מדבר שור לב
'"וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה'", זה שאמר הכתוב: "שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי", א"ר פנחס הכהן בר חמא, אמר הקב"ה למשה: בשביל שקראתי אותך אלהים שנאמר: "ראה נתתיך אלהים לפרעה", אלהיך אני, ולכך נאמר "וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה'"'. והדברים צריכים ביאור מאד, וכי זאת האזהרה היא דרושה לאדון הנביאים ע"ה שהוא העבד הנאמן, ומי כמוהו יודע גדולתו ית', והיותו נחשב לאפס ולאין נגד שלמותו ית'. ולהבין הדברים כראוי, נקדים לבאר כלל פסוקי הפרשה במה שכתוב "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי"ה, מהו ?אל שדי", ובמה ההנהגה שנתגלתה אליהם על ידי שם הקדוש הזה מיוחדת ומובדלת מענין מה שנתגלה למשה רבינו ע"ה בשם ד' המיוחד. וכפי הענין נראה שהדברים שבאו אח"כ בפרשה הם ממלאים את הקודמים, במה שאמר ?וגם הקימותי את בריתי איתם לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגוריהם אשר גרו בה"ו. למה דייק שכנען היתה להם ארץ מגוריהם, והוסיף לבאר "אשר גרו בה", וגרות הוא ענין עראי, שנראה שהורה בזה שעדיין לא נשלם מצד האבות ע"ה כל הקשר והיחש אל א"י, כי אף כי היו בה אבל רק דרך עראי. ע"כ מסיים שעכשיו יגמר הדבר להיות א"י מיוחדת להם בדרך קבע, שאמר "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה וגו' ונתתי אותה לכם מורשה"ז, שפי' מורשה הוא ענין קבע, כירושה שאין לה הפסק. ובמדרש תנחומא ע"פ: "ראה נתתיך אלהים לפרעה", "'מי הוא זה מלך הכבוד', מי הוא זה המלך שחילק כבוד ליראיו, 'ה' צבאות' וגו'. מלך בשר ודם אין רוכבין על סוסו, והקב"ה הרכיב לאליהו על סוסו, ומהו סוסו של הקב"ה סופה וסערה, שנאמר: 'ה' בסופה ובשערה דרכו וגו". מלך בשר ודם אין משתמשין בשרביטו, ומשה נשתמש בשרביטו של הקב"ה, שנאמר: ?ויקח משה את מטה האלהים בידו'. מלך בשר ודם אין לובשין עטרה שלו, והקב"ה נתן עטרות למלך המשיח, שנאמר: 'תשית לראשו עטרת פז'יב. מלך בשר ודם אין לובשין לבושו, וישראל לבשו לבושו של הקב"ה עוז, שנאמר: "עורי עורי לבשי עז זרוע ה'", ונתנו לישראל שנאמר: 'ה' עז לעמו יתן'. מלך בשר ודם אין קוראין בשמו... אבל הקב"ה אמר למשה הרי עשיתי אותך כמותי לפרעה ... שנאמר: 'ראה נתתיך אלהים לפרעה'". והנה הפרטים, סוסו, לבושו, שרביטו, עטרה שלו, שמו, הם ודאי רומזים כ"א על ענינים מיוחדים בענין ההנהגה האלהית המונהגת ע"י צדיקי עם קודש הקרובים אליו ית', אשר עטר אותם בעטרת הוד והדר להיות מושלים בהנהגת העולם. והנה הנהגת הטבע שאין כח היכולת של השי"ת ע"י השגחתו הפרטית ניכר בה, חלוקה היא מהנהגת הנס בארבעה פרטים מוכרחים. הא' הוא שהנהגת הטבע היא מוכרחת להיות בהדרגה, וא"א לה ללכת שתי פסיעות בבת אחת בדרך ההנהגה כ"א מסיבה לסיבה, והנהגת הנס, הולכת שלא בהדרגה כ"א לפי צורך תכלית הנס וענינו. כמו האדם אפשר לו להצטרע ולהרפא, אבל צריך הדרגה וזמן לשתי אלה גם יחד, אבל בהנהגת הנס נעשות בב"א, בלא זמן והדרגה. הב', כי הנהגת הטבע, צריכה לכל דרך פעולה לפי ערך הדבר הנפעל, כמו דבר גדול וכבד אינו נפעל כ"א מדבר יותר גדול ממנו. אבל מדת הנהגת הנס, נפעלים הדברים מסיבות קטנות, וע"י דיבור החלש נתעכבה הפעולה החזקה והנוראה של סיבוב השמש. והנה הפעולה שנפעלת מדבר שלפי הנראה אין בכחה הטבעי לפעול עי"ז, כ"א מפני כח סגולי הצפון בהדבר הפועל, הוא מפלאי הנס, אף אם תהי' הפעולה לעזור אל סדרי הטבע ולא נגד חוקם, כמו הפצת הפיח בכל ארץ מצרים ולהפכה לשחין, אשר אולי יש בזה איזו הכנה לענין השחין, אבל אין בכח זאת הפעולה לגמור הענין כלל, אלא בכח האלהי שבה. הג' הוא הכח הכללי של הניסים ללכת נגד חוקי הטבע, כקריעת ים סוף והעמדת השמש. והנה כוחות הטבע מתאמצים לעשות את תפקידם, אך כח הנס ברצון השי"ת גובר עליהם. והנה הכוחות השכליים המופקדים על הנהגת הטבע הם רוצים בהנהגתם, ע"ד שסירב השמש ביהושע עד שגער בו כדחז"ל במדרשטז, וכן נהר גינאי בר' פנחס בן יאיריז. אמנם יש עוד מעלה, ד', והיא שכ"כ תגדל שלמות הפועל את הנס, עד שכל כוחות הטבע, ומנהיגיהם השכלים, ברצון שלם ירצו לבטל הנהגתם, מכח הכרת המעלה של הצדיק הפועל את הנס ברצון יוצרו. והנה כל אלה המדרגות הן בענין עצם הנהגת הנס, אבל התכלית היוצאת מכל אלה אינה נשלמת כ"א שימצא האיש השלם, שמצד דביקותו בהשי"ת ושלמות נפשו הקדושה הוא ראוי רק אל הנהגה עליונה כזאת שכח השי"ת ניכר בה לעין כל, וזוהי תכלית כל הניסים כולם. וכאשר ימצא אדם כזה, אז אין הניסים נעשים במקרה מפני כח חיצוני שנטפל אליו, כ"א מצד עצם קדושת נפשו המלאה הדרת קודש נכנעים כוחות הטבע כולם מאליהם. והנה החוקרים אמרו שהנהגת הטבע שלמה מאד, וכן הוא בודאי מאחר שבחר בה הקב"ה להנהגה תמידית. אבל הנהגת הנס היא מתעלה עלי', מצד שאל הנהגת הטבע אין יחש כ"כ אל השלמת נפשו' האנשים, אבל הנהגת הנס אינה נפעלת כ"א ע"י שיהיו הפועלים אנשים ממולאי' בשלמות חכמה ועבודה שלמה להשי"ת שהיא הכבוד האמיתי. א"כ הירוס הטבע הוא עצם תיקון תכלית המציאות, ע"כ נקרא הקב"ה "מלך הכבוד", שתכלית מלכותו המתגלה בכל הבריאה כולה, עיקר תכליתה הוא הכבוד האמיתי שהוא כבוד הנפש שנמשך ממנה. ע"כ הזכיר ד' פרטים שבהם הנהגת הנס מצטיינת, וחתם בשמו של הקב"ה שהוא התכלית של כל ההנהגה הזאת. אמר שהקב"ה סוסו סופה וסערה, כלומר פועל באין צורך להדרגה כענין סערה הפועלת במהירות. וזה הכח נתן לאליהו, כמש"כ "ויעל אליהו בסערה"יח, כי ההתהפכות מחומר בשו"ד למלאך אינה בהדרגה כ"א בדליגת המדרגות. הקב"ה לבושו עז, מתראה ע"י הנהגתו כי בדברו ית' יפעל נוראות, וכן נתן כח זה לישראל, שזהו ענין העז לפעול בפעולה חלושה לפי הנראה דברים גדולים. הקב"ה נתן שרביטו, שהכח הרודה על כוחות הטבע ועושה נגד חוקם הוא המטה והשרביט, ונתן למשה כח זה. והנה העטרה היא משכללת את המלך להורות שמצד השלמות הכל נכנעים אליו לא מצד הכח לבד, כענין "חוצפא מלכותא בלא תאגא"יט, ע"כ התגא מורה על הכנעת העושים נגד טבעם ברצון מפני ביטולם אל השלמות הנמצאת בפועל הנס. וזוהי העטרה של מלך המשיח, שהעולם יתוקן במלכות שדי, ע"כ כל הכוחות הטבעיים וצבא השמים באהבה יבטלו חקם אל גזירתו ורצונו. אך תכלית הכל הוא השם כמש"כ "טוב שם משמן טוב"כ, ע"כ בתחילת קביעות הנהגת הניסים שהוקבעה ע"י משרע"ה בירר את תכליתם, כדי שיהי' האדם בא אל השלמות הגדולה הזו, להיות נקרא בשמו ית' ע"י קדושת נפשו, ע"כ הקדים הקב"ה ואמר "ראה נתתיך אלהים". והנה החילוק הגלוי בין הנהגת הנס והטבע הוא, שהנהגת הטבע היא קיימת בלא שינויים והנהגת הנס רק לפרקים. אמנם ג"ז אינו כ"א בגילוי, אבל לפי האמת מעת נבחרו ישראל לעם לד', הנהגת הנס אינה זזה מאתם. והנה א"י היא מיוחדת אל הנהגת הנס כמש"ה "ארץ אשר ד' אלהיך דורש אותה תמיד"כא, ע"כ נתן השי"ת א"י למורשה, ירושה שאין לה הפסק, שע"י הכח של א"י הדבק בכלל ישראל, הנהגת הנס אינה זזה מהם כלל. ותכלית הדבר היא כדי שתהי' שלמות הנפש דבקה בהם תמיד, ע"י מה שהם מונהגים ע"י הנהגה כזאת שאינה מסורה כלל ביד שום כח כ"א ביד השי"ת. אבל כל זה לא הי' אפשר להקבע כ"א אחרי שבאו לכלל אומה, שאז נכרתה ברית ד' ית' עמה ונקבעה בקביעות גמורה, אבל כ"ז שהיו בתור יחידים, השלמות של יחידים אפשר להשתנות. ע"כ היתה אז עיקר ההנהגה הטבעית, והנהגת הנס רק לפרקים, אבל משנבחרו כלל ישראל, נקבעה הנהגת הנס לקביעות. והנה שם שדי הוא ע"ש שידוד המערכה, ושיש די ביכולתו ית' לעשות נגד מהלך הטבע, הוא נאות רק כ"ז שהנהגת הטבע עיקרית, רק לפעמים לאיזו מטרה באה הנהגת הנס. משא"כ אחרי שנקבעה הנהגת הנס לעיקר, אינו נקרא כ"כ בשם שדי, כ"א שם הוי' המורה על הויתו המציאות, ממילא משנה כרצונו תמיד, ואין מקום לטבע כלל, רק ברצונו. ע"כ כל זמן שלא היו ישראל בתור כלל, היתה א"י שהיא מיוחדת להנהגת הנס וההשגחה הפרטית רק בתור גירות וארעי, אבל אחר שכבר נקבעו ישראל לעם עולם, קנו א"י בתורת קביעות וירושה. ע"כ כשאמר שנודע אל האבות באל שדי, הקים את בריתו "לתת להם וגו' את ארץ מגריהם", שהיתה ארעית להם, ועתה כשנתגלה שם הוי', הוא נותן א"י למורשה עולמית שאין לה הפסק. והנה לענין להודע מהפעולה על הפועל ית', התכלית של הנהגת הנס משונה מהנהגת הטבע. כי הנהגת הטבע עיקר השקפתה הוא בראשית ההשקפה לדעת כח הפעולה וגדלה, ואחר שנראה שלמות הפעולה, ממנה נביא ראי' על שלמות הפועל. אבל הנהגת הנס היא למען נראה את הפועל עצמו, לא רק אחרי שנדע גודל הפעולה. וזה הודיע השי"ת למשה כי זוהי תכלית הנהגת הנס, כדי להכיר בעולם את הפועל עצמו, לא רק מכח שלמות הפעולה, כ"א מצד שלמות עצמו ית'. ע"כ אמר "שמעה עמי ואדברה", הכונה שתהי' שלמות השגתך מדיבור פי בלא צורך היקש הפעולה, "ישראל ואעידה בך" כעדות שהיא "מפיהם ולא מפי כתבם" ולא מפי המתורגמן. "אלהים אלהיך אנכי", בשביל שאמרתי לך "נתתיך אלהים לפרעה", למסור בידך הנהגת הנס, אין הכונה שתהי' ההשגה ע"י התבוננות הפעולה להבין ממנה כח הפועל כי דבר זה אפשר ג"כ בטבע, אבל תכלית הנס היא שתדע שאני אלהיך, מיוחד לך בענין ידיעה מצד עצם הפועל, באין צורך אל הפעולה, שזהו הכבוד האמיתי שע"כ נקרא הוא ית' "מלך הכבוד". והיינו שאע"פ שהנהגת הטבע מסורה לפי הגילוי לחוקים איתנים, וזוהי שלמותם שנראה כאילו פועלים בעצמם, הנהגת הנס אע"פ שמסר השי"ת ביד עבדיו, זוהי תכליתה, שמעולם אינה מתגלה כ"א פועלת ברצון השי"ת. וזהו שתדע ש"אלהיך אני", ולא תפעול כ"א ע"י כח מיוחד בכל עת ניכר שמושפע בך על ידי, שזהו עיקר שלמות תכלית הנס, כדי לראות מעצמו כח השי"ת ולא להכיר בתורת ראי' והוכחה. וזהו שהי' רבי יהודה נותן סימנים במכות דצ"ך עד"ש באח"בכד, ואמר במדרש שכך היו המכות חקוקות על המטהכה. מפני, שהכח שנתן השי"ת למשה הי' רק התחלת כח לעורר מצדו הדבר, כדי להכיר בעולם קרבת ד' אל יראיו, אבל תמיד הי' צריך לכח חדש מושפע ממנו ית'. ע"כ רק התחלת המכות היו כבר בכח המטה הנמסר לו, אבל בשלמותם הי' צריך השפעה חדשה, וזהו ?אלהיך אנכי", כי זהו עיקר תכלית כל הניסים.