מדריך רחובות חיפה/פ

פא

פאר

תפארת, הוד, הדר.

פב

פבזנר

שמואל יוסף פבזנר (1930-1879), פעיל ציבור, סופר, מחלוצי המהנדסים והתעשיינים בארץ, מבוני חיפה העברית. נולד ברוסיה ולמד הנדסה בברלין. היה צעיר צירי הקונגרס הציוני הראשון. עלה ארצה בשנת 1905. ממייסדי בית החרושת עתיד לתעשיית שמן וסבון, יחד עם חבריו נחום וילבוש, טוביה דוניה ושמואל איצקוביץ (1909). היה ממייסדי שכונת הדר הכרמל ויושב ראש ועד השכונה. ממקימי מוסדות חשובים בעיר ובהם הטכניון, בית הספר הריאלי והמרכז המסחרי הראשון בהדר. היה חבר הוועד הלאומי בשנותיו הראשונות. בגן בנימין בהדר הכרמל ניצבת אנדרטה לזכרו. בחלקו העליון של הגן שכן בעבר בית ועד שכונת הדר הכרמל (בית פבזנר), ששימש גם מרכז תרבותי.

פו

פולד ברכה

ברכה פולד (1946-1927), לוחמת בפלמ"ח, נהרגה מירי שוטר בריטי. נולדה בגרמניה ועלתה ארצה בראשית שנות הארבעים. בהיותה בת 17 הצטרפה לשורות הפלמ"ח. ב"ליל וינגייט" (23 במרס 1946) השתתפה בפעולה של הפלמ"ח לקליטת אוניית המעפילים וינגייט. כמפקדת חוליה התבצרה עם אנשיה ברחוב הסמוך לחוף הים בתל אביב. המשטרה הבריטית והצבא סיירו בצפון תל אביב ועצרו כמה מבין המתקהלים בחוף שהמתינו למעפילים. פולד נפצעה בחילופי אש עם החיילים הבריטים ומתה מפצעיה. באוקטובר 1946 נקראה על שמה אוניית מעפילים שהפליגה מאיטליה. האונייה נתפסה ונוסעיה גורשו לקפריסין.

פועה

אחת משתי המיילדות העבריות הנזכרות בתורה. תקופתה: המאה ה-13 לפנה"ס. מסופר כי שתי המיילדות סיכנו את חייהן ולא נשמעו לפקודת פרעה להרוג את כל הבנים הזכרים שנולדו לנשים העבריות. על פי חז"ל, שפרה היא יוכבד ופועה היא מרים.

פורטונה עמנואל

עמנואל פורטונה (2001-1911), ממקימי התעשייה הכימית והבטחונית בארץ ומחלוצי התעשייה בחיפה. נולד בליטא בשנת 1911. עלה ארצה בשנת 1939 וייסד תעשיות ראשונות של חומרי נפץ, מלחי כרום ועוד. במלחמת העולם השנייה ייצר חומרי נפץ עבור הצבא הבריטי, ובמחתרת עבור ההגנה. לקח חלק בפעילות ציבורית ענפה: יושב ראש התאחדות התעשיינים בחיפה והצפון, ממייסדי לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים בחיפה ויושב ראש הלשכה ועוד. זכה בתואר יקיר העיר ובתואר יקיר התעשייה בישראל.

פז

פז סעדיה

סעדיה פז (1961-1882), מראשוני העוסקים ברכישת קרקעות ליהודים בארץ, ובהן אדמות חיפה והסביבה. יליד רוסיה. מראשוני פועלי ציון. בשנת 1904 עלה לארץ ועבד כפועל חקלאי במושבות זכרון יעקב, פתח תקוה ואחרות. היה ממייסדי ארגון השומר, ממקימי סג'רה, אום ג'וני, מרחביה ותל עדשים. במהלך מלחמת העולם הראשונה פעל להגשת עזרה למגורשי תל אביב ונאסר לאחר גילוי רשת ניל"י. במלחמת העולם הראשונה גויס לצבא הטורקי ועם סיומה שב ארצה והחל לעבוד בחברת הכשרת הישוב. בתפקידו זה שימש עוזרו של יהושע חנקין ברכישת קרקעות עמק יזרעאל, עמק זבולון, עמק בית שאן ועוד. זכה בתואר אזרח כבוד של חיפה.

פט

פטל

שיח קוצני ירוק עד ממשפחת הוורדיים. מקור השם העברי הוא בסורית, בה מכונה הצמח פטאל. גדל בבתי גידול לחים. בארץ נפוץ המין פטל קדוש. חוקרים רבים מזהים מין זה עם הסנה המקראי. פירות הפטל העסיסיים נאכלים חיים ומשמשים גם לתעשיית מיצים וריבות.

פטריה

אונייה צרפתית ששכרו הבריטים לשם גירוש מעפילים מנמל חיפה, שחובלה בידי לוחמי ההגנה וטבעה בנמל חיפה ב-25 בנובמבר 1940. האונייה, שנבנתה בארצות הברית ב-1913 ומאז שירתה חברות ספנות רבות, היתה אמורה להעביר מגורשים משלוש ספינות מעפילים - מילוס, פסיפיק ואטלנטיק - אל האי מאוריציוס שבאוקיינוס ההודי, לאחר שהבריטים החליטו לא להחזיק מעפילים במעצר בארץ. אנשי ההגנה ניסו למנוע את הפלגת האונייה. כשעל סיפונה כבר היו יותר מ-1,700 נוסעים, הם הטמינו בה חומר נפץ שנועד לחבל באחת מדופנותיה ולעכבה לתיקונים, אבל הפיצוץ היה עז מדי ובו במקום נטתה האונייה על צידה והתחילה לטבוע. רוב הנוסעים קפצו למים ונאספו בסירות. 202 מעפילים ו-50 אנשי צוות ושוטרים בריטים נספו. את הניצולים, שנותרו ללא כל בגד וחפץ, העבירו הבריטים למחנה המעצר בעתלית, ולאחר מחאות רבות של ראשי היישוב הותר להם להישאר בארץ. מעפילים שטרם הספיקו לעלות לפטריה גורשו למאוריציוס.

פי

פיארברג

מרדכי זאב פיארברג (1899-1874), סופר ועיתונאי ציוני. נולד באוקראינה למשפחה חסידית. פנה להשכלה והצטרף לקבוצת משכילים צעירים, מהלך שהביא לנתק עם משפחתו. הושפע בעיקר מאחד העם. את סיפוריו הראשונים פרסם ב"הצפירה" וב"השילוח". היה ממבשרי הרומנטיקה בספרות העברית החדשה, שביטאה את ההתלבטות המכאיבה של בני הדור בבחירה בין לימוד התורה לעולם ההשכלה. יצירותיו תורגמו לכמה שפות. בפרסום מיוחד זכה סיפורו "לאן?". מת בגיל צעיר ממחלת השחפת.

פייגין צבי

צבי פייגין (1962-1884), צלם. נולד ברוסיה, עלה לארץ ב-1907 וכמה שנים אחר כך התיישב בחיפה בעיר התחתית, שם ניהל חנות צילום קטנה בחדר מגוריו. עבר להדר הכרמל, והיה בין ראשוני בוני הבתים במרכז הכרמל ומפעיליו המובהקים. לרוב צילם את אנשי חיפה, ולמעשה צילם את גילויי צמיחת העיר מעיירה קטנה לעיר מחוז מרכזית, ורבים מתצלומיו הם בבחינת תיעוד הפיתוח הציוני. צילם גם בעמק ובגליל. מבחר מאוסף תשליליו מצוי בארכיון הציוני המרכזי.

פייזר ד"ר

דניאל פייזר (1966-1892) רופא, חלוץ מקצוע הכירורגיה בארץ, המנתח הראשון בחיפה. יליד גרמניה. עלה ארצה בשנת 1932, הוזמן לנהל את המחלקה הכירורגית-פנימית שהיתה גם מחלקת יולדות של בית חולים הדסה בחיפה (כיום המרכז הרפואי בני ציון). שימש כרופא מייעץ בכמה בתי חולים בארץ. הראשון שהכניס את שיטת ה"מסמרים" לקיבוע הברך. נקט שיטות ייחודיות לטיפול בשחפת. התנדב לעזור בבית החולים בצפת. הקים את הסניף הישראלי של הארגון הכירורגי הבינלאומי, ושימש נשיאו. לפני מלחמת העצמאות ובמהלכה עבד ללא לאות בטיפול בפצועים, והיה יחד עם ד"ר אוסטרובסקי מעמודי התווך של הרפואה בעיר בשנות השלושים והארבעים.

פייצל

פייצל איבן חוסיין (1933-1883) הראשון למלכי עירק, עמד בראש המרד הערבי נגד טורקיה. אחיו של המלך עבדאללה הראשון מלך ירדן. מגדולי המדינאים הערבים בעת החדשה. הועיד עצמו להיות המלך שיאחד את האומה הערבית. נפגש עם ויצמן בשנת 1918 וחתם איתו על הסכם שהתווה יחסים של אחווה בין המדינה היהודית שתקום בארץ ישראל והאומה הערבית. ב- 1920 מלך בסוריה חודשים ספורים. הפסיד לצרפתים את המנדט על סוריה וברח לאנגליה. ביוזמת הבריטים התמנה למלך עירק בשנת 1921. מת בעת ביקור באירופה וגופתו הועברה לקבורה בעירק דרך נמל חיפה.

פיכמן יעקב

יעקב פיכמן (1958-1881), משורר עברי, סופר, מתרגם, עורך ומבקר. נולד בבסרביה, מולדביה. בשנת 1901 יצא ללימודים באודסה, שם התחיל לכתוב והיה מקורב לביאליק ואחד העם. בשנת 1903 עבר לוורשה שם התחיל לכבוש את מקומו כמשורר ומסאי. עלה לארץ בשנת 1912, התיישב בתל אביב וייסד את אגודת הסופרים. לפני מלחמת העולם הראשונה יצא לשליחות באירופה ונלכד בה, וחזר לארץ ב-1919. היה פעיל בחיי הספרות בארץ, פרסם ביוגרפיות וערך אנתולוגיות ומקראות, כתב ספרי ילדים וערך את כתב העת של אגודת הסופרים "מאזניים". שירתו המאוחרת קודרת ופסימית. נחשב למבקר מבריק. תרגם לעברית שירה ופרוזה.

פינלנד

מדינה בצפון אירופה, לחוף הים הבלטי. בירתה הלסינקי והיא גובלת עם רוסיה, נורבגיה ושבדיה. חלקים ניכרים מהמדינה מיוערים, ובה אגמים רבים. רוב התושבים הם פינים ומיעוטים שוודים, לַפּים ורוסים. בשנת 1808 נכבשה על ידי רוסיה. עם קץ שלטון הצאר ברוסיה בשנת 1917 הוכרזה עצמאותה. בין שתי מלחמות העולם התפתחה המדינה באופן מרשים והיתה אחת המדינות החדשות המעטות שנותרו דמוקרטיות. בשנת 1995 הצטרפה לאיחוד האירופי. פיתחה מודל של מדינת רווחה המבוססת על מיסים גבוהים וכלכלה חופשית, ועד היום היא מהמדינות השוויוניות ביותר באירופה.

פינסקי דוד

דוד פינסקי (1959-1872), סופר ומחזאי חשוב שכתב באידיש. נולד בבלרוס, נפטר בחיפה. למד ויצר במוסקבה, בוינה, בורשה ובברלין. בשנת 1899 היגר לארה"ב ושימש עורך המוסף הספרותי של עיתון המפלגה הסוציאליסטית היהודית. היה מקורב בדעותיו לארגון ה"בוּנד" והיה בין המנהיגים הבולטים של מפלגת פועלי ציון. בשנות העשרים נבחר להיות נשיא אפע"ל (ארגון פועלים עבריים לאומיים) והיה ממנהיגי תנועת העבודה היהודית. מחזהו "היהודי הנצחי" הוצג בהצלחה רבה על ידי תיאטרון הבימה במוסקבה ובארץ. בשנת 1949 השתקע בחיפה, כתב כאן מחזות מקראיים ומשכנו הפך למרכז חיי התרבות האידישאית. בשנת 1956 יצא ב"עם עובד" הרומן שלו "בית נח עדון", יריעה רחבה של חיי היהודים שהיגרו ממזרח אירופה לארצות הברית, שחוזה את התבוללותם שם. כתב עשרות מחזות, נובלות ומסות אשר רק חלקן הקטן פורסם בעברית. על שמו קבעה עירית חיפה פרס לתיאטרון.

פינסקר

יהודה לייב פינסקר (1891-1821), רופא והוגה דעות, מנהיג תנועת חיבת ציון. נולד בפולין. למד משפטים באודסה ורפואה באוניברסיטת מוסקבה. חזר לאודסה בשנת 1849 והיה לפעיל ב"חברת מפיצי השכלה", שהטיפה להשתלבות היהודים בחברה ובתרבות הרוסית. בעקבות פרעות 1871 ו-1881 הסיק שיש לחפש פתרון אחר לבעיית העם היהודי. בשנת 1882 פרסם את תורתו "אוטואמנציפציה" (שחרור עצמי), שלפיה יש לתת ארץ ליהודים. תורתו היכתה גלים במזרח אירופה (אך לא במערבה) והביאה להקמת אגודת חיבת ציון באודסה (1883) ובעקבותיה במקומות נוספים.

פינת גן

הרחוב נמצא בשכונת בת גלים. מתכננה, האדריכל ריכרד קאופמן, הושפע הן מתאורית עיר הגנים של הווארד והן מהחזון של אחוזות הגנים שהתפתחו בגרמניה. תכנון זה תאם לגישה החברתית הציונית, לחזרה לעבודת האדמה וכפתרון לבעיית העיור שהביא עמו הפיתוח הכלכלי והתעשייתי. שכונת קריית חיים הינה דוגמא מובהקת לכך. בשכונת בת גלים שבתיה הראשונים נבנו עוד בשנות העשרים ובעיקר השלושים של המאה ועשרים, ניתן לראות את הניצנים של הגישה התכנונית החדשה ואת הנטייה לאחוזות הגנים שבהן היו מטפחים גידולים ולאו דווקא לנוי. השם הפיוטי והנחמד שניתן לרחוב מעלה על נס את הגישה התכנונית של העיר המתחדשת. למרות בנייה רוויה מסיבית, נשארה בת גלים כשכונת חן ייחודית בחיפה גם כיום.

פיק"א

ראשי התיבות בעברית של שמה האנגלי של חברת Palestine Jewish Colonization Association, שייסד בשנת 1924 הברון אדמונד בנימין רוטשילד, המכונה הנדיב הידוע, לשם ניהול מפעל ההתיישבות שהקים ושנוהל על ידי בנו ג'ימס רוטשילד. פיק"א ניהלה את פעולות המושבות שהראשונות שבהן קמו בסוף המאה ה-19. על 50 אלף דונם שהיו בבעלות חברת פיק"א הוקמו כ-50 נקודות יישוב בכל רחבי הארץ. פיק"א סייעה אף למפעלים גדולים כמו חברת החשמל לישראל, חברת האשלג והטחנות הגדולות ואף עזרה בייבוש הביצות. עם הקמת המדינה העבירה החברה לרשותה קרקעות ורכוש רב. מכספי עיזבונה הוקם בירושלים משכן הכנסת.

פישמן עדה (מיימון)

עדה מימון פישמן (1973-1893), ממייסדות תנועת הפועלות בארץ ישראל וחברת כנסת. נולדה במזרח אירופה להורים שומרי מצוות. בנערותה הצטרפה לתנועה הציונית ובשנת 1911 עלתה ארצה. התחילה לעבוד בהוראה ובהמשך עבדה בחקלאות, ובמקביל פנתה לפעילות פוליטית. היתה חברה במפא"י ובמועצת האיחוד העולמי של פועלי ציון ונמנתה עם ההנהלה העולמית של ויצו. לחמה ופעלה למען זכויות האשה ולהכשרת האשה למקצועות עבודה חדשים, תוך התמקדות בחינוך החקלאי. בשנת 1930 יסדה את חוות הלימוד לפועלות חקלאיות "עיינות", שליד נס ציונה. העלתה את המוסד לדרגת בית ספר תיכון חקלאי וניהלה אותו עד מותה. היתה חברת הכנסת הראשונה והשנייה ומעל במה זו עשתה למען זכויות הנשים בכל תחומי החיים.

פל

פלג פרנק

פרנק פֶּלֶג (1968-1910), מוזיקאי ומלחין. יליד צ'כיה. למד נגינה בפסנתר, ניצוח וקומפוזיציה באקדמיה הממלכתית של פראג. בשנת 1936 עלה לארץ. עם הקמת המדינה התמנה לראש המחלקה למוזיקה במשרד החינוך והתרבות ומילא תפקיד זה עד 1952. בשנת 1951 עבר לחיפה, הקים את התזמורת הסימפונית בעיר ושימש המנהל המוזיקלי שלה. הקים את הספרייה המרכזית למוזיקה ואת הארכיון להקלטות של מוזיקה מזרחית. חינך דור של מוזיקאים. הרבה לעסוק בהסברה מוזיקלית ושיחותיו בנושא זה הקנו לו שם בינלאומי.

פלי"ם

לכבוד פלוגה ו' בפלמ"ח, שנקראה הפלוגה הימית ובקיצור פלי"ם, שהיתה הזרוע המבצעית הימית של ההגנה. היחידה נוסדה במסגרת הגדוד הרביעי של הפלמ"ח באפריל 1945, והתקיימה עד מרס 1948, עת הוקם השירות הימי וחיל הים. הפלי"ם כלל כ-400 ימאים בוגרי קורס מפקדי סירות. מפקדת הפלוגה מוקמה בקיבוץ שדות ים ובסיסיה היו בנוה ים, מעברות וגבעת השלושה. הפלוגה פעלה בשטח ההעפלה, בחבלות במתקני ים בריטיים ובספינות הצי הבריטי שרדפו אחר המעפילים. כמו כן הוכשרו הלוחמים לפעול כיחידת נחיתה ולשם כך עברו אימוני חי"ר. עם הקמת צה"ל נסמך שלד הפיקוד הבכיר של חיל הים על מפקדי הפלי"ם.

פלימן משה

משה פלימן (1973-1905), ראש עיריית חיפה. נולד באוקראינה למשפחה ציונית שומרת מסורת. בנעוריו הצטרף לתנועת החלוץ, נכלא בשל פעילות ציונית ושוחרר. סיים את אוניברסיטת מוסקבה בהנדסת חשמל (1929), נאסר בשנית והוגלה לסיביר. בשנת 1930 גורש מברית המועצות, עלה ארצה ועבד בעבודות שונות. בשנת 1932 התקבל לעבוד בחברת החשמל, ובשנת 1957 מונה למנהל הרשת הארצית ונבחר למועצת המנהלים של החברה כנציג הפועלים. היה חבר מועצת עיריית חיפה שנים רבות ושימש סגנו של אבא חושי. משנת 1969 כיהן כראש העיר. בימיו הורחבה פעולת הבנייה של מוסדות כגון המוזאון הימי, בית החייל, בית החולים לחולים גריאטריים (הנושא את שמו), נסללו כבישים רבים והוחל בהקמת מת"ם - המרכז לתעשיות מדע.

פלמ"ח

פלוגות מחץ, פלמ"ח בראשי תיבות, היו הזרוע הקרבית של ההגנה. הוקם ב-15 במאי 1941 על ידי המפקדה הארצית של ההגנה, בעקבות הפלישה של הנאצים בראשותו של פילדמרשל ארווין רומל לאזור מצרים. המשימה הראשונה שהוטלה על הפלמ"ח היתה מלחמת גרילה בעורף הפולש הגרמני, בשתוף פעולה עם הבריטים. כ"ג יורדי הסירה, למשל, היו לוחמי פלמ"ח. בחלוף הסכנה לא פוזרו היחידות אלא נשארו בשירות מגויס ורצוף בהגנה ככוח עבודה בקיבוצים ובמשקים חקלאיים. תפקידי הפלמ"ח היו בתחילה עזרה לבריטניה בכיבוש סוריה ולבנון מידי ממשלת וישי ובהמשך הענשת פורעי חוק ערבים, גיבוש היאחזויות ואף פעולות נגד המנדט הבריטי. מפקד הפלמ"ח הראשון היה יצחק שדה ואחריו התמנה יגאל אלון. סמל הפלמ"ח, שתי שיבולים וחרב, מרמז לקשר של הלוחמים לאדמתם. בדצמבר 1948 פורק הפלמ"ח ביוזמת ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון, ולוחמיו שולבו בחטיבות צה"ל.

פנ

פנינה

פנינה כץ, לבית עפרון (1993-1922), מורה ומחנכת דגולה בחיפה. נולדה בעיר דמשק בסוריה. למדה בבית הספר הריאלי בחיפה ובסמינר למורות "בית הכרם" בירושלים. חזרה לחיפה ולימדה בבית ספר בנוה שאנן, במקביל לפעילותה באצ"ל. נאסרה בשנת 1942 ושוחררה בשנת 1945 ביום הניצחון על גרמניה. נאלצה להלחם על מנת לקבל בחזרה את משרתה בבית הספר היסודי בנוה שאנן. לימים הייתה סגנית המנהל בבית הספר תל-חי. שם הרחוב ניתן למשעול המוביל אל בית הספר "הבונים" אותו ניהלה למופת שנים רבות. שם הרחוב ניתן על שם פנינה ובעלה, זאב (וילי) כץ (1988-1915). אף הוא היה לוחם ומפקד בכיר בארגון האצ"ל בחיפה. עבר מסכת של מאסרים, עקב פעילותו בארגון, משנת 1939 עד שנת 1947. לימים היה חבר מועצת העיר. שניהם מותיקי שכונת נוה שאנן.

פס

פסטר לואי

ד"ר לואי פסטר (1895-1822), מיקרוביולוג וכימאי צרפתי, מגדולי המדענים בכל הדורות, אבי מקצוע המיקרוביולוגיה. פסטר הוכיח שהתסיסה וכן מחלות מסוימות נגרמות מפעולות מיקרואורגניזמים, חיידקים בעברית, ולא עקב "רבייה ספונטנית" בחומר, כפי שחשבו קודם. הוא המציא תרכיבי חיסון המונעים את ההידבקות במחלות בעקבות חיידקים ודרך למנוע את התסיסה הלא רצויה בחומרים שונים. תהליך עיקור החלב מחיידקים קרוי על שמו - פיסטוּר. בשנת 1888 נוסד בפריז מכון פסטר, כאות הוקרה של העולם לצרפתי הגדול. פסטר היה מנהלו של המכון והדריך את החוקרים שפעלו בו עד מותו. כיום משמש מכון פסטר כמרכז מדעי לחקר מחלות.

פק

פקדון

חפץ או כסף שנמסר למשמרת אצל הנפקדים, המכונים גם נאמנים כבטוחה להלוואה או לביצוע הסכם או חוזה. כיום משתמשים בביטוי זה גם להפקדה של סכום כסף בחשבון בבנקים לשם נשיאת רווחים או צבירת רבית.

פר

פרוג

שמעון שמואל פרוג (1916-1860), משורר ועיתונאי יהודי. יליד אוקראינה, בעל השכלה יהודית וכללית. עבד במערכות העיתונים היהודיים בפטרבורג. לאחר מכן עבר לאודסה ושם כתב בעיתונות היהודית ברוסית. שירתו שואבת מהווי החיים היהודיים בתקופתו ומסיפורי המקרא, ושיריו תורגמו מרוסית לאידיש ולעברית. כתב גם סאטירות, פואמות, אידיליות ובלדות השואבות מסיפורי התנ"ך, מדברי חז"ל ומסיפורי עם יהודים. סימנים לשירתו של פרוג ניתן לראות אצל ביאליק, טשרניחובסקי ואחרים, בני דורם.

פרויד

ד"ר זיגמונד שאול פרויד (1939-1856), רופא נוירולוג יהודי, אבי הפסיכואנליזה ומראשוני הפסיכיאטרים המודרניים, מאנשי הרוח הבולטים של המאה ה-20. נולד בצ'כיה. למד רפואה באוניברסיטת וינה והתמחה בנוירולוגיה. כשהשלים את לימודי הרפואה, התמחה בפסיכיאטריה במחלקה לחולי רוח של בית החולים של וינה. הצטרף למסדר "בני ברית", ורוב שותפיו ותלמידיו הבכירים (חוץ מקרל יונג) היו יהודים. סבר שמחלות עצבים מקורן לרוב בבעיות נפשיות ולא בליקויים אורגניים במוח. בשנת 1895 פרסם יחד עם מורהו ושותפו למחקר, יוזף ברויר, את מחקרם המהפכני "מחקרים על ההיסטריה". בשנת 1899 פרסם את "פשר החלומות", ובשנת 1905 הרחיב את תחום מחקריו בספרו "שלוש מסות על התיאוריה המינית". בערוב ימיו נאלץ לעזוב את אוסטריה בשל עליית הנאציזם, עבר לאנגליה ושם נפטר.

פרומר דב

דב פרומר (1989-1912), ממייסדי קרית שמואל. פעיל ציבור, חבר מועצת עיריית חיפה. נולד בפולין. עלה ארצה והתיישב עם משפחתו בחיפה. היה מבעלי חברת "המצליח". כיהן כיושב ראש ועד קרית שמואל. היה חבר הנהלת מוסדות חינוך וציבור בעיר וברחבי הארץ.

פרידמן שמעון ד"ר

ד"ר שמעון פרידמן (1920-1850), מבוני חיפה העברית ומראשוני התעשיינים בה. יליד הארץ. עבר עם משפחתו מצפת להתגורר בחיפה. היה הנציג היחיד של חיפה בקונגרס הציוני בירושלים, בשנת 1903 (המקביל ל"קונגרס אוגנדה"). בשנת 1909 היה מראשוני המתיישבים של שכונת הרצליה. היה בעל יקב (הוקם בשנת 1889 ועבר לפתח תקוה בשנת 1912) וחנות ליינות.

פרישמן דוד

דוד פרישמן (1922-1859), מגדולי הסופרים והמשוררים היהודים בתקופת התחייה. נולד בפולין ורכש השכלה בגרמניה. עוד בטרם מלאו לו 20 פרסם סיפורים ורשימות בעיתונים עבריים. התקומם נגד כתיבה שעיקרה הטפה אידיאולוגית והתמקד בפרט המתמודד עם החברה ומוסכמותיה. תחילה שלל את התנועה הלאומית היהודית ואת הציונות, אולם ביקורים קצרים בארץ ישראל (ב-1911 וב-1912) שינו את עמדותיו. ערך כמה עיתונים, תרגם מכתבי פרידריך ניטשה, רבינדרנאת טאגור ואחרים. בתרגומיו ביקש להפגיש את הקורא העברי עם האסתטיקה של ספרות העולם. כתב גם באידיש. סגנונו לא היה מליצי כסגנונם של סופרי ההשכלה והיה חביב על הקוראים. נפטר בגרמניה.

פרנץ לוי

פרנץ לוי (1902- 1971), מראשוני התעשיינים בחיפה. בשנת 1934 הקים מפעל לייצור גומי וברזנט. מוצרי המפעל שימשו את הצבא הבריטי. נחשב לאחד מחלוצי התעשיינים בעיר וחלוץ תעשיית הגומי בארץ. ממייסדי ארגון עולי מרכז אירופה בחיפה ומהדמויות הבולטות של העלייה החמישית. במשך שנים היה חבר הנהלת התאחדות בעלי התעשייה, היה חבר מועצת המנהלים של חברת החשמל ומילא תפקיד חשוב בתחומי החיים הציבוריים בעיר.

פרץ י.ל.

יצחק לייבוש פרץ (1915-1852), מגדולי הסופרים היהודים בזמן החדש. יליד פולין, היה עורך דין במקצועו אולם רשיונו נשלל ממנו משום שנחשד בנטייה לסוציאליזם. כתב בעברית אך הרבה לכתוב באידיש, מתוך מחשבה שלמיליוני היהודים החיים במזרח אירופה "מגיע" לקרוא בשפה המובנת להם. רבות מיצירותיו מוקדשות למצוקת היהודים ב"תחום המושב". התייחס גם לבעיית האישה היהודייה. בניגוד לסופרי ה"השכלה" שהציגו את ליקויי העם היהודי ואת חיי ישראל בגולה כחיי בערות וניוון, הבליט י"ל פרץ את טוהר המשפחה היהודית, את העזרה ההדדית בקהילה היהודית ואת היופי שביהדות ובחסידות, הכל בכתיבה ספרותית מודרנית.

פרץ מרקיש

פרץ מרקיש (1952-1895), סופר ומשורר אידי. נולד ברוסיה וקיבל חינוך תורני וכללי. היה פעיל בקידום המהפכה הבולשביקית. בשנת 1921 עזב את ברית המועצות וטייל באירופה. בשנת 1926 חזר לברית המועצות ולקח חלק בחיי הספרות והתרבות הרוסית. הושפע מהזרמים הספרותיים ששלטו באירופה לאחר מלחמת העולם השנייה, ושירתו היתה חדשנית. נחשב לאחד מטובי המשוררים האידיים במאה ה-20. בשנת 1952 במסגרת ה"טיהורים" של סטאלין, הוצא להורג עם סופרים ואינטלקטואלים יהודים נוספים.

פת

פת יעקב

יעקב פת (1956-1894), מהבולטים באנשי העלייה השנייה, איש השומר וממייסדי ההגנה. יליד פולין. עלה ארצה בשנת 1913. ממייסדי קיבוץ דגניה ב'. בשנת 1922 התמנה למפקד ההגנה במחוז חיפה. מפקד ירושלים והסביבה החל משנת 1931 ולימים מנהל מערך ה"רכש" של הארגון בדרום הארץ. פעל למען הנהגת גידול כלבי שמירה ומעקב בארץ. במהלך מלחמת העצמאות ארגן את שיירות המכוניות וההספקה לירושלים הנצורה ואל יישובים נצורים. עם הקמת צה"ל מונה לאחראי על המדור לתפקידים מיוחדים במשרד הביטחון בדרגת סגן אלוף. נקבר בחלקת השומרים בתל חי.