מגן אברהם על אורח חיים תצט
סעיף א
[עריכה](א) אין מרגילין כו': והב"ח כ' דיש ליזהר שלא להפשיט העור שלם כפירש"י:
סעיף ב
[עריכה](ב) אא"כ מולגו: זה כת' ע"פ גי' משובשת שנזדמנה לו בטור אבל הגי' הנכונה שאפי' רוצה לאכול העור אסור למלוג כ"כ הב"ח ויש"ש ובהגד"מ וכ"כ התוס' והרא"ש ורי"ו ומרדכי וכ"מ בטור ובש"ע סי' ת"ק ס"ד שכתב מולגין הראש והרגלים ש"מ דכל הבהמה אסור למלוג וכתב הב"ח בשם סמ"ק דתרנגולת מותר למלוג כולו דא"א להפשיטה:
סעיף ג
[עריכה](ג) להגביה עורה: פי' לשוטח' ע"ג יתידות (ב"ח) וקשה דהא אמרי' בגמ' דהטעם דשרי ליתנ' במקום דריס' הרגלי' משום דלא מוכח' מילת' דאמרי' דחזי למיזגא עלייהו כמ"ש רש"י אבל ע"ג כלונסאות מוכחא מילתא דלצורך העור עביד ואסור וכ"מ בגמ' דאמרי' דאסור לשטוח חלבים ע"ג יתידו' ופריך מ"ש מעור לפני הדורסן ומשני התם לא מוכחא מלתא ולא פריך מ"ש מהא דמותר לשטוח העור ע"ג יתידות אלא ע"כ אסור להגביה העור ע"ג יתידו' והאי יגבהנו ר"ל לטלטלו וכ"מ בתוס' בשבת דף מ"ט דהקשו התו' מהא דאי' בשבת דמותר לטלטל עור והכא אמרי' דהתירו סופן משום תחילת' עיין סי' ש"ח סכ"ה ומאי מקשו דלמא הכא שרינן להגביה ע"ג יתידות אלא ע"כ אסור להגביה וכ"מ ברא"ש ור"ן ויש"ש, וכ' היש"ש דאפי' מחמה לצל שרי לטלטלו דאי לא שרית ליה לא ישחוט ואתי לאמנועי משמחת י"ט, אבל אם יודע שלא יפסיד העור אסור לטלטלו עמ"ש ס"ד:
(ד) לצלי: שיתן המלח טעם בו דהא צלי א"צ מליחה (תו') עיין ביורה דעה סי' ע"ו, ואי' בגמ' אבל לקדי' אסור דבעי מליחה טפי ומעבד העור וצ"ל שמונח העור בשיפוע דאל"כ ה"ל כלי שאינו מנוקב:
(ה) מעי"ט אסור: אפי' הופשט' בי"ט אסור דמשום זה לא ימנע מלשחוט דהא יכול להפשיטו מעי"ט (הרא"ש טור ב"ח יש"ש מ"מ) ואפשר אם שחטה סמוך לחשיכה שלא הי' שהות להפשיטה מעי"ט מותר וצ"ע וכתב מהרי"ל בתשוב' סי' ע"ג אפי' שכח למלחו מעי"ט אסור למלחו בי"ט דאין לחלק בין מזיד לשוכח ואם נשחטה בי"ט ראשון צ"ע אם חשיב אפשר דיומא קמא לגבי תנינ' הוי חול וצ"ע עכ"ל עיין רסי' תק"ט מ"ש:
(ו) כדי להצניען: אבל בלא"ה אסור לטלטלן דלא חזי למידי:
סעיף ד
[עריכה](ז) אין מולחין: דמולח דבר שאינו אוכל גמור דשייך בו עבוד יש בו משום מעבד (ר"ן) עיין סי' שכ"א:
(ח) אפי' לשוטחן: דמוכח מלתא שעושה כדי שלא יסריח ואתא ג"כ למימלחינהו (גמ') משא"כ בעור כמ"ש ס"ג:
(ט) שנשחטה בי"ט: ומ"מ מותר לטלטלן דלאו מוקצה הוא דחזי להדלקה ועוד דדעתיה דאינש עליה לטלטלן ולהצניען שלא יאבדו (הג"א ב"ח יש"ש) וצ"ע מ"ש מגרעין (בסוף סי' תק"א) דאסור לטלטלן אף על גב דחזי להדלק' ועל טעם השני ק' הא כתבו התו' בשבת דף כ"ט וא"ת הא אמרי' כששוחט בר אווזא מותר להשליך הבני מעיים שהסריחו לכלבים אף על גב דנולד הוא כמו נבילה שנתנבל' בשבת ואפ"ה שרי כיון שדעתו היה מאתמול ליתנו לכלבים כשיסריח ה"נ מאתמול היה דעתו להסיר הגרעין כשיאכל התמרה וי"ל דהתם הבר אווזא נשחטה מעי"ט ואין המעיים צריכים לאווז וכיון דמבע"י דעתיה למיתבי' לשונרא אם יסריחו חשיבא הכנה מעלייתא אבל הכא הגרעי' צריכי לאוכל וחשיבי כאוכל עצמו עד שיאכל התמרי' לכך חשיב להו נולד ול"מ מה שדעתו עליו מאתמול עכ"ל א"כ משמע דכשנשחטה בי"ט אסור לטלטל המעיים שהסריחו דנולד היא דאתמול היה עומד לאדם ועכשיו עומד לכלבים א"כ חלבים נמי אסור לטלטלן כמו גרעיני תמרה לכן נ"ל דהג"א לשיטתיה אזיל דפסק פ"ד דביצה דמותר להשליך לכלבים בני מעים כר"ש דנולד שרי אבל לפמ"ש סי' תצ"ה דנולד אסור גם החלבים אסור לטלטלן כשנשחטה בי"ט אלא להצניען מותר דשרי' סופן משום תחילתן אבל כשנשחטה מעי"ט מותר לטלטל חלבים דחזי להדלקה וה"ה חתיכת שעוה דיכול להניח פתילה ע"ג דחזו להדלקה ועור שהופשט מעי"ט אם הוא לח אסור לטלטלו ואם הוא יבש מותר לטלטלו כמ"ש סי' ש"ח סכ"ה אבל כשנשחט בי"ט ה"ל נולד ואם הוא לח מותר לטלטלו שלא יסריח אבל אם הוא יבש אסור לטלטלו דה"ל נולד כנ"ל עיקר הדברים דוק ותשבח:
(י) אסור למלוח: משום דסגי להו במליחה מועטת והוי כעיבוד (טור) והר"ן כ' כיון דאין דרך למלוח עלייהו מחמת איסור מוכחא מלתא דלעבדן קעביד ע"כ ואפשר דבזמן הזה דאין דרך למלוח ע"ג עור אסור למלוח ע"ג בי"ט וגם בחול אין דרך למלוח העור:
סעיף ה
[עריכה](יא) שמלאכתו לאיסור: נ"ל דאפי' כלי המוקצה מחמת חסרון כיס מותר לטלטלו לקצב עליו משום שמחת י"ט כמ"ש התו' פי"ז דשבת וכ"פ היש"ש וגם הירוש' מסייע ליה אף הרי"ף לא נחלק עליו לדינא:
(יב) ומקומו שרי: אפי' למאן דאוסר מוקצה מותר לטלטל כלי דהא רבא ס"ל כר"י ואפ"ה שרי לטלטל כלי עיין סי' ש"ח: