מדריך רחובות חיפה/ז
ז'[עריכה]
ז'ורס ז'אן[עריכה]
ז'ן לאון ז'ורס (1914-1859), מדינאי והוגה דעות סוציאליסט צרפתי. בשנת 1885 נבחר לפרלמנט הצרפתי כרפובליקני שמאלי. בשנת 1905 הקים מפלגה סוציאליסטית וייסד את עיתונה המרכזי "ל'הומניטה" (האנושות). התפרסם במיוחד בפעילותו במאבק לזיכויו של דרייפוס* מול האנטישמיות הגואה בצרפת*. ביולי 1914 תבע בנאום גדול מממשלת צרפת לעשות הכל כדי למנוע את היציאה למלחמת העולם הראשונה. כמו כן נפגש עם סוציאליסטים גרמנים ואחרים בבריסל כדי לתכנן פעולות משותפות להגנת השלום. נרצח בידי מתנקש בגלל התנגדותו להצטרפות צרפת למלחמה, שפרצה ימים ספורים אחר כך. מבין ספריו: "היסטוריה סוציאליסטית של הרפובליקה הצרפתית" ו"על מקורות הסוציאליזם הגרמני".
ז'בוטינסקי זאב[עריכה]
זאב ז'בוטינסקי (1940-1880), מנהיג והוגה דעות ציוני, סופר ומתרגם, עיתונאי ונואם מרתק. יליד רוסיה. היה מפעילי ההגנה העצמית באודסה, ממקימי הגדוד העברי*, ואף הצטרף אליו כלוחם. פעילותו ב- 1919 הביאה לאחוד הגדודים העבריים תחת סמל המנורה. מראשי התנועה הציונית ותנועת בית"ר*. בשנת 1920 ארגן את ההגנה בירושלים. על כך נאסר ונשפט לחמש עשרה שנים עם עבודת פרך - אך נחון לאחר שנה ולבסוף זוכה. בשנת 1925 הקים את מפלגת הציונים הרוויזיוניסטים, ברית הצה"ר, לימים תנועת החרות. ב-1928 עלה לארץ, אולם שנה אחר כך עזב, ולא הורשה לחזור. בשנת 1935 נבחר לנשיא ההסתדרות הציונית החדשה. היה מיוזמי ההעפלה ומנהיגה העליון של האצ"ל*. התנגד בתוקף לתוכנית חלוקת ארץ ישראל של ועדת פיל, תמך בפעולות האלימות שנקט האצ"ל כלפי הערבים והתנגד למדיניות ה"הבלגה". עם פרוץ מלחמת העולם השנייה גייס תמיכה למען הקמת צבא יהודי. בשעת ביקור במחנה בית"ר ליד ניו יורק מת משבץ. בשנת 1964, בהחלטת ראש הממשלה - כפי שדרש ז'בוטינסקי בצוואתו, הועלו עצמותיו ארצה ונטמנו בהר הרצל*.
זא[עריכה]
זאב הים[עריכה]
זאב (וולודיה) איצקוביץ' (1977-1901), ממניחי היסוד לימאות ולספנות עברית בישראל. היה פעיל בפיתוח העיר והנמל. נולד באודסה, סיים שם את בית הספר לקדטים כיהודי היחידי במוסד זה. עלה לארץ בשנת 1924, ומאז התמסר ל"כיבוש הים העברי" ואימץ לעצמו את שם המשפחה "הים". היה ממייסדי קיבוץ אפיקים, הקים את הפלוגה הימית ליד הירקון*. עבד על האניה "גוזל" אשר נשאה מלט ממפעל "נשר" לנמלים באזור הים התיכון ולימים אף התמנה לרב-חובל שלה. בשנת 1936 מונה לתפקיד הרב-חובל של נמל תל אביב, ומאוחר יותר עבר עם משפחתו לחיפה. ממייסדי החבל הימי לישראל ובית הספר לקציני ים. במלחמת העולם השנייה שירת כקצין בצי הבריטי. היה פעיל ב"הגנה*" וממקימי דולפין - הזרוע הימית שלה. פעל במוסד לעלייה ב' ונשלח מטעמו לאיטליה* לרכישת כלי שיט, ובהם סירות הנפץ שהטביעו במלחמת העצמאות את ספינת הדגל המצרית "פארוק". תרם רבות לחינוך הנוער לתודעה ימית. עזר בקביעת מונחים עבריים לנושאי ים ופרסם ספרות מקצועית בנושא וספרים על תולדות הספנות העברית בארץ ישראל.
זב[עריכה]
זבולון[עריכה]
עמק זבולון נמצא צפונית לחיפה לאורך המפרץ ובהמשכו של עמק יזרעאל. זבולון היה בנה השישי של לאה*, העשירי בבני יעקב, אחד משבטי ישראל. שבט זבולון התנחל בצפון מישור החוף, כפי שנמסר בברכת יעקב: "זבולון לחוף ימים ישכון והוא לחוף אניות וירכתו על צידן" (בראשית מט 13). לשבט זבולון נודע תפקיד בולט בהבסת צבא סיסרא בנחל קישון* ובניצחונו של גדעון* על המדיינים.
זו[עריכה]
זוהר[עריכה]
נוגה, אור, זיו: "יזהירו כזוהר הרקיע" (דניאל, י"ב ג')
זולא אמיל[עריכה]
אמיל זולא (1902-1840), מגדולי הסופרים הצרפתים במאה ה-19. מנהיג הזרם הנטורליסטי בספרות. גיבורי הרומנים שלו הם מן המעמדות הנמוכים. בעשרות הרומנים שכתב הבליט את השפעות הסביבה החברתית על עיצוב אופיו של האדם. ספרו "ז'רמינל" תורגם לעברית בשנות הארבעים וזכה בתפוצה רבה בארץ. בשנת 1898, לאחר משפט דרייפוס*, כתב מעין מכתב גלוי, "אני מאשים", ובו האשים את שופטיו של דרייפוס בעיוות הדין, הורשע בהוצאת דיבה ונמלט לאנגליה. לאחר מותו טוהר שמו והוא נקבר בפנתיאון, מקום קבורתם של גדולי צרפת*.
זורע (זרו) מאיר[עריכה]
האלוף מאיר זורע (1995-1923), ממקימי מערך ההדרכה בצה"ל* וחבר כנסת. נולד ברומניה. עלה לארץ בשנת 1925 והתגורר בחיפה. מנעוריו היה פעיל ב"הגנה*". במלחמת העולם השנייה שירת בבריגדה היהודית של הצבא הבריטי, זכה בעיטור גבוה והשתחרר בדרגת כרס"ן. עסק ברכישות נשק מחתרתיות וסייע בהעפלה. היה חבר בקבוצת "הנוקמים", שחבריה הרגו נאצים באירופה. במלחמת העצמאות פיקד על החטיבה הירושלמית, ובהמשך התמנה לראש אגף ההדרכה במטכ"ל ולמפקד בית הספר לקצינים. פרש מהצבא בשנת 1953, אולם הוחזר לשירות בשנת 1956 ומילא שורה של תפקידים, ובהם סגן מפקד גייסות השריון ומפקדה, ראש מחלקת הדרכה במטכ"ל, ראש אג"ם ואלוף פיקוד הצפון. בשנת 1962 התפטר מהשירות, אולם אחרי מלחמת יום הכיפורים מונה שוב לראש מחלקת הדרכה במטכ"ל. שכל שניים מבניו במלחמות ישראל. פעל גם במגזר הציבורי בתפקידים שונים והיה חבר בכנסת התשיעית.
זי[עריכה]
זיוונית[עריכה]
צמח נוי ממשפחת השושניים שפרחיו הריחניים משמשים לבושם. בקני השורש משתמשים בריפוי מחלות לב.
זייד אלכסנדר וציפורה[עריכה]
זייד אלכסנדר[עריכה]
אלכסנדר זייד (1938-1886), מחלוצי העלייה השנייה*. יליד סיביר. עלה ארצה בגיל 17 ועבד כפועל במושבות יהודה וירושלים*. ממייסדי ארגוני השמירה בר-גיורא* (1907), והשומר* (1909). ממקימי תל עדשים, כפר גלעדי ותל חי*. בשנות ה-20 התיישב בשייח אבריק הסמוכה לטבעון של היום (גבעות זייד), כשומר אדמות שרכשה קרן קיימת לישראל* בעמק יזרעאל. קשר קשרי ידידות עם הבדווים ועם הדרוזים שעל הכרמל. היה ממגלי בית הכנסת היהודי הקדום ועיר הקברים בית-שערים* מימי המשנה והתלמוד. מבאי ביתו היו חנה רובינא* ואלכסנדר פן. נרצח בידי מתנקש ערבי ונקבר בחלקת השומרים בשייח אבריק. האנדרטה של השומר על גב סוסתו, המשקיפה על בית שערים ועמק יזראל הוקמה לזכרו. זייד הונצח גם בשירו של פן: "אדמה, אדמתי" ובספר "אנשי בראשית" של אליעזר שמאלי.
זייד ציפורה[עריכה]
ציפורה זייד (1968-1888), מראשוני השומרים והמגינים בארץ ישראל, אישה רבת פעלים ואמיצה. נולדה ברוסיה ועלתה ארצה בשנת 1907. היתה פעילה בארגון השומר* והקימה משפחה עם אלכסנדר זייד*. כל חייה קודש לעבודה, להתיישבות, לשמירה ולהגנה. הדריכה את שכניה, ראשוני קרית עמל (טבעון), בנטיעה ובעיצוב הגנים ליד בתיהם. קבורה בחלקת השומרים בשייח אבריק (גבעות זיד).
זילפה[עריכה]
אמתהּ של לאה*. יעקב אהב את האחות הקטנה רחל*, אך אולץ לשאת תחילה את אחותה הגדולה לאה. לאה ילדה ליעקב שישה בנים, ראובן, שמעון, לוי, יהודה יששכר וזבולון*, וזלפה אמתה ילדה לו את גד ואשר.
זימנא נחום ד"ר[עריכה]
ד"ר נחום זימנא איש ציבור חיפאי ומחנך, מראשי האגודה לידידות ישראל-אמריקה. נולד ברוסיה בשנת 1904 וקיבל חינוך יהודי וציוני. בשנת 1919 עלה לארץ ולמד בגימנסיה העברית הרצליה. לאחר שסיים את לימודיו עזב את הארץ והורה פילוסופיה ויהדות באוניברסיטת וינה. בשנת 1935 היה ציר לקונגרס* הציוני בלוצרן שבשווייץ. מששב להתגורר בארץ, התיישב בחיפה ועסק בהוראת אנגלית. שימש מנהל גימנסיה ביאליק עד לסגירתה. בחיזוק הקשרים עם ארצות הברית ראה משימה לאומית.
זינגר מנדל[עריכה]
מנדל זינגר (1976-1890), פעיל ציוני, מראשי "צעירים סוציאליסטים" ו"פועלים חלוצים", ועיתונאי. נולד בגליציה, קיבל חינוך תורני. בשנת 1906 הצטרף לאגודת חלוצי ציון. בשנת 1909 עלה ארצה והתיישב בקומונה בירושלים*, לקה בקדחת ושב לעיר הולדתו. בשנת 1914 היגר לוינה ועסק שם בעיתונות. במקביל היה פעיל בתנועת פועלי ציון. בשנת 1934 שב ארצה, התיישב בחיפה, והתחיל לעבוד במועצת פועלי חיפה, שנה לאחר מכן השתלב במערכת העיתון "דבר", ועבד בו עד 1955, שנת צאתו לגמלאות. עם פרישתו נבחר לנשיא הכבוד של אגודת העיתונאים בחיפה והצפון, לאחר שיותר מעשור שימש יושב ראש האגודה. אזרח כבוד של העיר.
זיסו א ל[עריכה]
אברהם לֵיבּ זיסו (1956-1888), עיתונאי וסופר, ממנהיגי הציונים ברומניה. ממייסדי ועורכי הירחון העברי "המקיץ" (1908) והעיתון הציוני היומי ברומנית "גאולה" (1918). בתקופת מלחמת העולם השנייה סירב לשתף פעולה עם "מרכז היהודים" שהקימה ממשלת רומניה על פי דרישת הגרמנים, ובשנת 1942 נשלח למחנה הסגר. שוחרר ממנו ב-1943 בעקבות מאמצים (גם כספיים) של גופים יהודיים וציוניים וחזר לעסוק - במחתרת - בפעילות ציונית, ואף התמנה ליושב ראש סניף רומניה של הקונגרס* היהודי העולמי. בשל פעילותו זו נאסר על ידי השלטון הקומוניסטי בשנת 1951, ושלוש שנים לאחר מכן נידון למאסר עולם. בשנת 1956 שוחרר ועלה ארצה, אולם בריאותו היתה מעורערת והוא נפטר כעבור חודשים מספר. מכתביו: "וידויה של מנורה", "סיפורים על רקע חסידי" ו"הלוגוס ישראל והכנסייה".
זמ[עריכה]
זמכשרי[עריכה]
מילונאי ואיש רוח מוסלמי (1144-1075). שמו המלא אבו קאסם מחמוד אבן עמר אבן מוחמד אבן עמר אל-חואזמי א-זמכשרי. יליד זמכשר בפרס. נודע בבקיאותו בשפה הערבית ובייחוד בדקדוקה. הנהיג לראשונה סידור ערכים מילונאיים אלפביתי במילונאות הערבית. כתב עשרות ספרים בנושאי דקדוק, פתגמים, גיאוגרפיה ועוד. מבין ספריו המפורסמים: "אלאמכנה ואלאזמנה" (מקומות וזמנים), המבהיר את כל שמות המקומות הנזכרים בקוראן; ספר הדקדוק הערבי "אל-מופסל" (המפורט), שכלל לראשונה אינדקס כדי להקל על הקורא; ספר פרשנות לקוראן המכונה "אל-כשאף" (המגלה).
זר[עריכה]
זרובבל[עריכה]
יעקב זרובבל (1967-1886), מנהיג פועלים יהודי, סופר ועיתונאי באידיש ובעברית. נולד באוקראינה ועלה ארצה בשנת 1910. היה מראשי פועלי ציון שמאל, ופעל רבות בתפוצות הגולה. היה חבר ההנהלה הציונית עד לאחר קום המדינה. נבחר כציר לקונגרס* היהודי ה-21 בשנת 1939, והיה חבר הנהלת הסוכנות היהודית. לאחר קום המדינה היה מראשי אחדות העבודה ומפ"ם. משנת 1951 ועד יום מותו ניהל את ארכיון העבודה בתל אביב*.