מגן אברהם על אורח חיים תנה
סעיף א[עריכה]
(א) סמוך לבין השמשות: דמן הדין לשואבן בה"ש ממש כדי שיצטננו המים במחובר י"ב שעות ביום שהמעיינות צוננין ביום וי"ב שעות באויר בליל' כמ"ש מהרי"ל אלא שא"א לכוין ממש ב"ה רשאי לשאוב סמוך לב"ה ואין להקל לשאוב ביום דלדעת רא"מ אינו נכון כ"ש שלא לאח' לשאוב בלילה דבהא כ"ע מודו וכ' ב"י דאם שאבן אחר תחלת הלילה אין להם תקנ' ואסורי' המים לעולם אליבא דרא"מ עכ"ל ד"מ וב"ח כ' דבדיעבד אם נשאבו בלילה יש להקל ללוש בהן ביום ועיין סי' רס"א שיעור ב"ה:
(ב) אינו מזיק: ואפי' עמדו בשמש (ב"י א"ח) עיין סי' תנ"ט ס"ה:
(ג) יש לכסותן: שלא יפול דבר לתוכן אבל אין לחוש שיתחממו שכבר שקעה החמה (ת"ה):
(ד) בליל ה': פי' לאותן שאופין במ"ש ואין יכולין לשאוב במ"ש ולא בע"ש דצריכין לשאוב ב"ה ואין שבת מכינה לי"ט לכן ישאבו בליל ה' השייכה ליום ו' (ב"י) ועיין סוף סימן תרס"ז וא"כ אף האופין בי"ט שני אסורין לשאוב ב"ה בי"ט דאין י"ט מכין לחבירו וצריכין לשאוב אור לי"ד ועיין סי' תנ"ח ונ"ל דאם שכח לשאוב בליל ה' ישאוב בע"ש מבע"י ערסי' זה או יצוה לעכו"ם לשאוב בין השמשות עיין סי' ש"ז וסי' ת"ס או יקח מים השאובין בביתו אף על פי שלא נשאבו לשם מצוה כיון דא"א בע"א:
(ה) מן הנהרות: מפני שהחמה מהלכת ביומי ניסן תחת הקרקע ולכן הבארות רותחין אבל הפשרת שלגים וגשמים לעולם רותחין:
(ו) ולא מן הבארות: שהחמה מהלכת תחת הקרקע:
(ז) אין לשפוך: דשומר מצוה לא ידע דבר רע:
(ח) או תקופה הנופלת: וביורה דעה סי' קי"ו כ' שאין סכנה אלא כששותה בשעת שהתקופ' נופלת (וכ"ה בספר חסידים):
(ט) ברזל: ולא ישים ידו תוך המים שהיד מחמם רק יתלנו במשיח' (מהרי"ל) ובשאר ימות השנה יניח מלח או חותם (הגמ"נ ד"מ):
נוהגין לסנן המים (מהרי"ל) כ' מט"מ שאין ליקח כלי לשאוב מים שהי' בו דבש או מי פירות כי מי פירות עם מים ממהר להחמיץ כמ"ש סי' תס"ב:
(ונ"ל דע"י הגעלה שרי) גם לא יהא בכלי נחושת שמתחמם עכ"ל, ומיהו ראיתי נוהגין ללוש בעריבות של נחושת וכ"כ בסמ"ג ע"ש:
(י) בשל עץ כו': וה"ה כלי חרס מצופין עיין סי' תרע"ג ס"ג:
סעיף ב[עריכה]
(יא) בסיסטירנ"ה: דהבנין מפסיק בינו לקרקע וגם מלמעל' הוא מכוסה והוי כאלו הן שאובין:
סעיף ג[עריכה]
(יב) מדוד גדול: שחום הדוד מחזיק חומו (רש"י) ולא מיירי שנתחממו המים על האש דא"כ אפי' נצטננו לגמרי אסור אפי' אינו במולייר אלא שנתנו מים למולייר אף בלא אש אסורי' שהמולייר שומר חומו וכ"כ האגור בהדי' (תשובה רמ"א סי' ל"ה):
(יג) שנחשתו עבה: פרש"י שהשוליים שלו עבה ואין חילוק בין נחושת לחרס ע' בשבת דף כ"א:
(יד) ובשעת הדחק: פי' הב"ח שאם אין לו מים אחרים מותר ללוש בהם וחלק על הש"ע ול"נ דאף הש"ע לא נתכוין להתיר אלא אם לש בדיעבד ואין לו עיסה אחרת וע"ז קאי רמ"א וכ' ואפי' בלא דחק יש להתיר אם עבר בשוגג וכו' ועמ"ש ס"א:
סעיף ד[עריכה]
(טו) חד בתרי: משמע דבבציר מהכי לא בטיל (ב"י) אבל בסמ"ג וסמ"ק כתבו דבטיל ברוב וכ"מ ביורה דעה סי' צ"ח וקי"א ע"ש ולכאור' נרא' דמותר לערבן לכתחלה דהא אין הטעם משום איסור אלא שכשלא לנו הם חמין וכשנתערבו נעשו צוננין וא"כ מותר לצננן לכתחלה וצ"ע:
סעיף ה[עריכה]
(טז) יש לאסור: ז"ל ד"מ ולפימ"ש סי' תס"ב אפי' בדיעבד יש לאסור וכ"פ המרדכי דהאוכל מצה מלוחה כאוכל חמץ עכ"ל, ונ"ל דאם נפל לתוכה גרגיר מלח תאפה מיד כמ"ש סי' תס"ב ואי משום שמחמם יש לסמוך על הכל בו שכ' דמעט מלח אינו מחמם ועיין ביורה דעה סי' צ"א:
סעיף ו[עריכה]
(יז) כשרה: ומיהו צריך לאכול כזית מצה חוץ מתבלין עיין במנחות דף כ"ג ע"ב בתו':
(יח) כיון שיש בה: משמע דיוצאין בה י"ח בליל' הראשונ' ומיהו ברמב"ם משמע דה"ל מצה עשיר' וכ"כ המ"מ פ"ו:
(יט) ופלפלין: אפי' חד קורט עושה כל העיס' חמץ וה"ה מעט סיד (ד"מ מהרי"ב) ונ"ל דוקא כשנילוש בתוכו אבל אם נפל עליו יסלקנו ומותר, וברמזים משמע דפלפלין שרי בדיעבד ומ"מ אין להקל עמ"ש ס"ה גבי מלח, ונ"ל דזנגביל דינו כפלפל ואפשר דה"ה נעגליך וכרכום: