מגן אברהם על אורח חיים סה
סעיף א
[עריכה](א) אפי' שהה כו': כתבו התוס' והמרדכי סוף ר"ה קשה הדבר מאד שהצבור ממתינין ושותקים עד שיגמור ש"ץ זולת, מיהו אם אין שוהין כדי לגמור כולה מראש ועד סוף אין לחוש ולא משערין מהיכא דקאי לסופה עכ"ל, משמע דס"ל דאפי' שלא מחמת אונס אסור להפסיק לכתחלה אפי' בברכות ק"ש עמ"ש ריש סימן נ"ג, מיהו לענות קדיש וקדושה מותר לשהות אפילו כדי לגמור כולה עיין סימן ס"ו ס"ט:
(ב) וי"א דאם וכו': משמע מל' הטור והתו' ורא"ש דאפי' באונס לסטים או אנס חוזר לראש וכ"כ בתשובת רמ"מ סי' פ"ה שכ' על ב' אנשים שנתקוטטו יחד והפסיקו דלא הוי דיחוי דבכל עת היו יכולין להשוות עצמן עכ"ל משמע דאם האונס בא מחמת אחר כגון מחמת לסטי' חוזר לראש אבל הב"ח כ' שם דדעת הטור דוקא כשהאיש או המקום אינו ראוי לקרות בו הוי אונס אבל באונס אחר אין צריך לחזור לראש ובב"י סימן ק"ד כ' דלהראב"ד דוק' היכא דגברא דיחויא הוא כגון מים שותתין לו על ברכיו דמעיקרא לא היה ראוי להתפלל כיון דהיה צריך לנקביו לכן חוזר לראש אבל בלאו הכי לא וכ"כ המאור וע' במלחמות שם אחר כך ראיתי בחידושי הרשב"א שמפ' דגברא דחויא הוא היינו בשעה ששותתין לו על ברכיו לא הי' ראוי להתפלל ואם כן ס"ל כפי' התוס' ועיין סוף סימן צ"ט, ונ"ל דתפלה אם שהה כדי לגמור כולה אפי' באונס אחר חוזר לראש מאחר שדעת הרי"ף וסייעתו דחוזר אפילו בלא אונס, ועוד הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו, אבל בקריאת שמע לא יחזור אא"כ האיש או המקום אינו ראוי:
סעיף ב
[עריכה](ג) שקורין קריאת שמע: והוא הדין שאר דבר שהצבור אומרים כגון תהלה לדוד קורא עמהם שכן דרך ארץ (תניא וש"ל בשם גאון):
(ד) לא יפסיק: וב"ח פוסק דמפסיק אפי' באמצע ברכת קריאת שמע לקבל עול מלכות שמים עם הצבור: