מדריך רחובות חיפה/ג

ג'

ג'ובראן סלים

איש ציבור וחינוך ערבי (1993-1920). נולד בקיסריה*, למד מתמטיקה באוניברסיטת קיימברידג', אנגליה. עסק בהוראה וייסד את הסתדרות המורים הערבים, והקפיד על שמירת קשרים הדוקים עם הסתדרות המורים היהודים. לקח חלק בהקמת סניפי "ברית פועלי ארץ-ישראל" של ההסתדרות* הכללית בגליל*, שפעלה לשילוב פועלים ערבים בהסתדרות. נרדף על ידי ההנהגה הערבית הלאומית באשמת שיתוף פעולה עם ראשי הפועלים היהודים ועם מזכיר מועצת פועלי חיפה אבא חושי*, ואף ישב בכלא. ביום שחרור חיפה הוציאו אותו אנשי ההגנה* מהכלא בואדי סאליב*. עבד שנים רבות כפקיד בכיר בהסתדרות הכללית, פעל באגודות ובמוסדות ציבור רבים והשתתף בהקמת המרכז היהודי-ערבי בית הגפן. מילא תפקידים היסטוריים ברקימת היחסים בין יהודים לערבים בעיר. בשנת 1986 קיבל את עיטור יקיר חיפה על תרומתו המיוחדת בתחום הדו-קיום והסובלנות.

ג'ורג' אליוט

שם העט של הסופרת האנגלייה מרי אן אוונס (1880-1819), מן הפמיניסטיות הראשונות. את השכלתה רכשה בכוחות עצמה בקריאה מרובה, ובגיל שלושים התמנתה לסגן עורך של כתב עת בלונדון. היא נהגה ללבוש חליפת גברים ולענוב עניבה. ספרה "אדם ביד", שעליו חתמה בשם של גבר, זכה בהצלחה רבה. את זהותה חשף הסופר צ'רלס דיקנס. ברומן האחרון שפירסמה, "דניאל דירונדה" (1876), מסופר על צעיר שנודע לו כי מוצאו יהודי, הוא מחליט לשוב לציון* ולבנות בה את ביתו. הספר נחשב לרומן הראשון המציג התחבטות "ציונית". כתבה גם שירים ומסות.

ג'למה

על שם הכפר ג'למה שהיה סמוך לכביש חיפה-טבעון למרגלות הר הכרמל (מזרחית לקיבוץ יגור*). במקום הקימו הבריטים תחנת משטרה והיא נקראה כשם הכפר. כיום נקראת התחנה משטרת הקישון*. בתחנה זו נחקר אדולף אייכמן, שהובא לישראל בשנת 1960 לאחר שנחטף מארגנטינה. בשנת 1983 נהפך המבנה לבית המעצר קישון.

גא

גאולה

שחרור, פדות, הצלה. הנביאים* חזו את תחילת הגאולה ב"יום הדין", שבו ייעשה משפט אלוהי וישראל תזוקק מהרוע. בעקבות בוא הגאולה ישררו צדק ושלום* נצחי בעולם כולו, ושארית ישראל שתיוותר תזכה באושר נעלה ותהיה אור לגויים. בדורות האחרונים רווחת האמונה כי עיקרם של ימות המשיח הוא הגאולה המדינית של ישראל משעבוד מלכויות; בעקבות דעה זו, שהיא התפיסה הציונית, קמה מדינת ישראל.

גאולי תימן

עליית יהודי תימן החלה בשנת 1881 עוד לפני ובתקופת העלייה הראשונה. זוהי אחת מהקהילות העתיקות והמאורגנות ביותר. במשך שנות שלטון המנדט הבריטי הגיעו לארץ יותר מ-15 אלף עולים מתימן תוך סיכון אישי רב שהוגבר עקב הגבלות התנועה שהוכרזו ב- 1930. עם רצח האימם יחיה ב- 1949, התיר בנו את יציאתם. למרות הקשיים המרובים בישראל, הוטסו לארץ 50 אלף מיהודי תימן, במבצע הצלה שקיבל את השם "מרבד הקסמים". העולים עצמם קראו לעלייה זו שאורגנה על ידי המדינה והסוכנות היהודית: "ביאת המשיח". למרות הגיעם ארצה חסרי כל, אל מול כל קשיי הקליטה והמגורים במעברות הצליחו בני עדה זו, בחריצות אופיינית, לשמר את ייחודם ומסורתם תוך הרמת תרומה נכבדה לבניין הארץ והפגנת מצויינות בתחומים רבים של החברה הישראלית.

גב

גבעון

עיר מקראית בנחלת שבט בנימין שהיתה עיר כוהנים ואחד המרכזים הדתיים הקדומים בישראל. העיר המקורית לא נהרסה עם כיבוש הארץ משום שתושביה הערימו על יהושע* בן נון אשר חתם על הסכם שלום עימם. ליד גבעון החל הקרב בין אנשי דוד ושאול, שבהמשכו הרג אבנר בן נר את עשהאל בן צרויה.

גבעת דאונס

ליידי פלורנס דאונס, גיסתו של אדמונד אלנבי*, כובש ארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה (1918). ליידי דאונס ובעלה סר ארתור (אלנבי) ביקרו בארץ, נשבו בקסמו של הכרמל ובנו את ביתם, ברחוב יפה נוף*. בשנת 1934 תרמה ליידי דאונס לעיריית חיפה את גינת הבית ובמקום הוקם גן אלנבי לזכרו של פילדמרשל אדמונד אלנבי ולזכר בנו היחיד מייקל שנפל במלחמת העולם הראשונה בקרבות החזית המערבית.

גבעטרון

גבעטרון היא להקת זמר המתמקדת בשירי ארץ-ישראל, שהחלה לפעול בראשית ימיה של המדינה ופעילה עד היום. הלהקה זכתה בפרס ישראל על מפעל חיים לשנת ה'תשס"ז.

גד

גדוד 22

גדוד 22 הינו אחד מארבעת הגדודים אשר הרכיבו את חטיבת כרמלי* שהוקמה בשנת 1948. בני הגדוד, שגרעינו היה סטודנטים מהטכניון, נועדו במקור לפעול בעיקר בחיפה וסביבתה. כיבוש בניין ועד השכונות המזרחיות (בית הנג'אדה - כיום ברחוב הגיבורים*) ב- 22 אפריל 1948, על ידי גדוד 22, היווה למעשה את האקט המסיים של הלחימה על חיפה אשר הייתה כולה תחת שלטון ישראלי ב- 23 לאפריל. קרב זה של מחלקה מתוגברת מגדוד 22 הפך סמל לגבורה ולדבקות במטרה של חיילי הגדוד כולו ולמעשה של כל הקרב לשחרור חיפה. בהמשך השתתף גדוד 22 בפעילות החטיבה במספר מבצעים בצפון ובגליל.

גדליהו

גדליהו וילבושביץ (1943-1865), מהנדס, מחלוצי התעשייה והבנייה העברית. נולד בפולין. בוגר בית ספר טכני גבוה בברלין. בשנת 1892 עלה ארצה. ממקימי בית החרושת הראשון ליציקת ברזל ולציוד קידוח בארות. בשנת 1895 שב לרוסיה ורכש מפעל למכונות יציקה במינסק. בשנת 1903 יסד שם את "החברה לפיתוח תעשיות בארץ ישראל". בשנת 1912 שב ארצה ובנה את בנייני הטכניון ובית הספר הריאלי בחיפה לפי תוכניתו של האדריכל ברוולד*. בימי מלחמת העולם הראשונה היה המהנדס הראשי במפקדת הצבא הטורקי בדמשק. אחרי המלחמה בנה את בית החרושת שמן וניהל אותו בשותפות עם אחיו נחום וילבוש*. בנה גם את בית החרושת "נשר" למלט ואת מבני חברת החשמל* בחיפה. הדריך דור של פועלים במקצועות הבניין.

גדנ"ע

ראשי תיבות של גדודי נוער. מסגרת שהוקמה בארגון ההגנה* בשנת 1941, שנועדה להכשיר את הנוער היהודי בארץ לתפקידי הגנה. הפעילות המבצעית כללה העברת קשרים, הדבקת כרוזים של ההגנה, שמירה וסיור, השתתפות בהפגנות ועצרות מטעם המוסדות הלאומיים ואף הורדת מעפילים* ועבודות ביצורים. עם פרוץ מלחמת העצמאות שולבו נערי הגדנ"ע בלחימה במקומות אחדים. בחיפה הוטלה על הגדנ"ע האחריות לשמירה בעיר התחתית. הם איישו עמדות באזורי הגבול בעיר ושימשו כמקשרים בין היחידות. אחרי מלחמת העצמאות פעל הגדנ"ע במסגרת צה"ל*, בעיקר בהכשרת בני נוער בתחומי כושר גופני לשם הכשרה לשרות הצבאי.

גדעון

גדעון בן יואש, מגדולי השופטים בישראל (המאה ה-12 לפנה"ס). נקרא גם ירובעל. מנהיג צבאי, מדיני ודתי, שהושיע את ישראל מידי מדיין. "מבחן השתייה", אותו ערך כמצוות מלאך האלוהים, בו אסף 300 לוחמים ושיטת הלחימה שלו (שופטים ז) שימשו כמופת לבוני יחידות העלית בצה"ל. אחר הנצחון הציע לו העם את כס המלוכה. גדעון הצנוע שאף לא ראה עצמו ראוי להנהיג את הלחימה במדיינים, סירב.

גו

גולדברג לאה

לאה גולדברג (1970-1911), משוררת, סופרת, מבקרת ספרות ומרצה באוניברסיטה. פרס ישראל לספרות הוענק לה לאחר מותה. נולדה בפרוסיה (היום פולין) ונדדה עם משפחתה לליטא. השלימה דוקטורט בבלשנות שמית בשנת 1933. שנתיים אחר כך עלתה ארצה והתגוררה בתל אביב*. פרסמה את שיריה ב"טורים" וב"כתובים". עבדה במערכת העיתונים "דבר", "משמר", ו"משמר לילדים", נמנתה עם עורכי "דבר לילדים" וערכה את "אורות קטנים", כתב עת לילדי הגולה. משנת 1963 עמדה בראש החוג לספרות השוואתית באוניברסיטה העברית וגרה בירושלים. היתה פורייה מאוד מבחינה ספרותית: כתבה מספר ספרי שירה ופרוזה, מחקרים ומסות, תרגמה עשרות יצירות (של צ'כוב, טולסטוי, שקספיר ואחרים), כתבה ותרגמה סיפורים קצרים וספרים לילדים.

גולדמן נחום

ד"ר נחום גולדמן (1982-1895), מדינאי ומנהיג ציוני, נשיא ההסתדרות הציונית. יליד ליטא. בעל תואר דוקטור לפילוסופיה. הוציא לאור עם יעקב קלצ'קין את אנציקלופדיה יודאיקה בשפה הגרמנית. מאז ראשית שנות העשרים היה חבר בארגונים ציוניים. עמד בראש הוועדה הפוליטית של הקונגרס* הציוני ה-17 בשנת 1931. נמנה עם מייסדי הקונגרס היהודי העולמי ונטל חלק פעיל במשא ומתן להקמת מדינת ישראל. משנת 1948 היה מראשי ההסתדרות הציונית ושימש כנשיאה מ-1956 עד 1968. כיהן כנשיא הקונגרס היהודי העולמי מ-1953 עד 1957. מיוזמי הסכם השילומים עם גרמניה. הגה את הקמת בית התפוצות בתל אביב*.

גולדפאדן אברהם

אברהם גולדפדן (1908-1840), מייסד התיאטרון האידי, במאי, מחזאי ומשורר. נולד באוקראינה והחל שם את דרכו כמשורר עברי. חיבר מחזות מוזיקליים עבור להקת התיאטרון שייסד בשנת 1876 בעיר יאסי שברומניה. עבר לאודסה, שם ניסה את מזלו במסחר, ולאחר פשיטת רגל עבר ללבוב ומשם לצ'רנוביץ, שם ערך עיתונים. בשנת 1883 אסרה הממשלה הרוסית להציג מחזות באידיש וגולדפדן נדד לניו יורק, אך נכשל שם, חזר לאירופה, וב-1903 שב לניו יורק, שם נפטר. מחזותיו מילאו תפקיד נכבד ביותר בהתפתחותו של התיאטרון האידי והיו אהובים על דורות של צופים. חלקם תורגמו לעברית והוצגו בארץ, בהם "המכשפה" שקצרה הצלחה רבה ב"הבימה".

גולן שמחה

שמחה גולן (1964-1899), פעיל ציבור וממנהלי סולל בונה*. נולד בליטא. בצעירותו עבר להתגורר עם משפחתו באוקראינה, שם היה פעיל בתנועת צעירי ציון ובהחלוץ*. בשנת 1922 עלה ארצה ועבד בבניין בתל אביב*. בשנת 1927 עבר לחיפה והחל לעבוד בחברת סולל בונה. בשנת 1958 התמנה למנהל כללי של החברה לעבודות חוץ ונמלים מיסודה של סולל בונה ובזכותו התרחבה מאוד פעילות החברה באסיה ובאפריקה. פעילותו הציבורית התמקדה בכל התחומים של תנועת העבודה: היה חבר הוועד הפועל של ההסתדרות*, חבר מועצת המנהלים של בנק הפועלים, חבר המוסדות העליונים של מפא"י, חבר מועצת פועלי חיפה ועוד. נחשב לאדם נעים הליכות והיו לו ידידים רבים בכל חוגי הציבור בארץ.

גור יהודה

יהודה גור (גרזובסקי) (1950-1862), מחנך, בלשן ומילונאי עברי. יליד בלרוס. למד בישיבת וולוז'ין ואחר כך נסע לוילנה לרכוש השכלה כללית. בשנת 1887 עלה לארץ. היה פועל ושומר במושבות ומורה בבית ספר לבנות ביפו*. חיבר ספרי לימוד בעברית והניח בכך את היסודות להוראת העברית. מפעילי "בני משה" ומעורכי "מכתבים מארץ ישראל". כתב כתבות רבות בעיתונות יהודית בארץ ובחו"ל. היה מעורכי עיתון הילדים הראשון בעברית "עולם קטן" ביחד עם בן יהודה*. כיהן בהנהלת בנק אפ"ק בבירות וביפו (1929-1911). סייע ברכישת קרקעות (כולל שטחי הר הכרמל). מפעלו הגדול הוא מילון השפה העברית (1936) ולקסיקון למילים לועזיות.

גורדון

אהרון דוד גורדון (1922-1856), הוגה דעות ומאבותיה הרעיוניים של תנועת העבודה. נהגו לכנותו אַ-דֶ גורדון, על פי ראשי התיבות של שמותיו הפרטיים. נולד ברוסיה, שם קיבל חינוך יהודי מסורתי. השכלה כללית רכש בכוחות עצמו. עלה לארץ בשנת 1904 בהיותו בן 48 ועבד בחקלאות. א"ד גורדון הטיף לעבודה גופנית, שבה ראה דרך להתעלוּת רוחנית. מאמרו "הפיכת הפירמידה היהודית", העבודה הגופנית והדוגמה האישית שנתן עשו אותו לאחד ממורי הדרך של אנשי העלייה השנייה*. היה מקורב למפלגת הפועל הצעיר, ואת מאמריו פרסם בביטאונה. בסוף ימיו ישב בדגניה*, ובה נפטר ונקבר. כמה שנים לאחר מותו קמה באירופה תנועת הנוער גורדוניה* וחינכה את חבריה לעלייה לארץ ולהליכה בדרכו.

גורדוניה

תנועת נוער שנקראה על שמו של א.ד. גורדון*. נוסדה בגליציה בשנת 1925 והיתה לתנועת נוער יהודית עולמית. ראשוני העולים של חברי גורדוניה באו לארץ בשנת 1929 והקימו את קיבוץ חולדה. בארץ מוסדה התנועה בשנת 1937. מבחינה רעיונית היא היתה קרובה ל"הפועל הצעיר". חבריה נמנו עם מקימי כפר החורש, רמת דוד ועוד. מיסודותיה: בניית מולדת* לעם ישראל בארץ-ישראל, חינוך האדם, הקמת עם עובד, החייאת התרבות העברית והגשמה חלוצית. בשנת 1941 התאחדה גורדוניה עם תנועת המכבי הצעיר. בשנת 1945 ייסדה עם חלק מחברי המחנות העולים* את הנוער הלומד , שאחר כך התאחד עם הנוער העובד.

גורן שלמה הרב

הרב שלמה גורן ז"ל (1994-1918) היה הרב הראשי של צה"ל ושל מדינת ישראל, אישיות תורנית וציבורית מובהקת, אשר פעל רבות לקירוב מסורת ישראל לחילי צה"ל ולתושבי המדינה. נודע באומץ ליבו ויוזמתו לאיתורם של מאות נעדרים לאחר מלחמת הקוממיות, תוך שהוא תר אחר גופותיהם בשטחי ירדן ובאתרי הקרבות. שימש שנים רבות כרב צבאי ראשי ואח"כ כרב הראשי לישראל.

גוש חלב

יישוב מתקופת בית שני, לא הרחק מצפת*. בסמוך נמצא הכפר הערבי אל-ג'יש. מקור השם באופיו של האזור, שהוא גוש גבעות קירטון בהירות כעין החלב, הבולטות בצבען בין רמת דלתון הבזלתית ובין מרכז הגליל* העוטה חורש. שרידים ארכאולוגים שנמצאו במקום מעידים על יישוב בתקופה הישראלית, בימי שיבת ציון* ובתקופה החשמונאית.

גוש עציון

קבוצת יישובים שהוקמו סביב כפר עציון, ממערב לכביש בית לחם*-חברון*. יישוב יהודי ראשון נוסד באזור בשנת 1927 על ידי יהודים חרדים, אך ננטש עקב פרעות הערבים וחודש באפריל 1943, אז נוספו אליו שלושה יישובים. הגוש השתלב בתוכנית לסיכול חלוקה "שלילית" של הארץ מבחינה יהודית. מיום פרוץ פעולות האיבה והחבלה שלפני הקמת המדינה היו יישובי הגוש מנותקים כמעט לחלוטין. נעשו מאמצים לתגברם ושיירות הגיעו אליהם למרות קרבות שהיו כרוכים באבידות. הניסיון להחדיר מחלקת תגבורת ובה 35 לוחמים (הל"ה*) הסתיים בקרב דמים נואש. כפר עציון נכבש וכמעט כל מי שנמצא בו נרצח. שלושת יישובי הגוש האחרים (משואות יצחק, רבדים ועין-צורים) נכנעו ביום שבו הוכרזה העצמאות*. בתום מלחמת ששת הימים* חזרו היהודים לגוש עציון והקימו אותו מהריסותיו.

גז

גזאל

צבי* בערבית. בערבית מסמל הצבי אהבה ומשיכה לנשים. ג'זאל פרושו גם השתפכות לירית. משורש זה נגזרת שירת האהבה הערבית המכונה שירת רזאל או ג'זאל (ע'זאל).

גי

גיבורי גטו ורשה

לזכרם של היהודים שלחמו בגטו ורשה במסגרת ההתקוממות כנגד הכובשים הנאצים. הקרב הראשון של המחתרת היהודית בגטו ורשה היה בינואר 1943, כאשר הגרמנים עמדו לחסל את הגטו ולשלוח את כל יושביו להשמדה. בקרב ההוא, שבו הצליחו המתקוממים להרוג גרמנים רבים, נפלו כמעט כל הלוחמים היהודים, רבים מהם חברי תנועות הנוער החלוציות ומהנוער הקומוניסטי היהודי. קרב ההתנגדות האחרון הידוע כמרד גטו ורשה החל באפריל 1943. ייחודו של המרד, שמשתתפיו הצליחו להחזיק מעמד כחודש ימים עם נשק קל בלבד מול צבא סדיר החמוש בטנקים תותחים ומרגמות, ובכך שהשתתפו בו גם המוני יהודים מתוך בונקרים ומחבואים, ולא רק חברי המחתרת היהודית בגטו.

גל

ג'לאל א דין

מפיץ יסודות הכת האחמדית בישראל. שמו המלא: ג'לאל א-דין שמס אל-אחמדי. הגיע לחיפה מהודו כשליח להפצת עקרונות דרכו של מחולל הכת (אל-מהדי*). קבע את מושבו בכפר כבאביר על הר הכרמל והתקבל בחמימות על ידי תושבי המקום. בכך הפך כבאביר לכפר האחמדי הראשון והיחיד בארץ ישראל ולמרכז התנועה האחמדית במזרח התיכון. תנועה מוסלמית זו דוחה את הרעיון של ג'יהאד בכוח הזרוע ומטיפה לאחוות עמים. המרכז שהקים בכפר, שהיום הוא שכונה משכונות חיפה, כולל מסגד ייחודי בעל שני צריחים, משכן לעדה האחמדית, בית דפוס ומפעל הוצאה לאור.

גלבוע

רכס הרים שאורכו כ-18 ק"מ מדרום-מזרח לעמק יזרעאל. פסגתו הגבוהה ביותר מתרוממת ל-536 מ' מעל פני הים. המשקעים בו מעטים, ויש המייחסים זאת לקללת "אל טל ואל מטר" (שמואל ב א 21). מבין הפרחים המאפיינים אותו התפרסם איריס* הגלבוע. הרכס נכלל בנחלות השבטים יששכר ומנשה ובקרבתו נערכה מלחמת דבורה* וגדעון* בסיסרא. מלבד ההר היה כנראה יישוב באותו שם, שבו ריכז שאול המלך* את צבאו לפני המערכה ושם נפלו הוא ובניו. ההתיישבות היהודית בתקופה החדשה פסחה עליו. בתקופת מאורעות 1939-1936 שימש בסיס להתקפות על היישובים העבריים שהוקמו בעמק למרגלותיו. חציוֹ נכבש במלחמת העצמאות בידי צה"ל*, והשאר במלחמת ששת הימים*. שטחים נרחבים מן ההר כוסו יערות שניטעו על ידי קרן קיימת לישראל*, וחלקים ממנו הוכרזו כשמורת טבע.

גלגל

גִלגל הקדומה, נזכרת בספר יהושע*, ומקומה מזוהה עם תל ג'לג'ול (ע'לע'לה), כשני ק"מ דרומית ליריחו. זהו גם המקור ליסודה של היאחזות הנח"ל* שהוקמה בשנת 1970 בידי גרעין נוער דתי ונקראה נח"ל גִלגל. בשנת 1973 אוזרחה הנקודה הנמצאת כ- 16 ק"מ צפונית ליריחו ונקראה קיבוץ גלגל.

גלוברמן יהושע

יהושוע גלוברמן (1947-1905) אלוף בצה"ל, חבר קיבוץ יגור*, ממפקדיה הבכירים של ההגנה*. נולד בבלרוס. עלה ארצה בשנת 1925 והצטרף ל"קבוצת החוצבים" של גדוד העבודה בעין חרוד. משם נשלח לירושלים* לעבודה במחצבה. בשנת 1927 הצטרף לקיבוץ יגור. היה ממפקדי חניתה* ביום העלייה על הקרקע ומילא שורה של תפקידים בהגנה. עמד לקבל את הפיקוד על חטיבת גבעתי, אך בשל המצב החמור בירושלים נשלח לשם בתחילת דצמבר 1947 לארגן את הכוחות ולמסור דוח למטה. בשובו לתל אביב* נורה מאש מארב (8.12.1947). אחרי מותו קיבל את דרגות האלוף.

גנ

גנסין

אורי ניסן גנסין (1913-1879), סופר ומשורר עברי. יליד אוקראינה. למד בישיבה שאביו עמד בראשה. החל לכתוב בצעירותו ועוד בהיותו תלמיד ישיבה הוציא עיתון בכתב יד ופרסם בו את שיריו. מאמרו הראשון פורסם ב"המליץ". אחר כך פורסמו שיריו, תרגומיו ורשימותיו בין השאר ב"הצפירה" וב"הדור", עיתוני התקופה העבריים. ספרו הראשון "צללי החיים", הופיע בשנת 1899. אחר פרסם ארבעה סיפורים בעברית. למד שפות אחדות. בשנת 1907 עקר ללונדון וערך עם ברנר* את כתב העת "המעורר". באותה שנה עלה ארצה, אולם לא מצא כאן את מקומו ושב לרוסיה, שם המשיך לכתוב. יצירותיו השפיעו על סופרים רבים בני הארץ.

גצ

גץ יצחק

יצחק גץ (2000-1932) יושב ראש המועצה הדתית בחיפה וחבר מועצת עיריית חיפה. נולד בתוניס שם למד בישיבת חברת התלמוד ובאורט. היה בין מייסדי תנועת בני עקיבא ותנועת תורה ועבודה* בתוניס. עלה לארץ בשנת 1958. שימש מנהל בית ספר מקצועי לילדים קשי חינוך והיה המפקח הארצי על בתי הספר של מפת"ן. היה שליח מחלקת העלייה לעידוד עלייה בצרפת, נבחר לציר בקונגרסים ציוניים אחדים והיה חבר הוועד הפועל הציוני מספר קדנציות. במשך 20 שנה לסירוגין היה נציג המפד"ל במועצת עיריית חיפה וחבר המועצה הדתית, ויושב ראש המועצה הדתית בחמש השנים האחרונות לחייו. היה יושב הראש של ועדות עירוניות רבות ויושב ראש הנהלת המרכז היהודי-ערבי בית הגפן בעיר.

גר

גרינבוים יצחק

יצחק גרינבוים (1970-1879), מנהיג יהדות פולין, מראשי התנועה הציונית ושר בממשלת ישראל. יליד פולין. היה שנים מספר חבר הסיים (הפרלמנט הפולני) והקים בו את גוש המיעוטים הלאומיים. נמנה עם ראשי הסיעה הרדיקלית בהסתדרות הציונית העולמית וסיעת "על המשמר" בהסתדרות ציוני פולין. היה ציר לקונגרסים הציוניים. עלה ארצה בשנת 1933. כיהן כשר הפנים הראשון של ישראל וחבר הנהלת הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית.

גרינברג אורי צבי

אורי צבי גרינברג (1981-1896), הוגה דעות, משורר עברי חתן פרס ישראל לשירה (1957) וחבר כנסת. יליד גליציה. קיבל חינוך מסורתי חסידי. בשנת 1912 פרסם את שיריו הראשונים, באידיש ובעברית. לאחר מלחמת העולם הראשונה היה מנהיג המשוררים האקספרסיוניסטים היהודים והוציא לאור את כתבי העת "אלבאטראס" ו"כאלאסטרע" בוורשה ובברלין. בשנת 1923 עלה לארץ, ובשנת 1925 יצא ספר שיריו "אימה גדולה וירח". הצטרף לשורות הרוויזיוניסטים והפך למורה הרוחני שלהם. בימי מאבקם על גירוש הבריטים מהארץ נאסר על ידי הבריטים. היה חבר הכנסת הראשונה מטעם חֵרות. זכה כמה פעמים בפרס ביאליק*. בשנות התשעים ראתה אור מהדורה מדעית של כל כתביו.

גרינשפון הרצל

הרצל גרינשפון (1990-1905), מחלוצי התעשייה בישראל. יליד הארץ, בן לנחום גרינשפון, יוצק המתכת הראשון בארץ. בוגר לימודי הנדסה בצרפת*. הקים עם שותף מפעל לבניית כלי שיט ותיקוני אוניות, שהיה הבסיס להקמת מספנות ישראל. בשנת 1948 הקים מפעל חדש לבנייה ולתיקון של מכונות למגוון רחב של תעשיות. במהלך שנות עבודתו הרבות הקדיש זמן רב לחינוכם של אנשי מקצוע בענף וגידל עתודה של אנשי תעשייה. זכה בתואר יקיר התעשייה ויקיר התאחדות התעשיינים בישראל.

גת

גת

עיר כנענית קדומה שנכבשה ממלכי ישראל על ידי פלשתים. היתה אחת מחמש הערים (יחד עם עזה*, עקרון*, אשדוד ואשקלון*) שהיו מאוגדות בברית. גת נזכרת כמבצרם של ענקים, כמו גם עזה ואשדוד. בעיר זו בחר דוד להתחבא יחד עם אנשיו בבורחו מפני שאול וקיבל את חסותו של אכיש מלך גת. לימים, כאשר ביסס דוד את מלכותו על כל ארץ ישראל, הוא לא שכח את עזרת אכיש, וגת המשיכה להתקיים כעיר מלוכה עצמאית. בימי עמוס כבר היתה חרבה. בשנת 1942 הוקם בשפלה צפונית-מזרחית לקרית גת קיבוץ בשם זה. זהו גם שמו של נחל בשפלה, יובל של נחל לכיש*.