מדריך רחובות חיפה/ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

טב[עריכה]

טבנקין יצחק[עריכה]

יצחק טבנקין (1971-1887), מראשי תנועת העבודה בארץ ישראל, ממייסדי התנועה הקיבוצית וחבר כנסת. נולד בבלרוס. חונך ב"חדר" ובהמשך רכש השכלה כללית. הצטרף לתנועת פועלי ציון ובשנת 1911 עלה ארצה. היה חבר בקבוצת כנרת*. בשנת 1919 היה ממייסדי אחדות העבודה ובשנת 1921 הצטרף לגדוד העבודה והיה מראשוני קיבוץ עין חרוד. פעל לייסוד תנועת הקיבוץ המאוחד והיה למנהיגה במשך עשרות שנים. התנגד לתוכנית החלוקה של ארץ ישראל משנת 1937. היה ממקימי מפא"י, מפ"ם, המערך ומפלגת העבודה אך נודע בעיקר בהקמת מפלגת אחדות העבודה בשנת 1944. היה ציר בקונגרסים הציוניים וחבר בכנסת ישראל מהראשונה ועד השלישית. אקטיביסט תמיד, נמנה גם על מקימי התנועה לארץ ישראל שלמה, לאחר מלחמת ששת הימים*.

טבריה[עריכה]

עיר לחופה של הכנרת*, בת יותר מ-2,000 שנה. אחת מארבע הערים הקדושות ליהודים בארץ ישראל. התפתחה בזכות אקלימה הנוח בחורף וקרבתה למעיינות מרפא ולדרך הבינלאומית שהוליכה ממסופוטמיה למצרים. נוסדה בין שנת 22 ל-17 לפנה"ס בידי הורדוס, ונקראה על שם הקיסר טיבריוס. בתקופת המשנה והתלמוד היתה מרכזם הרוחני של יהודי ארץ ישראל. לכאן עברה הסנהדרין מציפורי* וכאן נחתם התלמוד הירושלמי. במאה ה-16 שוקמו חומותיה ביוזמתה ובמימונה של דונה גרציה*. במאה ה-18 התיישבו בה חסידים ממזרח אירופה. אחרי הכיבוש הבריטי היו רוב תושביה יהודים. בעיר ובסביבותיה מצויים אתרים ארכאולוגים רבים, מבנים עתיקים וקברי צדיקים.

טברסקי ג'ניה[עריכה]

ג'ניה טברסקי (1964-1901), חלוצת השירות הסוציאלי, מראשי תנועת הפועלות וחברת כנסת. נולדה בפולין ובשנת 1923 עלתה ארצה. יצאה ללמוד בברלין וסיימה שם את בית הספר הגבוה לעבודה סוציאלית. ניהלה את השירותים הסוציאליים של הקהילה היהודית בחיפה והיתה ראש המחלקה הסוציאלית של ועד הקהילה בירושלים*. משנות השלושים היתה פעילה במפא"י ובתנועת הפועלות בחיפה ובמוסדות הכלל ארציים של גופים אלה. בשנת 1945 פעלה במחנות שארית הפליטה* באירופה מטעם המוסדות הלאומיים ואונר"א. לאחר קום המדינה שימשה ראש מחלקת השירותים הסוציאליים בחיפה. היתה חברה בכנסת הראשונה עד הרביעית מטעם מפא"י. בשלהי שנות החמישים היתה אחראית על קשרי החוץ של מועצת הפועלות.

טה[עריכה]

טהון יעקב[עריכה]

יעקב טהון (1950-1880), פעיל ציבור, ממנהלי ההסתדרות הציונית וחברת הכשרת הישוב*. נולד בפולין, למד משפטים ובמקביל ייסד את אגודת הסטודנטים הציונית הראשונה. בשנת 1907 עלה ארצה ושנה אחר כך התמנה לסגנו של ארתור רופין* בהנהלת המשרד הארצישראלי, ובשנת 1916 למנהלו. היה בין האישים המרכזיים במוסדות העצמאיים של היישוב היהודי בארץ בימי המנדט וכיהן בתפקידי סגן נשיא ונשיא של הוועד הלאומי. נמנה עם מייסדי חברת הכשרת הישוב והיה מראשוני מנהליה. היה ממקימי "ברית שלום" (1925) שדגלה ברעיון שארץ ישראל צריכה להיות ארצם של שני העמים, יהודים וערבים, פרש ממנה והיה חבר במרכז הפועל הצעיר. עם איחודה עם אחדות העבודה הצטרף למפא"י.

טו[עריכה]

טובי תופיק[עריכה]

תאופיק טובי (2011-1922) חבר כנסת (1990-1948) מנהיג לשוויון, שלום ודו קיום

טובים[עריכה]

עמנואל טובים (1950-1897), מראשוני התעשיינים בארץ ישראל, מחלוצי הימאות העברית וממקימי אגודת יורדי הים זבולון. נולד ברוסיה, למד הנדסת מכונות והיה פעיל בתנועה הציונית. עלה לארץ בשנת 1922 ועסק בהוראה בטכניון. בהמשך עבר לתל אביב* וניהל בה את בית החרושת סיליקט. הקים עם ראשוני התעשיינים בארץ ישראל את התאחדות בעלי התעשייה ואת הבנק לתעשייה ושימש מנהלו. ניהל שנים אחדות את החברה לפיתוח תל אביב.

טולצ'ינסקי ברוך[עריכה]

ברוך טולצ'ינסקי (1958-1876), ממייסדי חיפה העברית. נולד באודסה ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1906. התגורר ביפו* ובתל אביב*. עסקיו שהסתעפו על החורן, הביאו אותו לחיפה. מהבונים הראשונים של המרכז המסחרי החדש בעיר התחתית, הדר הכרמל והר הכרמל. הקים את הראינוע הראשון בחיפה והיה חבר ועד הקהילה בעיר. היה פעיל ביוזמות בנייה ובשיווק קרקעות ודירות בחיפה.

טוסקניני ארתור[עריכה]

ארתורו טוסקניני (1957-1867), מגדולי המנצחים במאה ה-20. ניצח על החשובות בתזמורות העולם והיה גם המנצח הראשון של התזמורת הפילהרמונית שקמה בארץ. נולד באיטליה*, למד נגינה בצ'לו והיה תחילה צ'לן באופרה. כמנצח הופיע לראשונה בהצגת "אאידה" בשנת 1886 בריו דה-ז'נירו. בשנת 1898 התמנה למנצח הראשי בלה-סקאלה - בית האופרה המפורסם במילאנו. בשנת 1908 נקרא לנצח במטרופוליטן אופרה של ניו יורק. בשנת 1920 חזר ללה-סקאלה והתמנה למנהלה האמנותי. עזב את איטליה במחאה נגד הפשיזם, ועד 1936 היה מנצח בתזמורת הפילהרמונית של ניו יורק. בשנת 1937 ארגן את התזמורת הסימפונית של חברת השידור NBC בארצות הברית והיה מנצחה עד שפרש בשנת 1954.

טופז[עריכה]

הטופז היא אבן חן והשימוש העיקרי בה הוא בתעשיית התכשיטים. טופז- מינרל נזוסיליקטי - (סיליקטים במבנה בצורת איים) המכיל אלומיניום ופלואור השייך לקבוצת הסילימניט. הטופז הטהור הוא שקוף אבל זיהומים מוסיפים לו צבע כשהנפוץ ביותר הם צהוב. אם מוסיפים לטופז שכבה דקה של תחמוצת טיטניום מקבלים עקב כך אבני חן הזוהרות בצבעים שונים.

טי[עריכה]

טיילת אריה גוראל[עריכה]

טיילת אריה גוראל (2007-1918) ראש העיר חיפה בין השנים 1993-1978. יזם וקידם הקמת שכונות רמת בגין ורמת אלמוגי, תשתיות תחבורה וגשרים, טיילת לואי ובת גלים. פעל להקמת רכבל תיירותי ולחידוש פעילות הכרמלית. עשה רבות לפיתוחה של העיר באהבה לעיר ולתושבים.

טיילת חולדה גורביץ'[עריכה]

טיילת חולדה גורביץ - "המלאך בלבן" "אם הפצועים", יקירת העיר, כלת פרס ישראל, בעלת אות הנשיא למתנדב. הקדישה את חייה בהתנדבות לתמיכה ולסיוע לפצועי צה"ל ולמשפחותיהם.

טר[עריכה]

טרומן[עריכה]

הארי טרומן (1972-1884), נשיאה ה-33 של ארצות הברית. בשנת 1934 נבחר לסנאט ובשנת 1944 נבחר לסגן נשיא. לאחר מותו של רוזוולט בשנת 1945 התמנה לנשיא. היה מנהיג תקיף ובין השאר הורה על הטלת שתי פצצות האטום על יפן. בשנת 1945 תמך בהמלצת ועד החקירה האנגלית-אמריקאית בדבר קליטת 100 אלף פליטים יהודים בארץ ישראל, ואף הציע מימון וספינות להעלאתם. בשנת 1947 סמך ידו על תוכנית ועדת האו"ם בדבר חלוקת ארץ ישראל ופעל בהשפעת חיים וייצמן* להכללת הנגב* במדינה היהודית העתידה לקום, בניגוד לתוכנית החלוקה המקורית. היה המנהיג הראשון שהכיר בישראל, מיד עם הקמתה.

טש[עריכה]

טשרניחובסקי[עריכה]

שאול טשרניחובסקי (1943-1875), מגדולי המשוררים העבריים. נולד ברוסיה, כשהיה בן 14 נשלח ללימודים באודסה, שם הושפע מהספרות האירופית הקלאסית והתוודע לחוגים הציוניים. בשנת 1892 החל לפרסם שירים בכתבי עת עבריים. למד רפואה בגרמניה ובשווייץ. כבר בתקופה זו החל לכתוב ושילב את הכתיבה עם פעילותו המקצועית כסטודנט וכרופא. עם חזרתו לאוקראינה, לאחר קבלת התואר, פעל כרופא כפרי ומחוזי ואף שירת כרופא צבאי במלחמת העוולם הראשונה. אחרי המלחמה שהה בברלין ובארצות הברית, שם כתב ועסק בתרגום. בשנת 1931 עלה ארצה והתיישב בירושלים* ובהמשך בתל אביב*, בה עבד כרופא ילדים. חיבר אידיליות ובלדות ועסק בתרגום מהספרות הקדומה והחדשה מרוסית לעברית (מולייר, שקספיר, הומרוס ועוד). ביצירותיו ביקש למזג בין היהדות לתרבות העולם. היה פעיל גם בתחומי פוליטיקה וחברה. נבחר לנשיא כבוד של אגודת הסופרים בארץ ישראל.