מגן אברהם על אורח חיים תקי
סעיף א
[עריכה](א) מוללין כו': ויש מחמירין למלול בשינוי בראשי אצבעותיו כמ"ש סי' שי"ט ס"ו (הר"ן):
סעיף ב
[עריכה](ב) אם רוצה כו': קשה מאי קמ"ל דאפי' הכנה בעלמא אסור להכין מי"ט לחבירו כ"ש ברירה לכן נ"ל דצ"ל אפי' רוצה לאוכלו בו ביום וה"פ פשיטא כשרוצה לאכלו לאלתר דשרי אלא אפי' רוצה לאוכלו לאחר זמן בו ביום דבשבת חייב חטאת עיין סי' שי"ט אפ"ה שרי בי"ט דלא כרשב"א דאוסר לברור לבו ביום וכ"ה בהדיא במ"מ פ"ג ועיין בסי' תק"ו ס"ב:
(ג) טורח יותר: כגון שהפסולת הוא דק מאוד ויש טורח ליקח אותו בידו:
(ד) ולוזים וכו': צ"ע דהטו' כ"כ לשיטתו שכ' אם הפסולת מרובה אסור לטלטלו וע"ז כ' דלוזים שרי לטלטל אבל הש"ע פסק כהרמב"ם דלעולם שרי לטלטלם אלא שיש חילוק בברירה וא"כ מ"ש לוזים ובטנים משאר מינים דהא אפי' בשני מיני אוכלין שייך ברירה כמ"ש סי' שי"ט וביש"ש כתב וז"ל אכן נראה דאינו דומה לבורר אוכל מאוכל דהיינו משום שהם ב' מיני' או פסול' ואוכל אבל הכא מין א' הוא ואין שם פסולת עליו ובאיזה ענין שמתקן האוכל מתוך השומר תיקון אוכל בעלמא הוא ואין שם מלאכה עליו עכ"ל, וצ"ע דהא כ' הב"י ססי' שכ"א בשם הירוש' הקולף שומים ובצלים הוי בורר וע"ק כיון דחיישינן לטירחא למה לא נחשב גבי לוזים לטורח לכן נ"ל דגם בלוזים יברור באיזה ענין שקל יותר לברור, כ' יש"ש דאסור להניח קטניות או שאר זרעונים במים שיציף הפסולת למעלה או שיפול העפר למטה וכ"מ דעת הרב"י מדהשמיטו בש"ע:
סעיף ג
[עריכה](ה) אין מסננין: דמיחזי כבורר שמשליך הסובין שלו ובורר ממש לא הוי דגם הפסולת ראוי לאכילה (תו') ודוקא כשהיה אפשר לעשותו מאתמול עס"ד:
(ו) בגחלת: דהוי כיבוי ואין זה צורך אוכל נפש ממש ובגמ' פריך מ"ש מבישרא אגומרא שמות' אף על גב שאפשר לצלותו בשפוד ומשני התם ליכא כבוי שסופו מבעיר והבער' נמי ליכא שמיירי שצלאוהו במדורה שעשה לצורך הבישול ולכן שרי זהו שיטת הרי"ף והרא"ש והרמב"ן ורש"י פי' כיון שחרדל אפשר לעשותו מאתמול שדרך למתק הרבה בבת א' אסור לעשותו בי"ט וכ' הב"ח אם היה טרוד בעי"ט ולא היה יכול לעשותו מותר לעשותו בי"ט מיהו בסי' תק"ד ס"א משמע דאסו' דהא סתם מתני' הוא דאין דכין מלח בי"ט ואפשר דה"נ קאמר דשרי ע"י שינוי:
(ז) מתכת מותר: דאינו שורף וליכא כיבוי ועיין סוף סי' של"ד ונ"ל דמה"ט מותר ליתן שפוד מלובן לתוך המשקה כדי שיתחמץ אם ראוי לשתותו בו ביום:
