מדריך רחובות חיפה/ר

רא

ראהבת

בערבית נזירות. במנזרים הסמוכים לרחוב התגוררו נזירות רבות אשר היו היו פעילות מאוד בחיי הקהילה, בחינוך ובסיעוד. לכבודן וכאות הערכה לשרותן לקהילה, נקבע השם עוד בתקופת המנדט.

ראם פנחס

פנחס ראם (1948-1923), ממפקדי האצ"ל בחיפה. נולד בפולין, בגיל שנתיים עלה עם הוריו ארצה והתגורר בפתח תקוה. למד בישיבת תפארת ישראל בחיפה ובישיבת חברון בירושלים. לאחר פרעות תרפ"ט (1929) הצטרף לאצ"ל בפתח תקוה, משם הועבר לתפקיד מפקד סניף חיפה והגליל בכינוי סמל א' בנימין. נורה ונהרג בסיורו בעמדת האצ"ל בואדי ניסנאס, מכדור של צלף ערבי ב-15 במרס 1948. על שמו נקרא "מחנה בנימין", שהוקם על גבעה מבודדת לקליטת מתגייסים לאצ"ל. כיום ידועה גבעה זו כשכונת ורדיה.

ראש מיה

יישוב יהודי עתיק מתקופת החשמונאים, בצפונה של שכונת רוממה. האתר וסביבתו שימשו כמקום יישוב, תוך ניצול המישור המשתרע דרומה, סלע הקירטון הרך ומי הנחלים הסמוכים. בתקופות שונות התקיים כאן יישוב של חקלאים ורועים. בימי הצלבנים נבנתה במקום מצודה. היא שוקמה פעמים אחדות, וגם דהר אל-עומר ראה בה אתר צבאי חשוב ודאג לשיפור ביצוריה. מאז נמצא האתר בהתפוררות. מקור השם עברי, ככל הנראה, ופירושו "ראש מים". הנחל האכזב המתחיל ברוממה, מתחבר לנחל שאנן ונחל ורדיה ויורד אל המפרץ המוכר כיום כנחל הגיבורים, נקרא בזמנו בשם ואדי רושמייה, כאזכור למקור העתיק.

ראש פינה

המושבה היהודית הראשונה בגליל העליון. מקור שמה הוא בפסוק "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה" (תהילים קיח 22). ראשיתו של היישוב במושבה גיא-אוני, פרי התארגנות של יהודים חרדים מצפת בשנת 1878, שביקשו להתפרנס מעבודת אדמה ולהשתחרר מהתלות בכספי ה"חלוקה". בשל קשיים כלכליים ננטשה המושבה. בשנת 1882 הגיעו למקום 22 משפחות מרומניה, התיישבו בבתים הנטושים של גיא-אוני ושינו את שם המקום לראש פינה. המושבה החדשה קיבלה תמיכה מהברון רוטשילד. בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-20 התיישבו בגרעין הישן של המושבה צעירים עירוניים וחל פיתוח בענף הקיט וההארחה במקום, תוך שמירה על אופיה הכפרי.

רב

רבוה

עיר בפקיסטן, שאליה היגרו בשנת 1947 רוב בני הדת האחמדית מהעיר קדיאן שבהודו, עם חלוקת תת היבשת לשתי מדינות, הודו ופקיסטן. פירוש השם - בוסתן. לעיר זו משמעות רגשית עמוקה בקרב כת האחמדים.

רבי יהודה הנשיא

תנא, נשיא היהודים בארץ ישראל וחותם המִשנה. תקופתו: סוף המאה השנייה ותחילת המאה השלישית, תקופה הנחשבת לתור הזהב של החיים היהודיים בארץ ישראל אחרי חורבן בית שני. היה בנו של רבן שמעון בן גמליאל השני ומצאצאיו של הלל הזקן. משמת אביו (סמוך לשנת 170) ירש את מקומו כנשיא. רוב חייו גר בבית שערים, מקום מושבה של הסנהדרין, אך בשנותיו האחרונות עבר מטעמי בריאות לציפורי והעביר לשם את מושב הסנהדרין. מפעל חייו הוא עריכת המשנה במסכתות המסודרות בשישה סדרים. נקבר בבית שערים.

רבי יוחנן הסנדלר

תנא, בן הדור הרביעי לתנאים, מתלמידיו המסורים של רבי עקיבא. תקופתו: המחצית הראשונה של המאה השנייה. מקובל להציגו כמי ששילב בין תורה ועבודה, ואולם יש סברה שכינויו הסנדלר בא על שם מוצאו מאלכסנדריה. מסופר שמשנאסר רבי עקיבא על ידי הרומאים התחפש יוחנן לרוכל, עמד תחת חלון בית הסוהר והכריז על מרכולתו, ואגב כך שילב שאלות בדיני חליצה. היה בין שבעת הזקנים שהתכנסו בבקעת בית רימון במגמה לשקם את חיי התורה והציבור וכדי לחשב את עיבורה של השנה.

רבי עקיבא

מגדולי התנאים, דמות נערצת בעם ישראל. זמנו: ימי חורבן בית ראשון עד מרד בר כוכבא (135-70 לערך). יצא יחד עם שלושה "חכמי הדור" לרומא לנסות להשיג הקלות ליהודים בארץ ישראל הכבושה. היה ראש ישיבת יבנה ובני ברק. דמותו התעצמה אחרי מותו של רבן גמליאל ולפני השנים הסמוכות למרד והוא נעשה לדמות המרכזית בכל תחומי חיי התורה והציבור בארץ ובתפוצות. השפעתו היתה מכרעת בקביעת הדרכים ללימוד התורה שבעל-פה ובעיצוב דמותה של ההלכה. אחד מ"עשרת הרוגי מלכות".

רבין אסתר ד"ר

ד"ר אסתר רבין (1978-1889), פעילת ציבור חיפאית וסופרת. נולדה בגרמניה. לימדה באקדמיה העירונית בברסלאו ובאוניברסיטה העממית היהודית בה. היתה חברת הוועד הפועל של ארגון נשות המזרחי ופעילה בוועד הקהילות היהודיות בגרמניה וצירה בקונגרסים ציוניים. בשנת 1935 עלתה ארצה והשתקעה בחיפה. התמנתה ליושבת ראש ארגון נשות המזרחי בעיר. היתה יושבת ראש לשכת יהודית מונטיפיורי של בנות ברית וחברת הוועד הכללי של הלשכה הגדולה של בני ברית בתל אביב. היתה צירה באסיפת הנבחרים לפני קום המדינה. פרסמה שורה של ספרי ילדים בגרמניה ובישראל.

רביצקי אימרה

בריגדיר אימרה רביצקי (1957-1896), חסיד אומות העולם מהונגריה. שירת כקצין בצבא הונגריה, שהיה בעל צביון אנטישמי-פשיסטי. רביצקי היה הקצין הבכיר היחיד מסגל קציניו של הדיקטטור הפרו-נאצי הורטי, שהתנגד לפקודות ולגזרות נגד היהודים, ותוך סיכון מעמדו וחייו הציל אלפי יהודים. בשנת 1944 שלחו הגרמנים רכבות להעמיס עליהן אלפי יהודים ולשלחם לאושוויץ. על דעת עצמו הורה רביצקי שהיה אז בדרגת סגן-אלוף, למלא את קרונות המשא בבולי עץ ובקרשים. כאשר נודע הדבר לשלטון הפשיסטי בהונגריה נעצר והושלך לכלא. נפטר בבודפשט בפברואר 1957.

רבנו תם

כינויו של רבי יעקב בן מאיר (1171-1100), נכדו של רש"י. נולד בצרפת. ראש חכמי דורו ומגדולי בעלי התוספות לתלמוד הבבלי בצרפת. יהודי אירופה התיכונה והמערבית ראו בו את מנהיג הדור. חיבר את "ספר הישר" שבו בדק גרסאות שונות בתלמוד ואת "ספר ההכרעה" שעסק בבעיות השפה העברית. הציע סדר אחר לפרשיות בתפילין, בניגוד לדעת סבו ("תפילין של רבנו תם"). בשנת 1147 פשטו נוסעי הצלב על עיר הולדתו, בזזו את ביתו ועמדו להוציאו להורג, אולם אביר שעבר במקום, שהיה ידידו, הצילו. אחרי מאורע זה התיישב בטרואס ושם עמד בראש אסיפת הרבנים שתיקנה תקנות לחיזוק הדת. צום כ' בסיוון לזכר הטבח שנערך ב-1171 בעקבות עלילת הדם בבלוא, מיוחס אף הוא לרבנו תם.

רבקה

מארבע האמהות. אשתו של יצחק אבינו. היתה בתו של בתואל בן נחור אחי אברהם ואחות לבן מארם נהריים. אברהם שלח את עבדו אליעזר לבחור ליצחק בנו אשה מארם נהריים. אליעזר בחר ברבקה על פי התנהגותה ליד בור המים: "וַתְּכַל, לְהַשְׁקֹתוֹ; וַתֹּאמֶר, גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב, עַד אִם-כִּלּוּ, לִשְׁתֹּת" (בראשית כד 19). לאחר עשרים שנות עקרות ילדה את התאומים עשיו ויעקב. מסופר שהיא אהבה יותר את יעקב והסבה לו את הברכה שיצחק רצה לברך בה את עשיו. אחרי שנודע לה כי עשיו מתכוון להרוג את יעקב, שלחה אותו אל לבן אחיה. נקברה במערת המכפלה.

רד

רד"ק

רבי דוד קמחי (1235-1160). נולד בצרפת. חיבר פירושים למקרא המצויים ברוב המהדורות המסורתיות. פירושיו תורגמו ללטינית, ובלשנים נוצרים רבים למדו אותם בתקופת הרנסנס. בשל הפופולריות של פירושיו היה מהמשפיעים העיקריים על תרגום התנ"ך לאנגלית ולשפות אירופיות נוספות. בספרו ה"מכלול", שנועד להיות ספר ללימוד הדקדוק העברי, ערך וסידר בשיטתיות יצירות קודמות והציע חידושי דקדוק בצורה עממית.

רו

רובין

ראובן, בנו הבכור של יעקב אבינו מאשתו הראשונה לאה. ראובן קדוש גם למוסלמים הרואים בו נביא ומכאן כינויו בערבית: נבי רובין. בשם זה נקרא גם אתר בחולות פלמחים של היום בו נמצא קבר עתיק מתקופת הממלוכים המיוחס כקברו של ראובן.

רובינא חנה

חנה רובינא (1980-1889), שחקנית תיאטרון דגולה, ממייסדי "הבימה" וכלת פרס ישראל לאמנות התיאטרון (1956). נולדה בבלרוס, נמשכה ללימודים, עבדה ולמדה בורשה בקורס לגננות עבריות. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה עזבה את ורשה, עבדה כגננת בקווקז ואחר כך ניהלה מוסד לילדי פליטים יהודים. עוד לפני המלחמה שיחקה כחובבת בורשה בהצגה "השיר הנצחי" מאת מארק ארנשטיין. בשנת 1922 הופיעה בתפקיד לאה בהצגת "הדיבוק" של ש' אנ-סקי הוא שלמה זיינוויל רפפורט. ההצגה, ובמרכזה רובינא בתפקיד הכלה רדופת הדיבוק, היתה שנים רבות כרטיס הביקור של "הבימה". אחרי המהפכה הבולשביקית נדדה "הבימה" ברחבי אירופה והגיעה גם לניו יורק. ב-1928 עלו רוב החברים לארץ והתיאטרון קבע את משכנו בתל אביב. יופיה ונוכחותה המרשימה של רובינא, לא פחות ממשחקה, הקסימו את צופי התיאטרון העברי במשך כ-30 שנה. היא גילמה דמויות בעצמה ובכישרון ושיחקה בהצגות רבות.

רובינשטיין יצחק הרב

יצחק רובינשטיין (1945-1880), הרב הראשי האחרון של קהילת וילנה, מראשי תנועת המזרחי. נולד בליטא, למד בישיבה וסיים בית ספר למשפטים. ייסד רשת של בתי ספר עבריים דתיים וישיבות בפולין ובליטא. שימש שר לעניינים יהודיים בליטא, ובמסגרת תפקיד זה לחם למען זכויות היהודים באירופה. החל מ-1922 ועד לפרוץ מלחמת העולם השנייה היה חבר הסנאט הפולני. בשנת 1941 היגר לארצות הברית בעזרת ועד ההצלה הציוני-אמריקאי. בניו יורק התמנה לראש ישיבה על שם יצחק אלחנן. פעל בארצות הברית למען יהודי פולין.

רודן

אוגוסט רודֶן (1917-1840), מגדולי הפסלים האירופים. יליד צרפת. עד שנות הארבעים לחייו לא הוכר כפסל בעל ערך, והציבור מצא את יצירותיו לא-ראויות. הוא ביטא בארד ובשיש את קדרותם של החיים כפי שראה אותם. פסליו הראשונים חוללו שערורייה, וטפלו עליו שמועות שאת האפקט הריאליסטי להדהים השיג ביציקת הברונזה על גופם של בני אדם חיים. הוא הוכיח כי הפסלים הם יצירי דמיונו ויצאו לו מוניטין ברחבי צרפת. מבין יצירותיו המפורסמות: "אדם וחוה", "הנשיקה", "ויקטור הוגו" ו"בלזאק".

רודנר עקיבא הרב

אברהם רודנר (1975-1877), מראשוני הדיינים בחיפה, הרב של שכונת קרית אליהו. יליד בלרוס. למד בישיבת וולוז'ין והוסמך לרבנות. עסק במסחר בניישטדט, ויסד שם בית ספר ואגודות (חברות) לביקור חולים ולגמילות חסדים. התקרב לציונות והיה חבר במשרד הארצישראלי ובוועד הארצי בליטא. בשנת 1935 עלה ארצה והתמנה לרב ומגיד שיעורי הלכה בחיפה. בשנת 1941 נבחר לכהן כרב בשכונת קרית אליהו שהתגוררו בה קומץ יהודים, וכיהן בתפקיד זה שנים רבות. שימש יושב ראש בית הדין הרבני האזורי. פרסם מאמרים תורניים ואחרים בכתבי עת שונים ואת הספר "משפטי אישות".

רוזוב שמואל

שמואל רוזוב (1975-1900), ארכיטקט בולט בחיפה. נולד בפטרבורג למשפחה ציונית ידועה. בשנת 1917 יצא ללמוד בלונדון והוסמך כמהנדס אזרחי וארכיטקט. אחרי שהות בברלין עלה ארצה בשנת 1924 והתחיל לעבוד בחברת החשמל. בשנת 1928 הצטרף לסניף חיפה של אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים ועמד בראשה שנים רבות. בשנת 1930 פתח משרד טכני פרטי. בשנות השישים היה בצוות המומחים לתכנון תוכנית המתאר לחיפה. בנה בניינים רבים בעיר, הקפיד על קלה כחמורה תוך יצירת סגנון ייחודי, כדוגמת הטיח שבו צופה בשעתו קולנוע ארמון (דוגמת פרחים) והלבנים המיוחדות המשלבות פסיפס מוזהב במלון דן כרמל. תרם רבות לעיצוב הארכיטקטוני של העיר.

רוזן פנחס

פנחס רוזן (1978-1887), משפטן, חבר כנסת ושר בממשלות ישראל. יליד גרמניה. למד משפטים והיה ממייסדי תנועת הנוער הציוני תכלת לבן (1911). במלחמת העולם הראשונה שירת כקצין בצבא הגרמני. היה שנים אחדות יושב ראש ההסתדרות הציונית בגרמניה וב-1923 עלה לארץ. נשלח ללונדון ועמד בראש מחלקת הארגון של ההנהלה הציונית. שב ארצה ושימש עורך דין. היה יושב ראש התאחדות עולי גרמניה, חבר מועצת עיריית תל אביב מ-1935 ועד להקמת המדינה ומראשי התאחדות עולי מרכז אירופה. מחותמי מגילת העצמאות, כיהן כחבר כנסת וכשר המשפטים הראשון ונמנה עם מניחי היסודות למערכת המשפט של ישראל ולחקיקה בכנסת.

רוטנברג פנחס ואברהם

האחים פנחס (1942-1879) ואברהם (1982-1893) רוטנברג, מניחי היסודות למשק החשמל בארץ. האח פנחס עלה לארץ מרוסיה בשנת 1919, ואחרי שקיבל מממשלת בריטניה זיכיון להפיק חשמל ממימי הנהרות של ארץ ישראל, ייסד בשנת 1923 את חברת החשמל והקים את תחנות הכוח הראשונות המונעות בדלק - בתל אביב, בחיפה ובטבריה. גולת הכותרת של מפעלו היתה הקמת תחנת הכוח ההידרואלקטרית בנהריים, שהעניק לו את הכינוי "הזקן מנהרַים". יורשו ב-15 השנים הבאות לאחר מותו היה אחיו אברהם. הבית המפואר שבנה לעצמו פנחס רוטנברג (בשדרות הנשיא) משמש כיום מכון חינוך לנוער (בית רוטנברג).

רוטשילד

ג'יימס ארמאן רוטשילד (1957-1878), סופר ופעיל ציוני, בנו בכורו של אדמונד ג'יימס דה רוטישלד, המכונה הנדיב הידוע. נולד בצרפת. עמד בראשה של חברת יק"א מיסודו של הברון הירש ובאמצעותה תמך בארץ ישראל, תפקיד שמילא עד סוף ימיו. שירת במלחמת העולם הראשונה במטהו של אלנבי במזרח התיכון. ביקר פעמים אחדות בארץ ועם ייסוד הסוכנות היהודית בשנת 1929 התמנה לנשיא הכבוד שלה. השתתף בגיוס מתנדבים לגדודים העבריים ואף שירת כקצין בגדוד. בשנת 1924 נבחר לפרלמנט הבריטי מטעם המפלגה הליברלית והיה חבר בה עד 1945. אחרי מותו פורקה יק"א ורכושה הועבר לאוצר המדינה. על פי צוואתו תרמה אלמנתו סכום כסף נכבד להקמת משכן הכנסת בירושלים.

רות

רות המואבייה גיבורת המגילה הנקראת על שמה, כלתה של נעמי. תקופתה: המאה ה-11 לפנה"ס. תשובתה לנעמי: "אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין; עַמך עַמי ואלוהיִך אלוהי" (רות א 16), העלתה אותה לדרגת הגיורת הגיבורה הקושרת גורלה עם העם היהודי. על פי מגילת רות, ישי נכדה של רות היה אביו של דוד המלך. מגילת רות נקראת בחג השבועות.

רות הכהן

רות הכהן (1945-1898), פעילת ציבור, מוותיקות חיפה. נולדה ברוסיה. קיבלה חינוך עברי, ורכשה השכלה בתחומי כלכלה וחקלאות. ממייסדי החוג הציוני "השחר". בשנת 1920 עלתה לארץ ועבדה כפועלת בכביש טבריה-צמח ואחר כך כמנהלת חשבונות ראשית בחברת סולל בונה. היתה מעורבת בהקמת שיכון העובדים של החברה. היתה פעילה בהגנה ובמועצת הפועלות, בייחוד ב"ארגון אמהות עובדות". בחיפה התבלטה בפעולתה הציבורית המאומצת למען מעון "אמנה" (אומנה) לילדי אמהות עובדות בנוה שאנן. היתה אשתו הראשונה של דוד הכהן.

רז

רזיאל דוד

דוד רזיאל (1941-1910), מפקד האצ"ל. יליד רוסיה. בוגר בית הספר תחכמוני בתל אביב ותלמיד ישיבת מרכז הרב בירושלים. במאורעות תרפ"ט (1929) התנדב לשורות ההגנה, ובשנת 1931 הצטרף לארגון ב' בהגנה, אשר ממנו צמח האצ"ל. בשנת 1938 מינה אותו זאב ז'בוטינסקי למפקד הארגון. הרחיב את פעילות האצ"ל אל מחוץ לארץ ישראל, פיקד על פעולות הארגון לשבירת ה"הבלגה" כלפי הטרור הערבי ופעל להגברת ההעפלה. משהחליט האצ"ל להצטרף למלחמה בנאצים, יצא בשנת 1941 לעירק בראש חולית קומנדו, בשליחות הצבא הבריטי. תפקידם היה לחבל בבתי הזיקוק שהיו חיונים לצבא הנאצי. נהרג שם באזור חבנייה בהפצצה של הצבא הגרמני. לאחר הקמת המדינה הובא לקבורה בארץ והוענקה לו דרגת אלוף בצה"ל.

רח

רחל

מארבע האמהות. בתו של לבן בן בתואל הארמי, אשתו האהובה של יעקב, אם יוסף ובנימין. נולדה בעיר חרן שבארם נהרַים ונקברה בבית לחם. סיפורה מופיע בסיפורי תולדות האומה בספר בראשית. לימים היתה לסמל לאהבת אם לבניה: היא מתוארת כאם רחומה המבכה על בניה ההולכים בשבי האויב. המקום הנחשב לקברה בדרך בית לחם הפך למקום עלייה לרגל. בתחילת המאה ה-20 נתן מבנה הקבר השראה למעצבי גלויות, בולים ומזכרות מארץ הקודש.

רחף

שמה של ספינת מפרש שהתנפצה בלב ים בדצמבר 1937 בסערה חזקה בקרבת קפריסין. שני מלחים מתוך שישה אנשי צוות נספו. הספינה נבנתה בשנת 1935 בסוריה ונקנתה ביוני 1937. היא הוכנסה לשירות הספנות העברית כדי להגביר את השתתפותם של יהודים בשירות החופים בארץ, שהיה נתון אז כולו בידי ספני הארצות השכנות.

רט

רטנר יוחנן פרופ'

פרופ' יוחנן רטנר (1965-1891), ארכיטקט, ראש המטה הצבאי בהגנה, אלוף בצה"ל, מרצה בטכניון. יליד רוסיה. בשנת 1922 השלים את לימודי הארכיטקטורה ובשנת 1923 עלה לארץ ישראל. עבד כארכיטקט עצמאי ובשנת 1929 התמנה ליועץ הביטחוני של הסוכנות היהודית להתיישבות. תכנן אחדים מהמבנים הייחודיים בארץ ובהם חדרי אוכל בקיבוצים, שחלקם נועדו לשימור. בשנת 1938 התמנה לראש המפקדה הארצית של ההגנה. עם קום המדינה שירת כנספח צבאי בשגרירות ישראל במוסקבה. היה מראשוני האלופים בצה"ל ומייסד חיל המדע. שימש כדיקן הפקולטה לארכיטקטורה בטכניון. בשנת 1961 התמנה למנהל בפועל של הטכניון וכעבור שנה פרש ממשרתו.

רי

ריינס הרב

יצחק יעקב ריינס (1915-1839), רב והוגה דעות תורני, מייסדה וראשה של תנועת המזרחי. יליד פולין, חניך ישיבות וולוז'ין ואיישישוק. ייסד במחוז וילנה ישיבות שלמדו בהן גם לימודי חול. מראשוני הרבנים שהצטרפו לתנועת חיבת ציון ולציונות המדינית. ניהל פולמוס ער ונמרץ עם רבני הדור שהתנגדו ברובם לציונות המדינית החילונית בראותם בה איום על קיומה של היהדות המסורתית. בשנת 1902 ייסד את ההסתדרות הדתית-ציונית המזרחי כדי "לעמוד על משמר הדת בתוך הציונות". נלחם בחרדים שהתנגדו לציונות ודרש מן החילונים בתנועה הציונית לא לזנוח את ערכי הדת והמסורת. כתב עשרות ספרים בענייני הלכה ותורה, ציונות ובעיות יהדות.

רימונים

עץ או שיח נשיר ממשפחת הרימוניים. הפרי בעל צורה כדורית, בראשו מתנוסס מעין כתר, והוא מלא גרעינים הערוכים במגורות ומצופים בקליפה עסיסית חמוצה או מתוקה. משמש למאכל טרי, לשימורים, למיץ ולתרכיז. הובא בידי המרגלים כהוכחה כי הארץ טובה. אחד משבעת המינים שהתברכה בהם הארץ: "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש" (דברים ח 8).

רינ"ה

ראשי תיבות שמו רבי ישראל נח הכהן (1964-1884). פעיל ציבור חיפאי, שימש ארבעים שנה מזכיר ועד הקהילה העברית של חיפה. היה יושב ראש המועצה הדתית בחיפה, מבוני בית הכנסת המרכזי בעיר ומייסד הספריה התורנית-מדעית שלידו, הנושאת את שמו.

רמ

רמב"ן

ראשי תיבות שמו של רבי משה בן נחמן (1270-1195), מגדולי חכמי ההלכה בימי הביניים, פייטן, פרשן התורה ומן הראשונים שעסקו בקבלה. יליד ספרד. לעת זקנה עלה לארץ ישראל (1267), וכאן השלים את ביאורו לתורה, שהיה לחיבורו המפורסם והנפוץ ביותר. תחילה ישב בירושלים, עסק בשיקום הקהילה בעיר ובין השאר הקים בה בית כנסת וישיבה שמשכה תלמידים רבים. עבר לעכו, שם ייסד ישיבה וישב בה עד מותו. היה לאחד המפשרים בפולמוס על כתביו הפילוסופיים של הרמב"ם אבל התנגד בחריפות ל"מורה נבוכים" שלו. מצוות ישוב ארץ ישראל היתה לדידו מהמצוות החשובות ביותר.

רנ

רנ"ק

ראשי תיבות שמו של רבי נחמן קרוכמל (1840-1785), הוגה דעות והיסטוריון שהתווה דרכים חדשות בהבנת היהדות. נולד בגליציה, למד בישיבה והשתלם גם בשפות ובמדעים. חקר את תולדות עם ישראל ואת מקומו בין אומות העולם. לגישתו, מהותו הרוחנית של עם ישראל נבדלת מזו של עמים אחרים בכך שהיא מוחלטת ונצחית, והיא החורצת את גורלו בקרב עמי תבל. ספרו הידוע "מורה נבוכי הזמן" נדפס אחרי מותו (1851).

רע

רענן

צמח טרי או עץ שצימח עלים חדשים וטריים, בעל כוח צמיחה.

רש

רש"י

ראשי תיבות שמו של רבי שלמה יצחקי (1105-1040), גדול פרשני המקרא והתלמוד, שהתחבב על המוני העם מהמאה העשירית ועד היום. נולד בצרפת. בנעוריו יצא לגרמניה ללמוד תורה בישיבות המפורסמות של ורמייזא (וורמס) ומגנצא (מיינץ), הערים הסמוכות לנהר הריין, שיחד עם העיר שפירא (שפייר) כונו קהילות שו"ם. בהיותו בן 25 התמנה לרב בעיר טרואה שבצרפת, וייסד שם ישיבה. למחייתו עסק בכורמות ובמסחר ביינות. חיבר פירוש לרוב ספרי המקרא ולרוב מסכתות התלמוד הבבלי. פירושיו, הנכתבים בכתב מיוחד הקרוי כתב רש"י, תורגמו בימי הביניים ללטינית ומאוחר יותר לשפות מודרניות. נכדיו נמנו עם גדולי החכמים בדור שאחרי זמנו, והמפורסמים ביניהם היו שמואל בן מאיר (רשב"ם) ויעקב בן מאיר (רבנו תם), המכונים בעלי התוספות.

רשפון

מושב בדרום השרון, צפונית להרצליה. השם ניתן למקום בעקבות שמה של ארשוף הקדומה, המזוהה עם תל ארשף הסמוך. הוקם בשנת 1936 על אדמת קרן קימת לישראל ובסיוע קרן היסוד.