מדריך רחובות חיפה/ש

שא

שאגאל מרק

מרק שאגאל (1985-1887), מגדולי הציירים והאמנים בני זמננו ומחשובי הציירים היהודים. אקספרסיוניסט מובהק, השתייך ל"אסכולת פריז". נולד ברוסיה, למד ציור, ובשנת 1910 עבר להתגורר בצרפת. בשנת 1914 שב למולדתו ופתח מוזיאון ובית ספר לאמנות. בשנת 1923 חזר לצרפת ובה הגיע לשיא הישגיו. ביצירותיו מופיעים חיי העיירה היהודית והרבה סמלים ומוטיבים יהודיים. מלבד ציור יצר תחריטים, פסיפסים, ויטראז'ים, פסלים ושטיחי קיר. ידועה מאוד הסדרה שלו של תחריטים לסיפורי התנ"ך. מיצירתיו המונומנטליות החשובות מצויות שתיים בירושלים: ויטראז'ים לחלונות בית הכנסת במרכז הרפואי הדסה ופסיפסים ושטיחי קיר במשכן הכנסת. הרבה לשמור על קשרים עם מדינת ישראל, וביקר פעמים רבות בארץ.

שאול

שאול טשרניחובסקי (1943-1875), מגדולי המשוררים העבריים. נולד ברוסיה, כשהיה בן 14 נשלח ללימודים באודסה, שם הושפע מהספרות האירופית הקלאסית והתוודע לחוגים הציוניים. בשנת 1892 החל לפרסם שירים בכתבי עת עבריים. למד רפואה בגרמניה ובשווייץ. כבר בתקופה זו החל לכתוב ושילב את הכתיבה עם פעילותו המקצועית כסטודנט וכרופא. עם חזרתו לאוקראינה, לאחר קבלת התואר, פעל כרופא כפרי ומחוזי ואף שירת כרופא צבאי במלחמת העוולם הראשונה. אחרי המלחמה שהה בברלין ובארצות הברית, שם כתב ועסק בתרגום. בשנת 1931 עלה ארצה והתיישב בירושלים ובהמשך בתל אביב, בה עבד כרופא ילדים. חיבר אידיליות ובלדות ועסק בתרגום מהספרות הקדומה והחדשה מרוסית לעברית (מולייר, שקספיר, הומרוס ועוד). ביצירותיו ביקש למזג בין היהדות לתרבות העולם. היה פעיל גם בתחומי פוליטיקה וחברה. נבחר לנשיא כבוד של אגודת הסופרים בארץ ישראל.

שאול המלך

שאל בן קיש, הראשון במלכי ישראל המאוחדת. בן שבט בנימין. זמנו: המאה ה-11 לפנה"ס. מסופר כי בשעה שהלך במצוות אביו לחפש אתונות שאבדו, מצא עצמו מוכתר למלך על ידי שמואל הנביא. יזם קרבות רבים להגנה על ממלכתו מפני העמונים והפלשתים ולחם בעמלק. היה הראשון שהקים צבא ישראלי סדיר, אולם לא עלה בידו לגבש את השבטים לעם אחד. במלחמת עמלק נוצר קרע בינו ובין הנביא שמואל. הסתבך במלחמה עם דוד בעקבות קנאה ומאבק סמכויות. הובס במערכה נגד הפלשתים על הגלבוע ובחר להתאבד כדי שלא יילקח בשבי " וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת־הַחֶרֶב, וַיִּפֹּל עָלֶיהָ" (שמואל א לא 4).

שאר ישוב

מושב בצפון עמק החולה, ממזרח לקרית שמונה. אחד משלושת היישובים שהוקמו ב"מבצע מצודות אוסישקין". נוסד לראשונה בשנת 1940 ולאחר שהותקף במלחמת העצמאות בידי צבא סוריה, נעזב. היישוב הנוכחי הוקם בשנת 1949 על ידי גרעין של הנוער העובד הציוני.

שארית הפליטה

ביטוי עברי עתיק (דברי הימים א ד 43) לניצולים ממלחמות ואסונות. כך כונו ניצולי השואה שהביא על עם ישראל הצורר הנאצי. בשנות הארבעים של המאה ה-20, בעת מלחמת העולם השנייה, סירבו שלטונות בריטניה, שהיה לה מנדט על ארץ ישראל, להתיר ליהודים שברחו מההשמדה באירופה להיכנס לארץ ישראל. חלקם נכנסו כמעפילים, חלקם נספו בדרך או נתפסו והוחזקו במחנות מעצר. לדרישת שארית הפליטה לפתוח את שערי ארץ ישראל לעלייה היה משקל רב בדיונים על הקמת מדינת ישראל.

שב

שבדיה

ממלכה במזרח חצי האי סקנדינביה לחוף הים הבלטי וגובלת עם נורבגיה במערב ופינלנד. בירתה שטוקהולם. הארץ משופעת באגמים, מיוערת ועשירה באוצרות טבע. מאז 1814 לא השתתפה שבדיה במלחמות כלשהן והיתה ניטרלית בשתי מלחמות העולם. שבדיה הקשתה ביותר על פליטים יהודים מלהכנס לשטחה, לפני מלחמת העולם השנייה. במהלך המלחמה קלטה כ- 14,000 פליטים יהודים, מהם כ- 8,000 מיהודי דנמרק שהועברו אליה במסגרת פעולת הצלה נדירה של המחתרת הדנית. למרות המשבר הכלכלי שפקד אותה בשנות התשעים (ובשל כך הצטרפה לאיחוד האירופי), הצליחה לשמור על מקומה כאחת המדינות המשגשגות בעולם, והיא עדיין מהמתקדמות שבמדינות הרווחה.

שבזי שלום

רבי שלום בן יוסף שבזי. פייטן ומלומד, גדול משורריה של יהדות תימן, חי במאה ה-17. נולד בשבז שבתימן. התגורר זמן מה בעיר צנעא, התפרנס מאריגה והקדיש את רוב זמנו ללימוד תורה וקבלה. נודע בבקיאותו הרבה בתלמוד, הניכרת בשיריו, ועסק גם בפילוסופיה ובאסטרונומיה. מייחסים לו מאות פיוטים ושירים בעברית ובערבית. שירתו הושפעה מתורת הנסתר ולרבים משיריו יש גוון מסתורי וסמלי. מעבר לתפוצתה והשפעתה הרבה בקרב יהדות תימן עוררה שירתו את לבבות היהודים לציפייה לגאולה. סגנונו קל ופשוט ורבים משיריו הולחנו. משיריו המוכרים: "אהבת הדסה", "אשאל אלוקי", "אם ננעלו דלתי נדיבים". קברו בעיר תעיז בתימן הפך למקום קדוש, ויהודים ומוסלמים עולים אליו לבקש החלמה וישועה.

שבטי ישראל

תריסר בניו של יעקב אבינו היו אבות 12 השבטים שמהם נוצר עם ישראל. במהלך נדודיהם של בני ישראל במדבר שמר כל שבט על ייחודו: לכל שבט היה דגל משלו ויוחדה לו אבן באבני החושן של הכהן הגדול. כל אחד מהשבטים זכה בברכה הן מיעקב והן ממשה. משהגיעו לארץ ניתנה לכל שבט נחלה, למעט שבט לוי. כל שבט ניהל מדיניות משלו; רק המרכז הפולחני בשילה היה משותף לכולם. עם ייסוד המלוכה בישראל החלו להיטשטש ההבדלים בין השבטים. אחרי שהאשורים הגלו את עשרת השבטים הצפוניים התלכדו הנשארים סביב שבט יהודה, ומאז הם נקראו יהודים. בין אלה נשמרה ייחודיות לבני שבט לוי ובתוכם לכוהנים.

שבעת המינים

שבעת גידולי שדה וכרם שהשתבחה בהם ארץ-ישראל: חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר, כנאמר: "כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה... ארץ חיטה שעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש" (דברים ח 8-7). כיום נהוג לציינם ולאכלם בט"ו בשבט.

שבתאי לוי

שבתאי לוי (1956-1876), ראש עיריית חיפה ומבוני חיפה העברית. נולד בקושטא (איסטנבול) ועלה ארצה בשנת 1894 בעקבות הצעה לשמש מורה בבית הספר של הברון רוטשילד. לימד טורקית בפתח תקוה ובזכרון יעקב. הודות להשכלתו ולכישרונותיו היה לפקיד בכיר בחברת יק"א, וכשזו העבירה את מרכזה לחיפה - התיישב בה בשנת 1905. היה ממייסדי שכונת הרצליה והתגורר בה. מילא מקום מרכזי בחיים הציבוריים בחיפה והיה פעיל בהקמת הטכניון ובית הספר הריאלי ובפיתוח הדר הכרמל. בשנת 1918 נבחר כחבר יהודי (יחד עם רפאל חכים) למועצת העירייה. בשנת 1934 התמנה לסגן ראש העירייה חסן שוקרי, ועם מותו של שוקרי בשנת 1940 היה לראש העירייה היהודי הראשון ומילא תפקיד זה עד 1951. נודע ביחסיו ההדוקים עם ערביי העיר, ועם תום הקרבות בשנת 1948 קרא לנציגיהם להישאר בה. בימיו התפתחה העיר לכיוון הכרמל והוקמו שיכוני העולים ושיכוני הותיקים הראשונים בקריית אליעזר, במפרץ חיפה ובנוה-שאנן.

שד

שדה בוקר

קיבוץ בהר הנגב הצפוני. השם סמלי ומקורו בכוונת מייסדיו להתפרנס מגידול בקר, וכן משמם של נחל בוקר והר בוקר הסמוכים לו. הקיבוץ הוקם בשנת 1952 בידי קבוצה של חיילים משוחררים כקואופרטיב חקלאי, ובשנת 1955 הפך לקיבוץ. בשנת 1953 התיישב במקום דוד בן גוריון לאחר שהתפטר מראשות הממשלה, מעשה סמלי שנועד לעודד את ההתיישבות בנגב. ביוזמתו נוסדה בשנת 1963 מדרום לקיבוץ מדרשת שדה בוקר.

שדה יצחק

האלוף יצחק שדה (1952-1890), מייסד הפלמ"ח ומפקדו הראשון. נולד בפולין. במלחמת העולם הראשונה שירת בהצטיינות בצבא הרוסי. היה ממקימי אגודת הספורט הפועל וסייע לטרומפלדור בהקמת ארגון החלוץ. עלה ארצה בשנת 1920 והיה ממייסדי גדוד העבודה. הצטרף להגנה והיה ממפקדיו הבולטים; מהוגי אסטרטגיית היציאה לקראת האויב. ייסד את פלוגות השדה (פו"ש) ופיקד עליהן. יזם את הקמת הפלמ"ח בשנת 1941 והיה למפקדו הראשון. שימש הרמטכ"ל בפועל של ההגנה. בראשית מלחמת העצמאות מונה למפקד חטיבה משוריינת והשתתף בכמה מבצעים חשובים במלחמה זו. בשנת 1949 פרש מהצבא ונבחר מטעם מפ"ם למועצת עיריית תל אביב. פרסם מאמרים וספרים.

שד"ר

ראשי התיבות של שלוחא דרבנן. מנהג שהשתרש ביישוב הישן בארץ ישראל - לשלוח לארצות הגולה שליח שיאסוף כספים למען לומדי תורה עניים בארץ ולהחזקת הישיבות. המנהג מוכר כבר במאות הראשונות לאחר חורבן בית שני. עם עלייתו של רבי יחיאל מפריז בשנת 1237 או לאחר עליית הרמב"ן בשנת 1267 התחדשה מסורת המגביות בגולה. השד"רים שנשלחו לאסוף את הכספים היו לרוב תלמידי חכמים, חלקם כאלה שבאו לארץ מאחת הארצות שאליהן שבו כשליחים. הם היו דורשים בפני הציבור בבתי הכנסת ומלהיבים אותם לסייע ביישוב הארץ.

שה

שהם צבי

יליד חיפה (1927- 2011), מוסמך האוניברסיטה העברית בערבית ובעברית. ממקימי חיל המודיעין ומראשוני מורי הערבית בחיפה. איש חינוך, שהעמיד דורות תלמידי.

שו

שוהם

זאב שוהם (1971-1886), מראשוני המשפטנים בארץ, פעיל ציבור. נולד ברוסיה ולמד משפטים ומדעי היהדות. היה חבר פעיל בוועידה הציונית העולמית הראשונה (1919) ומאז ועד עלייתו ארצה ניהל את מחלקת העלייה של ההנהלה הציונית בלונדון והשתתף בשלושה כינוסים של הקונגרס הציוני. בשנת 1924 עלה ארצה, ואחרי שהייה קצרה בתל אביב עבר להתגורר בחיפה ופתח בעיר משרד לעריכת דין. כארבעים שנה היה חבר ההנהלה הארצית של הסתדרות עורכי הדין בארץ. שימש שנים רבות כחבר ועדת המינויים הממשלתית למינוי שופטים לבתי משפט מחוזיים ודייני בתי הדין הרבניים. זכה בתואר אזרח כבוד של חיפה.

שוויצר אלברט ד"ר

ד"ר אלברט שווייצר (1965-1875), פילוסוף, רופא, מוזיקאי, כומר, מיסיונר, סופר ותיאולוג גרמני, בעל פרס נובל לשלום (1952). למד תיאולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטת שטרסבורג וסיים שם את לימודי הדוקטורט. כבר בגיל צעיר שמו הלך לפניו כתיאולוג. נחשב לאחד מנגני העוגב המעולים בדורו, והתמחה ביצירות באך. בשנת 1905 התמסר ללימודי רפואה והוסמך כרופא בשנת 1913. יצא לגאבון, אז מושבה צרפתית באפריקה, והקים שם בית חולים גדול לילידי המקום. ניהל אותו בשיטות לא-מערביות ועודד את בני המשפחה של החולים לקחת חלק פעיל בטיפול בהם. בכספי פרס נובל שקיבל השתמש להרחבת בית החולים ולהקמת מושבה למצורעים. מבין חיבוריו המפורסמים: "הפילוסופיה של התרבות" ו"מחיי וממחשבותי". נחשב גם לפרשן חשוב של גתה.

שומאכר גוטליב

גוטליב שומאכר (1925-1857), אדריכל, כרטוגרף, מודד קרקעות וארכאולוג גרמני, מראשי הטמפלרים בארץ, תרם תרומה רבת חשיבות לחקר ארץ ישראל. נולד בארצות הברית ועלה ארצה בשנת 1869. אביו יעקב שומאכר היה ממייסדי המושבה הגרמנית בעיר. למד הנדסה וארכיטקטורה בשטוטגרט. תכנן בתים רבים בחיפה (בין היתר את מנזר האחיות הכרמליטיות בבת גלים). עבד כמהנדס בשירות הממשל העותומני והשתתף בתכנון מסילת הרכבת החיג'אזית. סיקר ומיפה את עבר הירדן המזרחי והניח בכך את התשתית המדעית לחקר האזור. השתתף בפרויקט מיפוי מודרני שיטתי של ארץ ישראל מטעם הקרן הבריטית והקרן הגרמנית לחקירת ארץ ישראל. נקודת הייחוס הראשית (0) שממנה החל המיפוי, הוצבה בחזית ביתו שבמושבה הגרמנית (בשדרות בן-גוריון). זכה בתוארי כבוד גרמניים וטורקיים.

שומרון

בירת הממלכה הישראלית בימי המקרא. נבנתה על ידי עמרי מלך ישראל והגיעה לשיא פריחתה בימי המלך ירבעם השני. משנכבשה העיר בידי אשור חדלה ממלכת ישראל מלהתקיים: תושבי שומרון הוגלו ובמקומם הובאו גולים ממסופוטמיה, שיצרו את העדה השומרונית לעתיד. עיקר בנייתה המחודשת של העיר התרחשה בימי הורדוס. אז נבנתה עיר מפוארת שסביבה חומה ושמה שונה לסבסטיה, לכבודו של הקיסר אוגוסטוס קיסר. ירדה מגדולתה בתקופה הביזנטית וחרבה בכיבוש הערבי. עם הכיבוש הצלבני לא היתה אלא כפר קטן ובו מנזר יווני קטן, אולם הצלבנים הפכו אותה למוקד עלייה לרגל, בזכות מסורת קדומה שזיהתה כאן את מקום קבורת ראשו של יוחנן המטביל.

שונית

שן סלע, כף, חוף הים שהמים עולים עליו ומציפים אותו. השונית נוצרת על ידי בעלי חיים הנקראים אלמוגים, המסוגלים לבנות שלד חזק מגיר. שוניות האלמוגים שוכנות במים חמימים ומוארים היטב. בין הסדקים והמבוכים שהם יוצרים חיים מינים רבים של דגים ובעלי חיים נוספים.

שונמית

אישה שמוצאה משונֵם, עיר גבול בנחלת יששכר (יהושע יט 18). המקום מזוהה עם הכפר סולם השוכן חמישה ק"מ מזרחה לעפולה. אבישג, שטיפלה בדוד המלך לעת זקנתו, כונתה השונמית.

שופמן גרשון

גרשון שופמן (1972-1880), סופר עברי, אמן הסיפור הקצר. נולד בבלרוס. בשנת 1900 עבר לורשה וכעבור שנה הוציא לאור את קובץ סיפוריו הראשון. היה חברו של ברנר, שירת עימו בצבא הרוסי הצארי, ויחדיו ערקו מהשירות. עד 1913 התגורר בעיר לבוב שבגליציה, שם נאסר לזמן קצר. מאז נעשו עולם בית הסוהר ודמות הפליט מוטיבים קבועים בסיפוריו. בעשרות סיפורים שכתב בגליציה, שקובצו בספרים, תיאר את האווירה במחוז זה (שהשתייך אז למונרכיה האוסטרו-הונגרית והיום לאוקראינה) בקרב היהודים והלא-יהודים. עבר לוינה וחי בה כפליט מחוסר אמצעים. עלה ארצה בשנת 1938. פרסם סיפורים ורשימות בכתבי עת שונים ועבד גם בעריכה. בשנת 1947 הוענק לו פרס ביאליק לספרות עברית. בשנותיו האחרונות התגורר בחיפה.

שושנה דמארי

שושנה דמארי (1923–2006) הייתה זמרת ושחקנית ישראלית, כלת פרס ישראל לזמר עברי לשנת תשמ"ח (1988), שזכתה לכינוי "מלכת הזמר העברי". דמארי, שהתפרסמה עוד לפני קום מדינת ישראל, נהנתה מפופולריות ארוכת שנים ושיריה, "כלניות", "צריך לצלצל פעמיים", "אור" ורבים אחרים, הפכו לנכסי צאן ברזל של הזמר העברי.

שושנת הכרמל

שושן צחור הינו צמח פקעתי ממשפחת השושניים בעל בצל גדול ופרחים לבנים גדולים. בארץ גדל השושן הצחור בעיקר בכרמל ובעוד שלושה אתרים בגליל. בית גידולו העיקרי והייחודי הביא לשמו העממי: שושנת הכרמל. בסתיו מצמיח הבצל שושנת עלים ובאביב מופיעים הפרחים החדשים בעלי ריח משכר. הפרח קדוש לנוצרים המקשרים אותו עם בתוליה של מרים אם ישו. הרחוב כונה בתחילה "שכונת מושלי", מאחר שיעקב מושלי בנה בו בתים בשיטה מיוחדת שפיתח. השיטה התבססה על ניצול מקסימלי של השטח והתאמת הבניינים לתנאים הסביבתיים. המבנים היו בנויים בצורת צלב ומכאן הקישור לשם הייחודי.

שז

שז"ר זלמן

זלמן שז"ר (1974-1889), הנשיא השלישי של ישראל, מנהיג ציוני, נואם מבריק, סופר, עיתונאי, היסטוריון, חבר כנסת ושר בממשלת ישראל. שם המשפחה שאימץ מורכב מראשי התיבות של שמו הקודם: שניאור זלמן רובשוב. יליד בלרוס. למד היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטאות בשווייץ ובגרמניה. באותה תקופה גם עסק בעיתונאות והיה ממייסדי תנועת העבודה הציונית והחלוץ. בשנת 1924 השתקע בארץ. היה ציר כמעט בכל הקונגרסים הציוניים משנת 1921, ממנהיגי ההסתדרות, חבר מערכת "דבר" ולימים עורך העיתון. חבר בכנסת הראשונה, השנייה והשלישית, שר החינוך והתרבות הראשון, יושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית משנת 1957 וראש המחלקה לחינוך ותרבות בגולה. בשנת 1963 נבחר לנשיא השלישי של מדינת ישראל וכיהן בתפקיד שתי קדנציות.

שח

שחאדה שלח

שלח שחאדה, איש ציבור וחבר מועצת עיריית חיפה משנת 1934 במשך כמה קדנציות. עבד בתחום הבנייה והחציבה. הנהיג קבוצת פועלים אשר שמה לה למטרה לשפר את תנאי העבודה ואת התנאים הסוציאליים של העובדים. היה חבר בוועדות עירוניות שונות ושימש סגן ראש העירייה. נשאר חבר במועצת העיר גם אחרי שנת 1948. שמו ניתן לחלקו העליון של הרחוב העובר במרכז ואדי ניסנאס שבו התגורר, אשר כונה קודם לכן הואדי.

שחם

אבן גרניט, סלע קדום וקשה ביותר המורכב מגרעינים של חומרים סלעיים שונים בצבעים שונים. אבני השחם שונות אלו מאלו הן בדרך היווצרותם והן בתכולת מחצביהם. בשחם משתמשים הרבה לבניין, למצבות, לאנדרטאות וכדומה.

שט

שטיין ליאון

ליאון שטיין (1926-1864), מחלוצי תעשיית המתכת בארץ ישראל. נולד ברוסיה ובבגרותו נשלח לצרפת ללמוד הנדסה. בשנת 1887 עלה ארצה והקים בית מלאכה לעבודות מתכת בנוה צדק הסמוכה ליפו. בהמשך עבר ליפו והקים מפעל לעבודות יציקת ברזל. התפתחות ענף הפרדסנות נתנה דחיפה גדולה למפעל, שהתמחה בציוד לבארות מים, ובעיקר למשאבות. שיכלל ציוד והמציא חידושים בתחום השאיבה. בימי מלחמת העולם הראשונה עסק בהפיכת מנועי נפט למנועים המנצלים פחם עץ. עם הכיבוש הבריטי הוחרם המפעל לצורכי הצבא. הצטיין בכוח המצאה מיוחד, ורבים מאבות התעשייה העברית רכשו אצלו את השכלתם וניסיונם. נפטר בחיפה.

שטרן יאיר

אברהם (יאיר) שטרן (1942-1907), מייסד הלח"י ומפקדו, הוגה דעות ומשורר. נולד בפולין. עלה ארצה בשנת 1925, למד בגימנסיה העברית בירושלים ובהמשך סיים בהצטיינות לימודים קלאסיים באוניברסיטה העברית. השתתף בהגנה על ירושלים במאורעות 1929 (תרפ"ט). עד 1937 היה פעיל בארגון ההגנה; התנגד לשיטת ה"הבלגה", ועם ייסוד האצ"ל נעשה מפעיליו וממנהיגיו. כינויו המחתרתי היה יאיר. לאחר שהאצ"ל הכריז בפרוץ מלחמת העולם השנייה על שביתת נשק בפעילותו נגד הבריטים, עזב אותו, הקים עם חברים את לח"י (לוחמי חרות ישראל) והמשיך להילחם בבריטים באמצעי טרור. חיבר שירים ובהם את השיר שהפך להמנון האצ"ל והלח"י, "חיילים אלמונים". ב-12 בפברואר 1942 גילו הבריטים את מקום מחבואו בדירה בדרום תל אביב וקצין משטרה בריטי ירה בו במקום והרגו.

שטרן יוסף

יוסף (יעקב) שטרן (1971-1910), איש ציבור. היה יושב ראש ועד קרית שמואל, חבר מועצת העיר חיפה וחבר הוועד הפועל של הפועל מזרחי.

שי

שיבת ציון

כינוי לכלל עליות היהודים בחזרה לארץ ישראל. שיבת ציון הראשונה (586-538 לפנה"ס) היתה אחרי גלות בבל, עת שבו הגולים לארץ ישראל באישורו של כורש מלך פרס: "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים" (תהילים קכו 1). לשבים, בראשותם של עזרא ונחמיה, הוענקו אוטונומיה דתית ואישור לבנות את בית המקדש שנחרב. עם חורבן בית שני יצאו היהודים מארץ ישראל לגלות ממושכת, ואם כי העלייה לארץ לא נפסקה מעולם, מצויינת שיבת ציון השנייה למן עליית ביל"ו ועד שובם של מאות אלפי יהודים מרחבי העולם לארץ.

שיטרית בכור

בכור שלום שטרית (1967-1895), משפטן, חבר כנסת ושר בממשלות ישראל. נולד בטבריה, למד בבית הספר למשפטים בירושלים. במלחמת העולם הראשונה שימש מוכתר המושבה כנרת. לאחר כניסת הצבא הבריטי לארץ ישראל ארגן את משטרת טבריה. התמנה לקצין חקירות ואחר כך למפקד המשטרה בגליל התחתון. היה בין מארגני משטרת הפרשים היהודים שהבטיחה את ביטחון היישובים היהודיים בגליל. יצר קשרים טובים עם ערבים באזור. התמנה לתפקידים משטרתיים בנצרת, בירושלים, בחיפה ובתל אביב. משנת 1935 שימש שופט שלום ביפו, בתל אביב, בחיפה ובלוד עד לקום המדינה. היה מראשי התאחדות הספרדים, מהחותמים על מגילת העצמאות וכיהן בממשלה הזמנית כשר המשטרה והמיעוטים. היה חבר כנסת מטעם מפא"י ושר המשטרה שנים רבות.

שימקין ד"ר

ד"ר נחום שימקין (1952-1879), פעיל ציוני, רופא עיניים. יליד רוסיה. במהלך לימודי הרפואה נבחר לוועד הסטודנטים כנציג הציונים ופעל לביטולו של של ה"נומרוס קלאוזוס" (הקצאת מספר מוגבל לנרשמים יהודים ללימודים גבוהים). בזמן מלחמת העולם הראשונה שירת כרופא צבאי ובתום המלחמה שב לאודסה. היה פעיל מאוד בתנועה הציונית ונבחר כציר לקונגרסים מהשביעי ועד ה-11. בעקבות פנייתו של אוסישקין בדבר הצורך ברופא עיניים בארץ עלה ד"ר שימקין ארצה (1920). התחיל לעבוד כרופא ביפו ובהמשך בחיפה. משהתארגן בית החולים הראשון בעיר התמנה למנהלו והתמיד בכך עד 1927. פעל רבות לרכישת קרקע בהדר הכרמל לבנייתו של בית חולים חדש. פרסם עשרות מחקרים בחמש שפות.

שינדלר אוסקר

אוסקר שינדלר (1974-1908), גרמני, מחסידי אומות העולם. נולד בצ'כיה. בשנת 1939 עבר לקרקוב שבפולין לנהל שתי חברות שנלקחו מבעליהן היהודים. זמן מה אחר כך הקים מפעל משלו סמוך לקרקוב והעסיק בו בעיקר יהודים וכך הציל אותם מהשמדה. עם חיסול גטו קרקוב ושליחת יהודים רבים למחנה פלשוב, ניצל את קשריו הטובים עם הפקידות הבכירה במינהל החימוש כדי להקים "סניף" של מחנה פלשוב בתחום המפעל שלו. התמסר להצלת עובדיו היהודים. בשנת 1967 הוכר על ידי ארגון יד ושם כחסיד אומות העולם. נפטר בפרנקפורט, ועל פי צוואתו נטמן בבית העלמין הלטיני שבהר ציון בירושלים.

שכ

שכטר יוסף ד"ר

ד"ר יוסף שכטר (1994-1901), הוגה דעות ומחנך. איש חיפה. נולד בפולין, בעל תואר דוקטור לפילוסופיה מאוניברסיטת וינה. בשנת 1938 עלה ארצה, לימד בבית הספר הריאלי ובבית המדרש למורים וגננות "גורדון" בעיר, ואף ניהל אותו שנים אחדות. היה מפקח על החינוך התיכוני במחוז. פרסם ספרים ומאמרים בנושאי פילוסופיה, ספרות ומחשבת ישראל וכן ספרי לימוד, בעיקר לתלמוד. בבקשו פתרון לשאלות הקיומיות של האדם בן זמננו, פנה מפילוסופיה מדעית לביסוס מחדש של האמונה הדתית לא רק על יסוד הערכים שבדת ישראל ובהגות המערבית, אלא אף על זן-בודהיזם ותורות המזרח הרחוק, ובכך הקדים את זמנו. הדגיש את החשיבות של חיי ה"עדה" הפנימיים לעומת השיתוף והשוויון הצורניים שהיו מקובלים בתנועה הקיבוצית. קבוצה מתלמידיו בבית הספר הריאלי ("השכטריסטים") יצאה להגשים את רעיונותיו החברתיים ביישוב יודפת, שהוקם בגליל ב-1961.

של

של"ג

ראשי תיבות שמו של שמואל ליב גורדון (1933-1865), סופר עברי ופרשן המקרא. נולד בליטא ועלה לארץ ישראל בשנת 1898. הורה בבית הספר לבנים ביפו. בשנת 1900 חזר לאירופה והקים בורשה בית ספר עברי לבנים. היה מראשי הוצאת הספרים "תושיה", ערך מספר כתבי עת ופרסם שירים, מאמרים ותרגומים שונים. חיבר ספרי לימוד שמילאו תפקיד חשוב בחינוך היהודי והפכו אותו לאחד מאבות החינוך העברי המודרני בגולה. בשנת 1924 שב ארצה והקדיש את זמנו בעיקר לחיבור פירוש מקיף לתנ"ך. תנ"ך גורדון, היה שנים רבות פופולרי בקרב מורים ותלמידים בארץ, מסביר עניינים וביטויים מקראיים בקיצור ובפשטות.

שלהוב ג'מיל

ג'מיל שלהוב (1990-1929), פעיל ציבור יליד חיפה. למד בבית הספר היווני-אורתודוקסי "פרר" (סן ג'וזף), בעיר. כשהיה בן 17 נבחר לכהן כנשיא מועדון הנוער הערבי. עם קום המדינה היה חבר אגודת הפועלים בנצרת. למד כלכלה, חשבונאות ומשפטים. כיהן כמזכיר הכללי של העדה היוונית-קתולית בישראל וכמזכיר אגודת הערבים והמיעוטים בחיפה. שימש כמתורגמן של ראשי המדינה כמשה שרת ודוד בן גוריון בביקוריהם הראשונים בכפרי האזור. כיהן כנשיא לשכת הבונים החופשיים בחיפה. היה חבר מועצת העירייה מטעם מפלגת העבודה. עמד בראש אגודת הידידות ישראל-מצרים ופעל להגברת ההבנה בין יהודים לערבים.

שלום עליכם

כינויו הספרותי של הסופר שלום רבינוביץ' (1916-1859), גדול ההומוריסטנים בספרות האידית. יליד אוקראינה. העלה ביצירותיו ברוב הומור את החן שבחיים התמימים והצנועים של המוני היהודים בעיירות ובערים של "תחום המושב" ברוסיה, תוך הבלטת מצבם העלוב. אף על פי שאהב ביותר את השפה העברית, החליט לעבור לכתיבה באידיש, כדי להגיע אל המוני העם; אז גם אימץ לו את הכינוי הספרותי (שוֹלֶם עליכם). פרסם רומנים, סיפורים קצרים, מסות, ביקורות, שירים ומחזות, שכולם טבועים בחותם שנינותו. הידועים בספריו הם "מנחם מנדל", טוביה החולב" ו"מוטל בן פייסי החזן". בשנת 1914 היגר לארצות הברית, ושם נפטר. יצירותיו תורגמו לשפות רבות.

שלומציון המלכה

שלומציון המלכה (67-139 לפנה"ס), מבית חשמונאי, שמלכה על יהודה בתקופת בית שני (67-76 לפנה"ס). היתה אשתו של אריסטובולוס הראשון, ולאחר מותו נישאה לאחיו-יורשו, אלכסנדר ינאי. שלומציון ביקשה להבטיח למדינתה שלום הן מבית והן מחוץ, ולשם כך פייסה וקירבה את סיעת הפרושים המקובלת על העם והפקידה בידם את ניהול ענייני המדינה. המדיניות בתקופתה הביאה לרגיעת מה במדיניות החוץ של יהודה. לא נערכו עוד מסעות מלחמה כמו בימי ינאי ורווחה כלכלית פקדה את הארץ. ימי שלטונה מתוארים כתקופה האחרונה של עצמאות שלווה לפני גבור הסכסוכים הפנימיים וראשית השעבוד לרומא.

שלון

אוריאל שלון (1987-1899), מראשי הקהילה היהודית בחיפה. יליד רוסיה. לאחר מלחמת העולם הראשונה שימש יושב ראש צעירי ציון בקווקז. למד הנדסת מכונות ועבד במפעלי הנפט בבאקו. מאסירי ציון ברוסיה הקומוניסטית. חבר המרכז העולמי של החלוץ. בשנת 1925 עלה ארצה והיה מראשי חברת סולל בונה. בשנת 1928 השתקע בחיפה, ובמשך 38 שנים שימש מנהל מפעל "שמן". היה חבר מפקדת ההגנה בחיפה, חבר ועד הקהילה ושנים רבות יושב ראש ועד הדר הכרמל. כן פעל כחבר מועצת העירייה, יושב ראש אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים בישראל, חבר הוועד המנהל של הטכניון ומראשי אגודת הידידות ישראל-ארצות הברית.

שלונסקי

אברהם שלונסקי (1973-1900), משורר ומתרגם עברי, מגדולי השירה העברית החדשה, מחזאי, עורך וסופר ילדים, חתן פרס ישראל לספרות (1967). יליד אוקראינה. בשנת 1912 בהיותו בן 13, נשלח על ידי משפחתו ללמוד בגימנסיה הרצליה בתל אביב. משפרצה מלחמת העולם הראשונה חזר לרוסיה. בשנת 1921 שב ארצה והחל לעבוד בסלילת כבישים. היה פעיל בגדוד העבודה, שהה זמן מה בקיבוץ עין חרוד ועבר להתגורר בתל אביב. ערך את המוסף הספרותי של העיתונים "דבר" ו"הארץ" והיה מעורכי השבועון "כתובים", אשר מעל דפיו ניהל מאבק חריף בממסד הספרותי בעיקר נגד ביאליק ובני דורו בספרות; כאן אף התפרסמו רבים משיריו. היה מהמוציאים לאור של השבועון הספרותי "טורים". בשנות השלושים והארבעים היה המייצג המובהק של השירה הצעירה בארץ. כתב ספרי ילדים רבים.

שלוסברג שמואל ד"ר

שמואל שלוסברג (1959-1897), מוותיקי הרופאים בחיפה. היה פעיל בהגנה והגיש סיוע לחבריה. כיהן כסגן יושב ראש ההסתדרות הרפואית בחיפה.

שלמה המלך

השלישי במלכי ישראל המאוחדת, אחרי דוד המלך (המאה העשירית לפנה"ס לערך). ימי מלכותו נחשבים לתקופת הזוהר של ממלכת ישראל. שלמה היה בנם של דוד ובת שבע. בנה את בית המקדש בירושלים. בימיו נהנתה הממלכה הגדולה מתקופת שקט ושגשוג כלכלי. ירש מאביו שטחי ארץ גדולים ושלט על נתיבי המסחר העיקריים באזור - דרך הים ודרך המלך. מסופר שנשא נשים נוכריות רבות ונענש על כך. המסורת מייחסת לו את חיבורם של שלושה מספרי ההגות בתנ"ך: משלי, שיר השירים וקוהלת וכן את הכינוי: החכם באדם.

שמ

שמאי

תנא, מגדולי חכמי ישראל בימי בית שני. כונה שמאי הזקן. יריבו של הלל בהלכה ובן זוגו במניין הזוגות - הלל היה נשיא הסנהדרין ושמאי היה אב בית הדין. אסכולת שמאי העמידה תלמידים ותלמידי-תלמידים שדבקו בשיטתו והם נקראים בית שמאי. הם נחשבו למחמירים בהלכה יותר מאשר הלל ותלמידיו. דמותו של שמאי מצטיירת בכל המקורות כקפדן וזעוף פנים, משום שהיה קיצוני בהשקפת עולמו המוסרית ובדרכי חייו ומנהגיו.

שמואל

שמואל בן אלקנה, מן הנביאים הראשונים, אחרון השופטים. לפי הסיפור המקראי נדרה אמו, חנה, שהיתה עקרה, שאם ייוולד לה בן תקדיש אותו לה'. גדל במקדש שילה תחת השגחתו של עלי הכוהן. אחרי מותו של עלי היה למנהיגו הרוחני של העם. מרכז פעולתו היה בהרי אפרים ומושבו הקבוע היה ברמה. קיים יחסי שלום עם השכנים האמוריים וליכד את העם למלחמה בפלשתים. משח את שאול ודוד למלכים על ישראל. לפי המסופר במקרא, שמואל אף חולל ניסים. לפי מסורת עתיקה, קבור בנבי סמואל (הנביא שמואל) ליד ירושלים.

שמעוני לייב

שמעון (ליב) שמעוני (1974-1900), פעיל ציבור, מראשי תנועת פועלי ציון שמאל. נולד בליטא, מורה על פי השכלתו. מפעילי האוטונומיה היהודית בארצו וחבר האסיפה הלאומית של יהודי ליטא לאחר מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1924 עלה לארץ והשתקע בחיפה. היה מפעילי ועד הקהילה ושופט בבית המשפט העברי של הוועד. משנת 1927 היה פעיל במועצת פועלי חיפה. שימש שופט בית הדין העליון של ההסתדרות הכללית והיה חבר בוועדת הביקורת המרכזית שלה. היה יושב ראש הוועד המפקח של קופת חולים במחוז חיפה ומיוזמי הקמת בית החולים כרמל. פרסם ספרים ומאמרים בעיקר באידיש, והשתמש בשמות העט ל. חיין ואבא גוטעס. זכה בתואר אזרח כבוד של העיר חיפה (1973).

שמריהו לוין

ד"ר שמריהו לוין (1935-1867), מנהיג ציוני, סופר, מיוזמי הקמת הטכניון. נולד בבלרוס. בנעוריו הצטרף לתנועת חיבת ציון והיה מתלמידיו של אחד העם. למד לימודים גבוהים בגרמניה, שם קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה. משנת 1911 היה פעיל בתנועה הציונית וחבר הוועד הפועל הציוני. נמנה עם המתנגדים התקיפים לתוכנית אוגנדה. היה פעיל בחברת "עזרה" שסייעה ליסודו של הטכניון, לקח חלק בניהולו ועמד בראש המאבק להשלטת השפה העברית כשפת לימוד בו. בזמן מלחמת העולם הראשונה עבר להתגורר בארצות הברית והיה לנציג ההסתדרות הציונית העולמית שם. אחר המלחמה עבר לברלין וייסד יחד עם ביאליק את בית ההוצאה דביר. בשנת 1924 השתקע בארץ. נפטר בחיפה.

שמש

נקראת גם חמה, הכוכב הגדול והמרכזי במערכת כוכבי הלכת שלנו הנקראת על שמו: מערכת השמש. השמש היא גוף ענק של גז ונוזל (פלזמה) בקוטר של כ- 1,392,000 ק"מ, נפחה גדול פי מיליון מכדור הארץ ומסתה גדולה פי 300,000. למרות מימדים מרשימים אלה השמש הינה כוכב בגודל בינוני ומסווגת כננס לבן. הטמפרטורות הגבוהות ביותר בתוך השמש יוצרות תהליכים תרמו-גרעיניים ומההיתוך הגרעיני משתחררת אנרגיה המוקרנת אל כוכבי המערכת. קרינת השמש המגיעה לכדור הארץ כמקור אור וחום מאפשרת את החיים על כדור הארץ.

שמשון

שמשון בן מנוח משבט דן, אחד השופטים האחרונים בישראל. תקופתו: המאה ה-11 לפנה"ס. במסורת היהודית משמש כדוגמא ומופת ללוחם וגיבור. מכאן גם כינויו: שמשון הגיבור. הוא היחידי מקרב השופטים שלא הוליך את שבטי ישראל למלחמה אלא ניהל אותה בעצמו, כנגד האויב הפלישתי. ספור לידתו לאמו העקרה וחייו כגיבור כרוכים באמונה מתוך הציווי האלוהי לאמו כי יוולד לה נזיר. לפיכך נדרש גם להוכיח אמונתו באלוהים בצימוח שערו ובאי שתיית יין. לפי המסופר בספר שופטים, אהובתו הפלשתית דלילה (האשה השלישית בחייו) היא שהביאה לנפילתו. היא פיתתה אותו לגלות לה את סוד כוחו, כנראה גם בעזרת יין וכאשר ישן לאחר שחשף מקור כוחו, קצצה את מחלפות שערו. כך, ללא קיום תנאי אמונתו, איבד את כוחו ונשבה על ידי הפלישתים אשר גם נקרו את עיניו. מיוסר בכלא, חזר לאמונתו וכעבור זמן משצימח שערו כמקודם, חזר אליו כוחו. כאשר הביאו הפלשתים את שמשון למקדש האל דגון כדי לחגוג את נפילת אויבם המר, לפת שמשון שניים מעמודי המקדש בשתי ידיו, ובקריאה "תמות נפשי עם פלשתים" (שופטים טז 30), מוטט את הבית על המוני יושביו הפלשתים ועל עצמו. גם מעשה גבורה זה זכה למקום כבוד באפוס ההירואי של העם היהודי.

שנ

שניאור זלמן

זלמן שניאור (1959-1887), משורר, סופר ומתרגם, חתן פרס ישראל בספרות (1955), כתב בעברית ובאידיש. נולד בבלרוס. בנעוריו יצא לאודסה, וביאליק שישב שם עודד אותו בראשית יצירתו. בשנת 1902 התפרסמו כמה משיריו. באותה שנה נסע לורשה והתקבל לעבודה בהוצאת "תושיה", שם גם הודפסו ספריו הראשונים. בשנת 1904 עבר לוילנה ועבד במערכת "הזמן", ובה הודפסו שירה ופרוזה משלו, והרומן הראשון שלו, "מוות". נדד לשווייץ ולצרפת והתפרנס מכתיבה לעיתונים. בשנת 1919 יצא לארצות הברית ושם פגש בקהל קוראי אידיש, שהביאוהו לעבור לכתוב בשפה זו. מפורסמת במיוחד היא הפואמה "ימי הביניים מתקרבים", שבה חזה את שתי מלחמות העולם ואת השואה. בשנת 1949 עלה ארצה, זכה בפרס ביאליק (1951) ובפרס ישראל אך בשל בעיות בריאות יצא לניו יורק ושם נפטר.

שניים בנובמבר

ב-2 בנובמבר 1917 ניתנה הצהרת בלפור, בדבר הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. ההצהרה היא למעשה איגרת שנשלחה אל הברון רוטשילד במילים אלו: "ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל ותסייע כמיטב יכולתה לשם השגת מטרה זו". ההצהרה קיבלה את הסכמתו של נשיא ארה"ב וודרו וילסון ואושררה בידי ממשלות צרפת, איטליה ויפן.

שנקר אריה

אריה שנקר (1959-1877), מחלוצי התעשייה העברית בארץ, נשיאה הראשון של התאחדות התעשיינים. נולד באוקראינה. עסק בחרושת טקסטיל ברוסיה והיה פעיל בהסתדרות הציונית. עלה ארצה בשנת 1924 והתיישב בתל אביב. רכש את מפעל לודז'יה לטקסטיל ופיתחו לבית חרושת גדול ומצליח. הקים את הבנק הארצישראלי לתעשייה והיה לנשיאו. היה ממייסדי התאחדות התעשיינים ויושב ראש ההתאחדות מאז הקמתה בשנת 1925 ועד פטירתו. מפעילי היישוב הבולטים, חבר בגופים ציבוריים רבים. כתב ספר, "באמונה ובמעש". מכספי עיזבונו הוקמה המכללה לאופנה ולטקסטיל, הנושאת את שמו. במלאת 25 שנה לקיום סניף התאחדות חלוצי התעשייה בחיפה נקרא הרחוב שבאזור התעשייה על שמו.

שע

שער הגיא

כינוי למעבר הטבעי שבו עובר נחל נחשון מהרי ירושלים אל השפלה. שמו הערבי הוא באב אל-ואד. כיום כמו בימי קדם עוברת בו אחת הדרכים העיקריות מן השפלה לירושלים. דרך שער הגיא עובר הכביש המהיר מתל אביב לירושלים. במלחמת העצמאות התנהלו באזור קרבות קשים בין מלווי שיירות האספקה לירושלים לבין כוחות של ערבים שחסמו את הנתיב לעיר. כדי לעקוף מחסום זה השתמשו תחילה ב"דרך בורמה" ואחר כך נסלל "כביש הגבורה". משער הגיא מזרחה פזורים בצידי הכביש שרידי מכוניות משוריינות שנפגעו ונשרפו בקרבות השיירות במלחמת העצמאות.

שער הלבנון

מהרחוב נשקפות פסגותיהם של הרי הגליל המערבי מגבעות אלונים-טבעון שבדרום הגליל התחתון ועד לרכס סולם צור שלאורכו גבול ישראל-לבנון. מאחורי הגבול שוכן רכס הרי הלבנון. אורכו 165 ק"מ והוא מקביל לקו החוף של לבנון. שיא גובהם של הרי הלבנון הוא 3,088 מ'.

שער פלמר

סֶר פרדריק פאלמר, מהנדס בריטי, בונה נמל חיפה. בשנת 1920 החלו הבריטים בקידוחי ניסיון בחופי הארץ במטרה למצוא את האתר המתאים ביותר לבניית נמל. שנתיים לאחר מכן סקר המהנדס פלמר את חופי הארץ ואישר כי חיפה היא האתר המתאים ביותר לנמל עמוק מים. הוא הציע להעמיק את המעגן ולערום את החומר שיוצא ממנו לחוף, ועל ידי כך ליצור רצועת חוף מיובשת. על פתיחת הנמל הוכרז רשמית באוקטובר 1933. נמל חיפה שימש שער למאות אלפי יהודים שהגיעו ארצה דרך הים בתקופה שלפני קום המדינה ואחריה. מלחמת העצמאות וסגירת הגבולות היבשתיים הפכו את חיפה לשער חיוני של ישראל לעולם.

שפ

שפינוזה

ברוך שפינוזה (1677-1632), מגדולי הפילוסופים היהודים, תיאולוג ומדען. יליד הולנד, בן למשפחת אנוסים מספרד. הוטל עליו חרם מטעם הקהילה היהודית באמסטרדם בשל דעותיו. האשים את היהודים בהתבדלות ובשנאת העמים האחרים. ראה כאפשרות את תקומתה של מדינה ליהודים והשפיע בהשקפתו זו על משכילים נוצרים. על פי תפיסתו, האל נמצא בכל מקום, ומסיבה זו נחשב שפינוזה תכופות למבשר הפנתאיזם המודרני, הגורס כי הטבע הוא אלוהי, להבדיל מהמסורתי לפיו הטבע הוא האלוהים המצוי בכל. רעיונותיו המתקדמים שהושפעו ממקורות הפילוסופיה היהודים ומהקבלה השפיעו רבות גם על פילוסופים והוגי דעות בדורו וגם בעידן המודרני.

שפירא

הרמן (צבי) שפירא (1940-1898), מתמטיקאי ומנהיג ציוני, אבי הרעיונות של החינוך האוניברסיטאי בארץ, של הקמת קרן קיימת לישראל ושל הפצת הדיבור העברי בגולה. יליד ליטא. למד בישיבות והיה רב וראש ישיבה בליטא. נמשך ל"השכלה", פרש מן הרבנות ולמד שפות ומדעים. עסק במסחר באודסה והתעשר, אז נטש את עסקיו על מנת ללמוד מתמטיקה באוניברסיטאות ברלין והיידלברג. בשנת 1887 התמנה לפרופסור בהיידלברג. פרעות 1881 השיבו אותו אל הדת והוא הצטרף לחובבי ציון. השתתף בקונגרס הציוני הראשון. הרבה לעסוק בשאלות דת, תרבות וחברה וחתר למציאת מיזוג בין המדע המודרני ליהדות המסורתית.

שפרה

אחת משתי המיילדות העבריות. תקופתה: המאה ה-13 לפנה"ס. שתי המיילדות לא נשמעו לפקודת פרעה להרוג את כל הבנים הזכרים שנולדו לנשים העבריות. על פי חז"ל, שפרה היא יוכבד ופועה היא מרים.

