מדריך רחובות חיפה/ח
חב[עריכה]
חב"ד[עריכה]
זרם חסידי על שם ראשי התיבות של חוכמה, בינה, דעת - צירוף המופיע ב"ספר התניא", הספר הבסיסי של חסידות זו. פעילותה של חסידות חב"ד התחילה בבלרוס. מייסד הזרם הוא רבי שניאור זלמן מלאדי (1745-1813), המכונה בעל התניא. מנהיגי חב"ד היו החסידים הראשונים שהקימו ישיבות, מוסד לימוד שעד אז היה רק של "המתנגדים" (ה"ליטאים"). לאחר מלחמת העולם הראשונה הועבר מרכז חב"ד לפולין ואחר כך לארה"ב. בשנת 1920 הקימו חסידי חב"ד קהילה של יוצאי אירופה בחברון*, והיא נחרבה במאורעות 1929 (תרפ"ט). בשנת 1949 הוקם ליד לוד* כפר חב"ד, והוא משמש מרכז לתנועת חב"ד ברחבי הארץ. משנת 1950 עמד בראש התנועה הרב מנחם מנדל שניאורסון שכונה הרבי מלובביץ' (נפטר 1994).
חבובה אליהו[עריכה]
אליהו חבובא (1967-1882), פעיל ציבור, מוותיקי חיפה. נולד בדמשק, קיבל חינוך מסורתי ולמד בבית ספר גבוה בלבנון. שלט בערבית, בעברית ובצרפתית. בשנת 1904 עלה ארצה והחל ללמד ערבית ועברית בירושלים*. בשנת 1917 עבר לחיפה ונמנה עם סגל מייסדי בית הספר הריאלי. חיבר ספרי לימוד לשפה הערבית. בשנת 1948 בנה על גג ביתו בית כנסת מפואר לעדה הספרדית "היכל נתנאל" לזכר אביו, ושימש יושב ראש העמותה אגודת נאמני בית הכנסת. היה מסור לפעילות ציבורית בחיפה. פרס על שמו מוענק מדי שנה לתלמידי בית הספר הריאלי המצטיינים בלימוד השפה הערבית. המדרגות הקרויות על שמו מובילות לביתו.
חביבה רייך[עריכה]
חביבה רייך (רייק) (1944-1914), אחת מן הצנחניות והצנחנים מארץ ישראל שנספו בעת שליחותם באירופה בימי מלחמת העולם השנייה. ילידת סלובקיה. עלתה לארץ ב-1939 מפראג, והצטרפה לקיבוץ מענית עם גרעין השומר הצעיר. בשנת 1942 התגייסה לפלמ"ח* ובשנת 1944 הצטרפה לצנחנים* שנשלחו לנסות לפעול להצלת יהודים בשטחים הכבושים בידי הנאצים. בספטמבר 1944 הוצנחה בידי בעלות הברית מאחורי קווי האויב. בסלובקיה קשרה קשרים עם קבוצות פרטיזנים*, והקימה רשת אלחוטית שקישרה אותם עם בעלות הברית. רייך נתפסה והוצאה להורג בידי הנאצים.
חבס הכהן ברכה[עריכה]
ברכה חבס (1968-1900), עורכת, סופרת, מורה ועיתונאית. נולדה בליטא, ובשנת 1907 עלתה לארץ ישראל. למדה בבית הספר לבנות ביפו* וסיימה את בית המדרש למורים על שם לוינסקי בתל אביב*. שנים אחדות לימדה והדריכה במקומות שונים, ואף השתלמה בחינוך בגרמניה. הצטרפה למערכת העיתון "דבר" וערכה מדורים שונים בו ובמוספיו, לרבות "דבר לילדים", והיתה מעורכיו מראשיתו. ערכה את ספר "מאורעות תרצ"ו", כרך מכתבי ברל* כצנלסון ואת "ספר העלייה השנייה*" בהשתתפות אליעזר שוחט. חיברה שורה ארוכה של ספרים וחוברות לילדים ולמבוגרים, בעיקר על אישים ואירועים בחיי העם והארץ. היתה אשתו השנייה של דוד הכהן*.
חבקוק הנביא[עריכה]
מנביאי תרי-עשר. נבואותיו עסקו בשאלת "צדיק ורע לו" על רקע עלייתם של הכשדים. אחדים מדבריו הפכו לאִמרות מקובלות, כגון "צדיק באמונתו יחיה" ו"עוד חזון למועד". חלק מהחוקרים משייכים אותו לתקופת המלכים, ואחרים משערים שחי בימיו של אלכסנדר הגדול.
חברון[עריכה]
עיר עתיקה בהרי יהודה. אחת מארבע הערים הקדושות בארץ ישראל. נזכרת במקרא גם בשמות קרית ארבע וממרא. מקום מושבם של האבות אברהם, יצחק ויעקב, שלפי המסורת הם ונשותיהם, שרה, רבקה* ולאה* נקברו במערת המכפלה. בעיר היה יישוב יהודי במשך דורות רבים לצד יישוב ערבי שהלך וגדל. במאורעות תרפ"ט (1929) נרצחו יותר מ-60 מבני הקהילה היהודית ובשנת 1936 נטשו אחרוני היהודים את העיר. בשנת 1968, בעקבות מלחמת ששת הימים* חודש היישוב היהודי בעיר. בהדרגה נבנתה בסמוך עיר יהודית, קרית ארבע, ויהודים התיישבו גם במתחמים בתוך העיר הערבית.
חד[עריכה]
חדאד[עריכה]
משפחה ערבית שהתגוררה בעבר ברחוב זה, שבשכונת ואדי ניסנאס. מבני המשפחה המפורסמים: אליאס חדאד - מבעלי הקרקעות הגדולים בשכונה ומניר אִבּרהים - בעל בית הדפוס חדאד ששכן בואדי ניסנאס.
חדרה[עריכה]
עיר בצפון השרון*, מדרום לנחל חדרה. את אדמותיה רכש בשנת 1890 יהושע חנקין*, ומתיישביה הראשונים עלו על הקרקע בשנת 1891. חדרה ידעה ימים קשים בשל הביצות שהיו בתחומה ואשר גרמו לחולי ותמותה ממחלת הקדחת. הביצות עיכבו את התפתחות המושבה, וייבושן התנהל בעצלתיים והסתיים רק בשנות השלושים של המאה ה-20, בסיועו של הברון רוטשילד. כמה מחברי ניל"י* היו מבני המושבה, ובהם אבשלום פיינברג. עם קום המדינה קיבלה חדרה מעמד של עיר. כיום חדרה היא מרכז להתיישבות החקלאית הגדולה שבסביבתה. ליד שפך נחל חדרה הקימה חברת החשמל תחנת כוח גדולה, המופעלת בפחם. סביב העיר קיימים מספר אתרים ארכיאולוגיים.
חו[עריכה]
חוחית[עריכה]
ציפור שיר קטנה ממשפחת הפרושיים הנפוצה ברחבי העולם. בארץ היא נפוצה בעיקר בצפון ובמרכז. באמצעות מקורה העבה והמחודד מוציאה החוחית זרעים מצמחים קוצניים (בייחוד חוחים, ומכאן שמה), המשמשים לתזונתה. היא מצטיינת במגוון צבעי נוצותיה: מצחה וסנטרה אדומים, ראשה שחור, גבה חום-אפור וכנפיה זהובות במקצתן. מקננת על עצים, בעלת שניים עד שלושה מחזורי קינון בשנה. לקראת האביב הזכרים מרבים בשירה.
חולדה[עריכה]
קיבוץ בשפלת יהודה. היישוב הוקם בשנת 1907 כחוות פועלים אשר עסקו בגידול שתילים והרחבת יער הרצל הסמוך (מוכר כיער חולדה). בהמשך הפכה החווה ליישוב שנחרב בפרעות 1929. כעבור שנה נבנה מחדש, ובשנת 1937 עבר לשטח קבע בקרבת האתר הראשון. הקיבוץ שימש בסיס לשיירות בדרכן לירושלים* הנצורה במלחמת העצמאות וממנו יצאו כוחות צה"ל* שלקחו חלק בניסיונות לכיבוש לטרון. באזור נמצאו שרידים רבים להתיישבות יהודית קדומה כולל רצפת פסיפס שהשתמרה מבית כנסת עתיק.
חומה ומגדל[עריכה]
כינוי לפרויקט של 52 יישובים חקלאיים מגודרים שהוקמו בארץ בתקופת מאורעות 1939-1936. יישובי חומה ומגדל הוקמו בחופזה, בעיקר באזורי ספר מרוחקים ממרכזי היישוב היהודיים. כל יישוב הוקם בִּן לילה - מחלקי מבנים שהוכנו מראש - ועם שחר עמד במקומו. היישוב הוקף חומת עץ ממולאת חצץ וסביבה גדר, ובמרכזו הוצבה עמדת שמירה. העלייה לקרקע אובטחה על ידי חיל הנוטרים ואנשי ההגנה*. מבין יישובי חומה ומגדל: כפר חיטים (1936), שער הגולן (1937), חניתה* (1938) מעלה החמישה (1938) ובית אורן (1939). יישובים אלה הרחיבו את גבולות היישוב היהודי בארץ ישראל.
חוסן[עריכה]
חוזק, כוח, עיזוז, עוצמה ותעצומה. בעבר נקרא הרחוב חסאן, על שמו של המשורר הערבי בן המאה השביעית חסאן בן תֻאבת, שבאמצעות שירתו סייע בהפצת האיסלאם.
חוף השנהב[עריכה]
מדינה במערב אפריקה, שבירתה אבידג'אן. כלכלתה מושתתת על יצוא חקלאי ועל אוצרות טבע. משנת 1843 היתה תחת חסותה של צרפת*. עצמאותה הוכרזה בשנת 1960 אך היא המשיכה לשמור על קשרים הדוקים עם צרפת, שעזרה לה להיות למדינה יציבה ומשגשגת. המדינה מקיימת קשרים דיפלומטיים מלאים עם ישראל מאז הקמתה. לאחר מלחמת יום הכיפורים הם נותקו, אך היחסים הלא-רשמיים נמשכו. בשנת 1986 חידשה חוף השנהב את היחסים המלאים עם ישראל.
חורב[עריכה]
שמו הנוסף של הר סיני* שבחצי האי סיני. ההר נזכר במקרא מספר פעמים: בו התגלה אלוהים לבני ישראל והשמיע באוזניהם את עשרת הדיברות; אליו הגיע משה כששמר על עדרי יתרו, וממנו דיבר אליו האלוהים מתוך הסנה* הבוער וציווה עליו להוציא את עם ישראל ממצרים. אל ההר הגיעו בני ישראל בחודש השלישי לצאתם ממצרים ועל הצור בחורב היכה משה ויצאו ממנו מים לרוות את צימאונם של בני ישראל.
חורשה[עריכה]
החורש, יער קטן, אופייני לנופי הכרמל. תצורת צומח זו מורכבת מעצים נמוכים, שיחים ומטפסים הגדלים במעורב. באזור ההר הים תיכוני נפוץ מאוד הצירוף של אלון מצוי ואלה ארצישראלית.
חז[עריכה]
חזן יעקב[עריכה]
יעקב חזן (1992-1899), מנהיג ישראלי ציוני, חתן פרס ישראל (1989) על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. ממייסדי תנועת השומר הצעיר והחלוץ* בפולין, מראשי מפ"ם והקיבוץ הארצי, חבר כנסת ואיש ספר. נולד בפולין. עלה ארצה בשנת 1923 ונמנה עם מקימי קיבוץ משמר העמק. היה חבר בכנסת הראשונה ועד השמינית מטעם מפ"ם, אותה ניהל ואף שימש כדוברה הראשי בכנסת יחד עם מאיר יערי. מבין ספריו: "תנועת הפועלים והמלחמה" (1943), "הקיבוץ במבחן הימים" (תשי"ח), "סיכומים ומשימות" (1964), "בצומת הכרעות" (1968) ו"המבוכה, המחאה והמוצא" (1974).
חזקיהו המלך[עריכה]
חזקיהו בן אחז, מלך יהודה בסוף המאה השמינית ובתחילת המאה השביעית לפנה"ס. הומלך בימי השפל הגדול ליהודה שבא בעקבות מדיניותו של אביו אחז: יהודה היתה כפופה לשלטונו של סנחריב מלך אשור, והאלילות התפשטה בארץ. חזקיהו טיהר את הממלכה מעבודה זרה וריכז את הפולחן בבית המקדש בירושלים*. לקראת תגובה אזורית צפויה חצב את נִקבּת השִלוח* ובנה את "החומה הרחבה" בירושלים. סנחריב שכבש את רוב יהודה צר לבסוף גם על ירושלים, אך בשל מגפה שפשטה בקרב מחנה האשורים נאלץ לסגת.
חט[עריכה]
חטיבת גולני[עריכה]
החטיבה הוקמה בפברואר 1948 ביחד עם חטיבת כרמלי* על בסיס פיצול חטיבת לבנוני של ארגון ההגנה*. החטיבה הופקדה על הביטחון באזור הצפון-מזרחי של הארץ, אך במלחמת העצמאות היא השתתפה בקרבות לא רק בצפון המדינה אלא גם בנגב, בערבה ובמפרץ אילת*. חטיבת גולני נטלה חלק בכל מלחמות ישראל ובמבצעים רבים ונועזים כגון מבצע קדש*, פעולות תגמול, מלחמה במחבלים, מבצע יהונתן* מבצע ליטני, ושמירה על גבול הצפון. בעבר נקרא הרחוב חג'אז', על שם תחנת הרכבת הסמוכה שהיתה התחנה הסופית במסילת הברזל החיג'אזית.
חטיבת כרמלי[עריכה]
אחת משש החטיבות שהוקמו בתחילת מלחמת העצמאות. היתה חלק מחטיבת לבנוני שפוצלה בפברואר 1948 לחטיבות גולני* וכרמלי. נקראה על שם מפקדה הראשון משה כרמל ופעלה בחיפה ובגליל המערבי. כאשר הוקמה פעלו בה גדוד 21 וגדוד 22*, ובהמשך נוספו הגדודים 23 ו-24. ביצעה פעולות תגמול שונות ופעולות נגד התחבורה הערבית, השתתפה בקרבות בגליל המערבי, בשחרור חיפה, בכיבוש הגליל המערבי במבצע בן עמי*, בכיבוש נצרת ותרשיחא ובמבצע חירם*. במרוצת השנים נעשתה החטיבה ממונעת וממוכנת והשתתפה במערך הכללי של צה"ל*. במלחמת ששת הימים* לקחה חלק במערכה על כיבוש רמת הגולן.
חטיבת עודד[עריכה]
חטיבה שהוקמה בימי מלחמת העצמאות בגליל*, כחטיבת חי"ר שרוב לוחמיה תושבי הצפון. תולדותיה ומלחמותיה שזורות בתולדותיו ובמלחמותיו של צה"ל*. במלחמת העצמאות השתתפה בקרבות במשמר הירדן ומלכיה, במבצע ברוש, יואב וחירם*. אחרי המלחמה אורגנה מחדש, ובמערכת סיני הגיעה בדרך-לא-דרך עד שארם א-שייח וביססה בכך את כיבוש החלק הדרומי של סיני. בשנת 1966 הוסבה לחטיבת שריון, ובמלחמת ששת הימים* לחמה נגד הלגיון הערבי בחזית המרכז ובאזור ג'נין. במלחמת יום הכיפורים השתתפה בבלימת ההתקפה הסורית ברמת הגולן.
חי[עריכה]
חיות פרץ[עריכה]
צבי פרץ חיות (1927-1876), רב, חוקר התנ"ך, ומראשי התנועה הציונית. נולד בגליציה ופעל באיטליה*. הורה בבית המדרש לרבנים בפירנצה, בה כיהן גם כרב הקהילה. עסק בחקר המקרא ובהוראתו באוניברסיטה המקומית. היה רב בטרייסט, ומשנת 1918 ועד יום מותו הרב הראשי של קהילת וינה. היה יושב ראש הוועד הפועל הציוני. שאף להורות באוניברסיטה העברית בירושלים*, אך נתקל בקושי עקב גישתו הביקורתית בחקר המקרא. ברעיון הציוני ראה את ראשית התגשמותו של רעיון המשיח. דגל בשלום בין העמים ובשנת 1923 ארגן את האגודה היהודית למען חבר הלאומים ושימש נשיאה עד מותו. פעל רבות בתחום החינוך היהודי והציוני והקים בוינה בית מדרש למורים. עצמותיו הובאו לארץ ונטמנו בתל אביב*.
חיים[עריכה]
ד"ר חיים וייצמן (1952-1874), הנשיא הראשון של ישראל, איש מדע בעל שם וממנהיגיה הראשיים של התנועה הציונית לאחר מות הרצל*. נולד בבלרוס, למד ב"חדר" ובישיבה ואחר כך למד כימיה בשווייץ ובגרמניה. בזכות השפעתו האישית, השתדלותו ושירות מדעי שהעניק לבריטניה ולבעלות בריתה במלחמת העולם הראשונה פורסמה הצהרת בלפור*. בשנת 1920 נבחר לנשיא ההסתדרות הציונית העולמית וכיהן בתפקיד זה לסירוגין עד שנת 1946. בשנת 1934 הקים את מכון זיו ברחובות, שהפך אחרי מותו למכון וייצמן למדע. בנה את ביתו בסמוך למכון וגר שם עם אשתו ורה. במלחמת העולם השנייה פעל להקמת הבריגדה היהודית. נבחר על ידי הכנסת הראשונה לנשיא הראשון של ישראל וכיהן בתפקיד עד יום מותו. בימי המנדט נקראה השדרה, שלאורכה עצי אורן רבים, "דרך האורנים". השם הוסב לשדרות הנשיא כאות הוקרה לנשיא הראשון.
חיל הים[עריכה]
אחת משלוש זרועותיו של צה"ל*. ראשיתו בשירות הימי שהוקם במרס 1948. ערב מלחמת העצמאות, כאשר צבאות ערב איימו לפלוש לארץ, היה הים השער היחיד של ישראל אל העולם. היה צורך בצי מלחמה שיבטיח כי הים יישאר פתוח. בעת היווסדו לא עמדו לרשות החיל כלי שיט ולכן הוכשר "צי הצללים" - מאוניות מעפילים* מחלידות כ"אילת", "ווג'ווד", "מעוז", "ההגנה" ו"נוגה". גרעין הכוח הראשוני של החיל הורכב מוותיקי תנועת ההעפלה, פעילי עלייה ב', אנשי הפלי"ם*, חניכי האגודות הימיות, משוחררי הצי הבריטי ומתנדבים מחו"ל.
חירם[עריכה]
שמו של מבצע במלחמת העצמאות, שיזם צה"ל* לשחרור הגליל* באוקטובר 1948. המבצע נקרא על שמו של חירם מלך צור*, שהיה בעל בריתם וידידם של דוד המלך* ושלמה המלך*, ואף שלח עצי ארז לבניית המקדש בירושלים*. מטרת המבצע היתה להכות בבסיסים העיקריים של צבא ההצלה הערבי במטרה לגרשו מגבולות הארץ. משהוכרזה הפסקת האש ב-31 באוקטובר 1948, כ- 60 שעות מפתיחת המבצע, היה כל אזור הגליל משוחרר.
חכ[עריכה]
חכים אליהו[עריכה]
אליהו חכים (1945-1925), לוחם לח"י*, מעולי הגרדום*. נולד בבירות, בהיותו בן שבע עלה עם הוריו ארצה והמשפחה התיישבה בחיפה. למד בבית הספר אליאנס ובבית הספר הריאלי בעיר. הצטרף אל הלח"י והתגייס לצבא הבריטי מתוך כוונה לסייע למחתרת. נשלח למצרים, שם הפיץ חומר תעמולה במחנות ורכש נשק. ערק מן הצבא הבריטי והשתתף בפעולות לח"י ובהן הניסיון להתנקש בחיי הנציב העליון סר הראלד מקמייקל, שנחשב לעוין למפעל הציוני. בשנת 1944, בקהיר, התנקש חכים יחד עם אליהו בית צורי בחייו של המדינאי הבריטי לורד מוין. שניהם נשפטו, נדונו למוות והועלו לגרדום ב-22 במרס 1945.
חכמי ישראל[עריכה]
על שם ולכבוד כלל החכמים שבדבריהם ובתורתם פתחו צוהר לראייה המוסרית המאפיינת עד היום את העולם היהודי. חוכמה זו מיוחסת לאבות* האומה אברהם, יצחק, יעקב ובניו, לנביאים*, לחכמי כנסת הגדולה, הסנהדרין, המשנה (חז"ל) והתלמוד. רחובות רבים בחיפה קרויים על שם חכמי ישראל לדורותיהם.
חל[עריכה]
חלוצי התעשיה[עריכה]
השם ניתן לרחוב במלאת 25 שנים לסניף התאחדות בעלי התעשייה בעיר, שהוקם לזכרם של ראשוני התעשיינים בחיפה. בשנת 1906 הוקם המפעל עתיד*, ובשנת 1923 - בית החרושת למלט נשר. בתקופה זו גם הוקמו הטחנות הגדולות*, בתי המלאכה של הרכבת, ומאוחר יותר המפעלים וולקן, פניציה ומפעלי צבע וגומי. פיתוחו של האזור על ידי הבריטים, כולל הקמת בתי הזיקוק והפיכת הנמל* לנמל עמוק מים ומודרני, הגבירו את המשיכה של התעשייה לחיפה והיא שמשה כאם התעשיות הכימיות, ובהן דשנים וחומרים כימיים וטמבור.
חלמיש[עריכה]
אבן צור קשה אך נוחה לעיבוד הנפוצה בארץ ישראל. האבן מופיעה בצורה מרובדת ומורכבת מגבישי צורן זערערים המצויים בסלעי משקע. החלמיש הוא סמל לקושי ולקשיחות: "על כן שמתי פני כחלמיש ואדע כי לא אבוש" (ישעיהו ג 7).
חלץ[עריכה]
מושב עובדים בנגב המערבי, על יד הכפר הנטוש חוליקאת. נוסד בשנת 1950 והתיישבו בו יוצאי תימן. השם רומז לצבא החלוץ של ישראל, שהבקיע את חזית המצרים במלחמת העצמאות בקרבת מקום. בשם חלץ נקרא גם אחד מגיבורי דוד המלך*. בשנת 1955 נמצא בסמוך למושב מקור נפט, לראשונה מאז קום המדינה. הבאר, הנקראת חלץ-1, נחשבת לקידוח הנפט המניב ביותר שנמצא עד כה בתחומי ישראל. באזור נמצאו בארות נוספות, אולם כולן יחד הניבו במהלך השנים כמות קטנה יחסית של נפט וגז.
חמ[עריכה]
חמאם אל פשה[עריכה]
ברחוב זה שכן החמאם, בית המרחץ של חליל פאשא, ראש העירייה בסוף המאה ה-19. בנו איברהים אל חליל היה ראש העירייה בארבע השנים שקדמו למלחמת העולם הראשונה, וחתנו חסן שוקרי* כיהן כראש העירייה במשך רוב שנות המנדט הבריטי. חמאמים היו נפוצים בערים המוסלמיות ומוקמו לרוב בסמוך למסגד ולשוק או לארמון השליט. הם שימשו כמקום מפגש וכמקום שבו מתנהלת פעילות חברתית ופוליטית. החמאם הנטוש הוסב לפאב ומועדון לילה. ברחוב מצוי גם בית המשפחה, בית אל-פאשה (אל-פאשא), ששימש שנים רבות אכסניה ל"במה 2" של התיאטרון העירוני.
חמדה[עריכה]
חשק, תשוקה. "ולמי כל חמדת ישראל הלוא לך ולכל בית אביך" (שמואל א' ט' כ').
