מגן אברהם על אורח חיים תקו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| מגן אברהם על שולחן ערוך אורח חיים תקו |

סעיף א[עריכה]


(א) אין מודדין:    דהיה יכול למדוד מאתמול וגם לאו צורך קדירה היא דנימא שלא יפגום התבשיל (רא"ש) עיין סוף סימן תק"ד:

סעיף ב[עריכה]


(ב) אין מרקדין וכו':    מפני שהיא מלאכה הנעשית לזמן מרובה (ר"ן) ויש"ש כ' כמ"ש התו' ריש ביצה דכל המלאכות אין מותרות אלא מלישה ואילך עיין סי' תצ"ה:


(ג) יש מחמירין:    דמחזי כבורר דהוי אב מלאכה כמרקד אבל השונה פי' שרקדו פעם שניה אינו מרקד שהרי נראה שהכל יוצא ואין שם סובין (רש"י) וא"כ בקמח שלנו שכבר נרקד ברחיים ואין שם סובין אפשר דשרי לרקדו שנית ועיין בשבת פ"ז:


(ד) שרוצה לרקדו שנית:    שכן דרכו לעשות בשעת לישה (יש"ש):


(ה) ע"ג שלחן:    דבחול דרכו לנפות ע"ג עריבה ואם כן מי שדרכו לנפות בחול ע"ג שלחן צריך שינוי אחר:

סעיף ג[עריכה]


(ו) ולהוליכה לכהן:    אפילו בשבת, (יש"ש), ונראה לי דוקא כשנאפית וכשהיא חי לא חזיא למידי בשבת:


(ז) אוכל ומשייר:    היינו בחלת ח"ל אבל חלת א"י עיין ביורה דעה סי' שכ"ג:


(ח) ולמחר מפריש:    וממילא בע"פ שחל בשבת ושכח להפריש חלה בע"ש מלחם חמץ שאפה לשבת אסור לאכול ממנו דהא יצטרך לבער החמץ וא"כ נמצא אכיל טבלים למפרע וכדאמרי' בגמ' שמא יבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע וא"ל יתן המשוייר לעכו"ם במתנה והעכו"ם יחזור ויתננו לו אחר הפסח ויפריש חלה דהא אסור ליתן על תנאי וא"נ שמא יאכלנה העכו"ם ונמצא אכל טבלים, וא"ל כיון שא"א לאכול ממנו בלא הפרשה מותר להפריש בשבת דהרי חלת א"י ג"כ אסור לאכול ממנה בלא הפרשה ואפ"ה אסור להפרישה בי"ט לכן נ"ל דאין להם תקנה:


(ט) מן המשוייר חלה:    אבל אסור לשייר רק כדי חלה לחוד (ב"י):


(י) ומותר לאפות:    וב"ח פסק כמרדכי דאסור לאפות כמו עיסה חציה של עכו"ם (כמ"ש ס"ו) משום דאפשר לחלק העיסה אלא דאיסורא דרביע עליה דאין מגביהין חלה בי"ט עכ"ל, ונ"ל ראיה ברורה דשרי ממתני' פ"ג דפסחים כמ"ש סי' תנ"ז ס"ב דהתם ג"כ מותר להפרישה רק שעושה משום איסור חמץ, ומ"כ במרדכי על קלף טעם אחר שאם אתה מתיר לאפות ולשייר א"כ לא הועילו חכמים כלום בתקנתן שקנסוהו הואיל ולא הפריש מעי"ט ומ"מ נ"ל להקל עיין סי' תקי"ב סא"ב ולפ"ז שהטעם משום קנס אפשר דבשכח להפריש מעי"ט מותר להפריש בי"ט אבל מסתימת הפוסקים משמע דאין חילוק ועיין ביורה דעה סימן צ"ט:


(יא) יוכל ללוש:    וכתב במרדכי הנ"ל דוקא כשצריך לפת חמה דלא עבד כלום רק מחשבה עס"ז:


(יב) ויצרפם יחד:    פי' שיהיו סמוכים יחד כמ"ש ביורה דעה ססי' שכ"ה:

סעיף ד[עריכה]


(יג) והיא טמאה:    כגון בזמן הזה שכולנו טמאים:


(יד) לא יאפה אותה:    לפי שאסור לאוכלה ואסור ג"כ לטלטלה (משנה פ"ג דביצה) ועיין סי' תנ"ז:

סעיף ו[עריכה]


(טו) אסור לאפותה:    אפי' בתנור א' אף על פי שהפת משביח בכך כמ"ש סי' תק"ז ס"ו דהתם אוכל איזה פת שירצה א"נ אי מקלעי ליה אורחים אוכלים כל הפת משא"כ כאן (תו' יש"ש ב"ח) ע' סי' תקי"ב ס"א:

סעיף ז[עריכה]


(טז) אם יש וכו':    משמע בתו' דשבת דף קי"ז דמותר לכתחלה לאפות פת הדראה ואח"כ פת נקיה:

סעיף ט[עריכה]


(יז) מותר להפריש:    דלא טבלן וא"כ אינו מתקן כלום דמפורשים ועומדות הן דניכרות בפ"ע: