מדריך רחובות תל אביב יפו/הקדמה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Creative Commons License
Creative Commons Attribution icon
מאמר זה מוגש בכפוף לרשיון CC by,
המתיר שימוש כללי בכפוף לאזכור שם המחבר.

מחבר: מדריך הרחובות של תל־אביב-יפו, מוגש באדיבות עיריית תל־אביב-יפו.


יחיעם פדן / תל־אביב-יפו • מדריך הרחובות[עריכה]

Emblem of Tel Aviv.svg

שמה של תל־אביב הינו תרגום חופשי של העיתונאי נחום סוקולוב לשם אלטנוילנד ספרו של בנימין זאב הרצל. השם תל־אביב מופיע בספר יחזקאל פרק ג' פסוק ט"ו. השם יפו, על פי האגדה התלמודית, נלקח מהשם יפת, או כדימוי למילת יופי. הסיסמא "עוד אבנך ונבנית" לקוחה מספר ירמיהו פרק ל"א פסוק ג'. שבעת הכוכבים מסמלים את חזונו של הרצל לשבע שעות עבודה ביום, שהיו מספר שעות העבודה גם בעיריית תלאביב-יפו לפני המעבר לשבוע עבודה בן חמישה ימים. המגדלור – מגדלור החופים המנחה את ספינות העולים אל נמל תל־אביב.



תל־אביב-יפו


מדריך הרחובות


כתב וערך: יחיעם פדן

מהדורה שנייה מעודכנת

תשס"ה – 2005

A Guide to Tel Aviv Yafo Streets
Yehiam Padan
ועדת ההיגוי
עו"ד מרים (מיקי) מזר – יו"ר
יוסף אלקוני
פרופ' גדעון ביגר
פנחס בן־שחר
לידיה דוידוב
אליהו הכהן
מרדכי הרה
שמואל וילוז'ני
מושית לוסטיג־רייויט
שאול סלומקה
ד"ר מיכאל פדידה
יחיעם פדן
הלל פרטוק
גבריאל צפרוני
חיים קארו
אנינה קפלן
ציונה רז

הפקה: יוסף אלקוני
תחקיר: נֹעה אַיֶּלֶת־חֵן פדן

עיצוב העטיפה: צביקה זליקוביץ
התצלומים על העטיפה: אלבטרוס, צילום אוויר בע"מ

מפות: מפה – מיפוי והוצאה לאור
תצלומי הצבע: אלבטרוס צילום אוויר בע"מ, אלעד גונן,
איתמר גרינברג, רפי דלויה, ישראל סאן בע"מ, קובי קנטור,
צלמי עיריית תל־אביב-יפו

תשס"ה – 2005
הספר הוא נחלת הכלל

הוצאת עיריית תל־אביב-יפו – מחלקת אירועים ולשכת הדובר

דברי ראש העיר[עריכה]

תושבים יקרים,

מדריך הרחובות של תל־אביב-יפו הוא בעצם ספר היסטוריה. שמות הרחובות הם ציוני דרך במסע אל ימים רחוקים, ואל אנשים שהגדירו אותנו כאומה ושעיצבו את פניה של המדינה.

בשעה שאתם צועדים להנאתכם בעיר, מומלץ לקחת פסק זמן מעיסוקי היום־יום ולהרהר בשמות אותם אנשים שחייהם השפיעו ועדיין משפיעים על חיינו כאן. כל צומת רחובות הוא מקור למפגש דמיוני היכול להפוך בנקל לרומן ספרותי. חישבו על המפגש ההיסטורי בצומת שלמה המלך ודוד בן גוריון. ראש הממשלה הראשון של ישראל פוגש את החכם מכל אדם ומקבל ממנו עצות למדינה שבדרך.

דמיינו את מפגש הפסגה האנגלי בין הגנרל אלנבי למלך ג'ורג', או את הפגישה בין ראש העיר העברית הראשונה מאיר דיזנגוף למחיה השפה העברית אליעזר בן יהודה. וכשמצד אחד ניצב רוויזיוניסט ומנגד ניצב מפא"יניק, אפשר להבין מדוע ז'בוטינסקי וארלוזוֹרוב הם רחובות מקבילים שאינם נפגשים.

אין לי ספק שהמדריך והמפות המצורפות אליו הם אוצר בלום של ידע לתלמידים ולבני נוער, וכן גם לציבור הרחב היכול למצוא בהם עניין ולשאוב מהם ידע לצד שימושיות יום־יומית.

תל־אביב-יפו מזמינה אתכם לטיול בזמן. אפשר להצטרף אל המסע בכל שעה ובלי הכנות מוקדמות, פשוט לצאת מן הבית ולהתחיל לצעוד. עשו זאת ותגלו מחדש את היופי והחן הטמונים בעירנו.

שלכם,
רון חולדאי
ראש עיריית תל־אביב-יפו


תל־אביב – "העיר הלבנה"[עריכה]

ביולי 2003 הצטרפה תל־אביב לרשימה המצומצמת של שבעה אתרים מודרניים ברחבי העולם הנחשבים ל"אתרי המורשת העולמית". ההחלטה על כך התקבלה במועצת אונסק"ו, ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם, שאחד ממפעליו הוא שימור אותם אתרים הראויים לשימור בזכות חשיבותם למורשת הכלל אנושית. ההכרזה על המרקם העירוני ההיסטורי הייחודי של תל־אביב, "העיר הלבנה", כאתר לשימור היא הכרה של העולם באיכויות האדריכלות העירונית שצמחה בתל־אביב על בתיה, שדרותיה וכיכרותיה.

לציון ההכרזה נוסף סמל חדש לעיר, סמל "העיר הלבנה", שנוצר בהשראת סגנון הבנייה שהיה מקובל בתל־אביב בשנות השלושים של המאה העשרים והמכונה "באוהאוס" – על שם בית ספר ידוע לאדריכלות. סגנון זה מתאפיין בזוויות ישרות ובקווים ישרים, במרפסות ובמשחקי אור וצל.

בסמל, שילוב של בנייה עם התנועה הרכה של החול והים הארצישראליים לחופי תל־אביב.

בפתח המדריך[עריכה]

לאחר עשרים שנות כהונה במועצת העיר תל־אביב-יפו נפלה בחלקי הזכות לעמוד בראש ועדת השמות וההנצחה העירונית, הנושאת באחריות כבדה: בחירת האישים והאירועים ושיבוצם הראוי ברחובות ובאתרים שבעיר. פסיפס השמות של תל־אביב-יפו משקף גלריה מפוארת של אישים ומאורעות שהטביעו את חותמם על ההיסטוריה של ארצנו ועל התחייה הלאומית של עמנו, ותרמו להתפתחותה של עירנו בתשעים ושש שנותיה. אפילו עיון חפוז במפת העיר חושף את טביעת אצבעותיהם של מי שהיו מופקדים על ההנצחה מאז הוועד הראשון של אחוזת בית, ואת מאפייני החלטות ההנצחה בכל תקופה ותקופה.

לטעמי, יש לנתב את ההנצחה להדגשת חלקם של אישים בולטים בתחומי התרבות, האמנות והמדע, כמו גם של מנהיגים לאומיים, ולתת בדרך זו ביטוי של כבוד והערכה לאלה שעיצבו את פני החברה בעירנו ובארצנו והעשירו אותה.

דווקא לאחר הופעתו של מדריך הרחובות תל־אביב-יפו התברר לנו כי תושבי העיר, ובוודאי הבאים בשעריה, יודעים מעט מדי על האישים והאירועים המונצחים בשמות הרחובות. מאז הוספנו מעט בשילוט, אלא שאין השלטים יכולים להכיל את כל המידע המתפרסם בספר. יתר על כן, המהדורה הראשונה של הספר אזלה, וכמו כן נוספו עוד עשרות רחובות בכרך הגדול, וכך התעורר הצורך בהדפסה של מהדורה שנייה, מתוקנת, מורחבת ומעודכנת, שתספק תשובות לרבים מתושבי העיר שלא ידעו מה מקור השם של הרחוב שבו הם גרים.