שפרעם

עיר קדומה בגבול מישור חוף עכו והגליל התחתון. כיום, תושביה מוסלמים, נוצרים ודרוזים. שפרעם היתה עיר חשובה בתקופת התלמוד ובה ישב הסנהדרין אחרי שעבר מאושא. היתה מרכז הגליל. בימי הביניים היה בה יישוב יהודי, אולם במחצית השנייה של המאה ה-19 הלך והידלדל היישוב היהודי במקום ובשנת 1920 עזב אותו היהודי האחרון. בשנת 1987 קיבלה שפרעם מעמד של עיר.

שק

שקמה

עץ ירוק עד ממשפחת התותיים. שייך לסוג פיקוס, אשר אליו משתייכת גם התאנה. השקמה גדלה בשפלת החוף ובנגב. פגיה דומים לפגי התאנה אך קטנים מהם. העץ הובא לארץ לפני 6,500 שנה לערך, ככל הנראה מאפריקה הטרופית. במקרא ובדברי חז"ל הוא נזכר כעץ שקורותיו טובות לבניין ופירותיו אכילים. הפרחים מואבקים רק על ידי מין מסוים של צרעה סימביוטית אשר איננה מצויה בארץ, ולכן השקמים בישראל אינן מייצרות זרעים וכל עץ ניטע בידי האדם.

שקמונה

יישוב קדום למרגלות הכרמל, מהאתרים הארכאולוגיים החשובים בחיפה. מצוי באחד מפיתוליו של קו החוף, המעיד על ניצול התוואי כמעגן קדום. ממצאי החפירות העלו רצף יישובי מן המאה ה-16 לפנה"ס עד שיבת-ציון. בתקופת התלמוד שכנה במקום עיירה יהודית. באתר נמצאו מבני מגורים, אסמים, בנייני תעשייה ובעיקר עשרות רצפות פסיפס צבעוניות, המעידות על עושרו של היישוב. מתקופות קדומות יותר נאספו כלי קודש, קבר מצרי וכלים מפוארים מהתקופה הכנענית. רוב הממצאים מרוכזים במוזיאוני חיפה, ובשטח עצמו נותרו שרידי מבנים, חצרות וכמה רצפות פסיפס. ככל הנראה נקרא היישוב על שם עצי השקמה הרבים שצמחו בסביבה.

שר

שרה

שם הרחוב מיוחס לשרה אמנו, האם הראשונה של עם ישראל, אשתו של אברהם ואמו של יצחק. בזמנו הייתה גם גרסה כי הרחוב נקרא על שמה של שרה אמין אשר הקימה אכסניה בחיפה בשנת 1837. השם ניתן במקור לכבודו של אמין סרה, ערבי נוצרי אורתודוקסי ממוצא סורי. סרה היה בעל קרקעות באזור שבין הרחובות יפו ואלנבי, שנקנו ממנו לצורך פיתוח אזור העיר התחתית ו"המרכז המסחרי החדש" אשר נבנה בשנות ה- 30 של המאה ה- 20.

שרעבי שלום רבי

רבי שלום שרעבי (1777-1720), רש"ש, הבולט במקובלי תימן וארץ ישראל במאה ה-18. נולד בתימן, נדד בנעוריו דרך הודו, עירק וסוריה והגיע ארצה. התיישב בירושלים ולמד בישיבת בית אל. על פי המסופר, היה שם תחילה השַמָּש ולאחר שהתגלתה גדולתו היה לאחד מחבורת המקובלים. לאחר מותו של מייסד הישיבה רבי גדליה חיון בשנת 1751 התמנה לראש הישיבה, ועד מהרה יצא שמו כגדול מקובלי המזרח, בעל השראה אלוהית כשל האר"י. סביב אישיותו נרקמו אגדות רבות, שמו יצא כמרפא חולים ומחולל נפלאות. מדי שנה ביום מותו נהגו חכמי הישיבה ותלמידיה לקיים הילולה על קברו שבהר הזיתים. שרעבי חיבר סידור תפילה מיוחד למקובלים וכתב את הספרים "אמת ושלום" ו"נהר שלום".

שרת משה

משה שרת (שרתוק) (1965-1894), ראש הממשלה השני של ישראל, מראשי תנועת העבודה. נולד באוקראינה. עלה עם הוריו ארצה בהיותו בן 14 והמשפחה שהתה שנתיים באזור צפת, שם למד ערבית. למד משפטים באיסטנבול ובמלחמת העולם הראשונה שירת כקצין בצבא הטורקי. בשנות העשרים היה חבר הוועד הפועל של מפלגת אחדות העבודה, חבר מערכת "דבר" ומזכיר המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. בימי מלחמת העולם השנייה פעל לגיוס יהודים לצבא הבריטי. נאבק על זכות העלייה של היהודים והיה מיוזמי התיישבות חומה ומגדל. נמנה עם החותמים על מגילת העצמאות. כיהן כשר החוץ בממשלה הזמנית ובממשלות ישראל עד 1956. עם פרישת בן גוריון בשנת 1953 התמנה לראשות הממשלה וכיהן בתפקיד כשנתיים. לאחר פרישתו שימש מנהל של הוצאת הספרים "עם עובד" והיה יושב ראש הנהלת מכללת בית ברל. משנת 1961 ועד מותו היה יושב ראש ההנהלה הציונית.

שש

ששת הימים

השלישית במלחמות ישראל-ערב. פרצה ב-5 ביוני 1967, ונמשכה שישה ימים, מכאן שמה. במהלכה כבש צה"ל את כל חצי האי סיני, את ירושלים המזרחית ושאר השטחים שנמצאו בשליטת ירדן ממערב לירדן, ואת רמת הגולן. הרקע למלחמה: ועידת פסגה ערבית ראשונה, בינואר 1964, שקבעה שיש להטות את מקורות הירדן כדי לסכל את מפעל מוביל המים הארצי של ישראל, להקים מפקדה ערבית משותפת ולייסד את "ארגון השחרור הפלשתיני". צה"ל הגיב על התנכלויות הסורים, על פעילות המחבלים משטח סוריה, ירדן ולבנון, ועל הטיית מקורות הירדן. הצעדים הראשונים במלחמה היו חסימת מְצרי טיראן, גירוש משקיפי האו"ם מסיני על ידי הרודן המצרי נאצר והחדרת כוח צבאי מצרי גדול לסיני. ישראל הגיבה בגיוס כולל של צה"ל ובניסיונות למתן את סכנת הכחדתה בדרכים דיפלומטיות. כישלון ניסיונות אלה, לאחר כחודש אשר כונה תקופת ההמתנה, הביא לפתיחתה של ישראל במלחמה. בשישה ימים ניצח צה"ל שלושה צבאות, של מצרים של ירדן ושל סוריה, אשר נתמכו על ידי גדודים וחטיבות ממרוקו, עיראק ועוד. עם כיבוש רמת הגולן והר החרמון בשעות האחרונות של היום השישי למלחמה הסתיימה מלחמה זו. מלחמת ששת הימים היתה ארוע מכונן בתולדות מדינת ישראל. ממצב של כיתור צבאי ודאגה עמוקה לקיום המדינה ושלום תושביה, חזר העם היהודי לשטחי מולדת שנמנעו ממנו עד כה. לשינויים אשר חלו בחברה הישראלית יש הדים באירועים מדיניים ובמלחמות שלאחר מלחמה זו, ועד ימינו אנו.