מגן אברהם על אורח חיים קצב
סעיף א
[עריכה]כתוב בזוהר ריש פ' דברים שיאמר הב לן ונברך כי כל מילי דקדושה בעי הזמנה ומזה נוהגין בל"א לומר רבותי מי"ר וועלי"ן בענשי"ן והן עונין יהי שם יי' מבורך מעתה ועד עולם, כ' הב"ח יש לתמוה על מנהג כל הארצו' האלו שאומרים בפעם ראשון נברך שאכלנו משלו ובטובו חיינו דלא נזכר כן בגמ' ובכל הפוסקים וכו' ומהר"ל מפראג הנהיג שלא לומר ובטובו חיינו עכ"ל ולי נראה שהאומר ובטובו חיינו אין מחזירין אותו מאחר שרש"ל ישב המנהג בטוב טעם וכ"כ הלבוש, כ' של"ה שהמסובין יענו אמן אחר שסיים המזמן ברוך שאכלנו וכו' ולבוש בסי' קצ"ח כתב דאין צריך לענות אמן כדי שיבינו וישמעו ודוחק, וכ"מ בל"ח סי' י"ט וברש"י בחולין דף פ"ו כ' שכר ד' ברכות שענה אחריהם אמן, משמע דעל ברכת הזימון אין עונין אמן דאל"כ ה"ל ה' וי"ל כיון דאחר בונה ירושלים גם המזמן עונה אמן לא קא חשיב ודוחק דמ"מ גם הוא נוטל שכר ול"נ דלפי מ"ש הרב"י סוף סימן ר' דברכת הזימון עד נברך צריכין לענות אמן ולרמ"א שם א"צ לענות אמן וכן המנהג אבל מדברי רמ"א בהג"ה סי' קצ"ח משמע דעונין אמן דמדמי ליה לכל הברכות וכ"מ באבודרהם שכתב בשם הירושלמי עונין אמן אף על פי שלא אכלו עכ"ל, משמע פה דלא יאמר ברוך הוא וברוך שמו וכ"כ מט"מ בשם רש"ל וכ"כ הב"ח דדוקא בי' שמזכיר השם או' ברוך הוא כו' אבל הטור ואבודרהם כתבו לאומרו וכ"כ מהר"ל מפראג בס' נתיבות עולם וכ"כ הלבוש וכן המנהג אבל ביחיד פשיטא שלא יאמרו רק מתחיל ברוך אתה כו', נוסח ב"ה הקצר להרב מהר"ר נפתלי בהסכמ' הרבה גדולי חכמים ברכה ראשונ' כולה כתיקונה ואח"כ יאמר נודה לך ה' אלקינו על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה ונתת לנו ברית ותורה ולחם לשובע בא"י על הארץ ועל המזון רחם ה' עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים ועל מלכות בית דוד משיחך ותגדיל מהרה כבוד הבית ותנחמינו בכפלים בא"י בונה ברחמיו ירושלים אמן בא"י אמ"ה האל א"מ המלך הטוב והמטיב לכולנו הוא היטיב הוא מטיב לנו הוא גמלנו הוא גומלנו הוא יגמלנו לעד בחסד ובחן וברחמיו ויזכנו לימות המשיח עושה שלום וכו' עכ"ל ומכ"ש שיוכל לו' עד אל יחסרנו (ב"ח):
(א) יכול לו' ברכו: כ' הב"ח ואם הם ג' ואמר ברכו לא יצא ודחק לפרש דברי הטור ע"ש אבל לא עיין ברמזים שכ' בהדיא שאם אמר בג' ברכו יצא וכ"כ רי"ו וכ"מ בגמ' דיליף זימון מקרא דגדלו לה' אתי ומקר' דהבו גודל משמע דאמר לשנים שיברכו כמו הבו גדלו וכן עיקר:
(ב) יותר טוב: ואף על גב דבברכות ק"ש אומר ברכו שאני התם כיון דאומר המבורך לא הוציא עצמו והקשה בתשובת מ"ע דאם כן גם בב"ה יאמר ברכו את ה' המבורך כו' ע"ש שתי' בדרך דרש ול"נ דבברכות ק"ש אף על פי שהוא יצא כבר מוציא אחרים וא"כ לפעמים אינו יכול לומר נברך לכן תקנו שלעולם יאמר ברכו עיין סי' ס"ט אבל בב"ה אם יצא אינו מוציא ולכן לעולם יאמר נברך שגם הוא חייב בברכה כנ"ל:
(ג) בלמ"ד: דגבי ברכה לא כתיב למ"ד דכתיב ברכו עמים אלקינו:
(ד) על המזון: דמתחזי כמאן דמברך למזון:
(ה) למי שאכלנו: דמתחזי כמאן דמברך לבע"ה ואף על גב דאמרי' למי שעשה לאבותינו כו' נסים שאני דמוכחא מילתא דקב"ה עביד נסים:
(ו) מטובו: דמשמע דבר מועט ואם כן ממעט בתגמולו של הקדוש ברוך הוא, והא דאמרינן שבענו מטובך, שאלה שאני שהשואל אינו שואל שאלה גדולה רק כעני על הפתח (גמרא):
(ז) כיון שמזכיר כו': מכל מקום לא יאמר למי שאכלנו משלו דמשמע ח"ו ששתי רשויות הן ומברך לאותו אלוה שאכלנו משלו [ב"ח] ונראה לי שגם הד"מ כוון לכך ע"ש: