מגן אברהם על אורח חיים שמז
סעיף א[עריכה]
(א) לחוץ וחפץ בידו: ואם היתה ידו למטה מג' הוי כאלו הניח' בארץ וי"א דידו בתר גופו גריר עיין במ"מ פי"ג:
(ב) לתוך יד חבירו: דידו של אדם חשובה לו כד' על ד':
(ג) והוציאו לחוץ: אף על פי שלא הניחו בארץ הואיל והוא בידו הרי הוא כמונח בארץ (רמב"ם):
(ד) אבל אסור: דקעבר משום לפני עור לא תתן מכשול ואם הוא מונח באופן שאם אפי' לא היה בידו הי' יכול ליטלו לא עבר אלפני עור ומ"מ איסורא דרבנן איכא דאפי' קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו כ"ש גדול שלא יסייע לו (הרא"ש) ועיין סי' שמ"ג ונ"ל דלעכו"ם ליכא אסור לסייע במידי דאסור לו כמו אבר מן החי אם לא דקאי בענין שאינו יכול ליטלו וכן איתא בהדיא בע"א דף ו' וכ"כ הר"ן רפ"ק דע"א וספ"ק וכ"כ התוספות בקדושין דף נ"ו ע"ש, וכתבו התוס' שם דאסור להושיט למומרים דבר איסור וע' בירוש' רפ"ג דפיאה ואסור להשאיל לאדם כלי מלאכ' אם הוא חשוד לעשות מלאכה בשבת אם לא שיש לתלות שיעשה בה מלאכת היתר ודוקא בדבר המצוי אבל בדבר שאינו מצוי אסור אם לא מפני דרכי שלום ע' בגיטין ד' ס"ה ובתו' ובע"א דף נ"ה משמע ברש"י דאפי' בעכו"ם אסור לסייעו בדבר שנצטווה ע"ש ועיין ביורה דעה סי' קנ"א סס"א ובש"כ שם:
דרך ארץ לומ' לאדם שעוסק במלאכה תצלח מלאכתך (שבת ד' פ"ט) ואפי' לעכו"ם אבל מי שעוסק במלאכת איסור אסור לו' לו כך (גיטין ספ"ה):
(ה) והניחו ביד חבירו: ואם יד חבירו למעלה מי' פטור דמקום פטור הוא ויש חולקין (מ"מ), הזורק ונעקר חבירו ממקומו וקבלו פטורין ואם רץ הוא עצמו וקבלו ה"ז ספק אם חייב שאין ההנחה גמורה עד שינוח במקום שהיה לנוח בשעת עקירה הזורק מר"ה לר"ה ורה"י באמצע או מרה"י לרה"י ור"ה באמצע פטור ואם הלך החפץ ב' אמות בר"ה זה וב' אמות בר"ה זה חייב המושי' מרה"י לרה"י דרך ר"ה בדיוטי א' אפי' למעלה מי' חייב בב' דיוטות פטור עיין רסי' שנ"ג, פשט ידו לפנים ונטל מים מעל גומא חייב שהמים כגוף אחד הן, ואם נטל פירות או שמן מעל גבי המים פטור שהרי לא עוקר מעל גבי מקום ד' שלא נחו על הארץ: