מדינת היהודים/אחרית דבר
אחרית דבר
דברים רבים לא נתבררו עוד. מגרעות רבות של חסר ויתר תמצאנה עוד בספר הזה, אף כי חישבתי דרכי לפני כתבי אותו, ולא אחת ושתיים שיניתי צורתו.
הקורא הישר והנבון, היודע לחדור אל עומקם של הדברים, לא ישים לב אל החסרונות ההם, ולא עוד, אלא שיתעורר לשחר מכוחו ומרוח חוכמתו בעד מפעל שאינו קניין אדם פרטי, ולתקן בו כל מעֻוות.
האם לא ביארתי דברים מובנים ולטענות היותר נכבדות לא שמתי את לבי?
על טענות אחרות ניסיתי להשיב; ידעתי, כי יש עוד אחרות, רבות גם נכבדות וגם שפלות בערכן.
על הנכבדות תיחשב הטענה כי עוני היהודי איננו היחיד בתבל – אולם, לפי דעתי, עלינו בכל אֹופן להחל בעבודה, לבער מעט מן העניות שבעולם; אף אם הייתה זאת לע"ע עניותנו לבדה.
ועוד יש מקום לטעון כי לא ייתכן שנפריד מחדש בין אחים היושבים יחדיו; הלא אין להקים חיץ חדש, אך נחוץ להרוס את החיץ הישן, המבדיל ביניהם. ואולם החושבים כזאת הם, לפי דעתי, בעלי הזייה נחמדים. אבל, גם אחרי אשר אלה ישובו אל עפרם ועשבים יעלו בלחייהם, עוד יציץ ופרח הרעיון הלאומי. רעיון האחווה של כל בני האדם איננו אף חלום נעים. להתפתחות כוחותיו של הפרט דרושה מאוד מלחמת האויב אשר יתקומם לנגדו.
אם כן? – ישאלו – הן היהודים ישבו לבטח על אדמתם באין מגור ופחד אויב מסביב, ומרוב טובה תרפינה ידיהם וכלה כוחם; הלא אז יאבד כל כלכל יתר העמים, אך בהיותם על אדמתם, אי אפשר עוד שיפוזרו אל כל קצווי ארץ. אי אפשר שילכו שנית בגולה, כל עוד לא התפוררו עמודי התרבות בארץ. פחד כזה ימצא מקום רק בלב איש בער וחסר דעת. רב מאד כוח התרבות שבימינו לעמוד על נפשות.
הטענות השפלות עצמו מספר, כאשר גם בין בני האדם רב מספר השפלים מן הנכבדים. על טענות הבל אחדות כבר ניסיתי להשיב. כל הבא לחסות בצד הדגל הלבן ושבעת כוכביו, עליו לצאת איתנו יחד למלחמה של דעתנו זאת. יוכל היות כי תהיה המלחמה הראשונה באנשים רעים, ערלי לבב ועניי הדעת מבני עמנו.
יש אשר יאמרו כי נותן אני חרב ביד שונאינו להרגנו – ובמה? היען כי מודה אני על האמת? יען אשר לא אתפאר כי כולנו צדיקים גמורים הננו?
ויש אשר יחשבו כי הדרך שאני מציע, הוא אשר יוכל להועיל להוָתנו. על זאת אשיב בהחלט גמור: הצעתי לא תצא לפעולה אלא אם כן יסכימו לה רוב היהודים. יוכל היות כי יעשו איזה דבר נגד יחידים או נגד שדרת היהודים האדירים, אבל בשום אופן לא תצא רעה מטעם הממשלה נגד כל העם. חוקי שווי הזכויות לא יוכלו להיבטל עוד במקום שכבר ניתנו; כי אם ינסו לעשות כזאת, יבקשו להם כל היהודים, כעניים כעשירים, מנוס אל כיתות המהרסים הקיצוניים. בארצות אשר יחלו רק במעט להתנהג עם היהודים שלא כשורה ולעוות משפטם, לא תאחרנה לבוא מבוכות שונות בחיי הכלכלה. ועל כן לא יוכלו לעשות גדולה או קטנה לרעתנו, מבלי אשר ירֵעו העושים זאת גם לנפשם הם. בין כה וכה גדולה השנאה. העשירים אינם מרגישים בה כלל. אבל עניינו! נשאל נא את פי עניי עמנו הנדכאים, אשר עניותם הולכת ומתרה למן העת אשר חידשה האנטישמיות את נעוריה כיום הזה.
ואם יחשבו אחדים מבני עמנו החיים בטובה כי הלחץ עוד לא גדול כל כך עד כי יוכרחו היהודים לצאת את הארץ, וכי גם בהיותם נרדפים לא יגדל חפצם לצאת, לאלה אשיב: כן הדבר! יען אשר אינם יודעים אנא פניהם מועדות; יען אשר בצאתם ילכו מצרה אל צרה, מדחי אל דחי. אבל אנחנו הן נראה להם את הדרך המובילה אל ארץ בחירתנו. ועל ההתלהבות הנשגבה להילחם בכל עוז נגד כוח ההרגל הנורא, עד אשר תוכל לו.
אמת נכון הדבר כי הרדיפות לא תחזקנה עתה כאשר היו בימי הביניים. אבל גם הרגשתנו עתה נוחה להתפעל יותר, עד כי לא נחוש אם קלו מעט צרותינו. הרדיפות הרבות והשונות הרפו את עצבינו, ורוחנו קצרה בעמלנו.
ואם יאמרו: אין להתעוררות כל תקווה מועילה, גם בהיות לנו ארץ וממשלה, יען אשר רק העניים ילכו שמה. והנה תשובתי: אלה, רק אלה, נחוצים לנו בראשונה. רק ביד הנואשים מתקווה ייצלח לכבוש הארץ.
ואם ישאל איש לאמור: לו יכול הדבר להיות, ועתה כבר הנהו בגדר ויהי; הנני אומר: אמנם, לפנים לא יכול הדבר להיות, ועתה כבר הנהו בגדר היכולת. עוד לפני מאה שנה, לפני חמישים שנה, היה נחשב להזיה בעלמא, ועתה הוא נעשה בפועל. עשירינו, המתענגים לראות בעיניהם את ההמצאות הנפלאות בכל מלאכת מחשבת, יודעים היטב עד היכן כוח הכסף מגיע. ובכל זאת רק העניים ואנשי ההמון, שאין להם כל מושג מכוח האדם, המושל גם עתה בכוחות הטבע, יתעוררו והאמינו לקול המבשר בכל לבם, כי התקווה לשוב לארץ אבותיהם טרם נכרתה מלבם.
כן הוא אחי! לא מקסם כזב, לא משאות שווא ומדוחים אני נותן לפניכם בזה! שיתו לבכם ונוכחתם לדעת כי איש ואיש מכם נושא איתו מעט חומר לבניין ארץ הצבי: האחד ברוח בינתו, השני בכוח ידיו, והשלישי ברכושו אשר רכש לו.
והנה עוד יחשבו רבים כי יימשך הדבר לאֹורך ימים, ואם גם יצלח, עלינו לחכות עוד שנים רבות עד אשר תיווסד מדינת היהודים. בין כה וכה, הן יהיו היהודים באלפי מקומות לחרפות ולגידופים, לבז ולמשטמה ולהרג. אך היה לא תהיה כזאת: כאשר רק נחל להוציא הצעתנו לפעולה, ונעלמה האנטישמיות וחדלה לעולם, כי ברית שלום תהיה זאת לנו. ביום היווסד “אגודת היהודים”, יצא שמועה בכל הארץ וברק החשמל יוליך את הקול למרחוק.
ורק אז תהיה הרווָחה, ממדרגות הבינוניות ינהרו כל אנשי ההשכלה הבינונית, שיש בקרבנו למכביר, ונספחו אל הכהונות הראשונות בפקודתנו. הם יהיו חושבי מחשבת, ראשי הצבא, המורים, הפקידים, עורכי הדין והרופאים הראשונים במדינת היהודים. וכן יצעד הדבר קדימה, קל מהרה, אך לא בשאון וברעש.
בבתי כנסיותינו יתפללו כי יצלח הדבר. אבל גם הם בבתי תפילתם יתפללו! כי הנה זה הקץ, קץ הלחץ אשר הציק לרבים.
אבל בראשונה נחוץ לפשט כל העקמומיות שבלב, לזכך ולהאיר המחשבות. נחוץ שיעוף הרעיון עד האחרון שבמעונות הצרים והאפלים שאחינו יושבים בהם; והם יתעוררו משממה וקיפאון, כי בחיי כל עמנו יבוא אז תוכן חדש. ובשום כל אחד אל לבו לדעת את מצבו, והתשוקה תתקפהו בכל עוז. ומה גדלו הכבוד והתהילה הצפונים לחלוצים, העוברים ראשונה למלחמה בעד הרעיון הזה!
אשר על כן אני חושב כי יקום דור חדש ונפלא בקרב בני עמנו, דור המכבים יקום ושב לתחייה.
עוד הפעם אני קורא בדברי הקדמתי: היהודים החפצים יבואו אל המנוחה ואל הנחלה!
באה העת כי נחיה לבטח על אדמת אחוזתנו ונמות לבטח עליה.
בחירותנו ייקרא דרור לכל העולם, בעושרנו יתעשרו, ובגדולתנו יגדלו גם המה.
ומעשה ידינו, אשר נפעל שם לאושרנו והצלחתנו, יהיו לאות ולמופת, לתהילה ולברכה בקרב כל הארץ.