מגן אברהם על אורח חיים קצ
סעיף א
[עריכה](א) אחר שסיים: ומה שאין מברכין בפה"ג קודם ב"ה כמו בקידוש והבדלה שאני ב"ה דהוי סילוק והיסח הדעת ויהי' הפסק בין ברכה לשתיה (טור) ומה שאין מברכין בחתונ' בפה"ג קודם ז' ברכות משום לא פלוג (ב"ז שמ"ט):
(ב) ויטעום המברך: מצוה לגמוע גמיעות גסות משום חבוב מצוה (סוכה מ"ט עמ"ש סימן קפ"ד ס"ד):
סעיף ב
[עריכה](ג) אחר ששתה: ואם דעתו לשתות עוד לא יברך אחריו אלא לבסוף (טור) ונ"ל דאם טעה ובירך אחריה א"צ לברך בתחלה כיון שהי' דעתו לשתות עוד ודוק' כשדעתו לשתות מיד דאל"ה יש לחוש שמא יתעכל כמ"ש סימן קפ"ד ס"ה ועיין סי' קע"ח ס"ב:
סעיף ג
[עריכה](ד) שתיית יין: וה"ה בשאר משקין יש ספק (הג"מ פ"ג ומרדכי פרק כ"מ ד"מ) והספק דיש לדמותו לאכילה והוי בכזית או נאמר כיון דקי"ל ושבעת זו שתיה בעינן שישתה כדי שביעה דהוי רביעית כמ"ש ס"י ויש רוצין לומר דעל יין שרף מברך בפחות מכזית דבפורתא מייתבא דעתיה ול"נ דבעינן כשיעור דהא בודאי יש יינות חזקים ומאכלים טובים כגון מרקחת דבפורתא מיתבא דעתיה ואפ"ה בעינן כשיעור דלא חלקו חכמים בשיעורי':
(ה) שהוא רוב רביעית: היינו באדם בינוני אבל באדם גדול בעינן טפי דבשתיה הכל לפי מה שהוא אדם (תוס' יומא דף פ') ומ"מ לא בעינן טפי מרביעית (ר"ן ב"ח סי' ער"ב וכ"כ האגוד' פרק ע"פ):
סעיף ד
[עריכה](ו) יטעום א': דאף הגאונים מודו בב"ה דסגי בטעימה אחת ודוק' בקידוש פליגי דאיתא בגמרא המקדש אם טעם וכו':
סעיף ה
[עריכה](ז) כשמסובין: נ"ל אם בשעה שבירך המברך נתכוין על כל אחד מהמסובין והמסובין נמי נתכונו אם יגיע להם הכוס שיצאו בברכתו יוצאין בזה וכמ"ש סימן קס"ט ע"ש ועיין בפסחים דף ק"ב בתוס' בד"ה לא הוי ידעיתו כו':