מדריך רחובות חיפה/ה
הא[עריכה]
האבות[עריכה]
הרחוב נקרא על שם שלושת האבות של העם היהודי, אברהם יצחק ויעקב, שעלילותיהם מתוארות בספר בראשית ובמדרש. לשלושתם נוהגים להוסיף את הכינוי "אבינו". המסורת היהודית רואה בכל אחד מן האבות אבטיפוס לדמותה הרוחנית של האומה היהודית: אברהם הוא סמל למידת החסד, יצחק הוא סמל למידת הדין ויעקב הוא הסמל למידת הרחמים. דמויותיהם התקדשו גם בנצרות ובאסלאם.
האג[עריכה]
עיר בהולנד*, לחוף הים הצפוני, בירת מחוז דרום הולנד ומקום מושבה של הממשלה. משמשת מרכז עסקים ותעשייה חשוב. נמלה וחופיה משמשים לדיג וכאתר הנופש הפופולרי ביותר בהולנד. פירוש שמה המקורי של העיר (דן-האג) הוא "חלקת הרוזן", ומצויים בה שרידים רבים מתקופת הקמתה ב- 1284 על ידי וילם השני וביניהם טירה עתיקה, ארמון הרידרזאל. במשך הזמן גדל היישוב מסביב לטירה ושם גם הוקם מרכז לממשלת המדינה. בעיר נערכו ועידות רבות ונחתמו חוזים ואמנות - בהם ועידות השלום בשנת 1889 ובשנת 1907. כיום שוכן בהאג בית הדין הבינלאומי.
האומן[עריכה]
בעל מלאכה, אדם המתמחה ובקי במלאכתו. סמוך לרחוב נמצא בית האוּמן - מרכזו של ארגון בעלי המלאכה בחיפה.
האיטלקים[עריכה]
הרחוב נקרא כך על שם המנזר השוכן בו, שהקימו נוצרים שהגיעו לחיפה מאיטליה בתחילת המאה ה- 19. תושבים רבים מחצי האי האפניני ומהאיים סיציליה, סרדיניה ואחרים היגרו מאיטליה בעקבות משבר כלכלי עמוק באיטליה במאה ה-19 וריבוי מהיר של האוכלוסייה. היו בהם שהיגרו לארץ הקודש. במשך הזמן הוקם במנזר בית ספר, המנוהל על ידי נזירות כרמליטיות. בסמוך הוקם בית החולים האיטלקי, הפעיל גם כיום. המנזר פעיל ונתמך על ידי הוותיקן.
האלה[עריכה]
סוג של עץ נשיר ממשפחת האלתיים. מן החשובים והנפוצים בעצי היער הגדלים בר בישראל. הסוג מונה עשרה מינים, הנפוצים בעולם באזורים הסובטרופיים. בארץ קיימים חמישה מינים: אלה ארצישראלית, אלה אטלנטית, אלה פרסית, אלת המסטיק ואלת כלאיים (בת כלאיים של אלת המסטיק ואלה ארצישראלית). פרחי האלה מואבקים ברוח, ופוריות הצמח נמוכה. במינים הגדלים בר בישראל, לפירות הבשלים, שבתוכם זרע מפותח, צבע כהה. ציפת הפרי נאכלת על ידי ציפורים.
האלון[עריכה]
עצים ממשפחת האלוניים. במקורות נזכר האלון כעץ המצטיין בחוזקו: "אשר כגבה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים" (עמוס ב 9). פרי האלון נקרא בעברית ובערבית בלוט. האלונים נפוצים מאוד באגן המזרחי של הים התיכון*. שלושה מיני אלון מצויים בחורש הארץ ובכללם ברכס הכרמל: אלון התבור מצוי במורדות הנמוכים והחמים יותר של רכס הכרמל; מעליו צומח האלון המצוי המייצג את החורש ירוק העד; בגובה רב יותר מצויים פרטים בודדים של אלון התולע, האופיינים ליער הררי נשיר. כיום, עקב כריתה מתמדת ורעייה, נראים רב עצי האלון בארץ כשיחים. פה ושם מצויים עצים או חורשות בודדות של אלונים זקנים (למשל בחורשת הארבעים בכרמל) שצורתם לא נפגמה.
האמהות[עריכה]
ארבע האמהות של העם היהודי: שרה, רבקה*, לאה* ורחל*, נשותיהם של שלושת האבות*. לכל אחת מהן נוהגים להוסיף את הכינוי "אמנו". לדמויותיהן הארציות במקרא נוסף נופך מדרשי, ולכל אחת מהן מיוחסות מידות של צדקה ומעשים טובים. לפי המסורת, שרה, רבקה ולאה קבורות במערכת המכפלה, ורחל אמנו קבורה בבית לחם*. לעיתים נכללות בכינוי אמהות גם בלהה* וזלפה*, פילגשיו של יעקב.
האמונה[עריכה]
אמונה היא קבלת דבר כאמת בלי לבקש הוכחה. הסכמה לגבי דבר כלשהו שאין אפשרות להוכיח את דבר קיומו באמצעות ההיגיון האנושי. הרמב"ם היה הראשון שניסח את עקרונות האמונה של היהדות ב-13 העיקרים. אלה נועדו להיות אבני בוחן לחברות בקהילת עם ישראל ולהבטיח בכך חלק ונחלה בעולם הבא.
האמוראים[עריכה]
כינוים של החכמים בארץ ישראל ובבבל מאז חתימת המשנה בידי רבי יהודה הנשיא* בראשית המאה השלישית ועד חתימתם של שני התלמודים, הירושלמי בארץ ישראל בראשית המאה החמישית והתלמוד הבבלי, בסופה. אמורא פירושו אומר בארמית, ובתחילה יוחס כינוי זה למי שקראו בקול את דברי התנאים*, חכמי המשנה. בהמשך כונו כך החכמים עצמם, שפירשו את המשניות ואת הברייתות, יישבו סתירות שהתגלו בהן וגזרו מתוך המקורות הלכות חדשות.
האסיף[עריכה]
איסוף היבול מן השדה לאחר פעולת הקציר והבציר. חג הסוכות* נקרא גם חג האסיף, כי הוא חל בעת אסיף היבול מן השדות.
האיצטדיון[עריכה]
זירה שבה נערכים משחקי ספורט, אתלטיקה ומרוצים. במקור היווני זוהי מידת אורכו של מסלול הריצה במשחקים האולימפיים. בתחילה שימשה המילה גם למרוץ עצמו, ואחר כך אף למקום המרוץ. בסמוך לרחוב נמצא בזמנו, איצטדיון קרית חיים.
האר"י[עריכה]
רבי יצחק לוריא אשכנזי, שכונה האלוקי רבי יצחק, ובראשי תיבות, האר"י. (1572-1534) הידוע שבין מקובלי צפת* שפעלו במאה ה-16. נולד בירושלים*. לאחר מות אביו עבר להתגורר אצל דודו בקהיר, שם החל ללמוד ולעסוק בקבלה. ב-1570, כשנתיים וחצי לפני מותו, עלה והשתקע בצפת שהיתה המרכז הרוחני והתרבותי של הארץ באותה תקופה. לימד את תורת הנסתר בקרב חבורת תלמידים מצומצמת, שאורח החיים של צניעות וטוהרה שהנהיג בקרבה היה מופת לדורות של חסידים ומקובלים. נפטר בטרם מלאו לו 40. תורתו נפוצה במחצית הראשונה של המאה ה-17, בעיקר בפולין אחרי פרעות ת"ח ות"ט. תורת הקבלה של האר"י השפיעה רבות על התפתחות זרמים רוחניים בקרב היהדות במאה ה-17 וה-18, ובמיוחד על התפתחותן של התנועה השבתאית ושל החסידות.
הארזים[עריכה]
עצי מחט ממשפחת האורניים, הנפוצים בצפון מערב הים התיכון. הארז נזכר 70 פעם בתנ"ך, בגלל ערכו הכלכלי הרב, יופיו וחוסנו: "מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יצא בקיר" (מלכים א ה 13); "בחור כארזים" (שיר השירים ה 1). ארזי הלבנון שימשו לבניית ארמונות ולבניית מקדש שלמה ובית שני. ברוב המקומות במקרא נזכר ארז הלבנון, שבתקופת בית ראשון ושני גדל בלבנון בצפיפות, והמשמש עד היום סמלה של מדינה זו. בתקופת המשנה ולאחריה הורחב השם ארזים כשם כולל לעצי סרק. יערות ארז הלבנון באזור נכרתו במרוצת הדורות באופן שיטתי בשמשם לבנייה, לחימום, להסקה ולצרכים אחרים.
האשחר[עריכה]
שיח או עץ ממשפחת האשחריים. בעל פרחים קטנים ירוקים צהובים. פרותיו קטנים וצבעוניים. לאשחר שימושים שונים: בקליפה ובציפת הפרי נמצא חומר ששימש בתעשיית הצבע, העצה טובה לחריטה ולחיטוב צורות בעץ, מינים מסוימים משמשים לנוי והוא נחשב מאוד ברפואה העממית. המינים הנפוצים בארץ הם האשחר הארצישראלי, אשחר דו-זרעי, אשחר מנוקד, אשחר רחב עלים ואשחר הלבנון.
האשל[עריכה]
עץ או שיח ממשפחת האשליים. עליו דקים ועדינים ופרחיו לבנים או ורודים. האשל נפוץ בעיקר באזור הים התיכון ובמדבריות אפריקה ואסיה. בארץ גדלים 14 מיני אשל. החשוב בהם הוא אשל הפרקים, העשוי להגיע לגובה של עשרה מ' ויותר, ומשערים כי זהו האשל הנזכר בתנ"ך. הוא גדל בר בסביבות באר שבע. האשל מסתפק בכמויות מים מועטות ולכן הוא גדל באזורים חמים ויבשים.
האשלג[עריכה]
שם כולל לתרכובת האשלגן, ובמיוחד לאשלגן הפחמתי. הפקתן של תרכובות האשלגן נעשו לענף חשוב במשק העולמי, עקב השימוש בהן בחקלאות ובתעשייה. בימי המשנה השתמשו באשלג כחומר ניקוי וכביסה. באמצעות הערבים נודע האשלג לאירופים בימי הביניים. לשם הפקת אשלגן פחמתי היו שורפים צמחים בסירים, שוטפים את אפר השריפה במים, מאדים את התמיסה ומקבלים משקע של אשלג. בשנת 1929 נוסדה חברת האשלג בארץ ישראל. שני מפעלים הוקמו באזור ים המלח להפקת אשלג - בקליה ובסדום. בשנת 1935 הקצו מקום מיוחד בנמל* חיפה לעגינת אונייה להטענת אשלג מים המלח ליצוא. במלחמת העצמאות שותקו מפעלי האשלג בשל פעולות המלחמה. ההפקה חודשה בתום המלחמה עם הקמת מפעלי ים המלח.
הב[עריכה]
הבונים החופשיים[עריכה]
מסדר של גברים המגשימים בצוותא את השקפת חייהם, שהיא "אחווה, עזרה הדדית ואמת". מקור הכינוי בונים חופשיים באגודות של אומני בנייה בימי הביניים, שלא היו כפופים למעסיק מסוים ומכאן כינוים "החופשיים". אומני בנייה אלו הקפידו לשמור על סודותיהם המקצועיים, והסודיות והטקסיות מאפיינות את חברי המסדר גם בימינו. בשנת 1650 בקירוב נפתחו אגודות "הבונים החופשיים" גם לפני אנשים שלא היו בנאים, ומאז ואילך התמסרו חברי האגודה לסעד הדדי ולעזרה לעניים. "הלשכה הגדולה" הראשונה של בונים חופשיים הוקמה בלונדון בשנת 1717. בארץ נוסדה "הלשכה הגדולה" בשנת 1953, וכיום יש תחתיה 64 לשכות ובהן מאות חברים - יהודים, מוסלמים, נוצרים ודרוזים. האגודה מסייעת למוסדות ציבוריים שונים ועוסקת בפעילות הומניטרית.
הבישוף חג'אר[עריכה]
שמו של הבישוף גריגוריוס שהיה ראש העדה היוונית-קתולית בארץ בתחילת המאה ה-20. היה סופר ונואם מוכשר ושלט במספר שפות. בשנת 1901 התמנה לבישוף (מטראן), ובשנות ה-30 לארכיבישוף של חיפה, הגליל* ועבר הירדן. ראה בחיפה את עיר העתיד ולכן העתיק את מרכז העדה הרוחני והחילוני מעכו לחיפה. תרם לפיתוח העיר וחיזק את קשרי חיפה במישור הבינלאומי. בשנת 1932 עורר סערה בקרב המוסלמים לאחר שחייב העסקת נוצרים במשרות הממשלתיות. בלט בפעילותו האנטי-ציונית והתנגד לתוכנית החלוקה של ועדת פיל בשנת 1937, כשהעדיף את המשך המנדט על מדינה עצמאית ערבית בארץ ישראל. קבור בכנסיית מרים הקדושה (המכונה בית החסד), בשדרות פלי"ם* בעיר התחתית.
הבניה[עריכה]
הקמה של בניין, יסוד, התקנה או הרכבה. מסמל את המגמה של מדינת ישראל - בנייה והתחדשות. הרחוב נמצא באזור התעשייה ובסביבת הרחוב מפעלים לחומרי בניין.
הבנים[עריכה]
לזכרם של הבנים שנפלו במערכות ישראל ממלחמת העצמאות ועד ימינו. בסמוך לרחוב הוקם גן הבנים ובו אנדרטה לזכרם של בני שכונת נוה שאנן שנפלו על הגנת המולדת*. האנדרטה הוקמה על ידי ועד השכונה עם תום מלחמת העצמאות. בחזיתה לוח זכרון ועליו חקוקים 15 שמות הנופלים. ברבות השנים נוספו לוחות הנצחה לזכרם של עשרות החיילים מבני השכונה שנפלו במערכות הבאות.
הבנקים[עריכה]
רחוב מסחרי בעיקרו. בהיווסדו תפסו בו מקום בעיקר בנקים ומכאן שמו. בין אלה היה בתקופה מאוחרת יותר גם בנק הולנד, שבו עבד זמן מה ראול ולנברג* בשהותו בארץ. בשנים האחרונות עזבו רוב הבנקים את הרחוב. כיום, נותר רק סניף בנק אחד ברחוב אשר היה המרכז הפי+B215; ננסי של חיפה המתפתחת.
הבסטיליה[עריכה]
שמה של מצודה במזרח פריז* ( bastilleבצרפתית - בניין מבוצר). המצודה נבנתה בערך בשנת 1370. במאות ה-16 וה-17 הורחבה הבסטיליה ושימשה מבצר מגן נגד פולשים ומתמרדים וגם בית סוהר. בעשרות השנים שקדמו למהפכת 1789 היתה הבסטיליה לסמל של מלכות בורבון המושחתת והעריצה. משום כך הותקפה, וב-14 ביולי 1789 נכבשה בידי המון זועם. המועצה החדשה הורתה להרוס את המבצר, ובמקומו הוקם בשנת 1840 עמוד זיכרון לחללי המהפכות של 1789 ו-1830. יום הבסטיליה נחוג מאז כחג העצמאות הלאומית בצרפת*.
הבריכה[עריכה]
על שם מגדל המים ברחוב, אשר שימש לאספקת מי שתייה לשכונת נוה שאנן. המגדל אשר נבנה בצורת משושה ושיכן גם את משרד ועד השכונה, כונה בשם "הברכה". השכונה הוקמה באמצע שנות ה-20 סביב רחוב הגליל* ובהמשך התפתחה לכיוון דרום, אז נבנה גם רחוב הברכה.
הבשן[עריכה]
אזור בצפון ארץ ישראל, ממזרח לכנרת* ולירדן* העליון. צפונו גובל בהר חרמון*, דרומו בנהר הירמוך* ובגלעד*, ומזרחו בהר הדרוזים. רובו מכוסה בזלת מהתפרצויות געשיות. יהואש וירבעם בנו היו מלכי ישראל האחרונים שהחזיקו בבשן, ומאז ועד 164 לפנה"ס, כאשר הגיע יהודה המכבי והוציא את היהודים אל מעבר לירדן, הוא נכבש על ידי שליטים שונים. בשנת 1711 התיישבו דרוזים מהר הלבנון בהר הבשן. בשנות התשעים של המאה ה-19 קנה הברון רוטשילד כמה רבבות של דונמים באזור וייסד שם מושבה יהודית, אולם היא לא האריכה ימים.
הג[עריכה]
הגאונים[עריכה]
תואר שבו כונו ראשי הישיבות הגדולות בבבל, סורא ופומבדיתא, בין המאה השביעית לאמצע המאה ה-11. התואר גאון העיד על ידע בתורה ועל כריזמה. הגאונים שימשו מנהיגים רוחניים של כל תפוצות ישראל. התואר עבר בהשאלה לבני תורה גדולים בתפוצות ישראל השונות, ומשלהי המאה התשיעית החלו ראשי הישיבות בארץ להיקרא גאונים. כיום תואר זה נפוץ למדי במגזר הדתי.
הגיבורים[עריכה]
לזכר ולכבוד הלוחמים שהתבצרו בימים שלפני שחרור חיפה באפריל 1948 בבניין ועד השכונות הערביות המזרחיות (בית הנג'אדה) הנודע שברחוב זה, ולא עזבוהו למרות החללים שנפלו, והפלוגה שיצאה לחלצם. כיבוש הגשר וסביבתו הבטיח את התחבורה בין חיפה העברית לעמקים* ולגליל*.
הגביש[עריכה]
גוף מוצק בעל צורה גיאומטרית משוכללת (כגון קוביה ופריזמה). משמש גם ככינוי לבדולח, מין זכוכית יקרה וזכה ביותר.
הגדוד העברי[עריכה]
יחידה של מתנדבים* יהודים ששולבו ביחידות בצבא הבריטי בזמן מלחמת העולם הראשונה. למעשה היו ארבעה גדודים: גדוד נהגי הפרדות של ציון, שהוקם בשנת 1915; הגדוד הראשון של קלעי המלך (38), שגויס בבריטניה בשנת 1917; הגדוד השני של קלעי המלך (39), שהוקם בארה"ב בשנת 1917; והגדוד השלישי של קלעי המלך (40), שהורכב ממתנדבים שונים מבני היישוב. בתום המלחמה אוחדו הגדודים לגדוד ארצישראלי ששימש חלק מחיל המצב. גדוד זה כונה הגדוד הראשון ליהודה, ומפקדו היה אליעזר מרגולין. הגדוד פורק על ידי הבריטים לאחר שחלק מחייליו חשו לעזרת מגיני תל-חי* ואחר-כך השתתפו בהגנת תל אביב* במאורעות 1921 (תרפ"א).
הגומא[עריכה]
עשבים חד-שנתיים או רב-שנתיים ממשפחת הגמאיים, המאכלסים לרוב בתי גידול לחים וגדות נהרות. קיימים כ-700 סוגים שונים של גומא. בתנ"ך נזכר הגומא מספר פעמים: יוכבד* התקינה מצמחי הגומא תיבה למשה בנה (שמות ב 3), מגומא בנו סירות בשביל המשלחת מיהודה לארץ שמעבר לנהרות כוש (ישעיהו יח 2) ועוד. תיאורי הגומא שבכתובים מתאימים לגומא הפפירוס הגדל בביצות הארץ, שהיה נפוץ במצרים התחתית והיה לסמלה.
הגליל[עריכה]
חבל ארץ הררי בצפון ארץ ישראל. גבולותיו: בצפון הנהר ליטני (ליטניס*) (שבתחומי לבנון); במזרח בקעת הירדן; בדרום עמק יזרעאל; במערב מישור החוף הצפוני. מתחלק לשני אזורים, הגליל העליון והגליל התחתון, וביניהם מבדילה בקעת בית הכרם. אזור הגליל משופע במקורות מים. בימי קדם התנחלו בו השבטים אשר, זבולון*, יששכר ונפתלי. בתקופת החשמונאים* ובסוף ימי בית שני היה האזור מיושב יחסית בצפיפות. היישוב היהודי בגליל לא פסק בעצם מעולם. במלחמת העצמאות שוחרר הגליל בידי צה"ל* ונכלל בתחומי ישראל. השם ניתן לרחוב המשקיף על פני הגליל למרחוק.
הגנים[עריכה]
הגרמנים הטמפלריים אשר התיישבו במקום במאה ה-19 הקפידו על טיפוח גני נוי וגני ירק כאחד. עד היום ניתן לראות באזור המושבה הגרמנית את השרידים של גנים אלה. הרחוב הנמצא בשכונה הגרמנית קיבל את שמו בזכות גנים אלו אך מתהדר כיום בגנים הבהאיים המרהיבים ביופיים אשר אנשים נוטים ליחס להם את מקור השם.
הגפן[עריכה]
הגפן היא אחד משבעת המינים שבהם נשתבחה ארץ-ישראל: "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש" (דברים ח 8). בתנ"ך היתה הגפן סמל לחיי שלווה: "וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו" (מלכים א ה 5). זהו צמח מטפס ממשפחת הגפניים, בעל קנוקנות וגבעול מעוצה המצמיח אשכולות* של ענבים. רחוב זה ומדרגות הכרמים* הסמוכות מנציחים בשמם גם את כרמי הגפנים שנטעו הטמפלרים בשלהי המאה ה-19 על מדרונות הכרמל מעל המושבה הגרמנית.
הד[עריכה]
הדגן[עריכה]
שם כללי לתבואות השדה ממשפחת הדגניים, שגרגריהן משמשים מזון בסיסי לאדם זה אלפי שנים. במשנה נמנים חמישה מיני דגן אשר נכללו בדיני לחם הארץ: חיטים, שעורים, כוסמין, שיבולת שועל ושיפון. רחוב זה המקביל לרחוב החיטה* נמצא באזור בו היו מפעלי תעשייה רבים ובהם טחנת קמח.
הדודאים[עריכה]
הדודאים היו צמד זמרים, בני אמדורסקי וישראל גוריון, אשר בין השנים 1957–1993 היה אחד מהצמדים המובילים בזמר העברי (הצמד הבולט האחר שקם כמה שנים אחריהם, היה "הפרברים", אך הרכבו השתנה עם השנים).
הדולב[עריכה]
עץ נוי נשיר וגבוה ממשפחת הדולביים. העץ גדל על גדות נחלי איתן או מעל מאגרי מי תהום. לסוג דולב שבעה מינים, והיחיד הגדל בארץ, בעיקר בגליל* ובמקורות הירדן*, הוא הדולב המזרחי. גילו עשוי להגיע למאות שנים. בעבר היה מקודש לעמים שונים, שנהגו לנטוע אותו בקרבת מקומות קדושים. העץ המופק ממנו קל ובעל נקבוביות ולכן שימש כחומר בניין בסביבות ירושלים* בתקופה הרומית. שרידי קורות של דולב נמצאו גם באזור יריחו, בשכבות שגילן 5,000 ו-8,000 שנה.
הדייגים[עריכה]
חיפה בראשיתה היתה כפר דייגים ובתקופה הערבית הפכה לעיר נמל. לכבודם של דייגי חיפה, בעבר ובהווה, ניתן שם זה לרחוב המוביל אל מעגן הדייג.
הדסה[עריכה]
הסתדרות נשים ציוניות בארה"ב. הארגון נוסד בשנת 1912 בניו-יורק ביוזמתה של הנרייטה סאלד*, ומכיוון שהוא נוסד בפורים, הוא נקרא הדסה, כשמה העברי של אסתר המלכה*. מהארגונים הציוניים רבי המעש וההשפעה ומהתורמים העיקריים למוסד עליית הנוער*. מטרת הארגון לעודד הקמת מוסדות ומפעלים יהודיים וחינוך לערכים יהודיים. הסתדרות הדסה החלה את פעולתה בארץ בשנת 1913; בשנת 1916 החלה תוכנית לנערות בשם "הדסה נעורים"; בשנת 1918 נשלחה משלחת רפואית לארץ מטעמה לשם תגבור שירותי הבריאות של הישוב היהודי, שלימים הפכה להסתדרות רפואית הדסה. זו הקימה בארץ רשת של בתי חולים, מוסדות בריאות, בתי ספר לסיעוד ועוד. המרכז הרפואי היהודי הראשון בחיפה הוקם על ידי הדסה ב-1922. תחילה פעל המרכז בבית איתין* הסמוך לבניין הטכניון הישן. בשנת 1942 הוא עבר לרחוב גולומב*, ונקרא בית חולים רוטשילד. לימים הוסב שמו למרכז הרפואי בני ציון.
הדסים[עריכה]
שיח ירוק עד, בעל ניחוח עז. ההדס הוא אחד מארבעת המינים שנוטלים בחג הסוכות*.
הדף היומי[עריכה]
גישה שיטתית ללימוד יומיומי של התלמוד, שגיבש רבי מאיר שפירא מלובלין, והתחילה להתבצע בשנת 1923. הרעיון היה שמשתתפי המפעל יתחייבו ללמוד דף (שני עמודים) תלמוד אחד מדי יום, ושאותו דף עצמו יילמד ברחבי העולם היהודי כולו. כך יקראו המשתתפים את התלמוד הבבלי כולו כל שבע שנים. הרעיון התקבל בהתלהבות, ומספר האנשים שהתחייבו להשתתף בתוכנית הלימוד הזאת הלך וגדל. כיום מציינים לוחות שנה יהודים רבים את הדף היומי. בישראל מציינים אותו כמה מהעיתונים היומיים. המחזור הראשון בעולם הושלם בשנת 1931. את השלמתו של כל מחזור חוגגים ברחבי העולם בחגיגת "סיום".
הדר[עריכה]
שם כולל לקבוצה של עצי פרי ירוקי עד ממשפחת הפיגמיים. מוצאם של רוב המינים מדרום-מזרח אסיה, משם נפוצו בעולם. ההדרים בוייתו לפני 3,000 שנה והופצו בכל אזור הים התיכון. הפרי הוא מקור חשוב של ויטמין C ושל חומצות אורגניות. קיימים כ-15 מינים, הנבדלים זה מזה בעיקר בצורת הפירות וטעמם. מקליפת הפרי מפיקים שמן נדיף חשוב, והיא גם משמשת מזון לבעלי חיים. פרחי ההדרים הם מקור חשוב לדבש.
הדשנים[עריכה]
חומרים כימיים המוחדרים לקרקע לשם הספקת חומרי מזון החיוניים להתפתחות הצמח. הדשנים המקובלים הם מסוג אשלגניים, זרחניים וחנקניים או מורכבים. את הדשנים מספקים בצורה מוצקה או נוזלית. השימוש בדשנים הוא לרוב אמצעי בטוח להגדלת היבולים. בחקלאות לא-אורגנית, דישון משמש גם להדברת מחלות ומזיקים. השם ניתן לרחוב המוביל למפעל "דשנים וחומרים כימיים" בסמוך לבתי הזיקוק לנפט.
הה[עריכה]
ההגה[עריכה]
על שם הגה הספינה - המוט שבאחורי כלי השיט המשמש לתימרוּן. השם ניתן לרחוב בשכונת עין הים בה עוד רחובות הנושאים שמות הקשורים לספינות.
ההדס[עריכה]
שיח ירוק עד, בעל ניחוח עז. ההדס הוא אחד מארבעת המינים שנוטלים בחג הסוכות*, יחד עם האתרוג*, הלולב* והערבה*. גדל בר בכרמל, בגליל*, בגולן ובחרמון* וכן כצמח נוי תרבותי. פרחיו לבנים צהובים. במקורות הוא מופיע כסמל לטוב, ליפה ולהפרחת המדבר. משם זה נגזר שמה העברי של אסתר המלכה*, הדסה. היה מקובל כצמח מרפא בכל רחבי העולם העתיק ונהגו להשתמש בו בהכנת סבון ריחני.
הו[עריכה]
הואדי[עריכה]
בערבית גיא, אפיק של נחל. בחיפה ההררית יש מספר רב של ואדיות. הרחוב נמצא בשכונת ואדי ניסנאס (אפיק הנמיות). השכונה, שרוב דייריה ערבים, שמרה יחסית על צביונה המקורי, חלקו העליון של הרחוב מרוצף בצורה דקורטיבית ובשכונה כולה פזורות ומוצבות יצירות של אמנים הנאספות כל שנה בפסטיבל "החג של החגים" המתקיים בחורף ביוזמת המרכז הערבי-יהודי בית הגפן לכבוד חנוכה, חג המולד ורמדאן, ויוצרות מסלול אמנות ודו-קיום.
הוברמן ברוניסלב[עריכה]
ברונילסב הוברמן (1947-1882), כנר יהודי בעל שם עולמי, ממייסדי התזמורת הפילהרמונית הישראלית. נולד בפולין. בגיל שש התחיל ללמוד נגינה. בשנת 1893 ערך מסע קונצרטים מוצלח ברחבי אירופה. עיריית גנואה הזמינה אותו לנגן בכינור של פגאניני. בהיותו בן 16 ניגן בהצלחה רבה גם בארצות הברית, ומאז ועד יום מותו ערך מסעות רבים מסביב לעולם. בספטמבר 1933 שלח למנצח התזמורת הפילהרמונית של ברלין מכתב ובו גינה את המשטר הנאצי והודיע שלעולם לא ינגן במדינה ששוררים בה דיכוי ועריצות. בביקורו בארץ ב-1935 החליט לייסד את התזמורת הפילהרמונית הארצישראלית. בדצמבר 1936 נערך הקונצרט הראשון שלה בתל אביב, בניצוחו של ארתורו טוסקניני*.
הוד[עריכה]
יופי, פאר, הדר. "לך ה', הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד" (דברי הימים א' כ"ט, י"א).
הויסמנס קמיל[עריכה]
קמיל הויסמנס (1968-1871), הוגה דעות ומדינאי בלגי, סוציאליסט וידיד הציונות*. היה בלשן ושימש פרופסור בכמה אוניברסיטאות בבלגיה. משנת 1905 עד 1922 היה מזכיר תנועת האינטרנציונאל הסוציאליסטי, ובמלחמת העולם הראשונה ניסה לקרב את השלום ולאחות את הקרע בתנועה (ועידת שטוקהולם, 1917). בתקופת הכיבוש הנאצי נמלט ללונדון והיה ממנהיגי תנועת ההתנגדות הבלגית. נבחר פעמים רבות לפרלמנט הבלגי ועמד בראשו. התמנה כשר בכמה ממשלות ובשנת 1964 אף כיהן כראש הממשלה. ברוב תפקידיו הציבוריים התרכז בשטחי ההשכלה, החינוך והאמניות וכתב מספר ספרי הגות.
הולנד[עריכה]
מדינה בצפון מזרח אירופה, לחוף הים הצפוני. בירתה אמסטרדם, והעיר האג* היא מקום מושבה של הממשלה. כמעט כולה ארץ שפלה וחלקים גדולים ממנה הם שטחים שיובשו מן הים. למרות שאינה גדולה בשטח ובאוכלוסייה, בלטו בה במהלך ההיסטוריה תכנים תרבותיים וחברתיים חשובים. במלחמת העולה השנייה נכבשה על ידי הגרמנים ונשארה תחת הכיבוש עד סוף המלחמה. מקובל לתאר את העם ההולנדי כעם שהתייחס באהדה ליהודים בימי השואה והצילם. הולנד היתה בין מייסדות השוק האירופי המשותף. אף על פי שהיא נחשבת לארץ חקלאית, מקורות ההכנסה של הולנד העיקריים הם המסחר והתעשייה. מפורסמת בפרחי הצבעונים ובבורסת הפרחים שבה.
הולצברג שמחה[עריכה]
שמחה הולצברג (1994-1925), מפליטי השואה, הקדיש שנים רבות לסיוע לזולת ובעיקר לפצועי צה"ל*, חתן פרס ישראל (1976) על תרומה לזולת. יליד פולין. בזמן מלחמת העולם השנייה, כשהיה נער צעיר, הבריח אוכל ונשק לגטו ורשה ואף התחלק במזונו עם ילדים עזובים ורעבים. היות שהיה נער שומר מצוות, החלו מכנים אותו "החסיד הקטן". אחרי מרד גטו ורשה הועבר למחנה ברגן בלזן, שם הצליח לשרוד. עלה לארץ בשנת 1949 והתיישב בבני ברק. עד יום מותו עסק בפעולות של צדקה וחסד, שהידועה מכולן היתה הטיפול בפצועי צה"ל ובני משפחותיהם. כונה "אבי הפצועים"בפי כל, אך הוא כינה עצמו "אספן מצוות".
הורדים[עריכה]
הורד הוא מפרחי הנוי הנפוצים והחשובים ביותר בעולם בזכות יופיו, צבעיו העזים, ריחו המשכר ורעננותו. האדם תירבת צמח זה כבר אלפי שנים. קיימים רבבות זנים תרבותיים של ורדים - שיחים ומטפסים המשתייכים למשפחת הוורדיים. בארץ ישראל מצויים גם מיני ורד הגדלים בר. המוצר העיקרי המיוצר מן הוורד הוא תה, אך מייצרים ממנו גם תמציות, אבקות, ריבות ומרקים. הצמח ידוע בסגולותיו הרפואיות.
הותיקים[עריכה]
לכבודם של ותיקי קריית חיים. השם ניתן לאחד מהרחובות של מה שנקרא לימים "שכון ותיקים". בשנת 1925 רכשה קרן קיימת לישראל* את אדמות עמק ג'ידרי עבור פועלים יהודים שעבדו בחיפה ובסביבתה. המטרה היתה להקים בעמק זבולון שכונת עובדים שתקלוט את פועלי חיפה ותשמש מרכז לפעילות ציונית ו"הסתדרותית". בשנת 1929 הוחלט על הקמת השכונה, ובשנת 1930 הונחה אבן הפינה. השכונה החדשה נקראה בתחילה "שכונת עובדים חיפה", ושמה שונה לקרית חיים עם הירצחו של ארלוזורוב* בשנת 1933. בראשית אותה שנה נכנסו לבתיהן 160 המשפחות הראשונות - ותיקי קרית חיים. רחובות הקריה צוינו באותיות, כדי להשיג את מרב השוויון ברוח תנועת העבודה של אז. בקריה לא היו חנויות פרטיות ולא בתי קפה ומסעדות, אלא צרכניה קואופרטיבית בלבד. כיום קרית חיים היא אחת משכונות חיפה.
הז[עריכה]
הזז חיים[עריכה]
חיים הזז (1973-1898), סופר ומחזאי עברי, חתן פרס ישראל לספרות עברית (1953). נולד באוקראינה. קיבל חינוך יהודי מסורתי, ורכש בכוחות עצמו השכלה כללית. בגיל 16 עזב את בית הוריו ונדד ברחבי רוסיה, טורקיה וצרפת*. עלה ארצה בשנת 1932. הרבה לתאר את חיי יהודי רוסיה במעבר מן ההווי המסורתי לתקופת המהפכה וחורבן הקהילות. מבין הסופרים ילידי אירופה שחיו בארץ היה בין היחידים שתיאר את חיי עדות המזרח, בייחוד את התימנים (בספריו "יעיש", "היושבת בגנים" ואחרים). בשנת 1950 התפרסם מחזהו "בקץ הימים", העוסק בשבתאי צבי ובתנועת השבתאות. היה ממיסדי האקדמיה העברית ונבחר לחבר כבוד בה. כן, עמד בראש אגודת הסופרים, זכה בפרס ביאליק* (1942) והוענקו לו תארי "דוקטור לשם כבוד" ממספר מוסדות בארץ ובחו"ל.
הזית[עריכה]
עץ פרי ירוק עד ממשפחת הזיתיים המאריך ימים. גדל באזור הים התיכון, בעיקר באזורי ההרים. אחד משבעת המינים שבהם התברכה הארץ. בעקבות הסיפור על היונה ששלח נֹח ובפיה עלה זית, מסמל את השלום. כבר בימי קדם שימש הזית כמקור חשוב לשמן משובח. בשמן השתמשו למאור, לסיכת הגוף ולרחצה, להתקנת דיו וסבון רחצה ובטקסים דתיים חשובים בבית המקדש. הפרי נאכל לאחר שנכבש, העלים שימשו כמזון לבהמות ולהסקה, הענפים שימשו כסכך לסוכה או לקליעת סלים והעץ שימש לגילוף ולפיסול. עקב חשיבותו הרבה היה אסור לכרות אותו כדי להשתמש בעצה. ברפואה העממית מיוחסות לשמן הזית סגולות מרפא, וברפואה המודרנית מכינים מהעלים תרופה להורדת לחץ הדם, והשמן משמש בהכנת תכשירי יופי.
הזמיר[עריכה]
ציפור שיר ממשפחת הקיכליים. במסעו דרומה בסתיו ובשובו לצפון באביב עובר הזמיר בארץ ישראל. הוא חי לרוב בסבך וסמוך למקור מים. שירת הזכר ערבה מאוד ומכאן שמו. זמרתו עשירה, מגוונת ועזה ונמשכת לעיתים מספר שעות. בארץ נפוצים המינים זמיר הירדן וזמיר מנומר. משוררים ואמנים נמשכו למוטיב העצב והבדידות בשירת הזמיר: "שיר זמיר המצפצף והומה" ("שירה יתומה"; ביאליק*).
הח[עריכה]
החבצלת[עריכה]
שבועון עברי שראה אור בירושלים*, לסירוגין בין 1870 ל- 1920. מראשוני העיתונים העבריים בארץ ישראל. בעל ועורך העיתון, ישראל בק, הפיקו כתגובה לעיתון "הלבנון" של יואל משה סלומון. שניהם ביקשו למצוא עוד תעסוקה לבתי הדפוס שהיו בבעלותם. כותרת המשנה של "החבצלת" הבטיחה לקוראים שהעיתון ישמיע חדשות מ"ערי יהודא וחוצות ירושלים".
החותרים[עריכה]
השם מרמז ומכוון אל היהודים בגלות החותרים אל חוף המבטחים במולדת*. בשכנותו, רחוב המעפילים* .
החי"ל[עריכה]
ראשי תיבות של "חטיבה יהודית לוחמת", היא הבריגדה היהודית. החי"ל הוקם בשנת 1944 במסגרת הצבא הבריטי. גרעין היחידה הורכב משלושה גדודי מתנדבים מארץ ישראל, ואליהם צורפה חטיבת תותחנים ותובלה. למפקד הבריגדה מונה הבריגדיר לוי בנימין*, יהודי מקנדה. סמל הבריגדה היה מגן דוד מוזהב על רקע כחול לבן. החטיבה היהודית הצטיינה בקרבות על הנהר סאניו בצפון איטליה*, שבהם נהדפו הגרמנים צפונה. אחרי המלחמה עזרה הבריגדה בארגון העלייה לארץ ישראל של ניצולי שואה מאירופה. בשנת 1946 פורקה הבריגדה, בעקבות הסכסוך של היישוב היהודי בארץ עם הבריטים. רבים מחבריה הצטרפו לארגון ההגנה* והיו ללוחמים ולמפקדים בצה"ל*.
החיד"א[עריכה]
ראשי תיבות שמו של רבי חיים יוסף דוד אזולאי (1806-1724). רב, איש קבלה וביבליוגרף. נולד והתחנך בירושלים* וקנה לו שם כתלמיד חכם. בילה רוב שנות פעילותו בנסיעות לאיטליה* ולארצות מערב אירופה ואף לארצות צפון אפריקה והאימפריה העותומנית כשליח הקהילות היהודיות בחברון* ובירושלים* (שד"ר). בשנת 1778 התיישב בליבורנו שבאיטליה, שם קנה לו מעריצים רבים ונחשב לחכם הדור בקרב יהדות איטליה והאימפריה העותומנית. במסעותיו בדק ותיעד כתבי יד וספרים עתיקים ונדירים, ועל סמך זה פרסם את הלקסיקון הביבליוגרפי "שם הגדולים" (1774). כן גילה עניין באיסוף סיפורי עם יהודיים והיה הראשון שפרסמם בקובץ בעברית. בשנת 1960 הובאו עצמותיו לארץ ונטמנו בהר המנוחות בירושלים.
החיטה[עריכה]
צמח חד-שנתי ממשפחת הדגניים. הסוג כולל מספר מינים הגדלים כבר 10,000 שנה כצמחי תרבות והמספקים לאדם את עיקר לחמו. החיטה נמנית עם אחד משבעת המינים שבהם השתבחה ארץ ישראל: "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש" (דברים ח 8). החיטה נקשרת לראשית המחקר הבוטני והחקלאי בארץ ישראל. היתה זו תגליתו של אהרון אהרונסון*, שמצא חיטת בר והעריך כי מדובר באֵם-החיטה, הצמח שממנו נוצרו זני החיטה התרבותיים.
החיננית[עריכה]
צמח בתָה עשבוני ממשפחת המורכבים. פרחיו הלבנים סגלגלים מופיעים בתחילת החורף. מוצא החיננית מאירופה. בעולם קיימים 15 מינים של חיננית, ושלושה מהם גדלים בארץ. הנפוץ מביניהם הוא חיננית הבתה.
החלוץ[עריכה]
תנועה עולמית של צעירים יהודים שהכשירו עצמם לעלייה לארץ, לעבודה ולהתיישבות. הוקמה בשנת 1905 באודסה. משנת 1918 קיבלה התנועה ברוסיה תנופה גדולה בזכותו של יוסף טרומפלדור*, שהפיץ כרוז שקרא לכל הצעירים להצטרף להחלוץ. בשנת 1923 התפלגה התנועה לחברים שצידדו בחיי קומונה מול כאלה שצידדו בחיי מושב. בשנת 1926 הקימה תנועת החלוץ במזרח אירופה את תנועת הנוער החלוץ הצעיר. במלחמת העולם השנייה היו אנשי החלוץ בין מארגני המרד בגטאות, ואחרי השואה פעלו אנשי התנועה למען ארגון העלאת שארית הפליטה* לארץ. התנועה התפרקה לקראת קום המדינה.
החרושת[עריכה]
תעשיה, מלאכה, אומנות, ייצור בעזרת מכונות. "לעשות בזהב ובכסף ובנחושת ובחרשת אבן למלאת ובחרשת עץ, לעשות כל מלאכה" (שמות לא 4-5). השם ניתן לרחוב נמצא באזור התעשייה של חיפה, שם היו כמה בתי חרושת ובהם וולקן ופניציה.
החרמש[עריכה]
כלי חקלאי אשר שימש לקציר היבול כשיבולים או כל עשב נמוך ואף לכיסוח דשא. החרמש הוא אחד הכלים החשובים בתולדות התרבות האנושית. עשוי מלהב ארוך ומעוקל מעט המחובר למוט ארוך המאפשר הנפת החרמש בתנועה סיבובית רחבה בה נחתכים הגבעולים. החרמש החליף את המגל הנפוץ במיוחד בקציר יבול. בארץ ישראל נמצאו כלי צור לקציר בשכבות התרבות הנאטופית (שהחלה לפני 12 אלף שנה), למשל במערת הנחל שבכרמל.
החרש[עריכה]
אומן, בעל מלאכה מומחה הבונה או יוצר בחומר קשה כגון ברזל ועץ. "חרש ברזל מעצד ופעל בפחם ובמקבות יצרהו ויפעילהו בזרוע כוחו" (ישעיהו מד 12).
החשמונאים[עריכה]
משפחת כוהנים ממודיעין* ששלטה בממלכת יהודה בשנים 37-167 לפנה"ס. ראשיתו של בית חשמונאי היתה במרד של משפחת הכוהנים (צאצאיו של מתתיהו הכהן), נגד הגזירות הדתיות של השלטון הסלווקי היווני ששלט באזור בתקופת בית השני. בהשתלטם על כל הארץ אפשרו החשמונאים ליהודה להפוך למחוז עצמאי. משפחה זו שלטה בארץ למן יהודה (בן מתיתיהו) ועד לאנטיגנוס השני (נכדו של אלכסנדר ינאי*) שנשבה ונהרג בשנת 37 לפנה"ס עם כיבוש הארץ על ידי רומי. הרומאים מינו את הורדוס בן אנטיפטרוס האדומי למלך. הורדוס הרג את צאצאי החשמונאים כולל את אשתו מרים החשמונאית. צאצאיו ממרים מיוחסים כבר לבית הורדוס. תקופת בית חשמונאי הייתה האחרונה לעצמאות מדינית ואף להתרחבות הממלכה עד לתקומת מדינת ישראל כאלפיים שנה לאחר מכן.
החשמל[עריכה]
אנרגיה המחוללת על ידי הטבע או האדם שנרתמה להפעלת מירב המכונות החרושתיות, מכשירי הבית ולמאור. מוזכרת כבר בתנך: "וארא, והנה סערה באה מן הצפון, ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב, ומתוכה כעין החשמל מתוך האש" (יחזקאל א 4). השם ניתן לרחוב שהוביל, דאז, למשרדים הראשיים של חברת החשמל לישראל. היום שוכנים רוב משרדיה בבניינה החדש במבואות הדרומיים של העיר. תחנת הכוח בחיפה היתה בין שלושת המתקנים הראשונים לייצור חשמל בארץ.
הט[עריכה]
הטנא[עריכה]
סל של נצרים. מילה זו היתה חלק מהמינוח הקשור בחג הביכורים* בקרב המחנכים וכותבי ספרי הלימוד בחינוך הציוני החילוני בארץ ("מלוא הטנא ביכורים"). חינוך זה התמקד בהיבט החקלאי של החג ולא בהיבט שלו כחג מתן תורה.
הטחנות הגדולות[עריכה]
על שם המפעל "הטחנות הגדולות" לטחינת תבואה שברחוב, שנבנה בשנת 1922. טחנות הקמח הוקמו על ידי חברת יק"א, אשר הניחה את היסודות לתעשייה עברית בארץ. רוב הפועלים הראשונים בו היו אנשי העלייה השלישית.
הי[עריכה]
היובל[עריכה]
שנת החמישים, בתום שבעה מחזורי שמיטה, שנקבעה על פי תורת משה לשנת דרור* לעבדים ולאדמה. שנת היובל הוכרזה ביום הכיפורים בתקיעת שופר, ומכאן השם יובל, שפירושו קרן האיל, שופר. בשנת היובל נהגו שלא לעבד את השדות (כבשנת שמיטה), להוציא לחופשי את כל העבדים ולהחזיר לבעליהם את כל השדות שהם נאלצו למוכרם. מצוות היובל קוימה כל עוד עם ישראל ישב בארץ, וחדלו לקיימה עם גלות עשרת השבטים.
היוצק[עריכה]
השם ניתן לרחוב באזור התעשייה במפרץ חיפה, לזכרם של עובדי ומגיני בית החרושת "היוצק" שנטבחו במלחמת העצמאות. בית החרושת ששכן על יד מקוה ישראל, דרומית לתל אביב, הוחזק על ידי כוחות ההגנה*; ב-28 בפברואר 1948 פתחו ערבים בהתקפות עזות ובניין "היוצק" עבר פעמיים מיד ליד, עד שנשאר בידי ההגנה*. למחרת פרצו הבריטים לחצר המפעל ולעיני המוני ערבים שנקהלו שם החרימו את כלי הנשק של המגינים והפקירו את המגינים ללא נשק בידי הפורעים. התוצאות היו עשרה הרוגים ומספר פצועים. הפעולה הבריטית עוררה גל מחאות ביישוב היהודי. הבריטים השיבו כי חייליהם פעלו מתוך דחף של נקמה על הריגת הבריטים בפיצוץ הרכבת ליד רחובות על ידי הלח"י*.
הים התיכון[עריכה]
הים התיכון משתייך למערכת הימים של האוקיינוס האטלנטי ומחובר אליו באמצעות מֵצר גיברלטר. חודר אל שלוש יבשות – אירופה, אפריקה ואסיה. בים התיכון ובחופיו שורר אקלים מיוחד, הנקרא על שמו, אקלים ים-תיכוני. מחופיו הדרומיים-מזרחיים יש בידינו הידיעות הראשונות על יורדי ים. בתורה הוא מכונה "הים הגדול" (במדבר לד 6) ו"הים האחרון" (דברים יא 24).
הינדס מתתיהו[עריכה]
ד"ר מתתיהו הינדס (1955-1894), פעיל ציוני בולט. נולד בירושלים*, אולם שב עם משפחתו לפולין. הינדס שימש ציר ברוב הקונגרסים הציוניים מהקונגרס ה-16 ועד ה-24. היה יושב ראש קרן היסוד* בפולין וחבר נשיאות ורשה. בשנת 1940 השתקע בחיפה והתמנה למנהל בנק אפ"ק. פעל רבות למען הציבור בעיר: היה נשיא מועדון רוטרי חיפה, ממקימי החבל הימי לישראל ויושב ראש המועצה של ארגון זה בחיפה, חבר ועד הטכניון, חבר נשיאות קרן היסוד בחיפה וחבר ועדות ממשלתיות ועירוניות שונות וכן סגן יושב ראש האגודה לקשרי ידידות ישראל-ארה"ב. בשנת 1955 מונה לשגריר ישראל באורוגוואי ונפטר במונטווידיאו באותה שנה, בעת מילוי תפקידו.
היצירה[עריכה]
בעשור הראשון למדינה, שבו ניתן השם, היתה הערכה רבה למלאכה והיא פורשה כיצירה של העם היהודי המתחדש ויוצר בארצו. הרחוב נמצא באזור התעשייה שבו בתי מלאכה ומפעלים רבים.
הירדן[עריכה]
נהר באורך כ-250 ק"מ הזורם לים המלח לאורך חלק מהשבר הסורי-אפריקני. ראשיתו של הנהר בקבוצה של נחלים שופעים (דן*, בניאס, שניר), שמימיהם באים ממעיינות הנובעים במורדות החרמון*. נחלים אלה מתלכדים לנהר אחד ליד קיבוץ שדה נחמיה שבצפון עמק החולה, ומכאן נמשך הירדן בתעלת אפיק לאורך עמק החולה עד גשר בנות יעקב. הירדן מוזכר פעמים רבות בתנ"ך. למימיו יוחסו תכונות מרפא. מי הנהר מקודשים לנצרות בעקבות הטבילה של ישו בידי יוחנן המטביל. מאז מלחמת ששת הימים* ועד היום משמש כגבול מדיני בין ישראל לממלכת ירדן.
הירוק[עריכה]
זכה בכינוי זה משום שבעבר התאפיינה סביבתו כולה בצמחייה עשירה ובבוסתנים. הוא נקרא בערבית אל-אח'דר (הירוק). הרחוב כולו הוא גרם מדרגות ציורי, המשיק לגנים הבהאיים.
הירמוך[עריכה]
הנהר הגדול ביותר בעבר הירדן המזרחי. ראשיתו בבשן* והוא זורם לאורך בקעה צרה המפרידה בין הרי גולן לבין הרי גלעד* ונשפך לירדן* מדרום לכנרת*. אורכו כ-70 ק"מ. נזכר במקורות עבריים מימי המשנה, ולאורכו פזורים אתרים ארכאולוגיים רבים. בשנת 636 נערך סמוך לו קרב מפורסם, שבו הכריעו המוסלמים את הביזנטים. לאחר מלחמת העולם הראשונה שימש הנהר גבול בין אזורי המנדט הבריטי והצרפתי. בסמוך לאפיקו הונח קטע של מסילת הברזל החיג'אזית. ליד שפכו לירדן הקים פנחס רוטנברג* בשנת 1932 את תחנת הכוח נהרייִם*, שפעלה עד שנכבשה בידי הירדנים.
הירקון[עריכה]
נחל איתן במישור החוף. אורכו 27 ק"מ. נביעתו במעיינות אפק ליד ראש העין והוא נשפך לים התיכון מצפון לתחנת הכוח רידינג. בעבר זרמו בירקון מים רבים, אך עם הקמת מפעל המים ירקון-נגב בראשית שנות החמישים התמעטה ביותר הזרימה. איכותם של מי הירקון נפגעה מאוד מהזרמת מי שפכים, וגם רוב הצמחים ובעלי החיים שהיו בנחל ובחופיו נכחדו. בשנת 1988 הוקמה רשות נחל הירקון כדי לנקות את הנחל.
הכ[עריכה]
הכ"ג[עריכה]
לזכרם של 23 לוחמי הפלמ"ח* שנעלמו בימי מלחמת העולם השנייה. בשיתוף פעולה הדוק עם הצבא הבריטי יצאו הכ"ג חברי הפל-ים לפעולה שנועדה לחבל בבתי הזיקוק בטריפולי שבלבנון, עת שלטה בה צרפת של וישי, ששיתפה פעולה עם הנאצים. המטרה היתה לעכב את התקדמות הצבא הגרמני באזור, שהתכוון אז להגיע גם לארץ ישראל. הקבוצה יצאה לדרכה ב-15 במאי 1941 בסירת מנוע בריטית בפיקוד רב-סרן בריטי, אנתוני פאלמר, אולם מרגע יציאתם ניתק הקשר עימם. מחקירה שערכו הבריטים עלה כי הצרפתים גילו אותם והטביעו אותם בלב ים.
הכנסיה[עריכה]
סמטה צרה באזור מושבה הגרמנית, המובילה לכנסייה האנגליקנית.
הכשרת היישוב[עריכה]
חברה לאומית ציבורית לרכישת אדמות בארץ ישראל ולהכשרתן להתיישבות יהודית. נוסדה בשנת 1908 על ידי שני מנהיגי ההסתדרות הציונית, הפרופ' אוטו ורבורג* וד"ר ארתור רופין*. הרוח החיה בפעולות החברה היה יהושע חנקין*, שרכש רבבות דונמים עבור התיישבות וחקלאות ליהודים בארץ ישראל ("גאולת הקרקע"). החברה רכשה את רוב האדמות של חיפה ובהן את שטחי השכונות הדר הכרמל ונוה שאנן - מן השכונות העבריות הראשונות בעיר. משנת 1953 החברה החלה להתרכז רק בהכשרת האדמות, בפיתוח ובבנייה ברחבי המדינה.
הל[עריכה]
הליבנה[עריכה]
עץ יער קטן ונשיר, הגדל בר בארץ. נישא לגובה שניים עד שישה מ'. עליו ירקרקים בהירים באביב וצהובים בסתיו. פרחיו לבנים וריחניים וידועים כפרחי דבש מעולים. עץ הלבנה מונה כ- 130 מינים. בארץ גדל רק הלבנה הרפואי, הנפוץ בעיקר בחבל ההררי הים תיכוני. בתנ"ך הוא נמנה עם העצים המצילים ששימשו כמקום פולחן אלילי.
הלילך[עריכה]
שיחים או עצי נוי נשירים ממשפחת הזיתיים, בעלי פרחים ריחניים, סגולים על פי רוב. הסוג לילך נפוץ מאוד באזורים הממוזגים. אחדים ממיניו ידועים כשיחי נוי תרבותיים, שמגדלים אותם בשל אשכולות פרחיהם בעלי צבע הלילך, צבעיהם הנעימים וריחם הערב והמתוק. נפוצים באירופה ואסיה. לפרח 30 מינים, ובארץ מצויים בגינות שני מינים: לילך מצוי ולילך סיני .
הלל[עריכה]
מגדולי חכמי הפרושים בימי בית שני. כונה הלל הזקן. פעל בימי שלטון החשמונאים* ובימי מלכות הורדוס. יליד בבל, צאצא לבית דוד. היה תלמידם של שמעיה ואבטליון. האסכולה שלו בהלכה, שהתקבלה ברבות הימים על העם כולו, קרויה בית הלל, ועיקרה גמישות וסלחנות. התמנה לנשיא הסנהדרין וחילק את הנשיאות עם שמאי*, שלימים היה אויבו. בכללי המדרש של הלל הושם דגש על התנהגות מוסרית ועל סבלנותו ואנושיותו של האדם, דבר שהשפיע על האופי של היהדות ועל אופי הנצרות בדורות הראשונים. מיוחסות לו האמרות: "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו", "השנוא עליך אל תעשה לחברך", "ואהבת לרעך כמוך". לפי המסורת חי הלל 120 שנה כמשה.
הללויה[עריכה]
הללויה היה השיר הזוכה של אירוויזיון 1979. השיר נבחר לייצג את ישראל באירוויזיון, לאחר שזכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר והפזמון תשל"ט. השיר נכתב על ידי שמרית אור, הולחן על ידי קובי אשרת ובוצע בעברית על ידי להקת חלב ודבש. אשרת אף ניצח על התזמורת שניגנה את השיר באירוויזיון.
הלפרן ירמיהו[עריכה]
ירמיהו הלפרן (1962-1901), מראשי תנועת בית"ר* ומחלוצי הימאות העברית. יליד רוסיה. בשנת 1913 עלה לארץ ולמד בגימנסיה הרצליה. למד בבית ספר ימי באיטליה* והוכשר באנגליה כרב-חובל. בשנת 1921 היה ממפקדי ההגנה* בירושלים*. החל משנת 1927 היה פעיל בבית"ר, ואף התמנה למנהל המחלקה הימית. במסגרת זו אירגן ליגות ימיות בצרפת*, אנגליה וארצות הברית. הקים את בית הספר הימי העברי בצ'יוטויקיה שבאיטליה. פיקד על ספינת בית הספר הימי "שרה א'". במלחמת העולם השנייה שירת בצי הנורווגי בהובלת נפט וחומרי נפץ מארה"ב לבריטניה. עם קום המדינה שב ארצה והצטרף לתנועת החרות. עסק בחקר מצולות ים סוף והיה ממייסדי המוזיאון הימי באילת.
המ[עריכה]
המאירי אביגדור[עריכה]
אביגדור המאירי (1970-1890), משורר, מספר ועיתונאי עברי, חתן פרס ישראל לספרות יפה (1968). ממבשרי השירה העברית האקספרסיוניסטית. נולד בהונגריה. בשנת 1912 התפרסם ספר שיריו הראשון על ידי ההסתדרות הציונית בהונגריה. במלחמת העולם הראשונה שירת בצבא האוסטרי, נפצע ונפל בשבי הרוסי. שוחרר לאחר המהפכה, התגורר באודסה ועלה לארץ בשנת 1921. הצטרף למערכת "הארץ", וייסד את הירחון "המחר". בשנת 1932 הקים את התיאטרון הסאטירי "הקומקום" וכתב עבורו פזמונים ומערכונים. בנוסף כתב גם רומנים, שירים וסיפורים קצרים. כסופר התבלט בשנות העשרים ברומנים שלו על גורלם של חיילים יהודים במלחמת העולם הראשונה, "תחת שמים אדומים" (1925) ו"השיגעון הגדול" (1929). תרגם שירה ופרוזה מהונגרית, גרמנית ומלשונות אחרות וכתב ספרי ילדים. עם קום המדינה היה לעורך דברי הכנסת.
המולדת[עריכה]
מולדתו של עם ישראל היא ארץ ישראל, והוא שמר לה אמונים בכל שנות גלותו. המונח מולדת עמוס משמעויות והתייחסויות רגשיות. המכנה המשותף להן הוא דיבורים ומעשים שיש בהם הפגנה פעילה של חיבה לארץ מסוימת או געגועים לאורחות חיים אופייניים לאומה שישבה בה.
המוסכים[עריכה]
מוסך מקורו בשורש ס'כ'כ' שפירושו להגן על ידי סכך, יריעה או מקלעת ענפים, ואת צורת הרבים מבטאים בכ' דגושה, המעידה על אות השורש שנבלעה בה. כיום משמש מושג זה לתאר בית מלאכה לתיקון כלי רכב. השם ניתן לרחוב באזור התעשייה ובו מוסכּים רבים.
המחנך נפחא[עריכה]
שרגא נפחא (1964-1888), מורה ומחנך, היה פעיל בחוגי המורים בחיפה ובארץ. לימד בבית הספר של "עזרה", ובהמשך בבית הספר הריאלי. יזם את הקמת בית המורה ברחוב ארלוזורוב בשכונת הדר הכרמל, בו מתקיימות פעילויות רבות ומגוונות למורים ולגמלאי חינוך. ספריית בית המורה נושאת את שמו.
המים[עריכה]
רוב שטחו של כדור הארץ מכוסה מים. המים ממלאים את הנהרות, הימים והאוקיינוסים שעל פני הארץ ונמצאים גם בתוך האדמה כמי תהום, חיוניים ביותר למערכות החי וצומח ותופסים חלק חשוב בהן. מקורם במשקעים מן העננים. השם ניתן לרחוב המוביל אל מגדל המים הישן באחוזה, שם נמצאת גם נקודת מכבי האש בשכונה.
המימוני[עריכה]
הרמב"ם, רבי משה בן מימון (1240-1135), הגדול בפילוסופים ובפוסקים היהודים בימי הביניים, ורופא מפורסם. נולד בספרד. למד תורה, אסטרונומיה, מדעים מדויקים, ספרות ערבית ורפואה. בשל התחזקות השלטון המוסלמי הקנאי העביר את שנות נעוריו בנדודים. השתקע עם משפחתו בעיר פס שבמרוקו ועבר למצרים, שם היה למנהיג הקהילה היהודית ובמקביל שימש כרופא הסולטן. כתביו השפיעו מאוד על התפתחות המחשבה היהודית ועל תרבות העולם המערבי. מבין ספריו: "היד החזקה", "מורה נבוכים" וספרי רפואה רבים בערבית. נאמר עליו: "ממשה (בן עמרם) עד משה (בן מימון) לא קם כמשה". נפטר במצרים, ועצמותיו נקברו בטבריה* (לפי המסורת). על שמו קרוי גם המרכז הרפואי רמב"ם.
המכס[עריכה]
מכס הוא מס שהשלטונות גובים, בדרך כלל על סחורות יבוא בכניסה למדינה. המכס נועד להגן על הייצור המקומי והוא אחד ממקורות ההכנסה החשובים של המדינה. ברחוב זה, הסמוך לנמל* חיפה, שכן לפנים משרד המכס.
המלאכה[עריכה]
עבודה, אמנות, מקצוע מעשי שאדם עובד בו. הרחוב נמצא באזור התעשייה ובו בתי מלאכה רבים, שחלקם קמו לפני קום המדינה בעזרת חברת הכשרת היישוב*.
המסגר[עריכה]
מומחה לעבודות מתכת: "והגלה את כל ירושלים... ואת החרש והמסגר" (מלכים ב כד 14). השם ניתן לרחוב באזור התעשייה בו נמצאים בתי מלאכה רבים העוסקים בעבודה במתכת.
המסורת[עריכה]
מכלול של שיטות או מנהגים שנמסרו מדור לדור בעל פה או בכתב: "מסורת בידם מאבותיהם, ששם הארון נגנז" (שקלים ו א). חז"ל קיבלו את המסורות הלא-כתובות, ושילבו רבות מהן בהלכה.
המסילה[עריכה]
קו רכבת, דרך מתוקנת למהלך קרונות רכבות, עשויה פסי ברזל המונחים על גבי אדנים.
המעלות[עריכה]
מן הפסוק "שש מעלות לכִסה" (מלכים א י 19) מתפרשת המילה כמדרגות, וכך היא משמשת היום. מדרגות המעלות מובילות לכיכר הגבורה.
המעפילים[עריכה]
ההעפלה, העלייה המחתרתית לארץ ישראל הנמצאת תחת שלטון המנדט הבריטי שאסר זאת, התחילה בשנת 1934 והוחשה אחרי מלחמת העולם השנייה. רוב המעפילים הגיעו לארץ מאירופה בדרך הים, בספינות רעועות ובתנאי הפלגה ותברואה קשים. חלקם הגיעו בדרך-לא-דרך ביבשה מעיראק, מסוריה ומלבנון. מכיוון שהבריטים סיפקו רישיונות עלייה (סרטיפיקטים) בצמצום רב ואילצו בכך את ניצולי השואה להישאר באירופה ההרוסה, הפכה ההעפלה לעיקר המאבק לפתיחת השערים לעלייה, ויעידו על כך שמות הספינות, למשל "אף על פי כן". ממשלת המנדט נלחמה בתופעת ההעפלה, ומעפילים שהיו על אוניות שנתפסו הועברו למחנות מעצר בעתלית, קפריסין, ואף גורשו בחזרה לארץ שממנה יצאה האונייה. מאבק זה תרם לא מעט להצלחה בהצבעת האו"ם בעד הקמת מדינת ישראל.
המערות[עריכה]
על שם המערות הפרהיסטוריות שברכס הכרמל. במערות נמצאו ממצאים רבים המאפשרים ללמוד על אורח חייו של האדם והתפתחותו בתקופות הפרהיסטוריות, ככלי אבן וצור ששימשו כמכשירי עבודה וציד ושרידי שלדים של האדם הקדמון ושל בעלי חיים, בעיקר חיות בר ששימשו לו כמזון עיקרי. הגילויים המוקדמים בארץ בתחום זה היו במערות הכרמל שבנחל מערות (מערות התנור, הגמל, הנחל והגדי). מערות אלה נחפרו לראשונה על ידי הארכאולוגית הבריטית דורותי גארוד בראשית שנות השלושים של המאה ה-20. "האדם הכרמליטי" שהתגלה בכרמל, מהווה חוליה חשובה בהתפתחות האדם המודרני. האתרים שבנחל מערות, מהם נגזר שם הרחוב, התגלו כאשר חוצבים חיפשו מקום מתאים לכריית גושי אבן עבור נמל* חיפה שנבנה באותה עת.
המפוח[עריכה]
מכשיר ליצירת זרם אוויר חזק לליבוי האש, לניפוח זכוכית וכדומה. לפנים, הכלי היה עשוי שק עור ועליו משקולת שטוחה. אל השק היו מחוברים קנים חלולים שקצותיהם הסמוכים ללהבה היו עשויים מחימר. הרחוב נמצא באזור התעשייה.
המפרי יוברט[עריכה]
יוברט המפרי (1978-1911), סגן נשיא ארצות הברית, ידיד ישראל. נולד בדרום דקוטה, ארה"ב. למד רוקחות ומדעי המדינה. בשנות הארבעים כיהן כראש עיריית מינאפוליס. בהמשך דרכו הפוליטית התמנה לסנטור. שימש כסגנו של לינדון ג'ונסון, הנשיא ה-38 של ארצות הברית. נשלח מטעמו למשימות הסברה על מטרתה של ארצו במדינות אסיה. תמך בהחלטות לגבי מלחמת וייטנאם. התמודד מול ריצ'רד ניקסון בבחירות של 1968 לנשיאות והפסיד. בעבר נקרא הרחוב בשם "התכלת".
המרוניטים[עריכה]
המרוניטים הראשונים היו תלמידיו של הנזיר מארו (מארון), שחי במאה החמישית. על קברו, בקרבת אפמאה של חוף האורונטס בצפון סוריה, הקימו תלמידיו את מנזר דיר מארון, ומשם צמחה הכנסייה המרונית הקדומה. מרכזה של העדה המרונית בלבנון, והיא מונה כמיליון נפש. הקהילה המרונית-נוצרית בחיפה נוסדה בתחילת המאה ה-19 על ידי פליטים מרונים שנמלטו מלבנון. ברחוב ניצבת הכנסייה המרונית, בין סמטאות הרובע הנוצרי הישן, שנקרא בשעתו חארת אלכניס (רובע הכנסיות).
המשביר[עריכה]
האגודה הצרכנית הראשונה של פועלים בארץ. מקור השם בשרש ש'ב'ר' שמובנו מזון, ובסיפור המקראי המתאר את יוסף "המשביר לכל עם הארץ" (בראשית מב 6). "המשביר" נוסד בשנת 1916 על ידי ברל כצנלסון*, מראשי ההסתדרות*, ומאיר רוטנברג*, במטרה להקל על פועלים לרכוש סחורות במחירים הוגנים. האגודה קנתה תבואה בסיטונות מן המקור הראשון כשהמחירים עוד היו נמוכים, אחסנה אותם ומכרה אותם בעת ההתייקרות, בלי להפקיע מחירים. במרוצת הזמן נפתחו עוד סניפים. עם התחדשותה של העלייה ארצה לאחר מלחמת העולם הראשונה נחלץ המשביר לפעולה מקיפה באספקת מצרכי מזון, כלים חקלאיים וזרעים ליישובים חדשים. בשנת 1926 התפצלה ממנו "תנובה" ואחר כך "המשביר המרכזי" כמרכז לאספקה סיטונאית למשקים, לקואופרטיבים ולאגודות צרכנים, ו"המשביר לצרכן" למען קונים יחידים.
הנ[עריכה]
הנביאים[עריכה]
חוזה, רואה. במקרא, נביא הוא מי שמדבר בשם ה' ובשליחותו אל יחידים או אל עמים. מוסד הנבואה היה מושתת על ההנחה שאלוהים מגלה את רצונו לכמה נבחרים מהעם, הנקראים נביאים והם מעבירים את מסר האל לשאר העם. בימי בית שני נעלם מוסד הנביאים.
הנגב[עריכה]
הדרומי בחבלי ארץ ישראל והגדול שבהם. צורתו כמשולש שבסיסו במרכז הארץ וקודקודו באילת*. משקעיו דלים, וככל שמדרימים, כך פוחתת כמותם ואקלימו הולך ונעשה מדברי יותר. דורות רבים היו מרחבי הנגב שוממים ואוכלוסייתו היתה דלה. בימינו זרוע הנגב יישובים יהודיים, רובם חקלאיים וקצתם עיירות, ובירתו היא באר שבע. לאזור חשיבות רבה בשל מיקומו הגיאוגרפי, שהוא אזור מעבר מאסיה לאפריקה, מהים התיכון לים סוף, והוא צומת שבו נפגשים גבולות מצרים, ארץ ישראל , סעודיה וירדן. בימי קדם עברו בו שיירות סוחרים רבות.
הנגיד[עריכה]
הנוטר[עריכה]
שומר, זקיף. הנוטרים גויסו כחיל עזר משטרתי מיוחד, משטרת היישובים העבריים, ופעלו בחסות המנדט הבריטי ב-12 אזורים גיאוגרפיים שכונו גושים. למעשה שימשו הנוטרים כאחת הזרועות החוקיות של ארגון ההגנה* וסרו למרות מפקדיה. הנוטרות הוקמה בשנת 1936 בעקבות מאורעות הדמים, והנוטרים פעלו עד לסיום המנדט הבריטי. הופעתם של אלפי יהודים חמושים בנשק חוקי שינתה לטובה את מצב ההגנה של היישוב היהודי. נשקם שימש למטרות אימון של חברים בארגון ההגנה. מלבדם אורגנו יחידות ארציות בהתאם לתפקידים השונים והמיוחדים, כגון נוטרי הרכבות, נוטרי שדה התעופה, נוטרי גדר הצפון ומשמר החופים.
הנופר[עריכה]
צמח מים רב-שנתי ממשפחת הנופריים. בעל עלים גדולים דמויי לב ופרחים צהובים וגדולים העולים וצפים על פני המים. שמו העממי הוא חבצלת הביצות. מין אחד, נופר צהוב, הוא צמח בר מוגן בישראל, וניתן לראותו במקווי מים כמו פארק הירקון ושמורת עין נימפית.
הנטקה[עריכה]
ארתור (מנחם) הנטקה (1955-1874), פעיל ציוני, מראשי קרן קיימת לישראל* ומראשי ההסתדרות הציונית. נולד בגרמניה. הצטרף לתנועה הציונית והיה פעיל בה. למד באוניברסיטאות ברלין ופרייבורג, זכה בתואר דוקטור במשפטים ופעל כעו"ד עצמאי בברלין משנת 1900 ואילך. השתתף כציר בקונגרסים הציוניים. בשנת 1903 נבחר לחבר הדירקטוריון של קרן קיימת לישראל והתמיד בכהונתו זו עד 1928. בתחילת המאה ה-20 היה יושב ראש של ההסתדרות הציונית בגרמניה. יצא נגד מגמות חברת "עזרה" הברלינאית להשליט את השפה הגרמנית בבית הספר הריאלי ובטכניון בחיפה. משנת 1920 ניהל בברלין את מחלקת אירופה המרכזית של קרן היסוד*. בשנת 1926 התמנה לדירקטור של קרן היסוד, ומשהועברה באותה שנה הלשכה הראשית של הקרן מלונדון לירושלים* עלה לארץ ועסק בתפקיד זה עד סמוך לפטירתו.
הנמל[עריכה]
הרחוב המקביל לנמל חיפה. בניית הנמל המודרני החלה בשנת 1928, בהתאם לסקר חופים של המהנדס הבריטי סיר פרדריק פלמר*, שהמליץ על המקום כמתאים ביותר באזור כולו לבניית נמל עמוק מים. בשנת 1933 נחנך הנמל והיה לגדול, המרווח והמודרני ביותר במזרח הים התיכון. הנמל השפיע על חיפה בתחומים רבים והפך לאחד מסמליה ולאבני היסוד של כלכלתה. הנמל כבש בהדרגה מקום עיקרי בתחבורה הימית, אך רק לאחר מאורעות 1939-1936 והשביתה בנמל יפו* הפך לחשוב שבנמלי הארץ. הרחוב נכלל באזור המיובש שהיה מוצף בים עד בניית הנמל.
הנפח[עריכה]
חרש ברזל, המתקין כלי ברזל באמצעות הפחת אש במתכת ועיבודה כשהיא במצב רך. הרחוב נמצא באזור התעשייה של חיפה.
הנצי"ב[עריכה]
ראשי תיבות שמו של הרב נפתלי צבי יהודה ברלין (1893-1817), מנהיג רבני ליטא וראש ישיבת וולוז'ין. נולד בבלרוס. תמך בתנועת חיבת ציון מראשיתה, ועודד יהודים שומרי מצוות להצטרף לשורותיה. הטיף להחזרת מגזרים לא אורתודוקסים או חילוניים של עם ישראל ליהדות האורתודוקסית. בשל סירובו להיכנע לתכתיבים של רוסיה הצארית נסגרה הישיבה שעמד בראשה והוא גורש מוולוז'ין. תכנן להתיישב בארץ ישראל אך מת בוורשה לפני שהגשים את תוכניתו. עם כתביו נמנים "הַעְמֵק שאלה", "השאילתות", "העמק דבר" ו"משיב דבר". בנו היה הרב מאיר בר אילן*.
הנרקיסים[עריכה]
צמחי בר פקעתיים ממשפחת הנרקיסיים, שפותחו מהם צמחי נוי. פרחי הנרקיס גדולים ולבנים ומפיצים ריח חריף ונעים. מאחר שבית גידולו של הצמח בעל העטרת הצהובה הוא קרקעות כבדות ולחות, זכה הנרקיס בכינוי מלך הבִיצה.
הנשר[עריכה]
סוג של עוף הנמנה עם הדורסים הגדולים. נראה כאילו נוצותיו נשרו מראשו ומצווארו, ומכאן שמו. סוג זה כולל שבעה מינים הקיימים מזה 20 מיליון שנה. עוד מימי קדם הנשר הוא סמל למהירות התעופה, לכוח ועוז: "קלו מנשרים סוסיו" (ירמיה ד 13). העוף חברותי, מבלה בחבורות ואף דוגר במושבות דגירה. ניזון מפגרים שהוא מאתר בעזרת חוש הראייה המפותח שלו. הקשר בין הזכר לנקבה נמשך שנים רבות. כיום, אוכלוסיית הנשרים נמצאת בירידה כמעט בכל אזורי תפוצתם. כדי לעודד אוכלוסייה זו בארץ הוקמו עבור הנשרים תחנות האכלה, וכן מגדלים נשרים בשבי ולאחר מכן משחררים אותם.
הס[עריכה]
הס[עריכה]
משה הס (1875-1812), הוגה דעות, ממבשרי הציונות* במערב אירופה, מאבות הסוציאליזם המדעי והציונות המדינית. נולד בגרמניה, קיבל חינוך יהודי מסורתי, למד באוניברסיטה של בון והתקרב לשמאל הפוליטי. נדד כגולה פוליטי בארצות אירופה. היה פעיל בתנועה הסוציאליסטית ובייסוד האינטרנציונל* הראשון. דעותיו השפיעו על קרל מרקס. היה ידידו של הינריך היינה*. אחרי עלילת דמשק התמסר לחקר היהדות. בישראל התפרסם בעיקר בחיבורו "רומא וירושלים" (1862), בו הביע את שאיפתו להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. נפטר בפריז*, עצמותיו הועלו לארץ ונטמנו בבית העלמין של כנרת*.
הסביונים[עריכה]
צמח בר נפוץ מאוד ממשפחת המורכבים, בעלי פריחה שצבעה צהוב. הסוג סביון כולל 2,000 עד 3,000 מינים, רובם עשבוניים. בארץ קיימים שישה מיני בר וחמישה מיני נוי. פרי הסביון מורכב מזרעונים בעלי שערות לבנות, ומכאן שמו העברי והלטיני, הקשור לזִקנה. ברפואה העממית נחשב הסביון ליעיל לטיפול במחלות שונות.
הסדנה[עריכה]
בית מלאכה או מפעל קטן, שולחן עבודתו של פועל וכן אירוע חברתי שבמרכזו עיון ודיון. מקור השם במילה הארמית סדן. הרחוב נמצא באזור התעשייה, שבו מפעלים רבים.
הסולל[עריכה]
לכבודם של סוללי הכבישים, בוני הארץ. שם זה נבחר לרחוב הנמצא באזור התעשייה משום שאז שכנו בו בתי מלאכה והמשרדים של סולל בונה*.
הסחלב[עריכה]
צמח בר ממשפחת הסחלביים בעל פקעת ופרחים מרהיבים ביופיים. בעולם ידועים 30 אלף מינים של סחלבי בר, ו-29 מינים גדלים בר בארץ. הצמח הובא לאירופה מאזורי ג'ונגל טרופיים במאה ה-18 ונמכר למלכים ולבני האצולה, תורבת בהדרגה ורכש לו שם של פרח אצילי. השם הלועזי Orchid, שמקורו ביוונית, פירושו אשך, ואין אפוא פלא שהסחלב, "פרח האהבה" קשור במיתוסים של פוריות וזוגיות ומייצרים מהפקעת שלו "שיקויי אהבה".
הסנה[עריכה]
שם השיח המופיע בתורה בחזיון התגלותו של אלהים למשה רבנו, במדבר סיני*: "וירא והנה הסנה בֹּער באש והסנה איננו אֻכָּל" (שמות ג 2). אין ודאות באשר לזיהויו הבוטני של הסנה. הזיהוי המבוסס ביותר הוא זה שמופיע במקורות חז"ל - הצמח הקוצני פטל* קדוש. באזורים הערבתיים של הארץ גדלה הכסייה הנקראית בערבית סנא.
הסנונית[עריכה]
ציפור שיר המצטיינת במעופה הקל והמהיר. המינים הנפוצים בארץ הם: סנונית הרפתות, סנונית המדבר וסנונית המערות. הצירוף "סנונית ראשונה" מבטא דבר מה הממשמש ובא, שכן הסנונית היא מבין הציפורים הראשונות הבאות לארצות אירופה באביב.
הספורט[עריכה]
השם בא להביע הוקרה לחינוך הגופני ולעיסוק בספורט בכלל ובחיפה בפרט. פעילות ספורטיבית לסוגיה מתקיימת בעיר זה שנים רבות. אגודת הספורט "מכבי כל רוסיה", שהוקמה בתחילת המאה העשרים באודסה על פי חזונו של הרצל, פתחה סניפים בארץ. ב-1929 נבחר נחום חת* ליו"ר האגודה בחיפה ותחת הנהגתו היא הפכה לאגודה גדולה ומגוונת. אגודת הפועל* פעלה בעיר בחסות הסתדרות העובדים הכללית.
הסראיה[עריכה]
בית הממשל הטורקי שבו ישבו נציגי הסולטן ונושאי המשרות, לרבות פקידי המכס. המבצר הוקם על צלע החומה בסמוך לים (בטרם יובשה רצועת החוף שלאורכה נסללו רחוב הנמל* ורחוב העצמאות*). ממרפסתה הצפונית של הסראיה יצא המזח אל הים ובה גם שכן בית המכס. בניין הסראיה נבנה בימי שלטונו של דאהר אל-עומר*, באמצע המאה ה-18. כיום נבנה במקום גן ציבורי.
הע[עריכה]
העבודה[עריכה]
מלאכה*, פעולה, עשייה הכרוכה במאמץ גופני או רוחני. השם ניתן לרחוב באזור התעשייה של חיפה אשר עצמה זכתה לכינוי "עיר העבודה".
העוגן[עריכה]
מתקן בכלי שיט המשמש לרתקו ולקבעו במקום עגינה מסוים. נועד לפעול כנגד סחיפת הרוח והזרמים . השם ניתן לרחוב בשכונת עין הים בה עוד רחובות הנושאים שמות הקשורים לספינות.
העליה השניה[עריכה]
גל העולים שהגיעו לארץ ממזרח אירופה בשנים 1914-1903. רוב עולים אלה ראו בעלייה את התגשמות שאיפתם להקים בארץ חברה לאומית סוציאליסטית. עם חלוצי העלייה השנייה נמנו כ-40 אלף נפש, אולם כעבור שנים אחדות לא נותרו מהם בארץ אלא כ-3,000 צעירים וצעירות שהגיעו ארצה ביחידות או בקבוצות קטנות. עלייה חלוצית זו הטביעה את חותמה על המשך החיים בארץ, כי היא היתה קשורה בשילובם של שני תחומים מכריעים, "כיבוש העבודה" ו"כיבוש השמירה". אנשי העלייה השנייה הקימו מוסדות ותשתיות והנהיגו שנים רבות את התנועה הציונית ואת המדינה. יש חוקרים הטוענים שאנשי העלייה השנייה, שהיה להם ייצוג ניכר בהנהגת היישוב, דאגו להשכיח את העלייה הראשונה, אנשי המושבות, שברובם לא מצאו את מקומם בתנועת העבודה.
העמלים[עריכה]
אחד משמות הרחובות באזור התעשייה שנועדו להאדיר את עובדי הכפיים. הביטוי עמל היה מקובל בתנועת העבודה. באזור בתי מלאכה ומפעלים רבים.
העמק[עריכה]
על שם עמק יזרעאל, הגדול בעמקי ארץ ישראל, המכונה בקיצור העמק. האזור מפריד בין הגליל התחתון ובין השומרון והכרמל. הצירוף שבשם יזרע-אל מעיד כי העמק המישורי הוא אזור מצוין לגידול תבואה. קרקעיתו מכוסה אדמת סחף פורייה, והוא השטח החקלאי הרצוף הגדול ביותר בצפון ארץ ישראל. בעמק יזרעאל שני חלקים עיקריים: המערבי, הוא הגדול, ובו זורם נחל הקישון* מערבה אל הים התיכון, והמזרחי, ובו עובר נחל חרוד מזרחה לירדן*. על פרשת המים בין שני החלקים הללו שוכנת העיר עפולה. בעמק יש יישובים חקלאיים רבים, ובשוליו מצויים אתרים ארכאולוגיים חשובים (תל מגידו*, תל יקנעם, תל תענך ועוד). בעבר נהגו חקלאי העמק, בעיקר מן הקיבוצים*, להשתתף בתהלוכות הביכורים* הססגוניות בחיפה.
הערבה[עריכה]
עץ בר נמוך ונשיר, שאינו נושא פירות. נפוץ בגדות מים. ענפיו נשברים ונסחפים עם הזרם עד שהם מגיעים לחוף, ושם מכים שורש. ערבי נחל נמנים עם ארבעת המינים שבני ישראל הצטוו ליטול בחג הסוכות*, יחד עם הלולב*, האתרוג* וההדס*. צמיחתה המהירה של הערבה מסמלת את שגשוג עם ישראל: "וצמחו בְּבֵין חציר כַּעֲרבים על יִבלי מים" (ישעיהו מד 4). בעבר נעשה בצמח זה שימוש נרחב בתעשיית הצבעים והבשמים, בקליעת סלים, בבניית רהיטים וברפואה העממית.
העתיד[עריכה]
בית חרושת לשמן וסבון בחיפה. השגשוג הכלכלי והתכניות לפיתוח נמל חדש משכו לחיפה עולים רבים מאנשי העלייה השנייה*, שהאמינו בסיכוייה של "עיר העתיד" (כך מכונה חיפה בספרו של הרצל* "אלטנוילנד"). כמה מהם, שהיו בעלי הון וידע הנדסי, הקימו בשנת 1906 את "עתיד", ביח"ר לסבון ושמן, מחלוצי התעשייה היהודית. בין המייסדים היו נחום וילבוש*, שמואל פבזנר* שמואל איצקוביץ* וטוביה דוניה*. בית החרושת עתיד תרם תרומה חשובה להתפתחות הקהילה והעיר עצמה. בשנת 1924, הוקם ביהח"ר "שמן" על שטחו של "עתיד". כיום שוכן במבנה המשוחזר של בית החרושת "עתיד" המוזיאון לתולדות תעשיית השמן.
הפ[עריכה]
הפוסקים[עריכה]
חכמים רבניים מן התקופה שלאחר התלמוד, שפסקו הלכה בעניינים ובדינים שהתנאים* והאמוראים* השאירו אותם שנויים במחלוקת. עם הפוסקים נמנים הגאון* רבי יצחק אלפסי* (הרי"ף*), הרמב"ם, רבנו אשר בן יחיאל, רבי יעקב בן הרא"ש ועוד. הפוסקים נהגו לענות על שאלות שהופנו אליהם (שו"ת), כגון ענייני שבת וענייני כשרות, לפי צורכי הדור והשעה. המפורסם שבספרי הפוסקים הוא "שולחן ערוך" של רבי יוסף קארו*.
הפועל[עריכה]
ארגון ספורט* המשתייך להסתדרות*. הארגון נועד להחדיר ערכי בריאות ולטפח את תרבות הגוף בקרב שכבות הפועלים. הסניף המקומי הראשון של הפועל נוסד בשנת 1924 בחיפה. בשנת 1926 נוסד הארגון הארצי וכעבור שנה הצטרף להתאחדות הבינלאומית של ספורט הפועלים. הפועל חלש על רוב ענפי הספורט שהיו מקובלים אז. הפלוגה הימית של הפועל ביצעה תפקידים חשובים בארגון ההעפלה ובאימון פעיליה וכן בהכשרת מתגייסים לצי הבריטי בימי מלחמת העולם השנייה. הפועל ארגן קורסים ארציים ומקומיים להכשרת מדריכים ומאמנים, בחלקם במסגרת של מכון וינגייט*. מאות סניפיו פזורים עד היום ברחבי הארץ. השם ניתן לרחוב בו שכנו בזמנו מועדון, בריכת שחיה ומגרש כדורסל של הארגון.
הפלוגות[עריכה]
פלוגות גדוד העבודה שהוקמו בשנת 1920 ונקראו על שם יוסף טרומפלדור*, חצי שנה אחרי נפילתו. שמו המלא של הגדוד היה "גדוד העבודה וההגנה על שם יוסף טרומפלדור", אבל המילה "הגנה" הוצנעה מטעמי זהירות. מגמת התארגנות זו הייתה עבודה והגנה, התיישבות שיתופית ובניין הארץ, על ידי הקמת קומונה כללית של הפועלים בארץ ישראל. כ-40 פלוגות בכפר ובעיר היוו איגוד שיתופי, קומונה אחת עם קופה כללית. חברי גדוד העבודה עבדו בייבוש ביצות, בסלילת כבישים, בעבודות ציבוריות שונות של הצבא הבריטי ושל ההסתדרות הציונית. פלוגות אלה שימשו כתבנית לכל פלוגות ההכשרה אשר התארגנו כגרעינים לצורך עלייה אל הקרקע. באזור כורדאני, בצפון קריית חיים, והן בבת גלים בחיפה, התרכזו והתגוררו מספר פלוגות עבודה שמטרתן הייתה כיבוש העבודה בנמל. מאוחר יותר הצטרפו לאלה גם פלוגות עבודה וגרעיני התיישבות נוספים אשר מטרתם הייתה להתיישב ולבנות קיבוצים* שיעסקו בדיג. בין אלה ניתן למנות את פלוגת הים (משמר הים, אפק), שדות ים, עין המפרץ (בת גלים) רשפים, עמל (רוחמה) ועוד.
הפלס[עריכה]
פלס הוא מכשיר לבדיקת הפרש גובה בין שתי נקודות, המורה אם המשטח הנבדק מאוזן. השם ניתן לרחוב באזור התעשייה לכבודם של פועלי הבניין אשר הרבו להשתמש בו בעת הנחת שורות לבנים ומרצפות בבניינים.
הפרחים[עריכה]
פרח הוא איבר הצמח המשמש להפריה וליצירת הזרעים. הוא בנוי מעלי גביע ועלי כותרת, אבקנים ועלי. פרחים משמשים לנוי בשל צורתם הנאה, מגוון צבעיהם וריחם הנעים, וכן משתמשים בהם להפקת בשמים ותמרוקים וחומרי מרפא שונים.
הפרטיזנים[עריכה]
פרטיזן היא מילה צרפתית ממקור לטיני, ופירושה משתתף. במלחמת העולם השנייה יוחד המונח פרטיזנים לכוחות הלא-צבאיים שלחמו נגד הגרמנים בארצות אירופה הכבושות. לוחמים אלה היו גברים ונשים שסיכנו את חייהם במלחמת גרילה נגד הנאצים. הם הסתתרו בדרך כלל ביערות ובהרים, ניצלו את גורם ההפתעה, תקפו או חיבלו במתקנים ששימשו את הגרמנים: גשרים, כבישים ומסילות ברזל. ליהודים היו החיים כפרטיזנים קשים כפליים. הם לא התקבלו בברכה על ידי הפרטיזנים המקומיים ובודאי לא על ידי האוכלוסייה. מוכרים מקרים רבים של רצח יהודים על ידי "חבריהם" הפרטיזנים. למרות קשיים אלה נודעו יהודים רבים במלחמתם בשורות הפרטיזנים המקומיים ואף בקבוצות נפרדות להם.
הפרסה[עריכה]
נעל ברזל שנועצים בחלק הקרני ברגלו של הסוס, החמור או הפרד, וצורתה חצי עיגול.
הפרסים[עריכה]
רחוב המוביל לגנים* הבהאיים. מוצא הדת הבהאית בפרס, ומכאן שם הרחוב. הדת נוסדה בשנת 1863 עלי ידי מירזא חוסין עלי המכונה בהא אללה (תהילת האל), שהכריז על עצמו כעל ה"מובטח" שאת בואו ניבא הבאב (מירזא עלי מוחמד) מבשר הדת.
הפשוש[עריכה]
פָּשׁוֹשׁ היא ציפור שיר זעירה ממשפחת הסיסטיקוליים ובעבר היה שייך למשפחת הסבכיים הדומה להם מאוד. ציפור זו, בעלת גב חום אפרפר ומפוספס, זנב ארוך, מדורג וזקור. היא אחת מהציפורים הנפוצות בישראל.
הצ[עריכה]
הצדף[עריכה]
השכבה הפנימית המבריקה בקונכיות של צדפות שונות, שרבות כמותן מצויות גם בים התיכון. עם מות הרכיכות שבתוך הקונכייה נסחפות לרוב הקונכיות אל החוף. שכבת הצדף מורכבת מלוחיות דקיקות רבות המונחות זו על גבי זו ומתנוצצות בשל שבירת קרני האור בהן. הצדף משמש לייצור כפתורים, לציפוי קופסאות, להכנת תכשיטים וכדומה.
הצוללת דקר[עריכה]
צוללת (צ-77) מדגם "T", שנרכשה על ידי חיל הים* מהצי הבריטי ושופצה לצרכיו באנגליה. ב-9 בינואר 1968 עזבה ה"דקר" את נמל פורטסמות בדרכה לישראל, כשעל סיפונה 69 אנשי צוות בפיקודו של רס"ן יעקב רענן. נראתה לאחרונה ב- 15 בינואר עת עצרה לתדלוק בגיברלטר. במהלך ההפלגה נותק הקשר עם הצוללת. החל מבצע חיפושים קדחתני. ב-4 בפברואר הוכרזה הצוללת על כל אנשי צוותה כאבודה, אך החיפושים אחריה נמשכו. ב-28 במאי 1999, לאחר כ-30 שנים של חיפושים עם עזרה מכוחות בינלאומיים, נמצא גוף הצוללת בין כרתים לבין קפריסין, בעומק של 2,900 מ'. גשר הפיקוד של הצוללת נמשה מהים ומוצג במוזיאון ההעפלה וחיל הים* בחיפה.
הצופים[עריכה]
לכבודה של הסתדרות הצופים העבריים. התנועה נוסדה בשנת 1919 לפי העקרונות של באדן פאול מייסד תנועת הצופים העולמית, ונוספו לה ערכים ציוניים ויהודיים, כגון טיפוח הקשר והאהבה לישראל, חינוך לערכי המסורת והרוח של עם ישראל והכשרה להגשמה ציונית-חלוצית, ערך
הצלבנים[עריכה]
קבוצות של נוצרים שבאו במסעות צלב מאירופה לארץ ישראל מסוף המאה ה-11 עד סוף המאה ה-13 כדי לשחרר בכוח את הקבר הקדוש (של ישו) בירושלים* משלטון ה"כופרים" המוסלמים, בהשראת הכנסייה והאפיפיור ברומא. באביב 1099 הגיעו הצלבנים הראשונים לארץ, כבשו את ירושלים, ובקיץ 1100, אחרי מצור יבשתי וימי והתנגדות עיקשת של התושבים נפלה בידיהם גם חיפה והם טבחו בתושביה, פגעו בביצוריה והרסו את המספנות, מטה לחמם של הדייגים תושביה. קומץ היהודים ששרדו נמלטו בחלקם למצרים וקצתם הסתתרו בכרמל. אחרי תקופה של אי סדר ייסד באלדווין מלך ירושלים שושלת פיאודלית של "אדונים" ששלטו בסניוריה (נחלה) של חיפה, שכללה את העיר והנמל, הכרמל ושיפולי עמק זבולון על מטעי התמרים שלהם. הנמל שוקם, נבנתה מצודה צלבנית והוקמו מוסדות שלטון. הקשר עם אירופה הנוצרית דרך הנמל הביא לעיר נזירים, חלקם השתכנו במערות הכרמל ומנזריהם שימשו מוקד לעלייה לרגל לצליינים מאירופה. תקופת השלטון הצלבני בחיפה הסתיימה סופית ב-1265, עם הריסת העיר ושריפת מנזריה על ידי צבאותיו של הסולטן הממלוכי בּיבַּרְס.
הצלפים[עריכה]
שיח בר נפוץ בארץ, ממשפחת הצלפיים. בעל עלים ירוקים כחלחלים ופרחים המזכירים בצורתם פרפר. הפרי דמוי מלפפון קטן ומכונה אֲבִיּוֹנָה. קיימים 350 מיני צלפים, ארבעה מהם גדלים בארץ, באזורי סלעים או במקומות צחיחים יחסית. בימינו גדל הצלף בר, אך בתקופת המשנה והתלמוד גידלוהו והשימוש בו היה מגוון מאוד. העלים, הענפים הרכים והפרי שימשו למאכל. בכל המזרח התיכון משתמשים בניצני הפרי כתבלין, והם נאכלים כשהם כבושים. לצמח מיוחסות סגולות ריפוי.
הצנחנים[עריכה]
לכבוד ולזכר הצנחנים היהודים מארץ ישראל שהוצנחו במדינות אירופה שנכבשו על ידי הנאצים במלחמת העולם השנייה, ולכבודן של חטיבות הצנחנים בצה"ל*. ראשיתו של הכוח המוצנח העברי במתנדבים* ליחידות "הכוחות המיוחדים" של הצבא הבריטי. הצנחנים, חברי ההגנה* והפלמ"ח*, אומנו לצנוח מאחורי קווי האויב לשם ביצוע משימות מלחמתיות שונות ולסייע בהצלת יהודים. הכשרתם החלה בשנת 1942 ובסך הכל מנו למעלה מ- 200 מתנדבים. למשימות מבצעיות הוצנחו 32 צנחנים ובהם שלוש נשים וכן עוד מספר לוחמים שהסתננו לארצות היעד שלהם. חלקם אף צנחו מספר פעמים. תשעה מהצנחנים נתפסו בשליחותם והוצאו להורג, ובהם חנה סנש*, חביבה רייק*, אבא ברדיצ'ב*, צבי בן-יעקב*, אנצו סרני*. במלחמת העצמאות הוקמה יחידת צנחנים על בסיס צנחני יחידת הכוחות המיוחדים. פעולת הצניחה הקרבית הראשונה בצה"ל בוצעה במהלך מבצע קדש* במיתלה.
הצפירה[עריכה]
מראשוני העיתונים העבריים בגולה, ברוח תנועת ההשכלה. התחיל לצאת לאור בפולין בשנת 1862 על ידי חיים זליג סלונימסקי והופיע לסירוגין עד 1927. בין עורכיו היו נחום סוקולוב*, יצחק גרינבוים* ויוסף הפטמן. עם כניסתו של סוקולוב לעריכת העיתון הוכנסו שינויים וחידושים ברוח הזמן. תחילה היתה עמדתו של העיתון קרירה במקצת לגבי תנועת חובבי ציון, אולם לאחר השתתפותו של סוקולוב בקונגרס* הציוני הראשון הפך העיתון למטיף נלהב לציונות*.
הק[עריכה]
הקיבוצים[עריכה]
המסגרת היישובית קיבוץ התגבשה לשם הקמת יישוב שיהיה מושתת על יסודות של עבודה עצמית, שוויון ושיתוף בכל תחומי הצריכה, הייצור, החינוך והתרבות. אחרי הקמת דגניה* בשנת 1909, שייעדה לעצמה מסגרת של קבוצה, קמו בשנת 1921 הקיבוצים הגדולים הראשונים עין חרוד ותל יוסף, ולאחריהם ב-1922 הקיבוץ הראשון של השומר הצעיר, בית אלפא. בשנת 1924 רכשה הקרן הקיימת את טחנת כורדאני וסביבתה. המשום שימש כחווה לגידול קרפיונים ופעלו בו בתחילה פועלים שכירים ואחר כך פלוגות* עבודה. בשנת 1939 נמסר השטח לגרעין התיישבותי של פלוגת הים שקמה בשנת 1935 לכיבוש העבודה בנמל. הקיבוץ החדש קיבל את השם משמר הים ובשנת 1946 עבר למקום מושבו הנוכחי, תחת השם "אפק". אזור כורדאני הנמצא צפונית לקריית חיים שימש כמקום זמני לפלוגות עבודה נוספות ולגרעיני קיבוצים אחרים. אלה הקימו בין היתר את החותרים, רשפים, סער רוחמה (גרעין עמל), שדות ים ועוד. השם ניתן לרחוב בקריית חיים לכבודם של בני הקרייה וגרעיני ההתיישבות ופלוגות העבודה אשר שכנו בצפון הקרייה (כורדאני) ותרמו לחידוש הפעילות הימית, לכיבוש העבודה בנמל ולהתיישבות בארץ.
הקונגרס[עריכה]
על שם הקונגרס הציוני - המוסד העליון של ההסתדרות הציונית העולמית. הקונגרס הציוני הראשון התכנס בבזל שבשווייץ בשנת 1897. בתחילה היו הקונגרסים מתכנסים אחת לשנה, לאחר מכן אחת לשנתיים וכיום אחת לשלוש שנים. עד כינונה של מדינת ישראל התכנסו הקונגרסים במדינות שונות באירופה; מאז הקונגרס הכ"ג בשנת 1951 הם מתכנסים בירושלים*. הקונגרס הציוני עוסק במעמדה של התנועה הציונית, בענייני חינוך יהודי בגולה, במניעת התבוללות ובנושאים נוספים שעל סדר היום של התנועה הציונית. בין כנס לכנס מקבל הקונגרס דוח מן ההנהלה הציונית על הפעולות של הסוכנות היהודית.
הקורנס[עריכה]
פטיש כבד או משקולת לריקוע מתכת על גבי סדן. כלי עבודה זה שימש בין השאר את הנפח*. השם ניתן לרחוב באזור התעשייה לכבודם של בעלי המלאכה* העמלים* העוסקים מיגיע כפיים*.
הקטר[עריכה]
קרון ממונע הגורר את הרכבת* על גבי מסילת ברזל. מקור השם במילה קיטור*. סמוך לרחוב שכנה תחנת הרכבת החיג'אזית, שנבנתה בימי השלטון העותומני (כיום תחנת חיפה מזרח). במקום שוכנו גם משרדי ההנהלה הארצית ובתי המלאכה הגדולים של הרכבת. בשנת 1919 חוברה חיפה עם מסילת הברזל למצרים, וכך נוצר קשר רכבות בין מצרים לסוריה, וחיפה היתה לצומת מסילות ברזל חשוב במזרח התיכון.
הקיטור[עריכה]
אדים - ההבל הסמיך הנוצר על ידי התאיידות מים בעת רתיחתם והפיכתם ממצב צבירה של נוזל למצב צבירה של גז. מכונת קיטור פועלת בכוח לחץ האדים (הקיטור) המתהווים בדוד מים רותחים. מנוע הקיטור הוכנס לשימוש בתחבורה היבשתית (בעיקר רכבות) והימית בסוף המאה ה-18. מכאן התפשט בכל התעשייה והיה אחד הגורמים החשובים למהפכה התעשייתית. מנוע הקיטור הוחלף עם המצאת מנוע שריפה פנימית. השם ניתן לרחוב הנמצא באזור התעשייה, סמוך לבתי המלאכה של הרכבת.
הקישון[עריכה]
מהגדולים שבנחלי הארץ. זורם בעמק יזרעאל ונשפך אל הים התיכון ממזרח לנמל חיפה. אורכו כ-58 ק"מ. השם נזכר במקרא בשירת דבורה*: "נחל קדומים נחל קישון" (שופטים ה 21). בקישון טבעו הכנענים עם מרכבותיהם. ראשיתו של הנחל ליד הכפר פקועה שלרגלי הגלבוע*; מכאן הוא יורד מערבה אל עמק יזרעאל, פונה צפונה דרך יישובי חבל תענך* וממשיך אל מישור חוף עכו. הזרמת שפכים עירוניים ותעשייתיים, שהחלה עוד בשנות השלושים, גרמה לזיהום חמור של הנחל, והיום הקישון הוא המזוהם שבנחלי ישראל.
הקלעים[עריכה]
גדודי מתנדבים* של יחידות בצבא הבריטי, במהלך מלחמת העולם הראשונה, שפעלו במסגרת הגדודים העבריים*: גדוד 38, גדוד 39 וגדוד 40 של קלעי המלך. הגדוד הראשון הוקם בשנת 1917 בלונדון; הגדוד השני הוקם בשנת 1918 ממתנדבים מארה"ב וקנדה, והשתתף יחד עם הגדוד הראשון במערכה לכיבוש עמק הירדן מידי העותומנים. הגדוד השלישי הוקם בארץ ישראל בשנת 1918, לאחר שדרום הארץ נכבש על ידי הבריטים. בשנת 1919 אוחדו שלושת הגדודים וכונו "הראשון ליהודה". אולם הבריטים חיפשו הזדמנות לפרק את הגדודים, וכאשר חשו החיילים לעזרת היהודים בתל חי* ובירושלים* ב-1920, הם אכן פורקו.
הקשת[עריכה]
תופעה אופטית מרהיבה של השתברות קרני האור בטיפות המים הנראית לפעמים בשמים ביום גשם ושמש. מכיוון שכל צבע ממרכיבי אור השמש מוטה בזווית שונה משל האחר, מתפרק האור שעובר דרך טיפות הגשם לצבעים שונים, אלה "שבעת צבעי הקשת". הקשת נזכרת לראשונה בפרשת המבול בתנ"ך: "והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן" (בראשית ט 14).
הר[עריכה]
הראל[עריכה]
חטיבת הראל, הוקמה כחטיבת פלמ"ח* בהרי ירושלים ב-16 באפריל 1948, מיד לאחר מבצע נחשון, והורכבה מגדודי הפלמ"ח שלחמו אז באזור במסגרת המבצע. היא מילאה תפקיד מרכזי בכל המבצעים ההתקפיים בחזית, עד הבקעת הפרוזדור הקבוע לירושלים*, ביסוסו והרחבתו. מפקדיה במהלך מלחמת העצמאות היו יצחק רבין ויוסף טבנקין. החטיבה נלחמה גם במלחמת ששת הימים*, כחטיבת שריון במילואים.
הראשונים[עריכה]
רחוב בקרית חיים אשר שמו ניתן לכבודם של ראשוני הציונות ובוני ארץ ישראל.
הרב הרצוג[עריכה]
ד"ר יצחק הלוי הרצוג (1955-1888), הרב האשכנזי הראשי של ישראל, אביו של נשיא המדינה השישי, חיים הרצוג. נולד בפולין, עבר לאנגליה ושם הוסמך לרבנות. במקביל למד בלשנות ומתמטיקה ורכש השכלה גם בתחום המשפטים, מדעי החברה, ספרות ופילוסופיה. שימש רבה הראשי של הרפובליקה האירית (1925). לאחר מותו של הרב קוק התמנה לרב ראשי לארץ ישראל (1937). בשנת 1941 התגייס למפעל הצלת יהודים מציפורני הנאצים. אחרי הקמת המדינה הוכר כרב האשכנזי הראשי של ישראל וכנשיא בית הדין הרבני העליון. פרסם מאמרים בנושאי דת ואחרים וחיבר ספרים תורניים.
הרדוף[עריכה]
שיח ירוק עד ממשפחת ההרדופיים, נפוץ בכל אגן הים התיכון ואסיה. באזורנו הוא גדל בעיקר בגדות נחלים, והמין הגדל בארץ נקרא הרדוף הנחלים. השיח הוא בעל פרחים גדולים וריחניים שצבעם לבן או ורוד. בתוך עליו וענפיו מכיל ההרדוף מיץ חלבי רעיל מאוד. במינון מתאים ניתן להשתמש בו כתרופה כנגד הכשות נחש ובעלי חיים ארסיים אחרים ואף להדברת מזיקים.
הרופא[עריכה]
תיאודור זלוציסטי (1943-1874), רופא, סופר, מתרגם ופעיל בתנועה הציונית. יליד גרמניה. עבד כרופא בברלין, הצטרף לתנועה הציונית עם הקמתה, היה פעיל בה ונבחר כציר לקונגרס הציוני הראשון. עלה ארצה בשנת 1921 והחל לעבוד כרופא בתל אביב*. היה חבר מועצת העיר תל אביב, ואחר כך עבר לחיפה. עסק בחקר יהדות מזרח אירופה וספרות אידיש. תרגם מספר ספרים מאידיש לעברית ולגרמנית. כתב מאמרים בנושאי רפואה וספר על "האקלים והמחלות של ארץ ישראל". דאג להוצאתם לאור של כתבי משה הס* וכתב ספר על הס כסוציאליסט וציוני.
הרותם[עריכה]
שיח נשיר ממשפחת הפרפרניים, הגדל בארץ באזורי הערבה והמדבר ובחולות מישור החוף. הרותם הוא צמח נוי מבוקש. פרחיו לבנים וריחניים ומהווים מקור חשוב לייצור דבש. הוא גדל בקרקעות חוליות ובזכות שורשיו הנפרשׂים לעומק ולרוחב הוא "רותם" את החולות ומונע את נדידתם, וייתכן שזה מקור שמו. ברפואה העממית מייחסים לרותם סגולות ריפוי מגוונות.
הרי"ף[עריכה]
יצחק אלפסי (1103-1013), חכם תלמודי הידוע בראשי תיבות שמו - הרי"ף*. נולד בכפר ליד פס שבמרוקו ומכאן שמו. הקדיש עצמו ללימוד התלמוד במרכזי התורה בצפון אפריקה ונחשב לבר-סמכא הראשון בדורו. בהיותו בן 75 העלילו עליו עלילת שווא ולכן ברח לספרד, שם שימש רב הקהילה בעיר אליסנה. בתפקידו זה היה שופט ומורה כאחד. נודע בספרו "הלכות", שבו כינס את הדיונים בהלכה, הביאם בקיצור ופסק במחלוקות הרבות. הספר, שכונה "התלמוד הקטן", הקל על לימוד התלמוד ועל השיפוט היהודי. היה נערץ על הדורות המאוחרים, שכינוהו גאון, אף שלא חי בתקופת הגאונים*.
הרמן צבי[עריכה]
צבי הרמן (1999-1916), חלוץ, פעיל ציבור וסופר. נולד בהונגריה ועלה ארצה בשנת 1934. לפני קום המדינה היה פעיל בוועד הפועל של ההסתדרות, בהנהלת המוסד לעלייה ב' ובשליחויות שונות מטעמו. כמו כן, השתתף בוועדה הפוליטית המיוחדת לשני המושבים של האו"ם, שבהם הוחלט על הקמת מדינת ישראל. היה חבר הנהלת הסוכנות היהודית, ראש מחלקת הקליטה, ראש מחלקת הארגון ויושב ראש קרן היסוד* והנהלת החבל הימי לישראל. התעניין במיוחד בנושאי ים וכתב ספרי ילדים, רומנים, מחזות ומסות, ואף תרגם שירה. בין ספריו הרבים: "עמים, ימים ואניות", "הכובשים בים נתיבה", "האדם והים", הים ומעמקיו" זיכרונות חניבעל" (רומן) ו"במבוך הזמן" (מסות).
הרץ היינריך[עריכה]
היינריך רודולף הרץ (1894-1857), פיזיקאי יהודי גרמני, האחרון בגדולי הפיזיקאים הקלאסיים של המאה ה-19. היה פרופסור בכמה אוניברסיטאות והתפרסם בהוכחה הניסויית להשערתו של ג'יימס מאקסוול בדבר קיומם של גלים אלקטרומגנטיים. הרץ היה הראשון ששידר וקלט גלי רדיו. יחידת התדר של גלי הרדיו קרויה על שמו. גלי הרץ היו נקודת המוצא של התפתחות טכנית ותרבותית עצומה. מכיוון שהם ראשית האלחוט, אפשר לראות בהרץ את אביהם המדעי של הרדיו, הרדאר והטלוויזיה.
הרצל[עריכה]
ד"ר בנימין זאב (תיאודור) הרצל (1904-1860), אבי הציונות* המדינית, חוזה המדינה, עיתונאי וסופר. נולד בהונגריה ולמד משפטים באוניברסיטת וינה. סיקר את משפט דרייפוס* שם הזדעזע לגלות קיום אנטישמיות עמוקה באירופה. הפתרון היחיד לסוגיה זו היה להשקפתו, הקמת מדינה יהודית. השקפה זו הביע בקונטרס שכתב, "מדינת היהודים" (1896) ובהרחבה בספרו "אלטנוילנד" (1902) - "תל אביב"* בשמו העברי. בספר זה חזה עתיד מזהיר לעיר חיפה. שמו של הרצל נקשר במיוחד בקונגרסים הציוניים שארגן. בקונגרס* הראשון, שהתקיים בבזל שבשווייץ (1897), הציג את תוכניתו המעשית אשר אומצה על ידי הקונגרס כ"תוכנית בזל". שם גם הכריז: "בבזל הקמתי את מדינת היהודים". בששת הקונגרסים שכינס בין 1897 ל-1902 עוצבו הכלים לפעולה הציונית להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל אשר תוכר על ידי אומות העולם. מעשי תמיד, עקב הקשיים במימוש מהיר של הרעיון הציוני, העלה בקונגרס הציוני השישי את תוכנית אוגנדה, אך זו נדחתה. הרצל נפטר בוינה בגיל 44, ומותו השרה אבל כבד על העולם היהודי. עצמותיו הועלו ארצה לאחר הקמת המדינה והובאו למנוחה בירושלים*, באתר הנקרא "הר הרצל" על שמו. על שמו נקראה גם השכונה העברית הראשונה שנוסדה בחיפה, הרצליה* (1909) והרחוב הראשי בשכונה זו.
הרצליה[עריכה]
השם ניתן לרחוב הראשון של השכונה העברית הראשונה שנוסדה בחיפה, אשר נושאת אותו שם. השכונה הוקמה בשנת 1909 במעלה המושבה הגרמנית, בין הרחובות הרצליה ושבתאי לוי* של ימינו. השכונה והרחוב נקראים על שם בנימין זאב הרצל*, חוזה מדינת היהודים ומייסד הציונות* העולמית. השכונה עצמה לא התפתחה בזמנו בשל הקושי לרכוש אדמות נוספות באזור.
הרצפלד אברהם[עריכה]
אברהם הרצפלד (1973-1888), מאבות ההתיישבות, מראשי תנועת העבודה בארץ ישראל וחבר כנסת. נולד באוקראינה, קיבל חינוך יהודי מסורתי והשלים לימודים תורניים עד שהוסמך לרבנות. היה חבר צ"ס (התנועה הציונית סוציאליסטית). נאסר בידי שלטונות הצאר על פעילותו והוגלה לסיביר. ברח ממקום גלותו בשנת 1914 ועלה לארץ ישראל. עבד כפועל חקלאי בפתח תקוה. היה ממקימי אחדות העבודה וההסתדרות*. נמנה עם הנהלת המרכז החקלאי למן הקמתו, ובתוקף תפקידו עמד במרכז העשייה ההתיישבותית והקמתם של יישובי חומה ומגדל* ברחבי הארץ. היה חבר כנסת מטעם מפא"י מן הכנסת הראשונה ועד הכנסת השישית. נפטר בתל אביב*.
הרקפות[עריכה]
צמח פקעתי ממשפחת הרקפתיים, הגדל לרוב בנקיקי סלעים במזרח הים התיכון. מקור השם הוא בשמו הארמי של הצמח, רקפתא, שנשתמר גם בערבית. העלים בשרניים דמויי לב, מקושטים בכתמי כסף על רקע ירוק. הפרחים חינניים בנטייתם הכפולה: הפרח כפוף מטה ואונות הכותרת שבות ומתכופפות. בארץ הוא שכיח ברוב החבל הים-תיכוני בצל, בחורש בבתות ובמצוקים, וחודר מעט גם למדבר. לרקפת 15 מינים ומהם גדלים בארץ שניים.
הש[עריכה]
השומר[עריכה]
ארגון של שומרים יהודים בארץ ישראל אשר קם על בסיס השומרים בר-גיורא*. הארגון נוסד בשנת 1909 במושבה כפר תבור (מסחה) במטרה להפסיק את פעילותם של הערבים בשמירה על המושבות ולבססה על שומרים יהודיים. מייסדיו היו אנשי העלייה השנייה* ובהם יצחק בן צבי*, אלכסנדר זייד*, רחל ינאית-בן צבי, נתן ניסנוב ומניה וישראל שוחט. שוחט היה מפקדו של "בר גיורא" וכן עמד בראש השומר, שנים רבות. הארגון פעל בצורה חשאית וחבריו התקבלו לאחר בדיקות מקיפות. בתקופת מלחמת העולם הראשונה נאלצו לרדת למחתרת בעקבות דרישת השלטונות העותומניים שימסרו את נשקם. לאחר פרשת מחתרת ניל"י* אשר נרדפה על ידי ארגון השומר, נרדפו אף אנשי השומר, ורבים מחבריו נכלאו. במהלך תקופה זו נפרדו גם מספר חברי הארגון והקימו את תל עדשים ופילוג נוסף בקבוצה זו הביא להקמת קיבוץ כפר גלעדי. לאחר כיבוש דרום הארץ בידי הבריטים התנדבו חבריו לגדודים העבריים. לאחר כיבוש הגליל* הצטרפו רבים למשטרת הרוכבים. בשנת 1920, הן עקב ויכוחים פנימיים והן לאור הצורך להקים ארגון גדול כלל ארצי פורק השומר ועל בסיסו הוקם ארגון ההגנה*.
השופט שלום קסאן[עריכה]
שלום קסאן (1988-1900) שופט ופעיל ציבור חיפאי. נולד בירושלים*. למד משפטים בארצות הברית, ומששב ארצה השתקע בחיפה. בשנת 1937 התמנה לשופט שלום בעיר ובשנת 1942 מונה לשופט בית המשפט המחוזי בתל אביב*. לאחר הקמת המדינה היה סגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה עד צאתו לגמלאות ב-1970 ועסק בעיקר במשפט פלילי. היה פעיל מאוד בענייני ציבור: היה הנשיא העולמי של ארגון בני ברית* ונשיא מסדר הבונים החופשיים* במשך שתי קדנציות בשנות השישים.
השחף[עריכה]
עוף ים ממשפחת השחפיים. מיטיב לעוף, לשחות ולצלול. חי בלהקות לאורך קו החוף וליד בריכות דגים. שכיח מאוד בארץ בחודשי החורף. השחף נזכר בתורה בין העופות הטמאים (ויקרא יא 16), אך נוצרה סביבו הילה רומנטית, אולי בגלל צבעו הלבן ומעופו סביב אוניות העוזבות נמל או מגיעות אל נמל. סוגי השחפים הנפוצים בארץ: שחף אגמים, שחף כספי ושחף עיטי.
השחר[עריכה]
כתב עת עברי אשר נוסד בווינה על ידי עורכו פרץ סמולנסקין* בעזרתו של שלמה רובין. הופיע לסירוגין מ-1868 עד 1884. הטיף לשיבת ציון*, ליישוב ארץ ישראל, נגד הקפאון המחשבתי הרבני ונגד התבוללות האינטיליגנציה במרחב מזרח והמערב אירופי, כאחד. היה גורם חשוב בהתעוררות הלאומיות היהודית ותמך רעיונית בארגון חובבי ציון. בין הכותבים בו היו שלמה רובין, יל"ג*, מל"ל*, פרישמן* ואף בן-יהודה*.
השיירה[עריכה]
לכבוד ולזכר שיירת יחיעם אשר יצאה ב-27 במרס 1948, כמה חודשים אחרי פרוץ מלחמת העצמאות, להעביר אספקה, חומרי בניין וכוח אדם לקיבוץ יחיעם* שהיה נצור. השיירה, בפיקודו של בן-עמי* פכטר, מנתה 90 לוחמים. בסמוך לכפר כברי* הותקפה השיירה בידי כוח גדול, המכוניות נפגעו זו אחר זו, ורק רכב משוריין אחד הצליח לפרוץ את הדרך ליחיעם. אנשי השיירה לחמו בגבורה בקרב שנמשך כעשר שעות. 47 מבין הלוחמים נפלו בקרב ועימם מפקדם.
השיש[עריכה]
כינוי לסלע שעבר ליטוש לצורכי קישוט, עיטור וציפוי. מקורו באבן גיר שחלה בה התְמָרה שמקורה בחום או בלחץ שנוצר במעמקי כדור הארץ. לשיש שימושים רבים בבנייה ובאדריכלות פנים. סוגי שיש משמשים לפיסול ולהכנת מצבות. השם ניתן לרחוב באזור התעשייה בו שכנו בתי מלאכה לחיתוך שיש.
השל יהושע פרופ'[עריכה]
פרופ' אברהם יהושע השל (1972-1907), מגדולי הוגי הדעות, התיאולוגים והפילוסופים במאה ה-20. יליד פולין, קיבל חינוך תורני וכללי. יצא להשתלם בברלין. שימש מרצה בבית המדרש ללימודי היהדות ועבד במחיצתו של מרטין בובר*. בשנת 1938 גורש על ידי הנאצים לפולין. היגר לאנגליה ומשם לארה"ב, שימש פרופסור לפילוסופיה בהיברו יוניון קולג' בסינסינטי. בשנת 1945 לימד בסמינר התיאולוגי היהודי. פרסם מחקרים על הפילוסופיה היהודית בימי הביניים, על הקבלה ועל החסידות. שני חיבוריו הידועים, שבהם גיבש את גישתו הפילוסופית, הם "האדם אינו לבד" (1951) ו"אלוהים בחיפוש אחר האדם" (1956). ניסה למצוא סינתזה בין חיים עם היהדות המסורתית לבין התמודדות עם העולם המודרני. ביקר תכופות בישראל, כתב עליה והיה מעורב בחיי הרוח בה.
השלוח[עריכה]
בריכת מים במוצא נִקבַּת השילוח, שהיתה בשימוש בירושלים* הקדומה. מי הבריכה נובעים מנחל קדרון*. בתנ"ך מסופר על הכנותיו של חזקיהו מלך יהודה למרידה באשור ועל חציבת הנִקבה. מרחוב זה יוצאות מדרגות המכונות השלוח דרום והשלוח צפון.
השלום[עריכה]
שלום, מצב של העדר מלחמה, יחסי ידידות. מדינת ישראל הצהירה על נכונותה לכונן שלום עם שכנותיה במגילת העצמאות: "אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן". השם ניתן לרחוב בשנת 1949 לכבוד הכמיהה לשלום עם שכנינו. חוזה השלום הראשון נחתם בשנת 1979 עם מצרים ובשנת 1994 עם ממלכת ירדן.
השקד[עריכה]
שקד, עץ פרי נשיר ממשפחת הוורדניים, הגדל בחורשים ים-תיכוניים. מוכר גם בשם העממי שקדייה. השימוש בשורש ש'ק'ד' מעיד על עץ המקדים להתעורר מתרדמת החורף, ושורשים השוקדים ומעמיקים בין הסלעים כדי לנצל את הרטיבות שבהם. זרעיו העשירים בשמן ובחומרי מזון, הנקראים אף הם שקדים, נאכלים בצורות שונות. נזכר במקורות כפרי מאכל: "מעט צרי ומעט דבש, נכאת וָלֹט בָּטנים ושקדים" (בראשית מג 11). יש הנוהגים להכינו למאכל בעודו בוסר. לעץ שימושים רבים: הפרי והקליפה משמשים להסקה; הפרי משמש גם בתעשייה; הקליפה הירוקה משמשת כמספוא, כזבל אורגני וכחומר דלק; השמן המופק מהזרע משמש ברפואה, בתעשיית הקוסמטיקה ובאפייה.
השרון[עריכה]
אזור לחופה המרכזי של ארץ ישראל. גבולותיו: מצפון הר הכרמל וחוף הכרמל (לאורך נחל תנינים), ממזרח הרי שומרון, מדרום נהר הירקון* וממערב הים התיכון. אורכו כ-60 ק"מ ורוחבו 14-20 ק"מ. על פי ממצאים ארכאולוגיים, השרון היה מיושב למן התקופה הכלכוליתית. הוא הצטיין בפוריותו, ביערותיו, בצמחייתו, בכרמיו, בשדות המרעה הדשנים ובבָקר המשובח שבו. אחרי הכיבוש המוסלמי הוצפו אדמותיו מים והפכו לביצות, ואוכלוסייתו הידלדלה. בראשית ההתיישבות היהודית בסוף המאה ה-19 הוא שב לפרוח. כשלושה רבעים מהיישוב היהודי בישראל מרוכז בצפונה של השפלה ובשרון.
הת[עריכה]
התאנה[עריכה]
עץ פרי נשיר ממשפחת התותיים. התאנה היא אחד משבעת המינים שבהם השתבחה ארץ ישראל: "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש" (דברים ח 8). פרי התאנה הוא בעל ערך תזונתי גבוה. עוד בימי קדם יובשו התאנים לדבלים, ובעת נדידה נוח היה לשאתן ממקום למקום.
התבור[עריכה]
הר התבור נמצא בגליל התחתון, בלב עמק יזרעאל. גובהו 588 מ' מעל פני הים. שולט על סביבתו ועל דרכי המעבר שלידו, ועל כן היתה לו חשיבות אסטרטגית עוד בימי קדם, והוא היה זירת לחימה. לפי המסורת הנוצרית אירע כאן נס ההשתנות של ישו לעיני תלמידיו, על כן מכונה התבור הר ההשתנות והוא מקודש לנוצרים. למרגלותיו נמצאת המושבה כפר תבור, שנוסדה בשנת 1901.
התור[עריכה]
סוג של יונת בר הנבדלת מיונת הבית בגזרתה הדקה. המין הנפוץ ביותר בארץ הוא תור האביב. התורים מגיעים לארץ באביב ועוזבים בסוף הקיץ, ככתוב: "וקול התור נשמע בארצנו" (שיר השירים ב 12). התור חובב נופים פתוחים, מעופו מהיר ונמוך. הוא ניזון מזרעים ועלים שהוא מלקט על פני האדמה.
התורן[עריכה]
מוט גבוה הנושא את מכלולי הקורות, החיבל והמפרשים בספינה, כאמור בפסוק: "ארז... לעשות תורן עליִך" (יחזקאל כז 5). השם ניתן לרחוב בשכונת עין הים בה עוד רחובות הנושאים שמות הקשורים לספינות.
התיכון[עריכה]
קו אמצעי. הרחוב החוצה את שכונת נוה שאנן. ציר מרכזי זה היה מבין הרחובות הראשונים של השכונה, אשר נוסדה בראשית שנות העשרים. שם זה הינו ייחודי מאחר ובניגוד לנהוג בארצות אחרות, בארץ לא התפשט הנוהג לכנות רחוב על פי תפקודו או מיקומו.
התמר[עריכה]
עץ ממשפחת הדקליים המתנשא לגובה של 20 מ' ויותר. שם הסוג נקרא בלטינית פניקס, על שם ארץ הפיניקים, שם פגשו בו היוונים לראשונה. העץ זקוק למים רבים לגידולו ולטמפרטורות גבוהות להבשלת הפרי. התמר מאפיין נאות מדבר, ועל כן הוא עץ חשוב במיוחד במסורת המוסלמית. התמר נזכר פעמים רבות בתנ"ך וזיהויו ברור. בייחוד הולם תיאור קומתו הזקופה: "זאת קומתך דמתה לתמר" (שיר השירים ז 8). בצילו שפטה דבורה* את העם, והלולב* של התמר הוא אחד מארבעת המינים. התמר לא נמנה במפורש עם שבעת המינים שבהם התברכה הארץ, אך המסורת זיהתה אותו עם הדבש הנמנה עם שבעת המינים.
התנאים[עריכה]
כינוים של חכמי ישראל במאות הראשונה והשנייה, מתקופתו של הלל* הזקן ועד לחתימת המשנה. אחרי התנאים באו האמוראים* - חכמי התלמוד. מקור הכינוי "תנא" בשורש הארמי ת'נ'י' שמשמעותו לִשְנות, ללמוד ולחזור על הנלמד. המרכזים העיקריים של התנאים בתקופות השונות היו יבנה*, אושא*, בית שערים* וציפורי*. יצירתם העיקרית היא המשנה, אך גם רוב הברייתות ומדרשי ההלכה מיוחסות להם. הם אספו את המסורות של דורות שקדמו להם, סידרו אותן וערכו את המידות שהתורה נדרשת בהן. מהתנאים הידועים במיוחד רבן גמליאל, רבי עקיבא*, שמעון בר יוחאי*, הלל*, שמאי* ורבי יהודה הנשיא* - התנא האחרון וחותם המשנה.
התקוה[עריכה]
ההמנון הלאומי של מדינת ישראל, שאת מילותיו חיבר נפתלי הרץ אימבר* בשנת 1878. ארבע שנים אחר כך התאים לו שמואל כהן מראשון לציון מנגינה עממית, המזכירה נעימה חוזרת בסימפוניה של המלחין הצ'כי סמטנה, המוּכרת בעברית כ"מולדבה", וגם נעימה יהודית ספרדית. השיר הופיע בדפוס בשנת 1887 ונעשה המנון ציוני לאומי משנת 1897. בקונגרסים הציוניים החמישי והשביעי בבזל שרו אותו כל הצירים, וכך הוא נעשה באופן בלתי רשמי להמנון התנועה הציונית, עד שבקונגרס ה-18 בשנת 1938 הוכרז כהמנונה הרשמי. בהכרזה על הקמת מדינת ישראל בה' באייר תש"ח התקבלו כהמנון המדינה שניים מבתי השיר הראשונים, בשינוי הפזמון.
התקומה[עריכה]
שם פיוטי לשיבתו והתחדשותו של העם היהודי בביתו לאחר הגלות הארוכה והאסונות שליווהו עת שהה בגלות ולכבוד הקמת מדינת ישראל.
התשבי[עריכה]
נביא שחי בימי מלכותם של עמרי, אחאב ואחזיה וייתכן שגם בימי יהורם במאה התשיעית לפנה"ס. יצא נגד הסובלנות הדתית שגילה אחאב כלפי פולחן הבעל שהנהיגה אשתו הצורית איזֶבל. פעילותו בתחום זה הגיעה לשיאה על הר הכרמל, שם הרגו הוא ואנשיו 400 מכוהני הבעל (מלכים א 18). על פי המסורת הסתתר אליהו במערה שבמורדות רכס סטלה מאריס (מערת אליהו). עלייתו בסערה השמימה העניקה לו מעמד מיוחד בעיני חז"ל: מלבד תפקיד של מבשר המשיח הם סברו כי הוא ממשיך להיות בעולם, בדמות של עני זקן הנפגש עם צדיקים וחסידים ומחולל מעשי ניסים. בליל הסדר נהוג להשאיר עבורו כיסא ריק וכוס יין.
התשעה[עריכה]
לזכר ולכבוד תשעה יהודים שהוצאו להורג בעיראק באשמת קשרים עם ישראל. התשעה הורשעו על ידי בית דין צבאי מיוחד, בריגול חמור לטובת ישראל ואמריקה. על צו התלייה חתם נשיא עיראק. שישה עירקים שהואשמו אף הם בהיותם סוכני האימפריאליזם והציונות* הוצאו להורג אף הם. תשעת היהודים נתלו בכיכר אל-תחריר (השחרור) בבגדד ב-27 בינואר 1969, אחרי ארבעה חודשי עינויים. שלטונות המדינה הכריזו על יום שבתון, וקראו לעם להגיע לכיכר המרכזית כדי לראות מה עולה בגורלם של אויבי המשטר, והמונים נקהלו בכיכר לחזות בגופות שנותרו תלויות שעות רבות. בישראל הוכרז יום אבל לאומי. ישראל והעולם המערבי כולו זועזעו מההוצאות להורג. לאחרונה, בעקבות נפילת המשטר בעיראק פועלת ישראל להעלאת גופות הנרצחים ארצה.
התשעים ושלוש[עריכה]
לזכר 93 נשים ונערות יהודיות שנודע כי שמו קץ לחייהן בגטו ורשה, ויש אומרים שבגטו קרקוב בזמן השואה, כדי שלא להיכנע לחיילים הנאצים שצרו על הגטו. לא נמצאו הוכחות היסטוריות למקרה ספציפי זה של 93 נשים אולם ידועים מקרים רבים של התאבדויות על רקע זה, בתקופת השואה. הרחוב נקרא בעבר רחוב הנזירות.