חנ[עריכה]
חנה[עריכה]
אשתו של אלקנה ואמו של שמואל הנביא*. תקופתה: המאה ה-11 לפנה"ס. ספר שמואל מתחיל בסיפור על אלקנה שהעדיף את אשתו העקרה חנה על פני צרתה פנינה. כאשר המשפחה עלתה לרגל לשילה*, התפללה חנה ונדרה כי אם יוולד לה בן תקדישהו לה'. עלי הכוהן הבטיח לה שבקשתה תתמלא. כשמלאו שלוש שנים לבנה שמואל היא הביאה אותו למקדש בשילה ומסרה אותו להשגחתו של עלי. כשגדל היה לשופט, נביא ומנהיג. עלי בירך את חנה והיא ילדה עוד שלושה בנים ושתי בנות.
חניתה[עריכה]
קיבוץ בגליל המערבי, בגבול לבנון. מקור השם ביישוב הקדום חניטא, הנזכר בתוספתא, שעל חורבותיו בנוי הקיבוץ. נוסד בשנת 1938 במסגרת התיישבות חומה ומגדל* והיה ראשון היישובים באזור, כשני ק"מ ממקומו הנוכחי. ההכנות והקמתו המהירה בהתגייסות נרחבת של תנועת העבודה הפכה למיתוס. היישוב החדש הותקף כבר בלילה הראשון להקמתו, ובשנתו הראשונה נפלו בו עשרה מחבריו. בתחילת מלחמת העצמאות היה מנותק. אחרי כיבוש הגליל* התרחב וקלט חברים חדשים ממדינות שונות. התפרסם בבית ההבראה ההררי שנבנה בו.
חס[עריכה]
חסידי אומות העולם[עריכה]
כינוי למי שאינם יהודים המצטיינים באהבת הבריות ואף מסכנים עצמם למען הזולת. כבר בספרות המדרשים נמצאים דברי הערכה ושבח לצדיקים ולישרים שבקרב אומות העולם, עד כדי אישור זכותם לעולם הבא. אחר השואה ניתן הכינוי ללא-יהודים שסיכנו את נפשם למען הצלת יהודים והחבאתם בשטחי הכיבוש הנאצי. מוסד יד ושם מכבד את מעשיהם בהענקת מדליה, מגילת כבוד ונטיעת עץ בשדרת "חסידי אומות העולם" בירושלים.
חסן שוקרי[עריכה]
חסן שוקרי (1940-1876), ראש עיריית חיפה ופעיל ציבור ערבי. נולד בירושלים* למשפחת שוקרי שהיגרה לטורקיה מהקווקז ומשם לארץ. נודע כבעל דעות ליברליות וגישה סובלנית לכל חלקי האוכלוסייה. שימש כפקיד גבוה במחלקת המיסים של המינהל הטורקי בנצרת. בשנים 1920-1914 כיהן כראש עיריית חיפה, מהן ארבע שנים תחת השלטון העותומני ושנתיים תחת שלטון המנדט. התפטר בעקבות לחץ בציבור ערבי בשל עמדותיו הפרו-יהודיות. התמודד שוב, ובשנת 1927 נבחר לראשות העיר וכיהן בתפקיד זה עד יום מותו. פעמיים היו ניסיונות להתנקש בחייו. קידם נושאים רבים בחיי העיר ובהם סלילת דרכים, כבישים ומדרכות, בניית גשר רושמיה וגשר הקישון, הרחבת רשת החשמל ופיתוח תשתית לביוב. קידם את פרויקט בניין העירייה, אולם לא זכה בחייו לראות את המבנה החדש. לאחר מותו הוסב שם הרחוב בו שוכנת העירייה על שמו.
חפ[עריכה]
חפצי בה[עריכה]
קיבוץ במזרחו של עמק יזרעאל, לרגלי הגלבוע*. נוסד בשנת 1922 על ידי חברי תנועת תכלת לבן מגרמניה ומצ'כוסלובקיה לאחר שהתפלג מקיבוץ בית אלפא* הסמוך. במשך השנים נקלטו בקיבוץ גרעינים של עולים ממרכז אירופה ושל ילידי הארץ. בתחום הקיבוץ נחשפה רצפת פסיפס מרהיבה של בית כנסת מן המאה השישית, המוּכר כבית הכנסת של בית אלפא.