כמו במהדורה הראשונה, גם על הכנת המהדורה החדשה שקדה ועדת היגוי מיוחדת, שהסתייעה במומחים. כאן המקום להודות לקוראים הרבים אשר הציפו אותנו במכתבים והעירו הערות מועילות שסייעו לעושים במלאכה להוציא מתחת ידם את המהדורה המתוקנת.

לסיום רצוני להביע תקווה כי המהדורה המעודכנת של מדריך הרחובות תשמש כלי עזר חשוב להעשרת הידע של צעירים ומבוגרים ולהכרת תולדותיו של הכרך הגדול במדינה.

עו"ד חביבה אבי־גיא
חברת מועצת העירייה
ויו"ר ועדת השמות והההנצחה
אוגוסט 2005

תל־אביב-יפו[עריכה]

ביום אביבי מעונן, כ' בניסן ה'תרס"ט (11 באפריל 1909), התאספו על החולות שמצפון ליפו עשרות חבריה הנרגשים של "אחוזת בית" שבאו כדי להשתתף בהגרלת המגרשים לעיר הגנים העתידה לקום ממש כאן. לראשונה דיברו מתיישבים יהודים על הקמתה של עיר עברית – לא שכונה הנסמכת אל עיר כנווה־צדק וכשכונות שהוקמו מחוץ לחומות ירושלים, אף לא מושבה חקלאית כפתח תקוה או גדרה. את מייסדי העיר מילאה תחושת שליחות, הם היו חלוצים אמיתיים בעלי חזון ואמונה. עם זאת בראשית דרכה, ב־1910, היתה עיר הגנים שכונה בלבד, ובה שישה רחובות וחמש מאות וחמישים תושבים. זאת ועוד, שנים מעטות אחר כך הפכה לשכונת רפאים, כשפינו התורכים אלפים מתושבי יפו ואת מאות תושבי תל־אביב בהתקרב שאון התותחים של הצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה.

עם התבססותו של השלטון הבריטי הלכה וגדלה העיר העברית הראשונה. נספחו לה שכונות שקמו לפניה וכן שכונות שניבנו בשנים הראשונות של המאה העשרים.

ב־1921 הוכרזה תל־אביב כמועצה עירונית, וב־1934 קיבלה מעמד של עיר, ונותקו שרידי התלות שלה בעיר יפו, הזוקפת לזכותה אלפי שנות היסטוריה. באותן שנים היתה תל־אביב למרכז העסקים של היישוב היהודי ולמרכז התרבותי: הוקמו בה תיאטרונים, גלריות, מוזיאון לאמנות ראשון בארץ, האופרה הראשונה, הוקמה בה התזמורת הפילהרמונית, וגם רוב מערכות העיתונים ישבו בה. להקמתה של העיר העברית הראשונה נודעה חשיבות ציונית אשר השפיעה על ארץ ישראל כולה.

אחרי מלחמת העצמאות נפלה החלטה לספח לתל־אביב שכונות שקמו סמוך אליה ולאחד אותה עם יפו, ומאז – זה יותר מחמישים שנה – נקראת העיר הגדולה בישראל בשם תל־אביב-יפו. העירייה פועלת רבות להבלטת ייחודה של יפו ומשקיעה רבות בפיתוח התשתיות, בשיקום שטח הנמל, בפרוייקטים לדיור, בקידום החינוך והרווחה ובפיתוח התיירות. צריחי המסגדים והכנסיות של יפו משמשים תפאורה לתל־אביב-יפו המודרנית, שהיא מרכז של כלכלה ועסקים, תרבות ואמנות בארץ. הגם שמשרדי הממשלה הועברו רשמית לירושלים, הוסיפו רבים מהם לפעול גם בה, ובעיקר משרד הביטחון ומטה צה"ל, וכמעט כל השגרירויות יושבות בה. בעיר הוקמה אוניברסיטה גדולה, כמעט כל הוצאות הספרים הגדולות העדיפו אותה, ופועלים בה עשרות בתי קולנוע, אולמות מופעים ותיאטראות. עם השנים השתנו פניה של תל־אביב-יפו, אבל היא מוסיפה להיות העיר הפעילה ביותר בארץ – שמפתיעה כל פעם מחדש, עיר שאין בה רגע דל.

היום משתרעת העיר על פני חמישים ואחד אלף דונם ותושביה (למעלה משלוש מאות וחמישים אלף) מתגוררים בכאלפיים רחובות, שדרות וסמטאות שבהם עובדים, קונים, מבלים ומטיילים עוד מאות אלפי מבקרים מדי יום.

עם הופעת המהדורה הראשונה[עריכה]

לאחר כעשרים שנה של חברוּת במועצת עיריית תל־אביב-יפו, וקרוב לעשור שבו אני מכהנת כיושבת ראש המועצה, אני גאה להגיש לכם את מדריך הרחובות העדכני של העיר תל־אביב-יפו.

במדריך תוכלו למצוא הסברים מלומדים, פרטים וביאורים על מקור שמם של כאלפיים רחובות העיר, מהם ותיקים ומהם חדשים, אחדים מוכרים יותר ואחרים מוכרים פחות.

מדריך הרחובות הוא הלקסיקון הראשון מסוגו בעיר תל־אביב-יפו. איסוף החומר ועבודת התחקיר נמשכו יותר משנתיים. בצד העבודה הרבה, זכה הצוות שעמל על המלאכה, גם להנאה רבה, אם מן הגילויים הרבים שליוו את מהלך העבודה ואם מן העיסוק באנשים ובאירועים שעיצבו את ההיסטוריה היהודית, הציונית והעולמית.

מהיום תוכלו גם אתם, התושבים, לקבל מידע על הדמות או על המאורע שעל שמו נקרא הרחוב שבו אתם גרים.

אני סמוכה ובטוחה כי מדריך זה, המיועד לבני נוער ולמבוגרים, לתושבי העיר ולכל המבקרים בה, ישמש מקור מידע, עניין והנאה, וכי תעשו שימוש רב גם במפת רחובות העיר ובנתונים על עירנו כיום.

אני רוצה להודות לכל העוסקים במלאכה, חבריי הטובים, שהאירו את עינינו ולימדונו את סיפורם של הרחובות, ושהודות לתרומתם זכינו כולנו במדריך זה.

בברכת הנאה צרופה לכולכם,

עו"ד מרים (מיקי) מזר
יו"ר מועצת העירייה
יו"ר ועדת השמות וההנצחה
פברואר 2003

הקדמה[עריכה]

מדריך מלא ומוסמך זה של רחובות תל־אביב-יפו הוא ראשון מסוגו, (קדמו לו מדריכים חלקיים ובלתי רשמיים). כלולים בו שמות כל הרחובות הנזכרים ברישומי העירייה ועל השלטים בפינות הרחובות, השדרות והכיכרות, ולצדם ההסברים לשמות אלה שנותנת ועדת השמות של עיריית תל־אביב-יפו לדורותיה זה יותר מתשעים שנה.

כל צעד חשוב בתולדות העיר מתועד בשמות הרחובות, למן הפריצה מתוך חומות יפו בת אלפי השנים והקמת השכונות הנפרדות, נווה צדק ונווה שלום, עוד לפני שהוקמה עיר נפרדת, ועד ימינו אלה. כשמימשו אנשי אחוזת בית את חלומם והחלו בהקמת הבתים, הוקדשה מחשבה רבה לקביעת שמותיהם של ששת הרחובות הראשונים. משהתרחבה העיר בהדרגה, ניתנו גם השמות לרחובות בשימת לב רבה ובנחת; ולא אחת נעשה מאמץ לרכז רחובות בקבוצות הסובבות סביב נושא אחד. תחילה נקראו הרחובות על שם אבות הציונות (הרצל, אחד העם, לילינבלום), ומאוחר יותר נקראו על שמות אישים מימי השופטים וראשית המלוכה ועד אלה שהטביעו חותמם בעיר ובמדינה. פעמים רבות נימקה ועדת השמות את החלטותיה בביטויים כמו: "השם קשור בתקומת ישראל ובמלחמת העצמאות". במקרים אחרים חסרים נימוקים לשם, וישנם אף מקרים שאין כל תיעוד על הדיונים על מתן השם. לאחר קום המדינה, כשהתאחדו יפו ותל־אביב וכשסופחו אליהן שכונות ופרברים, ובהם שכונת התקווה, החלה עבודתה של ועדת השמות נעשית בקצב קדחתני: היה צורך להוסיף, או להחליף, מאות רבות של שמות, וחלקם – כפי שציינה הוועדה בפרוטוקול שלה – היו זמניים: "בשכונות ובכפרים הנטושים שבתחום תל־אביב הרחובות צרים ולא סלולים, והם עומדים להריסה לפי תכנית בניין־ערים. אין לקבוע שמות־זיכרון קבועים, מפני הכבוד, ויש לקבוע שמות ארעיים לשם הנוחות של התושבים בלבד, שמות שיוחלפו במשך הזמן. הוחלט לקרוא לרחובות אלה שמות עבריים סתמיים, רובם תנ"כיים, לפי סדר א"ב." מקצת השמות האלה הוחלפו ברבות השנים; אבל רבים עודם קיימים, ובצד ההסבר למקורם יש לזכור מדוע ניתנו. מספרי הבתים נקבעו לפי התפתחותה של העיר, מדרום לצפון וממערב למזרח; המספרים הזוגיים ניתנו מימין, והאי־זוגיים – משמאל.

בכתיבת המדריך היו שלבים אחדים. בתוך ים המידע, שחלקו נשען על מסורת מוטעית, היו כמה סלעים שהבטיחו מדרך רגל מוצק, והראשון שבהם – ארכיון העירייה ובו פרוטוקולים והתכתבויות שקדמו לקבלת ההחלטות או שבאו לאחר מכן. בבדיקה ובתיקון הסתייעתי באנשים רבים, ובכללם חברי ועדת ההיגוי ובהם עו"ד מרים (מיקי) מזר, שניהלה את הדיונים בתבונה וידעה לפתור מחלוקות בדרך פשוטה ועניינית; פרופ' גדעון ביגר מאוניברסיטת תל־אביב; פנחס בן־שחר; אליהו הכהן, שהקדיש לי מזמנו פעם אחר פעם; ד"ר מיכאל פדידה שתרם מידענותו העמוקה בתחומים רבים; גבריאל צפרוני הזוכר רבים מהאירועים; אנינה קפלן שסייעה רבות וברוח טובה, וחברי מערכת המדריך. אלה כאלה תרמו מידיעותיהם הרבות ומן ההיכרות הקרובה עם תל־אביב-יפו ורחובותיה. תודה ללידיה דוידוב, מרכזת ועדת השמות וההנצחה, על עזרתה המסורה; למוטי הרה, מנהל מחלקת האירועים, שהיה הכוח המניע בהכנת המדריך; לציונה רז, מנהלת הארכיון ההיסטורי של העירייה, שפתחה לפנינו את כל התיקים והוסיפה כמה פרטים וסימני דרך שהקלו על המלאכה; לנֹעה אילת־חן שנברה בתיקים הללו ושלפה מהם את סודותיהם; למירב כהן, מנהלת מדור קרטוגרפיה במִנהל ההנדסה של העירייה, שעידכנה אותנו בנתונים למפות; ועם המהדורה החדשה – תודה לכל מי שטרחו והעירו, ושבזכותם שיפרנו את ההסברים ודייקנו בהם.

תודה מיוחדת נתונה לכמה מומחים וידענים שהתבקשו להעיר על חלקים מסוימים בכתב היד: שולה וידריך – שגם כתבה את המלל למבנים ולאתרים ההיסטוריים, ד"ר מרדכי נאור, עו"ד צבי (ויקי) פומרוק, יואל רפל, וכן שלמה שבא – שנוסף על הערותיו העשיר אותנו בכמה מן הסיפורים שמאחורי השמות. תודה לבצלאל תדהר, שהעמיד לרשותנו את תשעה־עשר הכרכים של האנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו שכתב אביו, דוד תדהר, ושבה מצאנו מידע רב.

כתיבת המדריך דרשה בדיקות והצלבות, ובסופו של דבר חייבה להכריע בקשר לנתונים שונים שהחוקרים נחלקו בעניינם, כמו שנת לידה או מקום לידה או שנה שבה ראה אור ספר מסוים. למרות ההקפדה, אין זה מן הנמנע שפה ושם מתפרסם נתון שגוי. נשמח לקבל הערות כדי לתקן במהדורות הבאות את הטעון תיקון.

רחובות על שם אישים מתפרסמים לפי שם המשפחה – למשל: בגין, מנחם; רחובות הנקראים על שמו הספרותי של אדם, או בראשי תיבות שמו, או כשמדובר באישיות מימים שבהם עדיין לא היה מקובל שם משפחה, יופיע שם הרחוב כמו בשלט – למשל: יהודה הלוי או הבעש"ט; וכך גם כל הרחובות שאינם על שם אישים – למשל, כורזים. במקרים מסוימים, כשהדבר מתבקש, נעשתה הפניה בגוף הספר – למשל: הגאון מוילנא – ראו הגר"א.

לא ציינו "רחוב" ליד כל שם, ואילו כל מה שאינו רחוב – שדרות, כיכר, סמטה – צוין בסוגריים מרובעים. ליד שם הרחוב נרשמו שנות הלידה והפטירה של אישים וכן כלולים ציונים המיועדים לסייע למשתמשים במדריך למצוא את הרחוב גם במפה: המספר בסוגריים מציין את מספר המפה (מפת העיר מחולקת ל־27 חלקים). האות והמספר יאפשרו לאתר את המשבצת שבה נמצא הרחוב במפה זו. במקרה של רחובות ארוכים, המשתרעים על יותר ממשבצת אחת, צוינה המשבצת שבה מתחיל הרחוב. המפות מתפרסמות בעמודים 488-461. הרחובות הממוספרים לא נכללו במדריך.

רבים מן האישים והנושאים שעל שמם נקראו הרחובות קשורים זה בזה ומצטלבים זה בזה. כדי שלא לחזור על מידע המתפרסם במקום אחר, נוספה כוכבית (*). למשל, בתוך הערך מרכז בעלי מלאכה נזכרים שיינקין* ורבי יוחנן הסנדלר*; פרטים עליהם תמצאו בערכים לפי שמם.

יחיעם פדן

רַנְדֶווּ בּתֵל־אָבִיב[עריכה]

המילים: יורם טהרלב המנגינה: רוני וייס

בָּאתִי לְיִשְׂרָאֵל, הָיָה אָז יוֹם אָבִיב,
קָבַעְתִּי רַנְדֶווּ עִם בָּחוּר מִתֵל־אָבִיב,
נִּגַּשְׁתִּי אֶל השַׁוֹטֵר, אָמַרְתִּי לוֹ – תּוּכַל
לוֹמַר לִי אֵיךְ אַגּיִעַ לִרְחוֹב רַמְחַ"ל?

אָז הוּא הוֹצִיא פִּנְקָס
דִּפְדֵּף בּוֹ עוֹד וָעוֹד;
אַחָר־כָּךְ הוּא אָמַר לִי:
"זהֶ פָּשׁוּט מְאֹד.
אַתְּ יוֹצֵאת מִפֹּה, עוֹבֶרֶת
אַתְּ יוֹצֵאת מִפֹּה, עוֹבֶרֶת –
אֶת פְרִישְׁמַן וּפִכְמַן
אֶת קַפְּלַן וּוַיְצְמַן

וְאֶת מוֹצְקִין וְאֶת טְיוֹמְקִין
וְאֶת שֵיְנְקִין.
אֶת בּוּגְרָשׁוֹב, אַרְלוֹזוֹרוֹב
וְסוֹקוֹלוֹב וְדִיזֶנְגּוֹף
וְהיִרְשֶׁנְבֶּרְג וּפַיֶרְבֶּרְג
וּגרְוּזֶנְבֶּרְג,
נַחְמָניִ, מוֹדֶלְיָאניִ,
זַ'בּוֹטִינְסְקִי וְלֶוִינְסְקִי
סְטְרָאוִינְסְקִי, צֶ'מֶרִינְסְקִי
וְאַרְתּוּרוֹ טוֹסְקָנִינִי
וּגְלִיצֶנְשְׁטֵין וּבֶּרְנְשְׁטֵין
וְזיִלְבֶּרְשְׁטֵין וּמַרְמְלְשְׁטֵין
וְלֵיאוֹן בְּלוּם וְלִילְיֶנְבְּלוּם
וְזַ'אן ז'וֹרֶס וְדַי."

הֵצַצְתִּי בַּשָּׁעָוֹן, הָיָה לִי כְּבָר אִחוּר,
חָשַׁבְתִּ בְּלִבִּי – הַלַךְ לִי הַבָּחוּר.
אָמַרְתִּי לַשׁוֹטֵר – תִּשְׁאַל בַּמִּשְׁטָרָה,
אוּלַי יֵשְׁנָה גַּם דֶּרֶךְ קְצָת יוֹתֵר קְצָרָה?

אָז הוּא הוֹצִיא מַפָּה
עָמַד לְלֹא דִּבּוּר
וְאַחֲרֵי שָָּׁעָה קָרָא: "יֶשְׁנוֹ קִצוּר!
אַתְּ יוֹצֵאת מִפֹּה, עוֹבֶרֶת
אַתְּ יוֹצֵאת מִפֹּה, עוֹבֶרֶת –
אֶת אִידְלְסוֹן וְצִירֶלְסוֹן
וְסִירְקִין וְאוּסִישְׁקִין,
אֶת נֶלְסוֹן, כַּצֶנֶלְסוֹן,
טְשֶׁרְניִחוֹבְסְקִי;
בּוֹדֶנְהַיְמֶר, היִלְדֶסְהַיְמֶר,
הֶרְצֶל וְשַׁבַּזיִ,
אֶת לְיֶסִין וּגְנֶסִין,
מָיָאקוֹבְסְקִי,
נַחְמָניִ, מוֹדֶלְיָאניִ..." וכוּ'.

השַׁוֹטֵר הָיָה מְאֹד, בֶּאֱמֶת מְאֹד אָדִיב,
לִוָּה אוֹתִי מַמָּשׁ לְאֹרֶך תֵּל־אָבִיב.
אֶת הַבָּחוּר ההַוּא כְּבָר לֹא מָצָאתִי,
דּיַ!
אָז השַׁוֹטֵר אָמַר: "נִשְׁתֶּה קָפֶה, אוּלַי?

יֶשְׁנוֹ קָפֶה נֶחְמָד
מֵעֵבֶר לָרַמְזוֹר
הוּא לֹא רָחוֹק מִפֹּה
צָרִיך רַק לַעֲבֹר
אֶת פְרִישְׁמַן וּפִיכְמַן..." וכוּ'.