סעיף ד
[עריכה](ח) אין תולין: דהוי כעובדא דחול:
(ט) לסנן: ודוקא אם היה עושיהו מאתמול לא היה כ"כ טוב וחזק דאלת"ה אסור משום בורר כמ"ש ס"ג (תוס'):
(י) ליתן: ונותן בה רימונים אבל כשאינו נותן בה רימונים מוכחא מילתא שעושה משום שמרים (גמ'):
סעיף ה
[עריכה](יא) גבינה: דמגבן הוי כבונה ואפשר לעשותו מאתמול שהגבינה ישנה טובה מן החדשה, ונ"ל דעיקר הטעם מפני שדרך לעשותו לימים הרבה הוי עובדא דחול וכמ"ש סי' תק"ד ולהכי פריך בגמ' מ"ש מלישה ולא פריך מ"ש מבישול אלא מפני שלישה נמי דרך לעשות פת לימים הרבה ומשני כיון דפת חמה טובה יותר שרי וכ"מ סי' תצ"ה סס"א:
(יב) ואין מעמידין: פי' שנותן לתוכו קיבה דהוי בורר וב"ש כתב דאין להחמיר לאחרים בזה ואין לסמוך עליו נגד כל הני רבואתא:
(יג) דאין עושין חמאה: ואף על גב שחמא' בת יומא מעלי מ"מ הוי בורר וטורח גדול הוא ואסור אפי' ע"י עכו"ם (שם בריב"ש) ונ"ל דמותר לקלוט שומן הצף על פני החלב שקורין סמעטנ"י אפי' בשבת וכשיגיע סמוך לחלב יניח קצת עם החלב וכמ"ש סי' שי"ט סי"ד ודוקא שצריך לאוכלו בו ביום ואם א"צ לו רק שחושש שיפסיד ויתקלקל מותר לעשותו ע"י עכו"ם וכמ"ש סימן ש"ז ס"ה:
סעיף ו
[עריכה](יד) אין גוזזין: דמאן דחזי סבר שחתכו היום מן המחובר:
סעיף ח
[עריכה](טו) שרי בכל ענין: אפי' טובא כמ"ש סי' תקכ"א וכתבו התוס' דעדיף לישא הרבה ביחד כדי למעט בהילוך ונ"ל דכ"ע מודים בזה דלא כהרב"י שכתב בסי' שכ"ג ס"ה מחלוקת בזה ומ"ש הטור למעט במשוי עדיף מיירי שמוליכין דרך מבוי המעורבת דשכיחי רבים:
סעיף י
[עריכה](טז) יפרוש עליהן בגד: ומיירי ביין דלא גזרינן שמא יסחוט (תוס' והרז"ה) ואף על גב שמשמע בר"ן דאף ביין אסור ולא שרי אלא בפירות נ"ל דשרי ביין דלא שייך כיבוס בו דהוי דרך ליכלוך יש"ש וע' סי' שי"ט ס"י וסי' ש"ך סט"ו דבגד העשוי לפרוס עליו אפי' במים שרי: אמרי' בגמ' נכסי' בנכתמא זמנין דנפיל ואתי לאתויי וצ"ע למה השמיטוהו הפוסקים (יש"ש) ולי צ"ע מה בכך אם ישאנו הלא הוצאה מותרת בי"ט ובפרט בכלי הצריך לו לכן נ"ל דהגי' הנכונה כדאיתא בשבת דף קמ"ח נכסי' בנכתמא זימנין דמפסיק ואתי למקטריה ופרש"י מתוך שאתה מצריכו כיסוי קטר ליה בכד וזמנין דמפסיק ואתי למקטריה והוא קשר של קיימא משמע בהדיא דעכשיו דא"צ כיסוי מותר לשאת בכיסוי שאם יפסיק יניחנו כך ולא יקשרנו ולכן השמיטוהו הפוסקים כנ"ל ברור:
(יז) אורחים: אפי' מאותה העיר: