מדריך רחובות חיפה/ס

סב

סבידור מנחם

מנחם סבידור (1988-1917), פעיל ציבור, ויושב ראש הכנסת. נולד ברוסיה. בשנת 1942 עלה ארצה והתגייס לצבא הבריטי, שם עבר הכשרה בקורסים בניהול, כלכלה ותחבורה, וקורסים דומים עבר בצרפת* ובארה"ב. בשנת 1948 התגייס לצה"ל*, ייסד את בית הספר הצבאי לארגון וניהול ושימש מפקדו הראשון. בשנת 1953 השתחרר מצה"ל בדרגת סגן אלוף והחל לעסוק בפעילות ציבורית: סמנכ"ל משרד התחבורה (1953) מנכ"ל רכבת ישראל, מנכ"ל החברה ליצוא פרי הדר ויושב ראש הקרן לביטחון ישראל (1987). היה חבר בכנסת התשיעית והעשירית מטעם הליכוד ובכנסת העשירית שימש היושב ראש. על שמו קרויה תחנת הרכבת מרכז בתל אביב*.

סג

סגליות

סיגלית, צמח חד-שנתי נדיר, עדין וקטן. פרחיו סגולים, ומכאן שמו. נפוץ במזרח הים התיכון. בארץ הוא גדל בגליל העליון, בהרי יהודה, בעמק דן ובמרומי החרמון*. הסוג סגל מונה כ-500 מינים, מתוכם ארבעה קיימים בארץ, וביניהם סֶגָל תלת-גוני (הידוע בשמו העממי אמנון ותמר*) והסיגל הריחני סיגלית.

סו

סוטין חיים

חיים סוטין (1943-1894), צייר יהודי נודע מזרם האקספרסיוניזם. נולד ברוסיה. בציוריו משתקפים ילדותו הקשה ואישיותו המורכבת. את השכלתו הבסיסית באמנות רכש במינסק ובווילנה. בשנת 1913 נסע להמשיך את לימודיו בפריז*. הושפע מיצירותיהם של ואן גוך ורמברנדט ושל אמנים יהודים שפעלו בפריז בימיו, כמו שאגאל*, ליפשיץ ומודליאני. צייר לרוב ציורי טבע דומם המשרים עצב ודיכאון, דמויות מעונות ודיוקנאות כמעין קריקטורות. נפטר בצרפת*. יצירותיו נמצאות כיום באוספים פרטיים ומיעוטן במוזיאונים ברחבי העולם. אחדים מהם, מאוספו של ראובן הכט*, מוצגים דרך קבע במוזאון הכט שבאוניברסיטת חיפה.

סוכות

חג יהודי, השלישי בשלושת הרגָלים. מכונה גם חג האסיף*. ממצוותיו המיוחדות: ישיבה בסוכה - זכר לסוכות שבהן ישבו בני ישראל בצאתם ממצרים, ונטילת פרי מארבעת המינים (הדס*, לולב* אתרוג* וערבה*). בעת התפילה בבית הכנסת מקיפים את הבימה ואומרים הושענות. החג נחוג שבעה ימים. היום שאחרי סוכות נקרא שמיני עצרת, והוא חג בפני עצמו הנהוג בארץ יחד עם שמחת תורה שהונהג מאוחר יותר.

סולד הנרייטה

הנרייטה סאלד (סולד) (1945-1860), מנהיגה ציונית, מייסדת ארגון הנשים הדסה*, מיוזמי מפעל עליית הנוער*. נולדה בארה"ב והיתה מורה ועיתונאית. מצעירותה היתה מעמודי התווך של התנועה הציונית בארה"ב. בימי מלחמת העולם הראשונה עבדה עם הג'וינט כדי להגיש סיוע ליהודי ארץ ישראל שהיו נצורים בארץ תחת שלטון הטורקים. בשנת 1920 עלתה ארצה וריכזה את מאמצי הפיתוח של מפעלי בריאות והסעד של ארגון הדסה. את הקמת עליית הנוער יזמה בעקבות עלייתו של היטלר לשלטון.

סוקולוב

נחום סוקולוב (1936-1859), סופר ועיתונאי, ממחדשי העיתונות העברית וממנהיגי התנועה הציונית. נולד בפולין, ובצעירותו רכש השכלה יהודית וכללית רחבה. היה עורך עיתון "הצפירה" בורשה וסופר מחונן ופורה. כתיבתו הצטיינה בסגנון עברי חי. עם הופעתו של הרצל* נעשה מעריץ נלהב של הציונות* המדינית ונושא דגלה. בפעולתו בתנועה הציונית בלט בתחומי ההסברה בכתב ובעל פה, ובפעילות דיפלומטית. כתב על נושאים הקשורים לציונות* ותרגם לעברית את "אלטנוילנד" של הרצל. ערך את ביטאונה של התנועה הציונית "העולם" ואת העיתון "האסיף". כיהן כנשיא ההסתדרות הציונית והיה היושב ראש של קונגרסים ציוניים. ביקר בארץ מספר פעמים. נפטר ונקבר בלונדון, ולימים הועלו עצמותיו ארצה.

סורוקה משה

משה סורוקה (1972-1903), ממייסדי שירותי הרפואה בארץ. נולד בפולין. בשנת 1920 עלה ארצה ועסק בבנייה ובחקלאות. בשנת 1922 החל לעבוד במסגרת קופת חולים של ההסתדרות* ונקרא לארגן בית חולים לחולי שחפת בצפת* ולנהל אותו. היה מראשי ומקימי קופת חולים ובית חולים "העמק" בעפולה ומנהלו. בשנת 1932 עבר עם משפחתו לתל אביב* ומילא שורה של תפקידים בכירים בהנהלת קופת חולים. פעל למען ייסוד ולקידום בית החולים בילינסון בפתח תקוה (היום המרכז הרפואי רבין) ויזם את הקמת בית החולים יוספטל באילת*.

סח

סחרוב

אנדרי דמיטרייביץ' סחרוב (1989-1921), פיזיקאי, חתן פרס נובל לשלום על פועלו כלוחם לזכויות האדם (1975), ובאופן אירוני - "אבי פצצת המימן הסובייטית". נולד ברוסיה. סיים לימודי דוקטורט בפיזיקה (1947) ומחקריו בתחום סללו את הדרך לייצורה של פצצת המימן בברית-המועצות. בתחילת שנות השישים החל לפעול למען זכויות האדם בברית המועצות וייסד את הוועד לזכויות האדם ברוסיה. בשל פעילויות אלו איבד את מקום עבודתו. השלטונות הקומוניסטיים אסרו עליו לצאת לשטוקהולם לקבל את פרס נובל. בשנת 1979 הוגלה למתקן ענישה בעקבות גינוי הפלישה לאפגניסטן. בשנת 1986 חנן אותו נשיא ברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב.

סט

סטרומה

שמה של ספינת מעפילים* שהוטבעה בים השחור על נוסעיה. יצאה מרומניה בדצמבר 1941 בדרכה לארץ ישראל, כשעל סיפונה 769 פליטים יהודים שנמלטו מציפורני הנאצים. אחרי ארבעה ימי הפלגה הגיעו הנוסעים לנמל איסטנבול וביקשו מחסה. ממשלת טורקיה התירה לספינה לעגון בנמל בתנאי שמדינה אחרת תסכים לקלוט את הפליטים. ממשלת בריטניה סירבה להתיר לספינה להגיע אל חופי הארץ, למרות ההפצרות של המוסדות היהודים. ב- 23 בפברואר 1942, נגררה הספינה מנמל איסטנבול לעבר הים השחור למרות שמנוע הספינה לא עבד, ושם היא נפגעה על ידי טורפדו ששוגר מצוללת סובייטית וטבעה. כל נוסעיה נספו, למעט ניצול אחד.

סי

סייפן

סוג של צמח נוי ממשפחת האירוסיים. שמו הלועזי גלדיולה. שני השמות מרמזים לסיף או לחרב בשל העלים דמויי החרב של הצמח. הסוג סייפן מונה כ-160 מינים, רובם באפריקה הדרומית ומיעוטם באפריקה הטרופית, באסיה המערבית ובאזור הים התיכון. בארץ ישנם שני מיני סייפן, הנפוץ שבהם הוא סייפן התבואה הגדל בר בהרים וכעשב שוטה בשדות. פורח באביב בגוני ורוד.

סילבר אבא הלל

אבא הלל סילבר (1963-1893), רב רפורמי, סופר, מראשי היהדות והציונות* בארצות הברית, לשם הגיע מארץ מולדתו ליטא בהיותו בן תשע. למד בבית-המדרש לרבנים רפורמים בסינסינטי והוסמך לרבנות בשנת 1915. משנת 1917 עד סוף ימיו שימש רב בהיכל הרפורמי בקליוולנד, ובמקביל היה פעיל ציוני. הושפע מאחד העם* ולאחר מכן תמך במדיניותו של הרצל*. היה ממייסדי המגבית היהודית המאוחדת ועמד בראשה במלחמת העולם השנייה. לאחר מלחמת העולם השנייה ייצג את ההסתדרות הציונית במוסדות האו"ם השונים. בערוב ימיו התמסר לספרות ולמחקר במחשבת ישראל.

סיליזיאן

לכבודם של הכמרים הסאליזיאנים, שעמדו בראש ארגון שנועד להעניק הכוונה מקצועית לנוער. לארגון, שהוקם על ידי יוחנן דון בוסקו בטורינו שבאיטליה בשנת 1856, היו מוסדות במדינות רבות בעולם, ושניים בארץ, בחיפה ובנצרת. זה שבחיפה הוא היום בית הספר הכרמל, השוכן ברחוב המגינים* בסמוך לכנסיה הלטינית. מוסד זה נסגר במהלך מלחמת העולם השנייה על ידי שלטונות המנדט הבריטי בשל חשדם שהוא מטיף לפאשיזם האיטלקי. הסניף שבנצרת פועל עד היום ונחשב לאחד מבתי הספר המקצועיים הטובים ביותר במגזר הערבי.

סירקין

נחמן סירקין (1924-1868), עיתונאי, מהוגי הדעות המרכזיים של הציונות הסוציאליסטית. נולד ברוסיה. למד באוניברסיטאות בציריך ובברלין. היה פעיל בתנועת חובבי ציון ובחוגי המהפכנים הרוסים. השתתף בקונגרס* הציוני הראשון בבזל (1897). הניח שהאנטישמיות באירופה תלך ותגדל והציע לפתור את "צרת היהודים", כדבריו, בדרך של התיישבות המונית בארץ ישראל על בסיס של שיתוף. תורתו השפיעה רבות על מנהיגי תנועת העבודה בארץ ועל אנשי העלייה השנייה*. בשנת 1905 היגר לארצות הברית, היה מראשי הקונגרס היהודי האמריקאי ונפטר שם. עצמותיו הובאו ארצה ונטמנו בבית העלמין שלחוף הכנרת*.

סכ

סכנין אברהם

אברהם סכנין (1986-1905), סגן ראש עיריית חיפה וחבר מועצת העיר. נולד ברוסיה ורכש את השכלתו במכון הטכנולוגי בחארקוב. היה חבר תנועת הנוער הציוני, ובשל פעילותו הציונית נאסר והוגלה לסיביר ולאסיה התיכונה. עם שחרורו בשנת 1936 עלה ארצה, התיישב בחיפה והתמנה לסגן מנהל בית הספר המקצועי הטכני שליד הטכניון. בשנות השישים כיהן שנה כסגן ראש עיריית חיפה והיה חבר מועצת העיר, ובמסגרת זו היה פעיל מאוד בוועדות העירייה השונות. זכה בתואר יקיר העיר חיפה.

סל

סלוודור

לזכרם של חללי ספינת המעפילים* "סלוודור" שטבעה על נוסעיה בדרכה לארץ ישראל, כשעל סיפונה יהודים שגורשו מבולגריה. היתה זו ספינת מפרש קטנה, חסרת מנוע, ישנה מאוד והצפיפות בה היתה רבה. לא היו בה סירות הצלה תקינות, חגורות הצלה וציוד ניווט ראוי. נגררה מנמל וארנה שבבולגריה ב-3 בדצמבר 1940 עם 360 נוסעים (למרות שהיתה ערוכה רק ל-250 נוסעים). הגיעה לאיסטנבול בעזרת הרוח, שם קיבלה אספקת מזון ומים ונגררה להמשך דרכה. ב-12 בדצמבר, בסערה עזה בים מרמרה הנושק לאיסטנבול טבעה הספינה. רק 115 מנוסעיה ניצלו.

סלומון יעקב

יעקב סולומון (1980-1905), עורך דין מחיפה שרכש מוניטין בתחומו. יליד ירושלים*, למד משפטים בבריטניה וב-1930 פתח משרד בחיפה. ייצג את כלואי ההגנה* בימי "השבת השחורה". עמד בראש יחידת הקשר בחיפה לממשל הבריטי, שימש כיועצו של בן גוריון* בחיפה והיה חבר ועדת המצב בעיר. תיווך בקניית קרקעות העיר. שימש יועץ משפטי לראשי העירייה בשנות המנדט. היה בא כוחו של הברון רוטשילד ומשפחתו. בקום המדינה לקח חלק חשוב בעיצובה ובהתארגנותה של מערכת המשפט והשיפוט במדינה. ממייסדי החבל הימי לישראל וממקימי המוזיאון הימי והפנימייה הצבאית בעיר.

סלמאן

ככל הנראה שמה של משפחה שהתגוררה בסביבה בעבר הרחוק. יש המשייכים את שם הרחוב לסלמאן הפרסי, אשר היה הלא-ערבי הראשון שקיבל עליו את האיסלאם, והורה למוחמד לחפור שוחות סביב העיר מדינה בכדי לבלום את התקפת שבט קוריש על העיר.

סלעית

ציפור שיר לה 18 מינים. 11 מינים נראים בישראל, ושבעה אף דוגרים בארץ. ציפורים אלו חולפות בארץ בעונות המעבר. הסלעיות הן ציפורים של נופים פתוחים, מרבות לעמוד על סלעים או על הקרקע, ומכאן שמן. הן מצויות לרוב באזורים המדבריים בארץ-ישראל. בארץ מוכרות במיוחד הסלעית האירופית, סלעית חלודת הזנב, סלעית קיץ, וסלעית שחורת בטן.

סמ

סמדר

פרי בראשית התפתחותו, ובעיקר מכונים בשם זה פרחי הגפן* הזעירים הפורחים באביב. אשכול הענבים, פרי הגפן, מתחיל להתפתח בכרם עם תום הפריחה ומבשיל לקראת הקיץ. "התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח" (שיר השירים ב 13).

סמולנסקין

פרץ סמולנסקין (1885-1840), סופר מראשי תנועת ההשכלה וממבשרי הציונות*. יליד בלרוס. בשנת 1867 עבר לגרמניה, אך השתקע בוינה. עיקר פועלו היה בירחון העברי "השחר*" שהיה עורכו, ובו ראו אור הרומנים והמאמרים שכתב בעברית. אימץ את ההשקפה של חיבת ציון, שראתה בארץ ישראל את המרכז הרוחני והגשמי של עם ישראל. מבין ספריו: "התועה בדרכי החיים" ו"קבורת חמור". עצמותיו הובאו לקבורה בארץ ישראל.

סנ

סנה משה

ד"ר משה (קליינבוים) סנה (1972-1909), מנהיג ציוני, מראשי ההגנה* והסוכנות היהודית וחבר כנסת. יליד פולין. למד רפואה. היה יושב ראש הוועד הפועל הציוני בפולין. בשנת 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הצטרף לצבא הפולני כרופא. הצליח לברוח מפולין שנכבשה בידי הנאצים והגיע ארצה בשנת 1940. הצטרף למפקדת ההגנה ושימש כראש המטה הארצי בזמן מלחמת העולם השנייה. היה חבר הוועד הלאומי וראש המחלקה המדינית לאירופה בסוכנות, שהיתה ממונה על עלייה ב'. משנת 1948 החל לטפח נטיות פרו-סוביטיות והשקפת עולם אנטי-ציונית. היה חבר הכנסת מטעם מפ"ם ומטעם מק"י משנת 1949 עד 1953, ושוב משנת 1969 עד יום מותו. בעקבות מלחמת ששת הימים שב בו מנחרצותו הקומוניסטית ואף תקף את ברית המועצות על יחסה לישראל. דגל בהקמת מדינה פלשתינאית.

סנט לוקס

מחברו של אחד מארבעת ספרי הבשורה (אוונגליונים) המתארים את חיי ישו ושליחיו. תולדות ישו ותורתו השתמרו בעל פה עשרות שנים, עד שבאו האוונגליסטים, כותבי ספרי הבשורה והעלו אותן על הכתב. מניחים שהספר של לוקס נכתב אחרי חורבן בית שני. הספר כתוב יוונית, אבל ניתן לראות בו יסודות של עברית ושל ארמית. לוקס נולד באנטיוכיה שבסוריה למשפחה לא יהודית. היה רופא במקצועו והמסורת מספרת שהיה גם צייר ונחשב לתלמידו וחברו של פאולוס. מת כקדוש מעונה. הוא מקודש גם בנצרות האורתודקסית-יוונית וגם בנצרות הקתולית-לטינית.

סנש חנה

חנה סנש (1944-1921), משוררת וצנחנית, שיצאה בשליחות היישוב היהודי בארץ לאירופה הכבושה על ידי הנאצים במלחמת העולם השנייה והוצאה להורג בארץ מולדתה הונגריה. אביה בלה סנש היה סופר מוכר בהונגריה. עלתה לארץ בשנת 1939, למדה בבית הספר החקלאי בנהלל* והצטרפה לקיבוץ שדות ים. התנדבה לצנוח במסגרת הצבא הבריטי, לחבור לפרטיזנים* ולסייע ליהודי אירופה. בשנת 1944 הוצנחה ביוגוסלביה והצליחה לעבור להונגריה. נתפסה בעקבות הלשנה, נעצרה בכלא בבודפשט, שם עונתה ולבסוף הוצאה להורג. בשנת 1950 הובאו עצמותיה לארץ והוטמנו בהר הרצל. אחרי מותה הודפסו והולחנו שירים מפרי עטה. הידועים שבהם הם "הליכה לקיסריה" ו"אשרי הגפרור".

סע

סעדיה גאון

רבי סעדיה בן יוסף אלפיומי גאון (942-882), מחשובי הגאונים* בבבל. נולד במצרים, ובצעירותו עלה לארץ והתיישב בטבריה*, שהיתה מרכז ללימודי המסורת. בשנת 921 עבר לבבל, הצטרף לישיבת פומבדיתא. לימים עמד בראשה ואף נבחר לראש ישיבת סורא (למרות שלא למד בה) בשל הישגיו הרוחניים. בהנהגתו זכתה הרבנות בבבל לעליונות על זו של ארץ ישראל. נחשב לחכם היהודי הראשון שהערבית היתה לשון כתיבתו בעניינים יהודיים ואף תירגם את התנ"ך לשפה זו. חיבר מילון עברי-ערבי, והיה ראשון המדקדקים בימי הביניים. ערך ספר תפילות (סידור) ואף הוסיף לו פיוטים מפרי עטו, כדי להנהיג סדר תפילות אחיד לכל העדות. פרסם עוד מספר ספרי הלכות. חיבורו החשוב בתחומי הפילוסופיה הוא "אמונות ודעות", על העקרונות העיוניים של הדת היהודית.

ספ

ספיר

אבן חן יקרה ונאה

סת

סתוונית

צמח פקעת רב-שנתי ממשפחת השושניים. מיני הסתוונית פורחים בסתיו ומכאן שמם. בארץ נפוץ מאוד המין סִתוונית היורה, הפורח עם רדת הגשם הראשון. בארץ מצויים כעשרה מינים, חלקם גדלים בגולן וחלקם במדבר ובחלקים אחרים של הארץ. נפוצה גם כצמח נוי חורפי. הסתוונית רעילה מאוד, חומרי הרעל מצויים בעלים בפרחים ובזרעים, והריכוז הגבוה ביותר נמצא בפקעת.