חר[עריכה]
חרב לאת[עריכה]
מושב עובדים בשרון*, סמוך לחדרה*. מקור השם בפסוק "וכִתתו חרבותם לאִתים" (ישעיהו ב 4). המושב נוסד בשנת 1947 על ידי קבוצת חיילים משוחררים מן הצבא הבריטי ומן הצבא הצ'כי, וקלט במשך השנים חברים עולים מארצות מזרח אירופה, צפון אפריקה ואסיה וילידי הארץ.
חרוב[עריכה]
עץ ירוק עד ממשפחת ההקסאלפיניים. מקובל לחשוב ששמו בא מלשון חֶרֶב, בשל דמיון צורת הפרי לחרב. פירותיו עשירים בסוכר ובחלבון, ומשמשים מזון לאדם וכמספוא לבהמות. בעבר היה בעל שימושים רבים: מהפרי הפיקו דבש, יין שרף, דבק וקמח. מהעצה התקינו כלים, רהיטים ופסלים, והגרעינים, הנקראים גרות (יחיד: גֵּרָה) שימשו כמידות משקל. אינו נזכר בתנ"ך בשמו, וכנראה הובא לארץ ישראל בימי בית שני.
חרמון[עריכה]
גוש ההרים הגבוה בארץ, הנמצא בצפון-מזרח ישראל. נקרא גם שריון, ובערבית ג'בל א-שייח (הר הישיש), בגלל לובן השלג המכסה בחורף את פסגתו, המתנשאת לרום של 2,814 מ'. הרכס נמצא בגבול סוריה-לבנון-ישראל. השלוחות בשליטת ישראל מתנשאות עד 2,224 מ' מעל פני הים. עמים קדומים רבים קידשו את ההר. יישוב יהודי התקיים באזור עוד בימי הביניים. מן המאה ה-11 היה החרמון למעוזם של הדרוזים. במלחמת ששת הימים* נכבש דרום-מערב ההר עד לכתף החרמון.
חש[עריכה]
חשבון[עריכה]
חיוב עבור שירות; רישום מסודר של הכנסות והוצאות; רישום של הפקדות, משיכות ויתרות של לקוח בבנק או מערכת פיננסית. השם ניתן לרחוב הסמוך לרחוב הבנקים*. ביחד עם רחוב פקדון* ורחוב הנאמנים*, היה האזור המרכז הבנקאי של העיר המתפתחת בתחילת המאה ועשרים. בסמיכות נקבעו גם שמות הרחובות קייזרמן* ונתנזון* (מנהלי סניפי בנקים גדולים בחיפה).
חת[עריכה]
חת נחום[עריכה]
נחום חת (1990-1896), נשיא מכבי העולמי, חבר כנסת וחבר הנהלת עיריית חיפה, עורך דין בהכשרתו. נולד ברוסיה ובשנת 1919 עלה לארץ ישראל. היה מנהל לשכת הפועל הצעיר בירושלים*. בשנת 1920 התיישב בחיפה ושימש מזכיר "מוסד משפט השלום העברי", שהוקם בשנת 1909 כדי לדון בתביעות משפטיות בין יהודים בארץ, במטרה להימנע מהשחיתות והשוחד של המשפט העותומני. ש"י עגנון* היה מזכיר מוסד זה ביפו. בשנת 1926 היה בין מייסדי אגודת עורכי הדין בחיפה והמזכיר הראשון שלה. היה מפעילי ועד שכונת הדר הכרמל. כיהן שנים רבות כיושב ראש אגודת מכבי בחיפה. היה היועץ המשפטי של מפקדת ההגנה* ושל משרד הביטחון (לאחר קום המדינה). היה חבר הכנסת השנייה ונבחר כיושב ראש הסתדרות הציונים הכלליים בחיפה. בשנות החמישים כיהן כנשיא הוועד האולימפי בישראל וכנשיא ההסתדרות העולמית מכבי.