מדריך רחובות חיפה/ו
וא[עריכה]
ואדי סאליב[עריכה]
שכונה בעיר התחתית של חיפה. גבולותיה הם השכונות הדר ונחלה בדרום, הדר ממערב, ארד אל-יהוד מדרום-מזרח, מסילת הרכבת וקריית הממשלה מצפון, ורחוב חטיבת גולני ושדרות פלי"ם מצפון-מזרח.
וו[עריכה]
ווג'ווד[עריכה]
יאשיה קלמנט ווג'ווד (Wedgwood) (1943-1872), חבר פרלמנט בריטי, שהתפרסם במלחמתו הנמרצת למען מדיניות בריטית פרו-ציונית פעילה. בתום מלחמת העולם הראשונה הצטרף למפלגת הלייבור, ובשנת 1924 התמנה לשר. ידידה של תנועת העבודה בארץ ישראל ושל והסתדרות העובדים. בשנת 1929 הקים את ליגת "הדומיניון השביעי", שחבריה סברו כי יש לשלב את ארץ ישראל באימפריה הבריטית. בשנת 1938 ביקר בארץ והתרשם עמוקות מהנעשה בה. מתח ביקורת חריפה על מדיניות הספר הלבן. בעבר נקרא הרחוב קיתרוטש, על שמו של מושל המחוז בתקופת המנדט. עם קום המדינה הציע דוד הכהן* לשנות את שם הרחוב: לחלקו העליון לקרוא על שם קולונול ווג'ווד, לחלקו השני, עד רמת הדר, על שם בריגדיר קיש* ולחלק האחרון על שם גנרל וינגייט*. ההמלצה באה להשיב כגמולו לקיתרוטש שלא היה אהוד, ולעומת זאת לגמול לאותם אנגלים שגילו אהדה לציונות.
ווט ג'יימס[עריכה]
ג'ימס ווט (1819-1736), מהנדס, משכללו של מנוע הקיטור*, סקוטי במוצאו. בשנת 1757 קיבל משרה שעיקרה התקנת מכשור מדעי ופיקוח עליו באוניברסיטת גלאזגו. בשנת 1764 התבקש לתקן דגם של מכונת קיטור. הוא שכלל אותו והכניס בו שינויים ובהם מעבה לקיטור, שהפחית ב-75% את כמות הקיטור שבוזבזה, ואחר כך הקים מפעל לייצור המכשיר. מפעלו היה בין הגורמים החשובים במהפכה התעשייתית ובפיתוח התחבורה בעולם. במשך עשרות שנים המציא ווט המצאות רבות. הוא עסק גם במחקר מדעי, והוכיח כי המים הם תרכובת ולא יסוד. יחידת הכוח ווט קרויה על שמו.
ווטסון ליונל[עריכה]
ליונל ווטסון (1969-1909), מהנדס העיר חיפה בשנים 1934 עד 1951. הטביע את חותמו על התכנון האורבני של העיר. מוצאו מניו זילנד, ואביו היה כומר פרוטסטנטי. למד באנגליה בבתי ספר גבוהים ושירת בכמה רשויות מקומיות שם. כן שימש מהנדס מחוזי באפריקה לפני הגיעו לחיפה. לאחר בניית נמל* מודרני בחיפה היה צורך במהנדס עירייה מוסמך והוא התמנה לתפקיד. מתחילת עבודתו נקשר לארץ. נשא לאישה את מזכירתו היהודייה ונשאר עם משפחתו בחיפה אחרי קום המדינה, כאשר כל המינהל האנגלי עזב את הארץ. בתחילת שנות החמישים עזב את עבודתו בעירייה והתמנה למפקח במשרד הבריאות. היה אהוד מאוד וזכה בהוקרת תושבי העיר.
וולפסון[עריכה]
דוד וולפסון (1914-1856), הנשיא השני של ההסתדרות הציונית העולמית. יליד ליטא, גדל והתחנך בגרמניה. בשנת 1893 הצטרף לתנועת חיבת ציון, ועם הופעת ספרו של הרצל* "מדינת היהודים" בשנת 1896, הציג עצמו לפניו והיה לעוזרו ולידידו הקרוב. בתור בנקאי התמקד בענייני הכספים של התנועה הציונית. לאחר מותו של הרצל (1905) נבחר וולפסון לנשיא התנועה הציונית. בתפקידו זה שקד על חיזוק שורותיה של התנועה ועל צביונה הפוליטי של ההסתדרות הציונית העולמית. בשנת 1952 הועלו עצמותיו לקבורה בהר הרצל בירושלים*.
וי[עריכה]
וייז סטפן[עריכה]
שמואל סטֶפן וייז (1949-1874), רב אמריקני רפורמי, הוגה דעות ומדינאי. ממנהיגי התנועה הציונית באמריקה. נולד בהונגריה בשנת 1874. כשהיה בן שנה, היגר עם הוריו לארצות הברית, שם נפטר. כיהן כרב בקהילות שונות בארצות הברית. היה ממייסדי "איגוד החברות הציוניות בניו-יורק" (1897), שהביא לייסודה של הסתדרות ציוני אמריקה (1898). בשנת 1902 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת קולומביה. בשנת 1907 ייסד את בית הכנסת החופשי בניו יורק ועמד בראשו ובראש בית מדרש רפורמי לרבנים. השפיע על הנשיא ווּדרו וילסון לתת את הסכמתו להצהרת בלפור*. השתתף בתור חבר ודובר המשלחת הציונית בוועידת השלום של ורסאי לאחר מלחמת העולם הראשונה. שימש לסירוגין נשיא הסתדרות ציוני אמריקה. בשנת 1936 ייסד את הקונגרס היהודי העולמי וכיהן כנשיאו עד למותו.
ויינשל אברהם ד"ר[עריכה]
ד"ר אברהם ויינשל (1968-1893), משפטן, יושב ראש לשכת הסתדרות עורכי הדין בישראל. נולד ברוסיה. למד בגרמניה ובשווייץ וקיבל תואר דוקטור למשפטים. במקביל לעבודתו המקצועית התמסר לפעילות ציונית, ובשנת 1920 עלה לארץ והשתקע בחיפה. התמחה בחוקי קרקעות והיה יועץ משפטי לגופים ציבוריים כגון קרן קימת לישראל*, בנק ברקליס, עותומאן בנק ודגון. בשנת 1931 מונה ליועץ המשפטי של עיריית חיפה ושימש בתפקיד זה שנים רבות. באוגוסט 1947 נעצר בידי השלטונות הבריטיים על פעילות פוליטית והוחזק 40 יום במעצר בלטרון. ממייסדי אגודת עורכי הדין העבריים בחיפה וראש לשכת הסתדרות עורכי הדין בישראל. היה נשיא מועדון רוטרי וקיבל אזרחות כבוד מטעם עיריית חיפה.
וילבוש נחום[עריכה]
נחום וילבוש (1971-1879), מהנדס ויזם כלכלי, מחלוצי התעשייה החדישה בארץ ישראל. נולד בפולין. בשנת 1903 עלה ארצה. ערך סקירה ראשונית מסוגה, של מקורות הים ואוצרות הטבע של ארץ ישראל. בשנת 1904 יצא למשלחת עם שני חוקרים, שוויצרי ואנגלי, לחקירת אוגנדה מטעם ההסתדרות הציונית, שעצם שליחתה עוררה מחלוקות רבות. בשנת 1909 ייסד בחיפה את בית החרושת עתיד* לתעשיית שמן וסבון, יחד עם חבריו שמואל פבזנר*, טוביה דוניה* ושמואל איצקוביץ*. היה מהנדס עיריית ירושלים*. במסגרת תפקידו זה היה אחראי לתיקון המסגדים עומר ואל-אקצא. בשנת 1919 ייסד בלונדון את חברת "שמן" יחד עם אחיו משה וגדליהו* וילבושביץ ואליהו פאניסון. בשנת 1922 החלו האחים גדליהו ונחום להקים את בית החרושת ליד ביהח"ר עתיד בחיפה. בשנת 1924 נחנך בית החרושת על ידי הרברט סמואל* ונחום (אשר לימים קיצר שמו לוילבוש) היה מנהלו במשך עשרות שנים.
וילנאי זאב[עריכה]
זאב וילנאי (1987-1900), גיאוגרף וחוקר ארץ ישראל ויישובה, מדריך ידיעת הארץ, בעל פרס ישראל (1982) על הקניית ידיעת הארץ ואהבתה. עלה ארצה עם הוריו בשנת 1906 והתגורר בחיפה בשכנות עם ערבים וטמפלרים גרמנים, ובה רכש את אהבתו לידיעת הארץ ותולדותיה. בשנות העשרים ארגן טיולים רגליים לפועלים ברחבי הארץ ונודע בזכות ההרצאות על אתרי הארץ ונופיה שנשא בכל ריכוזי הפועלים באותם ימים. נמנה עם פעילי ההגנה* והורה בקורסים של הארגון בנושאי ידיעת הארץ וטופוגרפיה. פרסם עשרות מחקרים, ספרים ומדריכים הקשורים בידיעת הארץ. מחבר האנציקלופדיה רבת הכרכים "אריאל" ו"מדריך ארץ ישראל". כתב ספר על ילדותו בעיר, "חיפה בעבר ובהווה" (1936).
וילנסקי[עריכה]
ד"ר יהודה ניסן וילנסקי (1935-1870), מראשי שליחי קרן היסוד* ומפיצי הציונות* בעולם. נולד ברוסיה, קיבל חינוך מסורתי וכללי, למד כימיה בברלין ושם קיבל את התואר דוקטור. מצעירותו נמשך לחיבת ציון. כשהופיע הרצל* היה מהראשונים שהצטרפו לתנועה הציונית ולפעילות בקונגרסים הציוניים. נחשב לאחד מגדולי הנואמים הציונים. נידון למוות על ידי הבולשביקים בגלל פעילותו הציונית והציבורית, אך הצליח להתחמק אל הרי הקווקז ומשם הגיע ארצה בשנת 1920. שנה אחר כך נשלח על ידי הלשכה הראשית של קרן היסוד לנהל תעמולה למען הרעיון הציוני, ועבר במסע זה את רוב ארצות דרום אמריקה ואירופה. בשנת 1932 עזב את עבודתו למען קרן היסוד והשתקע בחיפה.
וינר יוסף[עריכה]
יוסף וינר (1969-1911), מפעילי מחתרת ההצלה והעלייה במלחמת העולם השנייה. עלה ארצה בשנת 1932 במסגרת תנועת הנוער השומר הדתי, שהיתה קשורה עם תנועת המזרחי (והתאחדה עם בני עקיבא במלחמת העולם השנייה). בשנת 1940 נשלח לרומניה בשליחות הסוכנות היהודית ותנועת תורה ועבודה. עם החמרת המלחמה באירופה הצטוו השליחים ברומניה לשוב לארץ, אולם הוא החליט להישאר ברומניה, בעזרת תעודות שסידר לעצמו כאזרח פולני, ועסק בפעולות הצלה והעפלה. שב ארצה לפני סיום המלחמה.
ויצ"ו[עריכה]
ראשי התיבות של Women International Zionist Organization (ארגון ציוני בין-לאומי לנשים). הארגון נוסד בשנת 1920 בלונדון. בין מטרותיו: ארגון הנשים לפעולה ציונית והכשרת נשים ונערות לבניית הארץ ולפעולות למען בריאותם וחינוכם של ילדי ישראל. לארגון סניפים רבים ברחבי העולם, ורק בארה"ב פועל ארגון הדסה* ולא ויצו. בשנת 1949 הועברה הנהלת ויצו מאנגליה לישראל. ארגון ויצו פועל כיום בתחומי חינוך, תרבות ועבודה סוציאלית, מפעיל מעונות יום, מועדונים, לשכות לייעוץ משפטי ועוד.
ויקטור הוגו[עריכה]
ויקטור הוגו (1885-1802) משורר, סופר ומחזאי צרפתי, מגדולי היוצרים במאה ה-19. כתב שירים משחר ילדותו ומגיל צעיר כתב מחזות, זיכרונות ורומנים. המפורסמים שבהם הם "עלובי החיים" ו"הגיבן מנוטרדאם". לאחר מהפכת 1848 התמנה לחבר האסיפה המכוננת. בעקבות עלייתו של נפוליון השלישי יצא לגלות לאות מחאה ושב לצרפת* רק לאחר כינון הרפובליקה. נחשב לא רק לסופר גדול אלא גם למגן בלתי נלאה של החרות.
ויתקין יוסף[עריכה]
יוסף ויתקין (1912-1876), מחנך והוגה דעות ציוני. נולד בבלרוס. עלה ארצה בעלייה הראשונה (1897), היה מורה בגדרה* ובכפר תבור ומנהל בית הספר בראשון לציון. עיצב דמות חדשה לבתי הספר במושבות על ידי פיתוח שיטת חינוך שמיזגה בין הכרת ערכי היהדות וזיקה לטבע. בשנת 1905 פרסם קול קורא לצעירים בגולה אשר הכיל את היסודות הרעיוניים של תנועת העבודה הציונית ובראשם עבודה עצמית. קול קורא זה השפיע על רבים לעלות לארץ ישראל, לכן נחשב ויתקין למבשר העלייה השנייה*.
ול[עריכה]
ולנברג ראול[עריכה]
ראול ולנברג (1947-1912), דיפלומט שוודי, מחסידי אומות העולם, שעשה רבות למען הצלת יהודי הונגריה בסוף מלחמת העולם השנייה. בשנת 1936 התגורר בחיפה, ברחוב ארלוזורוב*, שעה שנשלח מארצו להתמחות בסניף בנק הולנד ששכן ברחוב הבנקים*. בשנת 1944 נשלח על ידי ממשלת שבדיה לשליחות הצלה לבודפשט. פעילות זו נתמכה על ידי ארצות הברית באמצעות מועצת פליטי המלחמה אשר הקימה בשנה זו, ביוזמת ארגונים יהודיים. וולנברג הצליח לחלץ מאות יהודים ממוות, בכך שסיפק להם תעודות חסות שוודיות. הוא פעל נמרצות, הרבה מעבר למה שצפוי היה מדיפלומט ואף לא בחל להגיע בעצמו ולחלץ יהודים מתוך "מצעד המוות" בו הובילו הנאצים את אחרוני יהודי הונגריה לכיוון אושוויץ, עקב המחסור ברכבות. ההערכה היא כי וולנברג תרם להצלת כ- 100,000 מיהודי הונגריה. עם השתלטות הסובייטים על בודפשט, נעלם וולנברג אשר נראה לאחרונה בינואר 1945. הילכו שמועות שהוא נחטף לברית המועצות. הסובייטים הכחישו, אולם שבויי מלחמה ששבו מברית המועצות העידו שהיה כלוא במחנה של עובדי כפייה. למרות עדויות על זיהויו בתקופה מאוחרת יותר, נקבע בעקבות חקירה מחודשת שנדרשה על ידי ממשלת שבדיה , כי ולנברג מת בתאו ביולי 1947, מהתקף לב. פועלו הייחודי של וולנברג זכה להערכה והוקרה על ידי מספר מדינות. המוזיאון הלאומי האמריקאי לזכר השואה בוושינגטון, בירת ארה"ב, מצוי ברחוב וולנברג.
ור[עריכה]
ורדיה[עריכה]
נגזר משם הפרח ורד המפורסם ביופיו ובריחו הנעים. הוורד, ממשפחת הוורדיים, שיחיו קוצניים ועל פי רוב נשירים. מוצאם מאזורים ממוזגים צפוניים ומרבים לגדלם בתרבות, אולם בארץ הם גם גדלים בר. לפרחיהם חמישה עלי כותרת, בעוד שלפרחי המינים התרבותיים עלי כותרת מרובים. השם ניתן לרחוב בשכונת ורדיה הנושאת אותו השם ואשר כל הרחובות בה נקראו על שם עצים ופרחים.