה. הוקם ב־ 1937 במסגרת חומה ומגדל. נקרא על שמו של הרב צבי הירש קלישר*. כנופיות ערביות תקפו את הקיבוץ הדתי ב־1938, ושוב תקף אותו צבא ההצלה של קאוקג'י עשר שנים לאחר מכן, במלחמת העצמאות; מגיני הקיבוץ הדפו את ההתקפות.

טלמון[עריכה]

משפחה שחייתה בירושלים בימי שיבת ציון: "בני השוערים, בני שלום, בני אטד, בני טלמון, בני עקוב, בני חטיטא, בני טלמון שובי, הכול מאה שלושים ותשעה" (עזרא, ב). השם ניתן לרחוב בשכונת התקווה באמצע שנות ה־50, כשהוחלט על שלב מעבר בין האות שציינה את הרחובות לבין שם שיינתן להם מאוחר יותר. (היום נקרא בשם זה יישוב קהילתי בדרום השומרון, מצפון־מזרח לצומת בית חורון, שהוקם ב־1989.)

טרומפלדור, יוסף 1920-1880[עריכה]

מראשי הפועלים אנשי העלייה השנייה, מהוגי רעיון הגדודים העבריים והחלוץ*. נולד בקווקז, התגייס לצבא רוסיה ב־1902 והשתתף במלחמה עם יפן שבה נקטעה ידו השמאלית. עלה לארץ־ישראל ב־1912, עבד במגדל ובדגניה*. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה גורש למצרים. היה מיוזמי גדוד נהגי הפרדות, לוחמי גליפולי*, שעליו פיקד פטרסון* ומונה לסגנו. חזר לרוסיה, אירגן את ההגנה העצמית בפטרסבורג והיה ממייסדי הסתדרות החלוץ. חזר ארצה ב־ 1919 ועמד בראש ההגנה על תל חי. נהרג בהתקפה הערבית עליה באדר התר"פ־1920. על קברו והקברים של שבעת מגיני תל חי האחרים הוצבה מצבת הזיכרון שפיסל אברהם מלניקוב, האריה השואג. על שמו תנועת בית"ר (ברית יוסף תרומפלדור), גדוד העבודה שסלל כבישים ועוד בשנות ה־20 והקיבוץ תל יוסף בעמק יזרעאל שהקימו אנשי הגדוד ב־ 1921. ברחוב זה הכניסה לבית העלמין הישן של תל־אביב, שבו נטמנו ראשוני תל־אביב ואחרים – למשל, המשוררים ביאליק* וטשרניחובסקי*, ראשוני נווה צדק שלוש*, מטלון* ומויאל, אישים כדיזנגוף* וגולומב* ואחרים.

טריטש, דוד 1935-1870[עריכה]

סופר, כלכלן וחוקר מגמות ההגירה של יהודים. נולד בגרמניה, היה פעיל בתנועה הציונית – מתומכי התכנית ליישב יהודים באל עריש ובקפריסין; ההתיישבות קדמה בעיניו לפעילות המדינית. עלה לארץ־ישראל ב־1933 והיה ממייסדי רמות השבים (היום ליד הוד השרון).

טרפון [רבי טרפון[עריכה]

תנא בן הדור השני, כנראה מתלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי. מורו של רבי עקיבא. מפיו נמסר "היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים והשכר הַרְבּהֵ ובעל הבית דוחק" (מסכת אבות, ב), שנוהגים לפרש על לימוד התורה.

טשרנא, שלום יונה, ד"ר 1932-1878[עריכה]

מורה ומחנך, מחברם של ספרי לימוד. נולד בוילנה, למד כימיה ופילוסופיה באוניברסיטת ברלין וחזר לרוסיה. לימד בקורסים למורים (שניהל אהרן כהנשטם [ראו] ידידו), הקים גימנסיה עברית בחארקוב ב־1914, סמינר למורים בקובנה ב־1917 ועוד. כתב על תולדות החינוך ועל אופן ההוראה של היסטוריה, גיאוגרפיה ועוד. טרומפלדור, יוסף

טשרניחובסקי, שאול, ד"ר 1943-1875[עריכה]

מגדולי המשוררים העבריים, שעסק רבות גם בתרגום. נולד ברוסיה, ושיריו הראשונים נדפסו ב־1892. למד רפואה בגרמניה ובשווייץ וב־1905 הוענק לו תואר ד"ר. עבד כרופא כפרי, ובמלחמת העולם הראשונה היה רופא צבאי. חי בברלין מ־1922, והתפרנס שם מתרגום ועריכה. ב־1931 עלה לארץ־ישראל וישב בירושלים, וב־1934 השתקע בתל־אביב ועבד כרופא ילדים בבתי הספר העירוניים. שנה אחר כך, בהיותו בן 60, הוענקה לו אזרחות כבוד של תל־אביב. כתב בלדות ופואמות, אידיליות ושירי מולדת. ביקש למזג את תרבות היהדות ותרבות העולם. תירגם מהספרות הקדומה (עלילות גלגמש, הומרוס) והחדשה (לונגפלו, גיתה). שם הרחוב נקבע במלאת ארבע שנים למותו. על שמו פרס לתרגום מטעם עיריית תל־אביב.